פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        דאייר לכיבוש: על אריק דאייר, הסנסציה החדשה של טוטנהאם

        הוא הגיע מהאקדמיה המשובחת של ספורטינג והפך לשחקן ההגנה הראשון שכובש בשני משחקי הפרמיירליג הראשונים שלו. אריק דאייר, הבלם הצעיר של טוטנהאם, בכלל אוהד את מנצ'סטר יונייטד. עכשיו הוא ינסה להכניע גם את ליברפול (15:30, ספורט1 ו-HD). רוי הודג'סון עוקב בעניין

        שחקן טוטנהאם אריק דייר חוגג (AP)
        הפיתרון למרכז ההגנה של הנבחרת? אריק דאייר (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        אחת הבעיות המרכזיות של נבחרת אנגליה בשנים האחרונות נעוצה במרכז ההגנה. עם כל הכבוד לגארי קייהיל ופיל ג'גיילקה – ויש לא מעט כבוד – הציוות שלהם במרכז ההגנה במונדיאל, עם כריס סמולינג כגיבוי מיידי על הספסל, גרם לגדולי שונאיו של ג'ון טרי להצטער על פרישתו מהמדים הלאומיים. האקדמיות בממלכה מצליחות לייצר מספר לא מבוטל של כישרונות לא רעים בקישור ובחוד, אבל מצטיינות פחות בכל הקשור לבלמים, ולכן לוותה העלייה המטאורית של אריק דאייר בהתלהבות כה גדולה.

        הנער בן ה-20 של טוטנהאם, ששמו לא היה ידוע לרוב האוהדים עד לפני שבועיים, הפך לשחקן ההגנה הראשון בתולדות הפרמייר-ליג שכובש בשני משחקיו הראשונים. במחזור הפתיחה הוא היה במקום הנכון כדי לכבוש את שער הניצחון על ווסטהאם בזמן פציעות, ולפני שבוע נגח לרשת כדור קרן ב-0:4 המפואר על קווינס פארק ריינג'רס. בנוסף, מילא דאייר על הצד הטוב ביותר את משימותיו בעורף, ועוד בשתי עמדות שונות – מול הפטישים הוא פתח כבלם, בעוד נגד ק.פ.ר תופקד כמגן ימני. תוסיפו לכך ניסיון עבר משמעותי גם בקישור האחורי, ותקבלו שחקן עם פוטנציאל עצום.

        רוי הודג'סון, מאמן נבחרת אנגליה (GettyImages)
        הוא בוודאי עוקב בעניין. רוי הודג'סון (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        הכול בזכות אמא

        הפוטנציאל הזה כה חשוב לאנגלים כי דאייר הוא זן נדיר ביותר – אחד שלמד כדורגל במדינה אחרת. הוא אמנם בריטי לכל דבר, אבל מדבר פורטוגזית שוטפת, הן בחיים והן על המגרש. 99,99 אחוזים משחקני הנוער באנגליה לומדים בבתי הספר באי הבריטי, וזה הגיוני לחלוטין. אין להם כל סיבה או תמריץ לעבור, וממש לא סביר לצפות מהורים לשלוח את ילדם מעבר לים. השאיפה לנדוד בגיל מוקדם לאקדמיות של ברצלונה, איאקס או אינטר שמורה אך ורק לילדים ממדינות מתפתחות או מדינות העולם השלישי, ויש לתופעה היבטים שליליים כפי שיעידו הטיעונים לעונש החמור שספג המועדון הקטלוני. אנגלי יקבל תמיד את השכלתו באנגליה, אלא אם מדובר בנסיבות חריגות. דאייר היה בר מזל.

        כאשר היה אריק בן תשע, קיבלה אמו, מומחית לתחום הקייטרינג, הצעה לעבוד בפורטוגל במסגרת ההכנות ליורו 2004, ומשפחת דאייר עברה לליסבון. חודשים ספורים מאוחר יותר, הבחין סקאוט של ספורטינג ליסבון בילד המוכשר, ודאייר התקבל לאלקושטה, אחת האקדמיות הטובות ביותר בתבל. בנפיקה ופורטו שולטות ביד רמה בליגה המקומית, אבל הן אפילו לא מתקרבות לספורטינג בכל הקשור לטיפוח הכישרונות. האריות משקיעים תקציבים אדירים בבית הספר המפואר שלהם, וגידלו לאורך השנים כוכבי על – די להזכיר את לואיס פיגו, כריסטיאנו רונאלדו, ז'ואאו מוטיניו, מיגל ולוסו ונאני. אלקושטה היא לה מאסיה של פורטוגל, ודאייר זכה ללמוד במתקנים מפוארים, עם מאמנים ברמה הגבוהה ביותר.

        כריסטיאנו רונאלדו שחקן ספורטינג ליסבון (AP , Paulo Duarte)
        לא צריך להסביר איזה כוכב יצא מהאקדמיה הזו, נכון? (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        בקנבאואר של ספורטינג

        היה לו מה למכור, והגנים הטובים לא הזיקו. סבו, טד קרוקר, היה בלם לא רע בצ'רלטון בשנות ה-50' וכיהן בהמשך כיו"ר ההתאחדות האנגלית במשך 16 שנה. כבר בגיל 14 קיבל דאייר חוזה בספורטינג, באקדמיה הקפידו לתת לו לשחק עם ילדים בוגרים ממנו בשנה. כאשר החליטו הפורטוגלים שהתקדמותו הואטה מעט, הם בחרו לשלוח את הנער בן ה-17 בהשאלה לאברטון על מנת שיקבל ניסיון במולדתו. "זה היה ניסיון מצוין עבורי, כי הפכתי קצת שאנן והייתי זקוק לבעיטה בתחת. אלן סטאבס היה מאמן קשוח, ועזר לי רבות. התחזקתי מאוד פיזית ומנטלית בתקופה הזו, ולמדתי לשחק כדורגל מהיר וישיר יותר", סיפר דאייר כאשר שב לליסבון לפני שנתיים.

        בשלב זה גיששו מועדוני צמרת אנגלים בנוגע להחתמתו, אבל ספורטינג ידעה שיש לה יהלום ביד וסירבה בתוקף למכור. דאייר שולב בקבוצת המילואים שמשחקת בליגה השניה, הוכיח את עצמו, ובלט במיוחד בניצחון 1:3 על המילואים של בנפיקה, תוך שהוא כובש את אחד השערים. המאמן הבלגי פרנקי ורקאוטרן ראה כי טוב וזימן אותו מיד בקבוצה הראשונה. הוא אמנם פוטר שבועות ספורים מאוחר יותר, אבל מחליפו, ז'סואלדו פריירה, האמין בכישרון האנגלי אפילו יותר. כך הפכה 2012/13 לעונת הפריצה שלו, והתקשורת המקומית יצאה מגדרה.

        הגדיל לעשות פריירה עצמו, כאשר חלק שבחים מרחיקי לכת: "אריק ילך רחוק מאוד. יש לו אופי חזק, והוא שואף לעשות את הדברים נכון. היכולת שלו לצאת עם הכדור מההגנה ולנווט התקפות מזכירה לי את פרנץ בקנבאואר". לא מפתיע, אם כך, שהוא זומן על ידי פיטר טיילור לסגל אנגליה הצעירה לגביע העולם שנערך לפני שנה בטורקיה. דאייר היה, כמובן, השחקן היחיד ששיחק מחוץ לאנגליה, והותיר רושם סביר, גם אם הנבחרת הודחה בשלב הבתים.

        מאמן ג'ילינגהאם, פיטר טיילור (GettyImages , Alex Broadway)
        לא חיכה יותר מדי וזימן את דאייר מיד לסגל. פיטר טיילור (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        פוצ'טינו קופץ על המציאה

        המאמץ בקיץ פגם בהכנות של דאייר לעונה שעברה, וגם חילופי המאמנים לא הועילו. לאונרדו ז'ארדים, שהחליף את פריירה, מיעט להשתמש באנגלי, ואף שלח אותו לתקופות ממושכות בקבוצת המילואים. תסכולו של הכוכב העולה הלך וגבר, וכך גם המחשבות על החזרה למולדת. הבלם דחה הצעות מסוג זה בשלבים מוקדמים יותר של הקריירה, מאחר וסבר כי אינו בשל מספיק וראה הזדמנויות רבות יותר להתפתח בספורטינג. המצב החדש אילץ אותו לשנות את התוכניות, והגישה של ספורטינג רק חיזקה את הנטייה.

        כאשר חתם דאייר על חוזה מקצועני ראשון בגיל 16, נקבע סעיף השחרור שלו על 5 מיליון יורו. במהלך העונה שעברה ניסתה ספורטינג לשכנע אותו לחתום על חוזה חדש, אשר יעלה את הסכום ל-45 מיליון, מבלי לשפר באופן משמעותי את שכרו. כאשר סירב, הודלפו לתקשורת דיווחים לא מחמיאים על היותו רודף בצע. לכן, כאשר נכנסה טוטנהאם לתמונה והגישה הצעה מפורטת, ההחלטה היתה קלה. המנג'ר החדש מאוריסיו פוצ'טינו השתמש בסעיף הנמוך וקיבל את בלם העתיד של אנגליה במחיר מציאה. בתחילת החודש ארז דאייר את המזוודות ויצא להרפתקה חדשה.

        מנג'ר סאות'המפטון מאוריסיו פוצ'טינו (GettyImages)
        זיהה הזדמנות ולקח אותה מיד. פוצ'טינו (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        הנשיא ששתק

        בראיון פרידה במגזין "רקורד" הפורטוגלי, הוא האשים את ראשי ספורטינג ביחס לא הוגן: "הכסף מעולם לא היווה שיקול מרכזי. היו לי הצעות לעזוב מוקדם יותר, וסירבתי לכולן. היו לספורטינג ארבע שנים כדי לדסקס איתי חוזה חדש, והם לא עשו זאת". העלבון היה קשה במיוחד כאשר הגיע דאייר לקחת את דבריו מהאקדמיה ופגש את נשיא המועדון ברונו דה קרבאליו. "הלכתי להיפרד מכולם, והנשיא היה שם. הוא ראה אותי, ולא אמר כלום. לא איחל לי הצלחה, ולא הוציא מילה מפיו. זה היה ממש מוזר, כי הייתי במועדון במשך 12 שנה. זה רק הוכיח שעשיתי את הצעד הנכון, והיה צריך לשים סוף לפרק הזה בחיי, אבל ספורטינג תישאר תמיד המשפחה השניה השלי, ואתגעגע מאוד לאנשים רבים שפגשתי בה", אמר דאייר.

        גארת סאותגייט, מאמן נבחרת אנגליה עד גיל 21, בירך על המעבר של חניכו: "הוא בלם צעיר, ובעמדה זו לוקח לשחקנים זמן להתפתח. יהיה מרתק לראות אותו בפרמייר-ליג. עקבתי אחריו זמן רב בספורטינג, והיו היבטים חיוביים רבים עבורנו בכך שהוא שיחק מחוץ לאנגליה, אבל עכשיו יהיה לנו קל יותר לראות אותו, וזה עשוי להיות לזכותו".

        אריק דייר שחקן טוטנהאם כובש שער (GettyImages)
        ליברפול הוקרבן הבא? דאייר חוגג שער (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        האנגלי הכי פורטוגלי

        גם סאותגייט לא חלם שהפתיחה תהיה כה מהממת. בטוטנהאם נדהמו מיכולתו של דאייר, והשערים החשובים שהבקיע רק תרמו להילה שמתחילה להיווצר סביבו. ביציעים בווייט הארט ליין מתבדחים שבלם הרכש הגיע תוך שני משחקים לכמות השערים שכבש החלוץ הספרדי רוברטו סולדאדו במשך כל העונה שעברה, אם לא סופרים את הפנדלים שלו. דאייר הוא שחקן פיזי מאוד, כמיטב המסורת של שחקני ההגנה האנגלים, אבל טכני ובעל ראיית משחק כמו פורטוגלי. הוא האנגלי הכי פורטוגלי שאפשר לבקש. או אולי הפורטוגלי הכי אנגלי.

        אמנם לא כדאי להגזים במסקנות אחרי שני משחקים, ומובן כי מקומו של דאייר בהרכב לא יהיה מובטח לאורך כל העונה – הוא שיחק כמגן ימני רק בגלל פציעה של קייל ווקר, בעוד פוצ'טינו החתים זה עתה בלם חדש בדמותו של פדריקו פאסיו הארגנטיני מסביליה. עם זאת, העתיד באמת נראה ורוד מאוד עבור הכוכב בן ה-20, והיום הוא ייבחן לראשונה מול קבוצת צמרת.

        מפגש מול ליברפול, שתציג לראווה לראשונה את מריו באלוטלי, יאפשר לו לזהור על הבמה הגדולה ולהראות מה הוא שווה. כאוהד מנצ'סטר יונייטד מגיל אפס (אגב, כשרון כמוהו לא היה מזיק לשדים האדומים), וכשחקן אברטון לשעבר, האדומים ממרסיסייד הם היריבה האולטימטיבית מבחינתו. בשני המחזורים הראשונים שמרו התרנגולים על רשת נקיה. אם יעשו זאת גם מול החבורה של ברנדן רוג'רס, יהיו שיתחילו לדבר על זימון אפשרי של דאייר גם לסגל של רוי הודג'סון.