בתקציר: ה-1:1 של הפועל פתח תקוה והפועל באר שבע
נכנסו לעשירייה, אבל לא לחמישייה
כריסטיאן סרגי (מכבי נתניה): כשמדברים על "גניבה" של שחקן, הכוונה היא גם היכולת של קבוצה לזהות שחקן בסיטואציה בעייתית ולנצל אותה לטובת הבאתו במחיר מוזל. זה בדיוק מה שעשתה נתניה עם הבלם הרומני. סרגי, קפטן אוצלול גלאץ, הופיע עם הקבוצה הרומנית לפני פחות משלוש שנים בליגת האלופות ושיחק גם באולד טראפורד. הוא כנראה לא היה חושב על עזיבה ובטח לא על ישראל לו אוצלול נקלעה לקשיים והמשכורת לא נכנסה לחשבון במשך חמישה חודשים רצופים. נתניה הציעה מוצא והרוויחה בגדול. סרגי מהיר, טכני, קורא משחק ובעל מיקום מצוין שגם יודע להוביל כדור ולצאת קדימה. נתניה לא הרשימה בהכנה, אבל יש לה את אחד הבלמים הזרים הטובים והמודרניים בליגה.
ז'רקו קוראץ' (בית"ר ירושלים): בכל גניבה יש גם את הצד הנפגע. הנגנב. הנגזל או במקרה של יואב כץ, הרשלן. לבעלי הפועל חיפה הייתה ביד אופציה לרכוש חלוץ מוכח במחיר לא גבוה (150 אלף יורו), אבל הוא התמהמה. אלי טביב אמר תודה, שילם את הכסף לזטה המונטנגרית והנחית בטדי את החלוץ שהבקיע בעונה שעברה 11 שערי ליגה. שחקן בן 27 בחוזה לארבע שנים. חלוצים עם התכונות של קוראץ' - פיזיות, גובה, חדות והתמצאות ברחבה - תמיד בלטו בליגת העל. לבית"ר הייתה בעיה אקוטית בהתקפה (31 שערי זכות בלבד אשתקד) ולמעשה לא היה לה חלוץ אמיתי, סקורר טהור, מאז ימי טוטו תמוז וכן, זה היה מזמן. לבית"ר יש קישור יצירתי (כולל שם שעוד יופיע ברשימה) ועוד שחקן מהיר בחלק הקדמי יעזור להוריד את העומס מקוראץ' ויאפשר למונטנגרי להפציץ. הפועל חיפה? היא עדיין מחפשת מחליף.
קוסטדין אזורוב (מכבי פתח תקוה): זוכרים את החלוץ הבולגרי שהגיע לבני סכנין בינואר 2011? בחצי העונה הראשונה שלו הבקיע ארבעה שערים ועזר לקבוצה לשרוד ובעונה השנייה העלה את מאזנו ל-14 כיבושים וסכנין נהנתה מעונה נפלאה שהסתיימה בפלייאוף העליון. אזורוב המשיך לבלגיה, בלט בעונה הראשונה בליארסה ושיחק קצת פחות אשתקד ועכשיו הוא שוב כאן. בליגה בה יש לו שם, מוניטין והיסטוריה מוצלחת. הוא לא יזדקק לזמן התאקלמות, הוא מעורר הרתעה והעלות שלו לא גבוהה במיוחד. מכבי פתח תקוה, שהתרסקה בעונה שעברה עם הזרים, הלכה הקיץ על הבטוח ואזורוב, לצד רועי דיין, ניקולאס פלצ'וק וצעירים כמו בן בן יאיר, עידן שמש וגיא מלמד, אמור להשלים חוליית התקפה מרשימה.
רועי גורדנה (הפועל באר שבע): בעולם מקביל, בו כנראה חיים רמון, עידו חג'ג' וטביב לא מנהלים קבוצות כדורגל, גורדנה היה מקבל יום אחד את סרט הקפטן של הפועל תל אביב. במציאות, האדומים נאלצו למכור שחקן בית ואת אחד הנכסים הגדולים שיש להם בסגל כדי להתקיים. הפועל תל אביב מוכרת שחקן לבאר שבע מסיבות כלכליות. לפני 10 שנים זה היה נשמע לכם כמו בדיחה. גורדנה הוא שחקן כישרוני ולפני פריצה. שחקן ליגה טוב שהתבשל על אש קטנה, התחשל בעונת השאלה וחזר מוכן. פציעה לא פשוטה קצת עצרה אותו בעונה שעברה, אבל השנה יכולה להיות השנה שלו. באר שבע על החומר הנהדר שיש לה בסגל היא מקום מצוין לפרוץ ובנוסף כמה שהיא הייתה עוד תוספת כוח במרכז השדה, את השחקן שגם עוזר בסגירה וגם יודע לבנות, להצטרף ולהבקיע. גורדנה הוא בדיוק האיש.
מאור מליקסון (הפועל באר שבע): אחת העסקאות הגדולות של הקיץ. היכולת ידועה, הקשר למועדון חזק והחיבור עם האוהדים תמיד היה טוב. הפועל באר שבע הרימה את הקריירה של מליקסון לגבהים חדשים, הוא חוזר אליה ככוכב במטרה להביא לה אליפות. להחזיר. הגניבה במקרה של מליקסון מקורה בעלות. ההתפרקות הכלכלית והירידה של ולנסיין הפכה אותו לשחקן חופשי ואילו האהבה לבאר שבע הוזילה לאלונה ברקת עלויות. מליקסון ויתר על הכסף הגדול של מכבי תל אביב או לגיה ורשה כדי ליהנות מכדורגל ולשחק בבאר שבע במה שהופך את ההעברה שלו למרגשת לא פחות מהקאמבקים של אליניב ברדה ומאור בוזגלו אשתקד. ובכל זאת, מליקסון מפספס את החמישייה בגלל רף הציפיות האדיר שיהיה מונח על כתפיו. בניגוד לשמות אחרים, למו יש הרבה יותר מה להפסיד.
מקום חמישי, רן בן שמעון (מכבי פתח תקוה)
אז נכון, מדובר במדור העברות ומאמן לא נכלל תחת הקריטריון הזה, אבל כשמדברים על גניבה במונחים ספורטיביים אין יותר מתאים מבן שמעון. כל מרכיבי הגניבה מתקיימים במקרה שלו: מצד אחד, מועדון ששרד בליגה נגד כל הסיכויים והיה זקוק למאמן בכיר גם כדי לשקם את מערכת היחסים עם הקהל (כן הקהל). מצד שני, מאמן בכיר ששוב התרסק בקבוצה גדולה ושמו נרמס. במצב שלו, גם הכסף לא שיחק תפקיד. תוסיפו למשוואה את העובדה שבן שמעון בכלל גדל במכבי פתח תקוה וקיבלתם שידוך מתבקש. קונצנזוס. אחרי הכישלון במכבי תל אביב, רב"ש חזר לקריה, שיקם את השם שלו ובסופו של דבר ולקח אליפות. מכבי פתח תקוה תהיה קרית שמונה החדשה עבורו. מקום עם פחות לחץ, פחות תקשורת והרבה אפשרויות לפרוח.
לפני 8-10 שנים, המלאבסים היו סוג של קרית שמונה, אבל שורה של החלטות מקצועיות לא נכונות דרדרו את המועדון לתחתית. ללוזונים נמאס להיות קבוצת נדנדה, הם רוצים לחזור להיות אלטרנטיבה, רוצים קבוצה בשיפולי הצמרת שמציגה כדורגל אטרקטיבי ורוצים דמות שתדע לשלב צעירים וגם תשאף להישגיות. בן שמעון צריך הצלחה שתסתום למבקרים את הפה. אז מה אתם אומרים, זמן לחמם את המנגל?
מקום רביעי, אמיר האדז'יץ' (הפועל עכו)
כשקבוצה יורדת לליגה הלאומית, יריבותיה עטות על הנכסים שלה כחבורה של אוכלי נבלות. להפועל ניר רמת השרון היו שלושה נכסים עיקריים: בן רייכרט עבר למכבי תל אביב עוד לפני שהגופה הספיקה להתקרר, קני סייף ויתר על הביצה לטובת בלגיה ונשארנו עם האדז'יץ'. הבוסני בן ה-30 היה סגן מלך שערי הקבוצה והבקיע יותר מרבע משעריה. לישראל הגיע כמלך השערים במולדתו אחרי עונה בה הפציץ 25 שערים. האדז'יץ' הוא חלוץ שיכול לעשות את ההבדל בקבוצה קטנה בין עונה מלאה במאבקי הישרדות לעונה טובה, כלומר שקט במרכז הטבלה עם פזילה למקום השישי.
במועדון כמו עכו, שבונה מסורת בליגת העל ומגדיל כל שנה את ממוצע הקהל שלו, ההבדל הוא עצום ואף קריטי. לעכו אין בעלים ואין תקציב ענק ולכן היא לא יכולה להרשות לעצמה ליפול עם שום שחקן רכש. תחת אלון חרזי, הן כמנג'ר והן כמאמן, עשו לעצמם במועדון מנהג לחפש גניבות. אז הביאו את ז'וליאנו ספדאסיו שהפציץ בקפריסין ואת חמדי סליחי ועכשיו את האדז'יץ' שמשלים שלישייה מנוסה ואיכותית וינסה להוכיח את עצמו כמו הברזילאי והאלבני. יחד עם יוסי דורה ויובל אבידור לעכו יש על הנייר את מה שצריך כדי להיות הפתעה נעימה ולהפוך את חרזי למלך הגניבות החדש של ליגת העל.
מקום שלישי, דור כוכב (הפועל פתח תקוה)
עולה חדשה עם משאבים דלים ובסיס לא מספיק טוב תמיד מסומנת מיידית כיורדת ודאית. השילוב בין הצורך לבנות סגל כמעט מאפס והמחזור במזומנים בעייתי מאוד ומחייב פתרון יצירתי. יש קבוצות שהולכות על ותיקים בשלהי הקריירה, אחרות מחפשות שחקנים חופשיים או צעירים מליגות נמוכות ואפשר גם לבנות על שחקנים מושאלים. בישראל, פחות אוהבים את האופציה האחרונה. לא לכבוד של כל מועדון או מאמן "להשביח" שחקנים עבור קבוצה אחרת. אלא שהפועל פתח תקוה החליטה לא להתעסק בכבוד ומילאה את הסגל שלה במושאלים צעירים ורעבים מהגדולות. התוצאה, כפי שבאה לידי ביטוי במשחקי גביע הטוטו, קבוצה דינמית ומלאת אנרגיות.
יהיה מעניין לעקוב העונה אחרי ההתקדמות של ריף פרץ, שחר הירש, דור חוגי ועומרי אלטמן, אבל השם המרתק ביותר הוא זה של כוכב. הוא הגיע ממכבי חיפה, במדיה לא רשם הופעה בבוגרים. בעונה שעברה היה בהפועל עפולה וחסה בצילו של הירש, ואילו השנה הוא מאיים לפרוץ. יש לו יכולת טכנית יוצאת דופן, מהירות, אחד על אחד והוא שחקן של מספרים. בסגנון שלו הוא מזכיר מעט את מאור בוזגלו בצעירותו. אותו בוזגלו שב-2006/7 קיבל צ'אנס בהפועל פתח תקוה, הרשים, אבל ירד ליגה. עם כוכב ושאר החברים מקווים הפעם במלאבס לתוצאה שונה.
מקום שני, איסמעיל ריאן (בני סכנין)
הקשר בין סכנין למכבי חיפה תמיד היה הדוק, אז למה לקלקל נוסחה שעובדת? מוחמד כליבאת, ללא ספק השחקן הכי טוב של סכנין בשנתיים האחרונות, חזר ללבוש ירוק ועל המשבצת שלו סכנין קיבלה את המושאל הכי לוהט שיש לאחות הגדולה להציע. ריאן רק בן 20 ובחצי העונה האחרונה בהפועל עכו הוא הוכיח מה יש לו ברגליים. למרות שיש לו עבר בעייתי כשחקן, ריאן מתנהל על המגרש כשחקן בוגר ומנוסה, לא מתרגש ממעמד גבוהים ולא דופק חשבון. ההצטרפות של סליחי ושלו לעכו סידרה ליובל נעים הרבה שקט בפלייאוף התחתון ועכשיו הזמן לעלות מדרגה. ריאן מגיע לסכנין כאחד השחקנים המובילים וגם המטרות אחרות - פלייאוף עליון. יותר שערים ובישולים. לא בהכרח בסדר הזה. חצי ליגה ביקשה את ריאן, אבל הירוקים בחרו עבורו במקום המתאים, המקום שהחזיר את כליבאת טוב, בשל ומוכן. היי, בשביל מה יש חברים? ואגב, למכבי חיפה יש 14 מושאלים בקבוצות ליגת העל והלאומית. מתי ייתנו להם להחזיק קבוצת בת?
מקום ראשון, לידור כהן (בית"ר ירושלים)
מכבי פתח תקוה קיבלה הרבה מחמאות במדור הזה על ההתנהלות שלה הקיץ, אבל במקום אחד היא פספסה. בהתנהלות מול השחקן הכי טוב שלה בעונה שעברה. כהן, 21, החל את העונה שעברה כשחקן אלמוני, עד ינואר היו לו שתי הופעות ליגה בלבד, אבל במאני טיים הוא כבר היה באנקר בהרכב. הציפייה הטבעית הייתה שמכבי פתח תקוה החדשה תיבנה סביב הקשר, אבל ההתעניינות של בית"ר החמיאה, כהן דרש שחרור והוועדה למעמד השחקן שמה עליו תג של 1.2 מיליון שקל. לא רע עבור שחקן עם עונה אחת בליגת העל ברזומה, לא הרבה לעומת מה שכהן היה יכול להיות שווה אם היה נותן עוד שנה-שנתיים טובות (לפרטים: עומר דמארי וטל בן חיים), אבל הכי חשוב, הרבה פחות מלחיץ.
טביב זיהה את ההזדמנות וקנה לבית"ר נכס במחיר סביר. למעשה, כבר בעונה שעברה הבעלים החדש רצה למלא את המועדון בצעירים, להשביח אותם ולמכור אותם לימים לאירופה, רק שההסתבכות בתחתית קצת עצרה את התכניות והצעירים נדחקו הצידה. מאז, הבין טביב שצעירים לא יכולים לגדול לבד והוא הקיף אותם בשחקנים מנוסים. השנה, הוא מאמין, תהיה השנה של אלי דסה, עומר אצילי, איציק כהן ולידור כהן. האחרון, הוא גם השחקן היחיד שהגיע לבית"ר עם קבלות בליגת העל ולא רק כהבטחה. הוא גם הראה שהמועדון הגדול הזה, שלא היה בצמרת הכדורגל הישראלי בחמש השנים האחרונות, עדיין מרטיט לבבות ומסוגל למשוך כישרונות מתחת לאף של הגדולות הישנות מחיפה ותל אביב והחדשות מבאר שבע וקרית שמונה. אוהדי בית"ר קיבלו יהלום חדש ואם ייתנו לו את הסבלנות, הוא יוכל להפוך למליקסון או היצחקי החדש שלהם.
