להגשים את החלון

193 מיליון יורו. שיא מועדון. שיא פרמיירליג. מספר מופרע, איך שלא מסתכלים עליו. עבור מועדון כמו מנצ'סטר יונייטד, עונה כמו זו שעשה דייויד מויס - ללא תואר וללא כרטיס לליגת האלופות - היא אסון כלכלי. הקיץ הנוכחי הוא השקעה עתידית שמטרה להבטיח שקטסטרופה כזו לא תחזור. במובן מסוים, מנצ'סטר יונייטד הייתה צריכה את דיוויד מויס כדי לתגבר על עזיבת אלכס פרגוסון. הנעליים שהשאיר הסר היו גדולות על כל מאמן, אבל הכישלון החרוץ של מאמן שאינו מהשורה הראשונה כמו מויס, הכשיר את הקרקע לשם הגדול הבא. אם לואי ואן חאל היה מקבל את הקבוצה מיד אחרי פרגוסון, לא בטוח שהיה מצליח. עכשיו סיכוייו עולים.

ואן חאל הוא הטיפוס שבונה את היסודות להצלחה, בדיוק כמו שעשה בברצלונה ובבאיירן. הביאו אותו כדי להקים מחדש את הסגל ועל הדרך להכשיר את ריאן גיגס. ואן חאל גם מספיק מנוסה להבין שכשאתה מגיע למקום חדש, אתה צריך טביעת אצבע ברורה על הפרויקט, כלומר להביא שחקנים שלך. כך נולד הקיץ של יונייטד. סדרת העברות ענק במטרה לכסות על הטעויות של מויס/לבנות שלד לעתיד/להביא תואר לטווח הקצר. מה שיבוא קודם. שמות גדולים, כסף ענק.

בחזונו ואן חאל רואה את אנחל די מריה כיורש של סקולס וגיגס, את דיילי בלינד נכנס לנעליים של ריו פרדיננד ומאפשר לו לשחק עם שלושה בלמים כמו שהוא אוהב, את מרכוס רוחו הופך לפטריס אברה החדש ואת אנדר הררה סוגר את הקישור האחורי. וזו בדיוק הנקודה. הקיץ הזה, כמו כל הקדנציה של ואן חאל, ייבחנו בטווח הארוך. כי אם השחקנים הללו יהפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף באולד טראפורד בשנים הבאות ויביאו תארים, 193 מיליון יורו ייראו פתאום ככסף קטן.

בחודש אפריל אסרה פיפ"א על ברצלונה לרכוש שחקנים. זה לא מנע מהבלאוגרנה להוציא 169.7 מיליון יורו הקיץ. בבארסה ניצלו היטב את דחיית ביצוע העונש והחלטת CAS לתת להם חלון העברות אחד "להתארגן". אז יצאו וקנו מכל הבא ליד כמו שמארגנים את המקרר לקראת יום כיפור. שני שוערים, שני בלמים, עוד מגן על כל צרה שלא תבוא וגולת הכותרת, השחקן היקר של הקיץ. ואז מה אם הוא לא יכול לשחק עד סוף אוקטובר, בבארסה קונים קופסאות שימורים עד ינואר 2016.

גם בברצלונה מתחיל הליך של חילופי דורות. אחרי שנים שבמועדון סופגים ביקורת על כך שלא רעננו את מרכז ההגנה, הלכו ורכשו שני בלמים (ורמאלן ומתיה). שיהיה. דוגלאס הובא כדי לרשת בבוא העת את דני אלבס, בראבו וטר סטגן ייאבקו על אפודת השוער הראשון, והרכש איבן ראקיטיץ' כבר החל בחפיפה עם צ'אבי. וסוארס? לא בטוח שבארסה הייתה ממש זקוקה לו, אבל במציאות היומיומית בכדורגל המודרני, מועדון בסדר גודל כמו של ברצלונה צריך לפעמים לקנות שחקן כדי שלא יהיה אצל היריבה. ואם כבר אוגרים, אז עד הסוף.

חלון העברות בקיץ של מונדיאל תמיד משוגע קצת יותר מהרגיל. גביע העולם מקפיץ את המחיר של כוכביו ויוצר באזז שמשפיע על הקבוצות. ריאל מדריד נשאבה לבאזז בענק והנחיתה שניים מהשחקנים היותר טובים ששיחקו בברזיל - טוני קרוס וחאמס רודריגס. ההחתמות כשלעצמן מעולות, הבעיה היא שכדי לממן אותן ולפנות לשני הכוכבים מקום בסגל נאלצו במדריד למכור ולא בהכרח את השחקנים הנכונים. אז אנחל די מריה עזב ליונייטד, אבל העזיבה המשמעותית יותר היא של צ'אבי אלונסו. לא מן הנמנע שבמדריד לא הצליחו למצוא קונה לסמי חדירה ולכן הקדימו את הפרידה מהקשר האחורי הבאסקי הוותיק. רק שבכך נוצר בור גדול במרכז השדה ואת התוצאות לטווח הקצר אפשר היה לראות באנואטה בראשון.

בברנבאו חלמו בקיץ על רדאמל פלאקו ומכרו את אלברו מוראטה ובסוף הסתפקו בשאילתו של צ'יצ'ריטו. בעיית המגנים נותרה בעינה ובגדול, ריאל הלכה על שינויים לא בהכרח במקומות הנכונים. חאמס וקרוס יזדקקו לזמן התאקלמות בתוך הקבוצה ועד שזה יקרה, ריאל עשויה לסבול מעזיבה של שני שחקנים משמעותיים מאוד. ותוך כדי הסבל, המטרה של קרלו אנצ'לוטי תהיה לא לאבד גובה בכל המסגרות.

רומן אברמוביץ' עשה לעצמו בעבר שם של מבזבז חסר תקנה, אבל השנים והניסיון עשו כנראה את שלהם. הבלוז היו אחראים על העקיצה הגדולה של הקיץ - מכירת דויד לואיז לפריס סן ז'רמן תמורת 50 מיליון ליש"ט. בטור המצטרפים, ז'וזה מוריניו הוסיף כוח בדיוק לעמדות שהיה צריך עם דייגו קוסטה, ססק פברגאס, פליפה לואיס ולוק רמי, כשדידייה דרוגבה הגיע כדי להגביר עוד קצת את ההתלהבות בקהל. בטור העוזבים, פרנק למפארד ואשלי קול סיימו חוזים ועזבו, פרננדו טורס הכושל סופסוף נפרד וכדי לאזן קצת את הקופה נמכרו דמבה בה ורומלו לוקאקו. בשורה התחתונה, צ'לסי התרעננה, התחזקה משמעותית ולא התפרעה.

גם אתלטיקו מדריד נהנתה מקיץ מרשים, למרות שאיבדה את העוגנים שלה: דייגו קוסטה, טיבו קורטואה ופליפה לואיס לטובת הבלוז. למעלה מ-70 מיליון יורו נכנסו לקופה ודייגו סימאונה ניצל אותם בצורה נהדרת, הוסיף כישרון, איכות ובעיקר עומק, שהיה כל כך חסר לו בעונה שעברה. הבאתם של מריו מנדז'וקיץ', אנטואן גריזמן, גיז'רמה סיקיירה וכריסטיאן אנסלדי לצד צעירים בדמות אנחל קוראה וראול חימנס שהגיעו כהשקעה עתידית, הקולצ'ונרוס נראים לא פחות מאיימים מאשתקד. הקיץ של אתלטיקו הוכיח את מעמדה החדש כקבוצת עילית ביבשת ושחקנים כבר לא מסתכלים עליה כתחנת מעבר בדרך לטופ. עכשיו המבחן של סימאונה יהיה להחזיק את המועדון בצמרת מבחינה מקצועית, להיאבק על האליפות ולהישאר פקטור מרכזי בליגת האלופות.

את הקיץ של מתיאס זאמר ובאיירן עוד ילמדו בקורסים לניהול ספורטיבי. האלופה הגרמנית ביצעה מהלכים מפתיעים בהשקעה מינורית. שימו לב לשמות: רוברט לבנדובסקי, צ'אבי אלונסו, מהדי בנעטיה, סבסטיאן רודה, פפה ריינה והצעירים חואן ברנאט וזינאן קורט. יש כאן הכול. חלוץ עוצמתי, קשר מנוסה וחכם, בלם יציב, צעירים מלאי פוטנציאל לעתיד והכול בקצת יותר מ-50 מיליון יורו. מנגד, המכירות של טוני קרוס (שנה לפני תום החוזה) ומריו מנדז'וקיץ' (שלא הסתדר עם פפ גווארדיולה) כיסו את העליות. זה מה שנקרא קיץ מנצח.

זה היה קיץ קשה לעיכול באנפילד. הרבה מאוד מהלכים, חלקם נראים מבריקים, חלקם מוזרים ולחלקם קוראים מריו באלוטלי. ליברפול צירפה תשעה שחקנים חדשים (כולל דיבוק אוריגי שהושאל חזרה לליל), כאשר שישה מהם הגיעו מחוץ לפרמיירליג. לברנדן רוג'רס יש עכשיו סגל הרבה יותר עמוק עם הרבה יותר אפשרויות תמרון, אבל גם לא מעט סימני שאלה. בשלב מסוים, נראה שבליברפול יורים לכל הכיוונים כדי לסתום את החור שהשאיר סוארס. השיא היה הבחירה בבאלוטלי, עוד ילד רע, עוד אחד שמושך אליו את האנטי מהתקשורת האנגלית, אבל לפחות אחד שמכיר מקרוב מאבק על אליפות ולחץ של מועדון גדול. באלוטלי, כמו סוארס, הוא שחקן שאתה לא יודע מה תקבל ממנו. ההעברה שלו יכולה להיות ההברקה של הקיץ או ההחלטה הגרועה של הקיץ. כי בסופו של דבר, רוג'רס חיזק את המעטפת סביב השלד המוצלח וזה אפילו נראה טוב עד עכשיו, אבל מישהו באמת מהמר על ליברפול כאלופה?

המשבר המקצועי בסרייה A נתן את אותותיו. קבוצות ארץ המגף השקיעו סכומים מינוריים מאוד ברכש. לצורך ההמחשה, רומא הייתה המבזבזת הגדולה עם 47.4 מיליון יורו, כרבע ממה שהוציאה מנצ'סטר יונייטד. מבין הגדולות, מילאן בולטת. הרוסונרי שילמו על שני שחקנים בלבד - שבעה מיליון יורו על ג'אקומו בונבנטורה הנהדר מאטאלנטה ו-4.3 מיליון יורו להשלמת רכישת הצרפתי אדיל ראמי מ-ולנסיה. שאר שחקני הרכש הגיעו בעסקאות השאלה או העברות חופשיות. כאן עשתה מילאן את הקסם האמיתי, הוציאה מקסימום במינימום כסף.

מרקו ואן חינקל המוכשר ופרננדו טורס הגיעו מצ'לסי, ז'רמי מנז ישלים את הספרדי בהתקפה, דייגו לופס אמור לפתור את הבעיה בין הקורות, פאבלו ארמרו יחזק את האגף השמאלי, אלכס ומייקל אסיין יוסיפו קצת ניסיון. זו לא קבוצה להסתער על אירופה, לא סגל שמזכיר את מילאן הגדולה ואפילו לא מדובר בבנייה לטווח ארוך, אבל אחרי עונה איומה מבחינה מקצועית, ניהולית וחברתית, פיפו אינזאגי מנסה לבנות משהו חדש, לחבר את הקהל ולהחזיר את מילאן בראש ובראשונה למעמד של קבוצת צמרת באיטליה. בשביל המטרות הללו, הרוסונרי בהחלט יכולים לסמן וי על קיץ מוצלח.

חלון ההעברות נסגר עם עשרות עסקאות ברחבי אירופה

מנצ'סטר יונייטד החתימה את פלקאו, "הסוכן שלו רצה למדריד"

יונייטד הבזבזנית הגדולה של הקיץ, סוארס השיאן