בשבוע שעבר כתבתי על שחקני מפתח שיכולים להוביל את הקבוצה שלהם להצלחות במזרח. במערב הסיפור שונה. לכל הקבוצות הבכירות יש בסיס של לפחות שלושה שחקני מפתח שכבר ביססו את עצמם וכל עוד יישארו בריאים צפויים לספק תוצרת דומה. קבוצת הפלייאוף היחידה במערב שביצעה שינויים מהותיים היא דאלאס שהתחזקה בצ'נדלר פארסונס וטייסון צ'נדלר (או בשמם החדש - טייסון צ'נדלר פארסונס).
אם נתעלם לרגע מדאלאס, שאר הקבוצות ניסו להתחזק רק בפריפריה. לכן הן פנו לשחקנים מז'אנר ה-journeyman: שחקנים עם ותק מסוים שנודדים בין קבוצות ועדיין לא מצאו לעצמם בית ב-NBA. כל קבוצה חיפשה את השחקן שיעשה עבורה מה שבוריס דיאו עשה עבור סן אנטוניו. דיאו הגיע לספרס לפני שנתיים וחצי לאחר ששוחרר משארלוט שלא מצאה בו ערך, ההתאמה המושלמת שלו לשיטה של גרג פופוביץ' הפכה אותו לשחקן חשוב באליפות. הנה חמישה שחקנים שהצטרפו הקיץ לספסל של קבוצות פלייאוף במערב ומקווים להיות הבוריס דיאו של 2015.
שון ליבינגסטון (גולדן סטייט)
כמה טוב לראות את ליבינגסטון ברשימת שחקנים עם פוטנציאל להיות רלוונטיים למאבקי צמרת. לאחר ההבטחה הגדולה כבחירה הרביעית ב-2004, סדרת פציעות שכללה אחת איומה במיוחד ושנים של ניסיונות קאמבק כושלים, העונה החולפת בברוקלין סימנה את השינוי. הוא הגיע כמחליף שולי שאמור לתת קצת מנוחה לדרון וויליאמס, אבל עם הזמן תפס מקום בחמישייה לצידו ובפלייאוף היה מהשחקנים היותר יעילים של הנטס. היכולת הזו שכנעה את הווריורס להמר על ליבינגסטון כשחקן החופשי הבכיר שלהם הקיץ עם חוזה של 16 מיליון דולר ל-3 שנים (השנה השלישית לא מובטחת).
פוינט גארד שלא זורק ממרחק של יותר מ-5 מטרים מהסל לא אמור להיות מצרך מבוקש במיוחד, אבל ליבינגסטון עשוי להיות הפוינט גארד הטוב בליגה בשני תחומים מעניינים - הגנה על שחקני כנף ומשחק פוסט. כרכז בגובה של מעל ל-2 מטרים הוא פיתח יכולת לשמור גם על שחקנים גבוהים וחזקים ממנו, כולל לברון ג'יימס. משחק הפוסט שלו לא מאפשר ליריבות להחביא בעזרתו שומרים חלשים. בגולדן סטייט הוא מתוכנן גם לתת לסטפן קרי לנוח וגם לשחק לצידו באופן שיזכיר את ג'ארט ג'ק לפני שנתיים. הנוכחות של ג'ק אפשרה לווריורס להשתמש בקרי ותומפסון כשחקני כנף ולהריץ להם תרגילי חסימות שהיה קשה במיוחד לעצור. המאמן החדש סטיב קר אמור לגוון את משחק ההתקפה של גולדן סטייט, ליבינגסטון יוצר עבורו כמה אופציות מעניינות ותוך כדי כך מוסיף לו שחקן הגנה נהדר לרוטציה.
וינס קרטר (ממפיס)
קרטר הוא לא ה-journeyman הקלאסי, בשיאו הוא היה שחקן של 27 נקודות למשחק בעונה והוא מדורג במקום ה-25 ברשימת קלעי כל הזמנים עם יותר מ-23 אלף נקודות בקריירה. אבל את רוב הקריירה הזו הוא עשה בקבוצות זניחות ונדמה היה שלא ימצא דרך להיות רלוונטי בקבוצה חזקה באמת. אבל אז הוא הגיע לדאלאס והוכיח שהוא יודע לגלם גם את תפקיד שחקן המשנה בקבוצה טובה. לצערו, הוא הגיע לטקסס בעונה שאחרי האליפות ובשלוש השנים שלו בדאלאס הקבוצה לא עברה סיבוב. אבל בעונה האחרונה הוא לקח חלק בסדרה הנהדרת מול הספרס. לא סתם לקח חלק: הוא נראה מצוין, קלע 12.6 נקודות למשחק כולל 2.1 שלשות למשחק ב-48.4 אחוזים והגיע לשיא עם שלשת ניצחון על הבאזר של המשחק השלישי.
עכשיו הוא הגיע לממפיס, קבוצה שקשה לדעת היכן למקם אותה בין קבוצות הפלייאוף במערב. בעונה שעברה היא כמעט פספסה את הפלייאוף בעקבות פציעה במהלך העונה של מארק גאסול, אך הייתה קרובה מאוד להדיח את OKC בסיבוב הראשון. ההגנה של הגריזליס היא עדיין מהטובות בליגה וקרטר ייכנס בדיוק למשבצת החסרה מבחינתם - שחקני כנף איכותיים. טוני אלן הוכיח שהוא שחקן פלייאוף נהדר שמסוגל לשמור על כל אחד, קורטני לי יעיל וקווינסי פונדקסטר אמור לחזור מפציעה, אבל אין לממפיס שחקן כנף שמסוגל לצבור נקודות כמו וינסניטי. אם הוא ישחזר את היכולת מהסדרה מול הספרס, ממפיס עשויה להיות ההפתעה של המערב.
ספנסר הוז (הקליפרס)
זהו. אפשר לשכוח מהשם דונלד סטרלינג ולהיכנס לטירוף של סטיב באלמר. לקליפרס יש בעל בית מבטיח במיוחד והזדמנות נדירה להשתלט על לוס אנג'לס. עם מאמן בכיר, שניים מהכוכבים הגדולים בליגה וצוות מסייע ראוי, הכול נראה מוכן לצעד הבא של הקליפרס. לפני שמדברים על אליפות, אפשר להתחיל בלהגיע לגמר המערב לראשונה בתולדות הפרנצ'ייז. בעתיד באלמר אולי יהיה מוכן להשקיע בהשגת שחקנים איכותיים נוספים, כרגע החיזוק המרכזי הוא ספנסר הוז.
בעונה החולפת, בה שיחק בפילדלפיה וקליבלנד, הוז הכניס לרפרטואר שלו קליעה אפקטיבית מאוד משלוש שהפכה אותו לאחד מקלעי הקאץ' אנד שוט היעילים בליגה, לא רק מבין שחקני הפנים. מאחר שמדובר באחד השחקנים הגבוהים ב-NBA עם 2.16 מטר, שמפתיע לטובה גם ביכולת התנועה והמסירה שלו, זה הופך אותו לשחקן שקשה מאוד לשמור עליו. למרות הגובה הוא נחשב לשומר חלש, אבל אולי במערכת של הקליפרס הוא יידע לנצל את הפוטנציאל שכן יש לו להפוך לסנטר הגנתי סולידי. הוא צפוי לשחק גם לצד בלייק גריפין וגם לצד דיאנדרה ג'ורדן ולאפשר ריווח שהיה חסר לקליפרס בעונה שעברה. הציוות שלו עם גריפין ייצור קבוצה התקפית מפחידה במיוחד, עם דיאנדרה הבעיות שלו בהגנה יהיו פחות חמורות. לא בטוח שהוז לבדו מספיק כדי להעלות את הקליפרס מדרגה במערב הצפוף, אבל הוא מכסה לשנים הקרובות את עמדת שחקן הפנים המחליף שהייתה בעייתית מאוד בעונה שעברה ומהווה צעד בכיוון הנכון.
אנתוני מורו (אוקלהומה סיטי)
לאחר שעבר חמש קבוצות בשש העונות שלו בליגה, יכול להיות שמורו סוף סוף מצא את הייעוד שלו - לקלוע שלשות בקבוצה גדולה. כי בכל מה שקשור ללקלוע שלשות יש מעט מאוד שחקנים טובים יותר, מדובר בשחקן עם ממוצע קריירה של 42.8 אחוזים מחוץ לקשת. הוא לא עושה הרבה מעבר לזה, הוא גם נחשב לשומר בינוני ומטה בעיקר בגלל בעיית זריזות, אבל את מה שהוא עושה כל קבוצה גדולה צריכה.
OKC זקוקה לקליעה מבחוץ אפילו יותר משאר הגדולות. בשנים האחרונות סם פרסטי בנה סגל בו שחקני המשנה הם קודם כל שומרים נהדרים, התוצאה הייתה שלא היו מספיק שחקנים שיודעים לנצל את הזריקות הפנויות שקווין דוראנט וראסל ווסטברוק מסדרים לחברים שלהם באופן קבוע. מורו יודע לנוע על קו השלוש בהתקפות מעבר ומשיג כך לא מעט שלשות פנויות, בת'אנדר ווסטברוק יוכל לסדר לו אפילו יותר כאלה. הוא ייאבק על דקות עם ג'רמי לאמב ואנדרה רוברסון שנחשב למומחה ההגנה החדש לאחר שתאבו ספולושה עזב. אם מורו ילמד להשתלב בהגנה הקבוצתית של סקוט ברוקס, הוא יקבל את הדקות ואת ההזדמנות להוכיח את מה שבאמת חשוב להמשך הקריירה שלו - שהוא מסוגל לקלוע את השלשות שלו גם במשחקי פלייאוף מכריעים.
כריס קיימן (פורטלנד)
הספסל היה נקודת התורפה המרכזית של פורטלנד בעונה המפתיעה שלה. השנה הבלייזרס מצפים לקבל הרבה יותר מהמחליפים שלהם, למרות שאיבדו את המחליף הבכיר מו וויליאמס. סטיב בלייק הגיע במקומו כדי לקלוע שלשות ולנהל את החמישייה השנייה, בפורטלנד פחות בונים עליו ויותר על שיפור של כמה מהצעירים כמו סי ג'יי מקולום המוכשר, וויל בארטון שהראה ניצוצות בפלייאוף ותומאס רובינסון שלאט לאט מוצא את המקום שלו. אבל הסיכוי לשדרוג המשמעותי ביותר של הספסל מגיע מכיוונו של קיימן הלא צפוי, בין היתר בגלל שהוא מחזק את העמדה הפחות טובה של פורטלנד- עמדת הסנטר.
נדמה כאילו עידנים עברו מהימים בהם קיימן היה סנטר פותח איכותי. בשנים האחרונות הוא נע ונד ברחבי הליגה ולא מפסיק להיפצע. אם הוא יישאר בריא, הוא יוכל להיות בדיוק מה שהדוקטור רשם לקבוצה של טרי סטוטס. בהתקפה הוא מביא דברים שאין לסנטר הפותח רובין לופז - משחק פוסט וקליעה נהדרת מחצי מרחק שהוא מנצל כדי להיות יעיל מאוד בפיק נ' רול. קבוצה שלא יהיה לה סנטר מחליף הגנתי ראוי תתקשה מאוד לעצור אותו. מבחינה הגנתית, כשהוא רוצה הוא יותר יעיל מהתדמית שלו בהגנה על הטבעת. בגיל 32, יש לקיימן הזדמנות נהדרת לחזור להיות רלוונטי.
