אליפות העולם בכדורסל ממשיכה להתקדם לעבר הגמר הבלתי נמנע שלה. הסיבוב הראשון שימש לא רק כבמה להצהרת הכוונות הרשמית של ספרד וארה"ב (אל תכריחו אותי להמר מה יקרה כשהן ייפגשו), אלא גם כהזדמנות לשים לב לנבחרות הפחות מוכרות. עם כל הכבוד לפיליפינים האנרגטיים וללוחמים מניו זילנד שעלו על חשבון אוקראינה, הסיפור הגדול של השבוע הראשון של האליפות היה נבחרת סנגל. הנבחרת שעלתה מהמקום השלישי באפריקה ונחשבה לאחת מהחלשות בטורניר הדהימה עם ניצחונות על קרואטיה ופורטו ריקו ועלתה לשמינית הגמר. ספרד צפויה לשים סוף לסיפור הזה היום, אבל שום דבר לא ייקח מסנגל את ההישג שלה באליפות הזאת.
ההישג הזה שייך קודם כל לשחקן אחד - גורגי ג'נג, הסנטר בן ה-24 של מינסוטה טימברוולבס. למרות שבאמתחתו רק שנה אחת כמקצוען ורק חודש אחד בו קיבל דקות משמעותיות ב-NBA, ג'נג התברר כאחד הכוכבים הגדולים באליפות העולם וכמנהיג מלידה. הוא הוביל אוסף אלמונים שבמקרה הטוב משחקים בליגת הפיתוח של ה-NBA או בקבוצות זניחות בצרפת ויוון לשני ניצחונות גדולים, בעיקר הניצחון על קרואטיה שייכנס לפנתאון כאחת ההפתעות הגדולות בתולדות הטורניר. זאת הזדמנות טובה לספר את הסיפור של ג'נג, סיפור על הצלחה נדירה כי יש מעט מאוד אפריקאים שהצליחו לאחר שהגיעו בגיל מאוחר למערב.
ג'נג נולד למשפחה שבסנגל נחשבה לאמידה, אביו הוא מנהל בי"ס שהקפיד מאוד על חינוכו. הוא התגלה באקדמיה של ארגון בינלאומי בסנגל ולאחר שהרשים במחנה בדרום אפריקה נפתח עבורו חלון לאמריקה ובגיל 19 הוא נפרד ממשפחתו ומצא את עצמו בארה"ב. לאחר שנה במוסד שמתמחה בהכנת כדורסלנים לקולג', בו הצטיין בלימודים למרות שלא דיבר אנגלית ובכדורסל למרות יסודות רעועים והבנה בסיסית של חוקי המשחק, הגיע הזמן שלו לנסות את מזלו במכללות.
הפוטנציאל של ג'נג, סנטר בגובה 2.11 מ' עם חוש לריבאונד וחסימות, הכניס את השם שלו לפנקסים הנכונים, ובשנה השנייה שלו מחוץ לאפריקה הוא הגיע לאוניברסיטת לואיוויל של מאמן המכללות האגדי ריק פיטינו. הוא אמנם היה מבוגר בשנתיים מהפרשמנים האחרים, אך עדיין היו לו פערים רבים לסגור. הוא לימד את עצמו אנגלית (ולפי פיטינו הגיע תוך שלושה חודשים לרמה של שליטה באנגלית שהייתה גבוהה יותר מכמה מהשחקנים האמריקאים בקבוצה), עלה במשקל כדי להיות מסוגל להתמודד עם סנטרים פיזיים ובעיקר למד את העקרונות של פיטינו. בעונת הרוקי שלו ג'נג לא הרבה לשחק אבל כל הזמן למד והשתפר.
הפריצה הגיעה בעונה השנייה. ג'נג הפך לסנטר הפותח של פיטינו ולשחקן ההגנה החשוב ביותר שלו. פיטינו משתמש בהגנה אזורית מורכבת, שפעמים רבות נראית יותר כמו מאץ'-אפ-זון, ג'נג התאים לו מאוד כי הוא גם הגן על הטבעת בצורה נהדרת וגם הסתדר עם שחקני חוץ בחילופים האוטומטיים. בהתקפה הוא חי בעיקר על ריבאונד התקפה וליי-אפים. לואיוויל הגיעה באותה עונה עד לפיינל פור של טורניר ה-NCAA, שם הפסידה לקנטאקי של אנתוני דיוויס, ג'נג נחשב לאחד הגורמים החשובים להצלחה אבל לא לשחקן שאמור להשתלב ב-NBA. הוא נחשב למומחה הגנה שיהיה חור מוחלט בהתקפה ברמות הגבוהות, לאחר הכישלון של האשים ת'אביט וביסמרק ביומבו, אפריקאים עם תכונות דומות, אף אחד לא תכנן להמר עליו.
ההצלחה של לואיוויל יצרה, לראשונה, עניין תקשורתי בסנטר הסנגלי. בכתבות שנכתבו עליו באותה תקופה בלטו שני מאפיינים שנראו מנוגדים. הראשון היה החיוך הקבוע שלו. ג'נג חייך כל כך הרבה שזה הפך לסמל המסחרי שלו, בקבוצה של ריק פיטינו מדובר באקט חתרני. החיוך הוא חלק מתפיסת עולם מגובשת, מבחינתו הנאה ויחסים בינאישיים טובים הם הבסיס להצלחה. זה מה שהוא הביא איתו מהבית, זה מה שלדעתו האמריקאים יכולים ללמוד מהקהילה שלו בסנגל. זה גם מה שעזר לו להסתדר מבחינה חברתית בכל מקום אליו הגיע ולהפוך לדמות אהובה במיוחד באוניברסיטה. אך במקביל, המוטיבציה של ג'נג ללמוד ולהשתפר לא יודעת שובע. הוא זכה מספר פעמים למחמאה 'סטודנט של המשחק', כזה שכל הזמן מוסיף אלמנטים חדשים לרפרטואר שלו. ג'נג הוכיח שניתן לחייך ולהיות רציני, ליהנות ותוך כדי כך לאתגר את עצמך ללא הפסקה. בלי השילוב הזה, המסע שלו כנראה היה נעצר הרבה יותר מוקדם.
השנה השלישית הייתה מוצלחת במיוחד עבורו גם מבחינה אישית וגם קבוצתית. לואיוויל עשתה את הצעד הנוסף וזכתה באליפות המכללות, ג'נג נחשב לאחד משלושת כוכבי הקבוצה יחד עם פייטון סיבה וראס סמית'. ברמה האישית, הוא הפך לשחקן התקפה הרבה יותר מגוון. השיפור הגדול ביותר היה ביכולת המסירה, הוא פיתח ראיית משחק נהדרת מההיי-פוסט שבאה לידי ביטוי דווקא במשחקים החשובים ביותר. את הגמר מול אוסף הכוכבים של מישיגן הוא סיים עם שישה אסיסטים, לאחר שאת כל טורניר ה-NCAA בשנה שלפני כן הוא סיים עם ארבעה אסיסטים. בנוסף לכך, הוא פיתח קליעה אפקטיבית מחצי מרחק, כולל ביציאה מחסימה, ומדי פעם הראה גם מהלך מוצלח בפוסט, כולל הוק-שוט מרשים בגמר.
השיפור ההתקפי הפך אותו לפרוספקט שמועמד לסיבוב הראשון בדראפט 2013 החלש, ומינסוטה שהייתה זקוקה נואשות לסנטר הגנתי החליטה להמר עליו בבחירה ה-21. הבחירה נחשבה להימור, כי קשה היה לדעת אם היכולות ההתקפיות שלו ייתרגמו לאפקטיביות גם ברמת ה-NBA וגם מבחינה הגנתית מדובר בעולם אחר עם דרישות אחרות. רוב עונת הרוקי שלו הוא נראה כמו עוד רוקי מיותר במחזור עלוב, עד ל-16 במרץ, בדיוק חודש מסיום העונה, הוא קיבל שאריות של דקות פה ושם והמשחק הפורה ביותר שלו היה של 6 נקודות. אבל פציעה של הסנטר הפותח ניקולה פקוביץ' סידרה לו הזדמנות, ולא הייתה לו כוונה לבזבז אותה. הוא שלט בריבאונד, סיפק נוכחות הגנתית נהדרת, הפך לשחקן פיק נ' רול יעיל בזכות תזמון נהדר של חיתוך לסל כדי לקבל מסירה מריקי רוביו והראה ניצוצות של יכולת המסירה והקליעה מחצי מרחק שהוא פיתח בלואיוויל. ב-18 המשחקים האחרונים של העונה הוא סיפק את השורה הסטטיסטית הבאה: 12 נקודות, 11.3 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים, 1.1 חטיפות ו-1.5 חסימות.
הפרשנים לא מיהרו להתייחס ברצינות לפריחה המאוחר של הרוקי. החודש האחרון של העונה הרגילה ידוע כזמן בו שחקנים פורצים בלי שזה בהכרח ייצג את היכולות האמיתיות שלהם. אבל ג'נג לא עצר. הוא נראה נהדר גם בליגת הקיץ והגיע לשיא בנבחרת סנגל. לפני היכולות המקצועיות, זו המנהיגות שאי אפשר להתעלם ממנה. לאחר שתפקד כרול פלייר לכל אורך הקריירה הקצרה שלו, בשבוע האחרון התברר שג'נג נולד כדי להוביל. החברים לנבחרת נסחפים אחרי האינטנסיביות והאחריות שלו.
באליפות העולם הוא כבר הרבה יותר מסנטר הגנתי שעושה גם כמה דברים טובים בהתקפה, כאן הוא הגו-טו-גאי של הנבחרת המפתיעה של הסיבוב הראשון. מול קרואטיה הוא היה השחקן שהלכו אליו בהתקפות האחרונות והוא קלע כמה סלים גדולים. משחק הפוסט שלו לא הכי מלוטש אבל יעיל, יש לו יד רכה בצבע והוא למד גם לסחוט עבירות בקצב גבוה - הוא הלך לקו כמעט 9 פעמים למשחק, וגם קלע משם ב-77.3 אחוזים שזה שיפור עצום מהאחוזים הרגילים שלו. גם במשחק השוטף הוא קולע מטווחים רחוקים יותר מבעבר. חוץ מכל זה, הוא עושה את כל הדברים הרגילים - ריבאונדים, כולל כמה שנראים אבודים, השפעה הגנתית כמעט על כל התקפה של היריבה, שינוי זריקות ושמירה על שחקני פנים מובילים. הוא מוביל את מדד היעילות של האליפות בסיבוב הראשון עם השורה הבאה: 18 נקודות, 11.4 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 2 חטיפות ו-1.8 חסימות. הוא גם מאבד 4 כדורים, אבל ניתן להבין זאת משחקן שלא רגיל שהכול עובר דרכו.
עכשיו כבר ברור שלמינסוטה יש צרות טובות, לפליפ סונדרס יש שני סנטרים ששווים חמישייה. המניה של ג'נג הפכה להיות משמעותית יותר מזו של פקוביץ' - הוא הצעיר המבטיח שמתאים לבנייה מחדש שהחלה עם הטרייד על קווין לאב, הוא זה שניתן לבנות סביבו הגנה מצליחה, הוא גם ירוויח בשלוש העונות הקרובות 5 מיליון דולר בזמן שפקוביץ' ירוויח בארבע הקרובות 48 מיליון. השבוע כבר ניתן היה לשמוע תהיות האם פקוביץ' מועמד לטרייד, יכול להיות שתמורת המחיר הנכון זה גם יקרה.
אבל קיימת גם אפשרות נוספת בה שניהם ישחקו ביחד. ג'נג שיחק עד היום רק כסנטר, אבל הוא מפתח איכויות של פאוור פורוורד. פקוביץ', אחד משחקני הפוסט הטובים ב-NBA, צריך לידו שחקן פנים שמסוגל לקלוע מבחוץ ולהגן על הטבעת. אם ג'נג ימשיך להגדיל את טווח הקליעה, ואולי יגיע עד לשלשות מהפינה בדומה לסרג' איבקה, הוא יוכל להיות ההתאמה האידיאלית ליד פקוביץ'. חשוב לזכור שמינסוטה אמנם איבדה את קווין לאב, אבל הביאה במקומו שני פאוור פורוורדים שאמורים להשתלט על הדקות בעמדה - תד יאנג ואנתוני בנט. הסגל הנוכחי של הוולבס בנוי לרוחב וכולל יותר מדי שחקנים שצריכים לקבל דקות ברוב העמדות. לגבי עמדות הפנים, השבוע האחרון עשוי לרמז על כך שאלה שאר השחקנים שצריכים לדאוג לדקות שלהם, כי ג'נג הולך ומתפתח לשחקן שחייב לשחק הרבה גם ב-NBA. רק לפני חצי שנה המשפט האחרון עוד היה נשמע מגוחך לגמרי.
