פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מחסום צה"לי: תחקיר על בחירת ספורטאים מצטיינים בין הכדורסלנים

        בכל שנה מוכרים מאות צעירים כספורטאים-חיילים וזוכים להטבות שירות מפליגות, כ-100 מהם כדורסלנים. רבים לא עומדים בקריטריונים, אבל בשביל זה קיימים עסקנים, רישומים בעייתיים ולא מדויקים ואינטרסים. כך נראית מבפנים תעשיית הספורטאים המצטיינים באיגוד הכדורסל. תחקיר

        שחקן העבר עמוס פרישמן (ברני ארדוב)
        שאלות רבות מופנות לכיוונו. עמוס פרישמן (צילום: ברני ארדוב)

        במחסום בג'נין נעצרה קריירת הכדורסל של אור פלבניק. הבחור ששיחק בכל הנבחרות הצעירות של ישראל מצא את עצמו בשנת 2012 מסופח לכוח מג"ב ששמר על בית המשפט הצבאי בשומרון, הרחק מהמגרשים.

        "התפקיד שלי היה לבדוק את האנשים, אחד-אחד, שלא מכניסים אמל"ח ודברים אחרים, או שלא מנסים להרוג פרקליטים ושופטים צבאיים, שזה החלום הכי גדול של הפלסטינים", מספר פלבניק, "ככה יום יום, מצאת החמה עד צאת הנשמה. עולה למחסום בשש וחצי בבוקר ונשאר עד שיוצא הבנאדם האחרון מהמתחם, בשש-שבע בערב. לך תנסה אחר כך להתאמן".

        שחקן נבחרת העתודה אור פלבניק (קובי אליהו)
        לך תנסה להתאמן אחרי 12 שעות במחסום. אור פלבניק (צילום: קובי אליהו)

        פלבניק אמור היה להתגייס במעמד מיוחד של ספורטאי, אחד מכ-630 כאלו בצה"ל, שהיה מאפשר לו לשמר סוג של קריירה מקצוענית בתקופת הצבא. הוא עבר את הפרוצדורה הנדרשת, ענה על כל הקריטריונים ומילא את הטפסים. בדיעבד התברר כי טעות ביורוקרטית של פקיד, שלא הזין את נתוניו, החלה את מסע התלאות.

        "כשהגעתי לבקו"ם אמרו לי שלא שמעו שקיבלתי מעמד", נזכר פלבניק. "'יש לך פרופיל 97', אמרה לי אחת החיילות, 'אתה מיועד לתפקיד של לוחם במשטרה הצבאית'. אמרתי לה שעד שלא מבררים שוב את העניין, אני לא מתפנה".

        בעודו בבקו"ם התקשר פלבניק לעמוס פרישמן, רכז האגף המקצועי באיגוד הכדורסל והאחראי מטעם האיגוד על נושא הכדורסלנים-חיילים. אין תשובה. עוד טלפון ועוד טלפון, ופרישמן לא עונה. "ב-12 בלילה מגיע מישהו שהציג את עצמו כאחראי על הספורטאים בצה"ל. 'נפלה טעות', הוא אומר לי, 'אנחנו יודעים מי אתה, תתפנה לבסיס, יטפלו בזה. אבל אם לא תתפנה אני אדאג באופן אישי שלא תקבל מעמד של ספורטאי'. לקחתי את הקיטבג ועליתי על האוטובוס".

        בטירונות המשיך לחפש את פרישמן. השאיר לו הודעות ומילא מחדש את הבקשה להכרה כספורטאי פעיל. הוא לא קיבל תשובה מאיגוד הכדורסל. הטירונות הסתיימה ופלבניק נשלח לגדוד המעברים, ומשם לטול כרם.

        "רק אחרי חצי שנה מודיעים לי שקיבלתי מעמד של ספורטאי פעיל, ואז התחיל הבלגן בגדוד. הגעתי לשיחה עם המג"ד. 'אתה נכס לגדוד, אתה גדול ומאיים וזה משפיע על הפלסטינים במעברים, אין מצב שאתה עוזב', הוא אומר לי, 'אם אתה רוצה, תגיש טופס 55' – בקשת שינוי שיבוץ. אני ממלא את הטופס, עוברים עוד כמה חודשים, ואז שוב שולחים אותי לשיחה עם המג"ד. 'הכול טוב ויפה', המג"ד אומר, 'אבל בעוד חודשיים יש יום ספורט של החיל. אני לא משחרר אותך עד שאנחנו לא לוקחים את האליפות בכדורסל'".

        פלבניק יצא בסוף מטול כרם ואכן שובץ מחדש – אבל בג'נין.

        מחסום בצומת בצת המונע את המעבר לכיוון שבו אירעה תקרית הירי. דצמבר 2013 (אדריאן הרבשטיין)
        לא היו תשובות, הטירונות הסתיימה - ותקופת המחסומים החלה (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        "ואני בקשר עם האיגוד, מנסה שיעזרו לי. אני אחד שייצג את המדינה בטורנירים ובנבחרות, ופתאום אף אחד לא זוכר מי אני. ושחקנים אחרים, שאיך נאמר, קרובים יותר ממני לצלחת – היו באגודה הנכונה, לבשו את הצבע הנכון, היו חברים של מישהו באיגוד או הבנים של – מסודרים".

        רק אחרי שנת שירות במחסומים ובמעברים, כשהוא "קרוב יותר לתעודת לוחם מאשר לחזרה לספורט מקצועני", לדבריו, פלבניק הועבר לתפקיד שלישי, בזכות מעמד הספורטאי הפעיל. הוא חזר לשחק בהפועל כפר סבא, אולם עשרה חודשים לאחר מכן, כשהוא לקראת הכניסה לשנתו האחרונה בצבא, נמסר לו לפתע מאיגוד הכדורסל שמעמדו כספורטאי פעיל נשלל.

        "אף אחד לא מדבר איתך לפני", מתאר פלבניק, "אתה פשוט מקבל הביתה מכתב מהאיגוד שאומר ש'הוחלט לבטל את מעמדך', וזהו. הגעתי בדמעות למנהלי הקבוצה שלי בכפר סבא. המזל שלי היה שאחד המנהלים בקבוצה הוא חבר ממש טוב של בחורה שמקורבת לעמוס (פרישמן. שמה של המקורבת שמור במערכת – א.ג.). ואז החזירו לי את המעמד אחרי חודשיים. הצבא אפילו לא ידע על כל הסיפור".

        היום פלבניק משוחרר. בעונה שעברה שיחק במגידו וניסה לשקם את הקריירה. ביום-יומיים הקרובים הוא אמור לחתום בקבוצה אחרת מהליגה הלאומית. "בזבזתי שנים על כלום, ועד היום אני נאבק בהשלכות של זה", הוא אומר, "התקופה הזאת בצבא הרסה לי את הקריירה. אנשים לא מבינים ששנתיים לא שיחקתי כדורסל. כשאתה בגילאי הנוער אתה יכול לשרוף את כל השבתות ואת כל החופשים הגדולים ואת כל הזמן הפנוי שלך בווינגייט עם הנבחרות. ציפיתי לקבל מהאיגוד בתמורה מינימום יחס, אבל אנשים מהאיגוד ניתקו לי את הטלפון בפנים.

        "הרבה חיילים במצבי, שכמוני לא הכירו באופן אישי בכירים באיגוד, ושאבא שלהם לא היה סחבק של איזה עסקן, נפלו בין הכיסאות ונשברו, למרות שהם עמדו בקריטריון והגיע להם מעמד של ספורטאי. אז או שהם הלכו לליגה הארצית – שלא מקדמת אותך לשום מקום, או שהם פרשו והעדיפו כבר להישאר בצבא כלוחמים. הם רצו לקצור בתקופת הצבא את פירות ההשקעה שלהם בגילאי הנוער, ופשוט ירקו להם בפנים. ועמוס? הוא היה והוא יהיה באיגוד, הוא מחליט, הוא חורץ גורלות, הוא יחליט אם תקבל מעמד או לא, ואם ייקחו לך את המעמד באמצע השירות או לא, ובסופו של דבר הוא מחליט מה יצא מהקריירה שלך – האם תהיה לך הזדמנות להפוך לשחקן, או שלא".

        שרון דרוקר מאמן נבחרת העתודה עם השחקנים (ברני ארדוב)
        אם היה לך מזל, תמשיך לשחק כדורסל במהלך השירות הצבאי. אם לא, הקריירה שלך תיגדע. נבחרת העתודה, אליה השתייך בעבר גם פלבניק (לכל המצולמים אין קשר לכתבה. צילום: ברני ארדוב)

        נושא הספורטאים-חיילים נחשב לאחד הנפיצים בצבא ובאיגודי הספורט. לא רק משום הוויכוח הישן אודות מוסריותו של ההסדר הזה – בכל זאת, מדובר במאות גברים ונשים כשירים שזוכים לא סתם לפטור גורף משירות קרבי, אלא שבחלקם הגדול כמעט ולא תורמים למערכת הצבאית דבר גם בתפקידים אחרים (הטענה הנגדית היא שהספורטאים הללו משרתים את המדינה באופן שונה, על דרך של "התנדבות" לנבחרות בענפים השונים, ואכן תנאי בסיסי לקבלת מעמד של ספורטאי צבאי היא חברות בנבחרות הנוער והעתודה של ישראל) – אלא משום שכפי שניתן לצפות מצומת שמפגישה בין צה"ל, קריטריונים ספורטיביים הנתונים לפרשנות ועסקנים, מדובר באזור אפור רחב מאוד. ובאותו אזור אפור מסתובבים גם איגוד הכדורסל, אגודות הספורט הפרטיות והורי המתגייסים – ולכולם אינטרסים משלהם.

        בעבר היה תחום הספורטאים בצה"ל פרוץ. בשנים האחרונות נעשו ניסיונות מסוימים למסדו. משרד הספורט, בשיתוף התאחדויות הספורט וצה"ל, מנפקים מידי שנה מעין תקנון-על בנושא. בתקנון מפורטים כמות מכסות הספורטאים שמקבל כל איגוד ספורט מצה"ל, סוגי מעמדות הספורטאי השונים בצבא והקריטריונים הספציפיים לכל אחד מהם.

        באופן כללי, שלושת מעמדות הספורטאי המוכרים בצבא הם "עילוי", "מצטיין" ו"פעיל". כל מעמד מקנה לזוכה בו הטבות אחרות (ראו טבלת הטבות מצורפת).

        טבלת הטבות (מערכת וואלה! NEWS)

        המעמד העליון הוא "ספורטאי עילוי", שנוסף רק בשנים האחרונות. זהו מעמד שניתן למתי-מעט, רק לספורטאים מצטיינים במיוחד שקיים עבורם הכרח ספורטיבי להתחרות בחו"ל. העילויים זוכים לדחיית שירות, לעתים של כמה שנים.

        "ספורטאי מצטיין" הוא המעמד השני בחשיבותו, אך מבחינה ריאלית הוא מושא שאיפתם של כל הספורטאים טרם גיוסם. לפי תקנון משרד הספורט, חייל במעמד של ספורטאי מצטיין אמור לשרת בצבא שש שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, והוא בנוסף זכאי ל-90 ימי חופשה שנתיים נטו, לבחירתו, שאמורים להיות מנוצלים לצורך אימונים ומשחקים.

        בפועל, היקף שירותם הצבאי של הספורטאים המצטיינים קטן עוד יותר. הפרקטיקה הנהוגה בעניינם, אף שהיא אינה מופיעה בתקנון הרשמי של משרד הספורט, היא שהמצטיינים חסינים משליחה לקורסים צה"ליים, ובנוסף אינם מבצעים תורנויות. בשל העובדה שהמצטיינים לא נשלחים לקורס צבאי, הם אינם בעלי מקצוע צבאי. רובם מקוטלגים כ"עובדים כלליים", או למעשה כעובדי רס"ר. חלקם מגיעים לבסיס לעתים רחוקות, במקרים מסוימים אחת לכמה שבועות. המפקדים נוטים שלא לדקדק בהם, גם בשל העובדה שמדובר בחיילים-ספורטאים מפורסמים.

        "ספורטאי פעיל" הוא המעמד השלישי בחשיבותו, והנפוץ ביותר בצה"ל. ההטבה המרכזית לה זוכים ה"פעילים" היא חופשה שנתית בת 90 ימים נטו, בדומה למצטיינים. בנוסף, הפעילים זכאים לשני ימי עבודה מקוצרים בני שש שעות בשבוע. פרט לכך הפעילים אמורים לבצע שירות צבאי רגיל: שלושה ימי עבודה מלאים בשבוע, ללא פטור מתורנויות ומשמירות.

        הבעיה הנגזרת היא, כפי שמספרים לנו ספורטאים פעילים המשרתים כיום בצה"ל, כי במצב העניינים הזה הם אינם יכולים לשמר בפועל אורח חיים ספורטיבי. והנפגע הישיר הוא הכדורסל הישראלי. ליתר דיוק: הקבוצות הקטנות יותר בליגה, שכן הספורטאים המצטיינים בדרך כלל שייכים לשלוש-ארבע הקבוצות הבכירות. היתר אמורות למלא את שורותיהן בצעירים מהשורה השנייה – שבדרך-כלל מוכרים כספורטאים פעילים.

        בן שהר במדי ארמיניה בילפלד (GettyImages , Thomas Starke)
        מהראשונים שהוכרו כ"ספורטאי עילוי", מעמד מיוחד שאפשר להם לשחק בחו"ל. בן שהר (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        בארה"ב קיימת ליגת המכללות, שמקדמת את ילדי התיכון למפתן הליגה המקצוענית. היא מאפשרת להם ארבע שנות התבשלות, תחת השגחתם של אנשי המקצוע הטובים ביותר באמריקה. באירופה אין מנגנון דומה.

        בישראל מצב הצעירים חמור מכולם בגלל חובת הגיוס לצבא. צה"ל אינו בנוי להתמודד עם צרכים של ספורטאים מקצועניים – אפילו לא ברמה התזונתית. מכאן חשיבותה הקריטית של קבלת מעמד של ספורטאי. ספורטאים שגויסו לצה"ל ללא מעמד לא ישובו, ברובם המוחלט, לספורט מקצועני. עבור העילויים הצבא אינו מהווה מכשול, כמו גם עבור הספורטאים המצטיינים. הספורטאים הפעילים תלויים בטוב ליבם של מפקדיהם, במזלם ובנחישותם.

        אם ספורטאים מצטיינים הם כאלו שבדרך כלל ימשיכו כספורטאים מקצוענים לאחר הצבא, אין הדבר נכון בהכרח לגבי ספורטאים פעילים. בענף הכדורסל, רבים מבין אלו שהוכרו בשנים האחרונות כספורטאים פעילים התדרדרו בשנים האחרונות לליגות נמוכות.

        האויבים הגדולים ביותר של הספורטאים הפעילים הם הקורסים הצבאיים. א', ששמו שמור במערכת בשל העובדה שהוא עדיין משרת בצה"ל, הוכר כספורטאי פעיל. לפני הצבא נחשב לכדורסלן מבטיח: היה חבר בכל הנבחרות הצעירות של ישראל ושחקן מוביל באחד המועדונים הגדולים בארץ. לקראת סיום גיל הנוער קיבל א' הצעה למלגה מלאה מקולג' גדול בארה"ב, בעלות של כ-200,000 דולר. הוא מתאים להיות מוכר כספורטאי עילוי, אולם גויס והוכר כספורטאי פעיל בלבד, אפילו לא מצטיין, מה שהביא לכך שנשלח לקורס מש"קי לוגיסטיקה.

        "הייתה לי מפקדת צעירה שלא הבינה מה זה בכלל ספורטאי פעיל", מספר א', "היא רק ידעה שאני מש"ק לוגיסטיקה ושיש לי עבודה לעשות. מבחינת הצבא, אם הוא השקיע כסף בהכשרה שלך והקנה לך ידע, הוא רוצה לעשות בך שימוש. וככה יצא שבשנה הראשונה לשירות עבדתי כל יום, חמישה ימים בשבוע, משמונה בבוקר עד שש בערב, אפילו בלי ימים מקוצרים. בשבע בערב הייתי מנסה לגרור את עצמי לאימון כדורסל. זאת הייתה שנה של סיוט. אחר כך עברתי בסיס, ושם הגעתי ארבע פעמים בשבוע, כולל שבתות, שמירות, לילות, מה שצריך. גם היום בכל בוקר אני קם בחמש וחצי בבוקר כדי להגיע לבסיס בזמן. ברוב הימים אני חוזר הביתה סחוט, לא יכול לדבר, נזרק למיטה והולך לישון, ולמחרת קם שוב ליום עבודה. אני לא מאחל לאף ספורטאי לעבור דבר כזה".

        שאלתי את א' כיצד ייתכן שמפוטנציאל לעילוי הוכר רק כספורטאי פעיל. הוא צחק.

        "לא קיבלתי מצטיין מאותה סיבה שלא קיבלתי עילוי", הוא השיב. "אין קריטריון של ספורטאי מצטיין שלא עמדתי בו. הסיבה היחידה היא שלא הכרתי את האנשים הנכונים".

        שאקיל ג'ונסון שחקן מכללת מרשל מול צ'רלס קרמוש שחקן ממפיס (AP , Lance Murphey)
        מה שקיים שם לא ממש קיים כאן. לכן נעשה ניסיון עם האקדמיה. ליגת המכללות האמריקאית (צילום: AP)

        מתוך 630 המכסות שהקדיש צה"ל לספורטאים מכל ענפי הספורט, שמורים לאיגוד הכדורסל, בהתאם לתקנון משרד הספורט, כחמישים תקנים. לכאורה, בכל שנה אמורים להשתחרר מצה"ל כ-15 כדורסלנים שזכו למעמד של ספורטאי (עילוי, מצטיין או פעיל), ולהתגייס כ-15 אחרים תחתם, כך שבכל זמן נתון תישמר המכסה.

        בפועל האיגוד מנצל מספר רב יותר של מכסות: מרשימות שהגיעו לידי וואלה! ספורט עולה כי כיום משתמש האיגוד בכ-80 מכסות בפועל. עד לחודש יוני האחרון השתמש האיגוד בכ-95 מכסות, אולם בחודש שעבר בוטל מעמדם של כ-15 חיילים-ספורטאים.

        מי שמרכז את נושא הספורטאים-חיילים מטעם איגוד הכדורסל הוא עמוס פרישמן, מגדולי שחקניה של הפועל תל אביב בעבר, שנחשב כיום לדמות הבכירה באגף המקצועי (לאחר עזיבתו של ראש האגף אריק שיבק). בשנים האחרונות פרישמן הוא האחראי על הכנת הרשימות ואיסוף הנתונים הספורטיביים של הכדורסלנים הצעירים, שלאחר מכן מועברים למשרד הספורט. על הרשימות הללו מסתמך תהליך הסינון והבחירה של הכדורסלנים שיזכו למעמד הספורטאי הנחשק; הן מושוות ביחס לקריטריון, וכך נקבעת מידת הזכאות לקבלת מעמד.

        אריק שיבק ראש הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל (ברני ארדוב)
        אחרי שעזב פרישמן הפך לדמות המקצועית הבכירה באגף. שיבק (צילום: ברני ארדוב)

        נכון לרשימות האיגוד המעודכנות, בצה"ל משרתים כיום 8 כדורסלנים (גברים) במעמד של מצטיינים (10 כדורסלניות הוכרו במעמד של מצטיינות); ו-40 כדורסלנים (גברים) במעמד של פעילים (10 כדורסלניות הוכרו במעמד של פעילות). בנוסף, כדורסלן אחד – איגור קולשוב (ראו להלן בהרחבה) – הוכר כעילוי, וכן כדורסלנית אחת.

        אולם מאותן רשימות פנימיות של איגוד הכדורסל שהגיעו לידינו – עליהן, ככל הידוע, מבוססות ההחלטות בעניין ההכרה בכדורסלנים – עולה, לכאורה, תמונה קשה של שיבוש שיטתי של נתוני ספורטאים, כדי שיתאימו לקריטריון ויוכרו כספורטאים מצטיינים או פעילים, אף שבפועל חלקם אינם עומדים בהם.

        א., שהוא כדורסלן-חייל המשרת בצה"ל, הוכר כספורטאי פעיל אף שאינו עומד בקריטריונים. נתוניו שמופיעים ברשימות האיגוד אינם נכונים. למעשה, הם שייכים לבן משפחתו של א. – כדורסלן באחת מקבוצות ליגת העל.

        הדוגמאות הנוספות רבות: מ., שהוכר כספורטאי פעיל, צוין בטבלה כשחקן מהליגה הלאומית, אולם בפועל שיחק בליגת הנוער; ד., שחקן האקדמיה בוינגייט, שהוכר כספורטאי פעיל, צוין בטבלה כבעל חמש הופעות בנבחרת הנוער, אולם הוא מעולם לא שיחק במדי הנבחרת; ד., שהוכר כספורטאי פעיל, צוין בטבלה כשחקנה של אחת מקבוצות ליגת העל, אולם הנתון שקרי – ובנוסף, ד.ש. מעולם לא היה חבר בנבחרות הנוער או העתודה, כפי שנדרש בקריטריון הבסיסי; נ., שחקן האקדמיה בוניגייט, שהוכר כספורטאי פעיל, צוין כבעל עשר הופעות בנבחרת הנוער, אולם הנתון שגוי; ע. ו- ר., שהוכרו כספורטאים פעילים, צוינו בטבלה כשחקני נבחרת העתודה, אולם הם לא השתייכו אליה מעולם; וכן הלאה.

        בסיכומו של דבר, מהרשימה שהגיעה לידינו עולה כי כ-25% מהכדורסלנים שהוכרו במעמד של ספורטאי (בדרך כלל מדובר בספורטאים פעילים ולא מצטיינים) אינם עומדים בקריטריונים הבסיסיים של משרד הספורט, או שהם מצויים בתחום האפור של הספורטאים הפעילים, כפי שיוסבר להלן. נתוניהם, כפי שהם מופיעים ברשימות האיגוד, אינם נכונים. החלטנו שלא לפרסם את שמותיהם המלאים, אך באיגוד הכדורסל מודעים היטב לנתונים.

        הכדורסלנים-חיילים שהתראיינו לכתבה הזו טענו שפרישמן חורץ בעצמו את הגורלות, בהתאם לשיקוליו הוא, אולם פרישמן דוחה את הטענות. "אני בסך הכול צינור שמקבל ממנהל הספורט טבלת אקסל עם נתונים שצריך למלא. פה נגמר התפקיד שלי", הוא אומר, "אני מקבל בלי סוף טפסים ובקשות וממלא את כולם, כולל את אלו שלא עומדים מראש בקריטריונים. אם במקרה יש תקנים פנויים, והמחשב מאפשר, אני האחרון שאגיד לא לתת מעמד לכדורסלנים".

        איגור קולשוב שחקן אריזונה סטייט (GettyImages , Ethan Miller)
        היחיד שהוכר כעילוי. איגור קולשוב (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        לפני חמש שנים הקים איגוד הכדורסל את האקדמיה – אחד הפרויקטים הגדולים והמתוקשרים בתולדותיו. הפרויקט הזה, שתוקצב במיליונים, אמור היה לאגד את מיטב השחקנים בשנתוני הנוער, תחת הדרכתם של מאמנים מהקליבר של צביקה שרף ויורם חרוש, ולהצמיח את דור העתיד של הכדורסל הישראלי. אולם המועדונים הפרטיים השיבו מלחמה. הם רצו את הכישרונות הצעירים אצלם – בעיקר כדי שבסיום גיל הנוער יקבלו את הזכות להחתימם על חוזים ארוכי-טווח ולא יצטרכו לצאת בהתמחרות על שירותיהם מול קבוצות אחרות.

        בפועל, האקדמיה מאבדת גובה. בכירים באיגוד הכדורסל מגלים כי בשנתיים האחרונות איבדה האקדמיה כישרונות רבים לטובת המועדונים הפרטיים. הביטוי המובהק לכך הוא בכמות נציגי האקדמיה בנבחרות הנוער והעתודה, שהולכת ופוחתת.

        פרישמן, בהיותו הגורם הבכיר באגף המקצועי של האיגוד, שאמון על ניהול האקדמיה, הוא בעל אינטרס מובהק לקדם את הפרויקט הפרטי שלו. כאמור, הוא גם זה שממלא בפועל את טבלאות האקסל, והוא הגורם הקובע באיגוד לעניין הכרה בספורטאים מצטיינים ופעילים.

        עפ"י גורמים בכירים באיגוד הכדורסל, אחת הדרכים של האיגוד לחזק מעמד האקדמיה על פני המועדונים הפרטיים, לכאורה, היא באמצעות הבטחה – באופן ישיר או באופן משתמע – לכך שהנרשמים "יסודרו" בעתיד לפחות כספורטאים פעילים בצה"ל. המנגנון, כפי שחושף לראשונה גורם באיגוד הכדורסל, מתוחכם כפי שהוא פשוט.

        כדי להבין את המנגנון עליכם להפנים ראשית הקריטריונים המינימאליים הנדרשים מכדורסלנים צעירים כדי שיוכרו באחד המעמדות (הטבלה מצורפת לעיונכם). הקריטריונים להכרה גמישים, יחסית, ומכאן הפתח לתמרון (ולכאורה לשיבוש) הנתונים. בעיקר האמור לגבי המעמד השלישי, ספורטאי פעיל.

        טבלת קריטריונים (מערכת וואלה! NEWS)

        בענף הכדורסל, ספורטאי יזכה במעמד של מצטיין אם היה חברת בנבחרת הבוגרים, העתודה או הנוער של ישראל, שיחק לפחות שלושה משחקים רשמיים במדי אחת מהן, ושותף בפועל בכל משחק לפחות 15 דקות. זהו תנאי קשיח. אולם כדי לזכות במעמד של ספורטאי "פעיל", שכאמור מקנה לכשעצמו הטבות שירות מפליגות למחזיקים בו ביחס ליתר החיילים בצבא, די בכך ש(א) הכדורסלן הצעיר היה (או הינו) חבר בנבחרת הבוגרים, העתודה או הנוער של ישראל, בפרק זמן של חצי שנה לפחות; הוא אינו חייב לשחק במדי הנבחרות בפועל, אך (ב) די שיהיה משותף בכ-70% מהאימונים. כמו כן, (ג) עליו להימנות עם סגל של קבוצה מליגת העל או הליגה הלאומית, אבל די ברישום הטכני – אין חובה שישחק במדיהן.

        הקריטריון הגמיש הזה הפך בפועל למעין "סעיף סל", שלכאורה ניתן לעמוד בו בקלות. שימו לב: מדובר על חברות באחת משלוש הנבחרות, ובתנאי אמורפי של השתתפות באימונים; לא צוין אלו אימונים נחשבים, כיצד הם נספרים ולכן לא ברור כיצד מחושב אותו מספר של 70%. הרישום הטכני בקבוצה מליגת העל או הלאומית גם הוא פשוט לביצוע.

        ולכן, כפי שחושף גורם באיגוד, נוצר אותו מנגנון המאפשר עמידה בקריטריון למראית-עין, רק לצורך קבלת ההכרה, בו יכולים לעמוד גם כדורסלנים שברור כי לא יהפכו בעתיד למקצוענים.

        "מאוד פשוט לסדר 'ספורטאי פעיל' לחבר'ה של האקדמיה, או בעצם לכל מי שבאיגוד חפצים ביקרו", אומר הגורם באיגוד. "איך מארגנים חברות באחת הנבחרות לחצי שנה והשתתפות ב-70% מהאימונים? מה שקורה זה שכאשר שחקני האקדמיה מגיעים לכיתה י"ב, האיגוד כביכול מודיע באזור חודש ינואר שאימוני נבחרת הנוער מתחילים, לפעמים אפילו לפני מינוי מאמן לנבחרת. מי שלמעשה מתורגלים על תקן של נבחרת הנוער הם שחקני האקדמיה, שאליהם מצרפים עוד 2-3-4 שחקנים מהאגודות, כשזה מתאפשר.

        "רק לקראת סיום העונה מתחילים להתכוונן על הסגל האמיתי, אבל עד אז ה'נבחרת' כביכול הריצה מספיק אימונים עם שחקני האקדמיה, כך שגם מי שמנופה – ורובם מנופים, כי לצערי רוב הכישרונות נמצאים היום באגודות ולא באקדמיה, והרי מאמני הנבחרות רוצים לגבש את הסגל הטוב ביותר כדי לנצח – כבר נכנס לקריטריון", מוסיף הגורם באיגוד. "מה שנשאר זה להירשם בסגל של קבוצה, אפילו בליגה הלאומית, ברמה הטכנית, והופ – השחקן מוכר כספורטאי פעיל".

        אגב, השליטה של אנשי האיגוד על הטבלאות הספורטאים עובדת גם בכיוון ההפוך – על דרך של איום, מרומז או עקיף, לכך שבעת הגיוס ייסגר החשבון עם השחקנים שינסו לעזוב את האקדמיה לטובת האגודות. מי שטוען: "אני אחד המחוסלים" (לכאורה) הוא עמית בן דהן.

        בן דהן, כיום חייל המשרת בבסיס במרכז הארץ, היה חבר באקדמיה בכיתות י' וי"א. בקיץ שלפני כיתה י"ב החליט לעזוב לברק נתניה ומאז הוא נמנה עם סגל הקבוצה הבוגרת שלה, המשחקת בליגת העל.

        "הייתי בנבחרות הקדטים והנוער, עמדתי בקריטריונים של קבלת מעמד של ספורטאי פעיל לפחות, אבל שלוש פעמים האיגוד דחה את הבקשה שלי למעמד", מספר בן דהן. "אני יכול להניח שזה קשור לעזיבה שלי את האקדמיה, כי אין שום סיבה הגיונית אחרת. נשארה לי עוד שנה וחצי בצבא ואני מנסה לשרוד בינתיים בלי שום מעמד. בכל יום אני בבסיס מ-08:00 עד 17:00. אני נאלץ להחמיץ את אימוני הבוקר בקבוצה, אבל המאמנים מבינים למה. לאימוני הערב אני מגיע. זה קשה, קשה מאוד. קשה לשמור על אורח חיים של ספורטאי בצבא. אתה לא עושה ספורט, בחדר האוכל אין כמובן אוכל מתאים. מה שנשאר לי זה לנסות להסתדר לבד".

        שחקני נבחרת הנוער של ישראל מדוכאים, עוז בלייזר (קובי אליהו)
        "האיגוד כביכול מודיע באזור חודש ינואר שאימוני נבחרת הנוער מתחילים, לפעמים אפילו לפני מינוי מאמן לנבחרת. מי שלמעשה מתורגלים על תקן של נבחרת הנוער הם שחקני האקדמיה, שאליהם מצרפים עוד 2-3-4 שחקנים מהאגודות, כשזה מתאפשר" (למצולמים אין קשר לכתבה. צילום: קובי אליהו)

        איגור קולשוב הוא הכדורסלן הזכר היחיד שמוגדר כ"עילוי". קולשוב אכן נחשב לאחד הכישרונות הגדולים של הכדורסל הישראלי, אולם הוא אינו עומד באף אחד מהקריטריונים, ולפיכך לא מובן כיצד ומדוע אושר מעמדו כעילוי. קולשוב מעולם לא זומן לסגל הנבחרת הבוגרת, ובוודאי שלא שיחק במדיה בשלושה משחקים בינלאומיים 15 דקות ומעלה.

        בדומה לתום מעיין, שסיפורו הקפקאי הובא כאן בקיץ הקודם, קולשוב זכה למלגה מקולג' אמריקאי (אריזונה) ושיחק בשורותיו בעונה שעברה. בעונה הבאה אמור קולשוב לשחק באוניברסיטת רייס מטקסס. חשוב להדגיש כי במקרה הספציפי של קולשוב אין בכוונתנו להביא לפגיעה מקצועית בו, או לשלילת מעמדו. ייתכן בהחלט כי דרושה חשיבה מחודשת לגבי הקריטריון הקשיח להכרה בספורטאי-עילוי, לפחות בענף הכדורסל. אולם העובדה היא שקולשוב הוכר כעילוי, בעוד שתום מעיין לא, מה שאילץ אותו אשתקד לזנוח את החלום.

        צה"ל ומנהל הספורט דחו, מטעמי "צנעת הפרט", את בקשתנו לקבל את רשימות הכדורסלנים המלאות המשרתים בצבא במעמד של ספורטאים מצטיינים או פעילים. לגבי קולשוב, נמסר לנו בתחילה ממשרד הספורט כי "מהנתונים שבידינו עולה שקולשוב עומד בקריטריונים", אולם משרד הספורט לא פירט מתי, לפי רישומיהם, שיחק קולשוב במדי הנבחרת, ואם הציג חוזה עם קבוצה בכירה באחת ממדינות אירופה. בהמשך עדכן משרד הספורט את תגובתו בעניין קולשוב, והיא מובאת מטה לעיונכם.

        תגובות

        משרד הספורט מסר בתגובה לעניין איגור קולשוב: "איגוד הכדורסל המליץ על איגור קולשוב כמועמד לספורטאי עילוי בצירוף כל המסמכים הדרושים ובהם המלצה מקצועית של האיגוד, המלצה של היחידה לספורט הישגי, אישור לימודים ותכנית לימודים באוניברסיטה המהווים תנאי בסיסי לקבלת מעמד של ספורטאי עילוי. הועדה המקצועית בחנה את בקשת האיגוד כשבסמכותה ע"פ סעיף 16 לקריטריונים לשקול הענקת מעמד עילוי לספורטאים מוכשרים שהצוות המקצועי הבכיר של האיגוד ממליץ להעניק להם מעמד עילוי תוך התחשבות בשיקול דעת של המאמן הלאומי. במקרה של קולשוב, מאמן נבחרת ישראל לשעבר, אריק שיבק, שהדריך את איגור בנבחרת ישראל בוגרים המליץ להעניק לו מעמד של ספורטאי עילוי. לאור המלצתו ולאחר בחינת הבקשה, החליטה הועדה המקצועית להמליץ לצה"ל להעניק לקולשוב מעמד של ספורטאי עילוי בעל הצטיינות יתרה. יודגש כי באותה העת בה קיבל קולשוב מעמד של ספורטאי עילוי היו מספר מקומות פנויים במכסת ספורטאי העילוי כך שהוא לא קיבל את מעמדו על חשבון ספורטאי אחר".

        במענה לשאלותינו השיב משרד הספורט כי נתוני הספורטאים המועברים אליו מאיגודי הספורט אינם מחייבים צירוף תצהיר על אמיתותם. לשאלה האם הנתונים המועברים מהאיגודים מוצלבים בידי מנהל הספורט הושבנו כי "מתאמי היחידה לספורט הישגי מקבלים את החומר לדיון (נתוני הספורטאים, א.ג.) כעשרה ימים טרם דיוני הוועדה, כאשר במהלכם הם נדרשים לאמת את הנתונים המוצגים על-ידי האיגוד".

        שאלנו את מנהל הספורט האם בעבר נתגלו נתונים כוזבים שהועברו אליהם מאיגוד הכדורסל. תשובתו הייתה: "מעולם לא".

        עוד מסר מנהל הספורט כי "מנהל הספורט והוועדה המקצועית ממליצים לצה"ל (על הכרה במועמדים, א.ג.) עפ"י הקריטריונים. המלצות אלה נבחנות ע"י צה"ל, והוא הגורם הבלעדי שמחליט אם לקבלן או לאו, עפ"י צורכי הצבא".

        דודו מלכה סירב להגיב.

        עמוס פרישמן מסר בתגובה לעניין קולשוב כי "דודו מלכה (בכיר במנהל הספורט והאחראי מטעמו על נושא הספורטאים-חיילים, א.ג.) אישר באופן אישי את המעמד של קולשוב".

        לגבי הנתונים השגויים המופיעים בטבלאות שמילא מתוקף תפקידו באיגוד, ובפרט לגבי נתוניו השגויים של א', שהתבררו כשייכים לבן משפחתו של הכדורסלן מליגת העל, אמר פרישמן כי "יכול להיות שזה מקרה יחיד שבו התכוונתי לקרוב משפחתו, וייתכן שטעיתי. זו אולי הטעות היחידה בטבלה. לא שמתי לב לעניין עד שסיעת עוז הנכבדה העירה את תשומת לבי".

        פרישמן נשאל האם, כאשר נתגלתה הטעות, נעשה ניסיון לשלול את מעמד הספורטאי של אותו א'. "גם אם הוא קיבל מעמד בטעות, אז עכשיו מה, נבטל לו את זה? צריך להיות רעים? אם זה לא פגע באף אחד אחר, למה לבטל?", השיב פרישמן.

        פרישמן סירב להגיב בעניינים נוספים והפנה אותנו לדובר איגוד הכדורסל.

        איגוד הכדורסל מסר בתגובה לכתבה: "איגוד הכדורסל בוחן בימים אלו את כל נושא שירות הכדורסלנים בצה"ל, ובשבוע הבא הנושא יידון בוועדה המקצועית".

        לוואלה! ספורט נודע כי הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל תתכנס ביום חמישי הקרוב, ב-4.9. מעמד הספורטאים בצבא הינו אחד מארבעת הנושאים שיעמדו על סדר היום.

        ohad@walla.net.il