לא רואים אף אחד ממטר: על החתמת פיני גרשון במכבי תל אביב

ההחלטה להחתים את פיני גרשון כעוזרו של גיא גודס היא החלטה הזויה. היא הזויה לא פחות מההחלטה להחזיר את גרשון למועדון ב-2003, "ולהסיט" את המאמן הראשי דייויד בלאט חזרה אל עמדת עוזר המאמן. אלא שבהזוי אין טעם לעסוק – שכן מדובר במכבי תל אביב, המועדון שקידש את המטרה העליונה – הניצחון, על פני כל היתר – על פני הרגש, על פני הניראות, על פני מה שנדמה כ"הזוי". אלא שלהבדיל מההחלטה ב-2003, כאן גם ההיגיון המקצועי, המכביסטי, לא ברור לגמרי. וגם כאן, כמו ב-2003, זו החלטה שאוהדי מכבי "יבלעו", כי היא זו החלטה שמספרת את סיפור המועדון שלהם.

קשה לקנות באופן עיוור את ההצהרה הצהובה לפיה גרשון לא יחזור למשרת המאמן הראשי. לחלק מאוהדי מכבי זה נוח; נעים להם להיזכר בימי הזוהר של גרשון, לחלקם אפילו נעים לפנטז שתיאוריית הקונספירציה תתממש, ומסיבת העיתונאים מאמש היא צעד ראשון בדרך לחזרתו למשרת המאמן הראשי במכבי. אלא שלאותם מפנטזים רצוי להזכיר שאחרי שנות הזוהר, עבר גרשון עוד עשור, שהיה מוצלח הרבה פחות. העשור הזה רלוונטי פי-כמה לסיפורנו, שכן מדובר בעבר הקרוב ובעיקר – היה זה העשור שבו פעל גרשון בלי עוזרו המסור והמוצלח דייויד בלאט, שכבר הוכיח מאז את משקלו הסגולי כאיש מקצוע. ובעשור הזה, ובכן, פיני גרשון, מאמן ענק, אגדת כדורסל, גאון של הענף ומי ששינה את מכבי לבלי היכר – בעשור האחרון פיני גרשון קיבל ציון "נכשל" מהדהד.

חוזר לצהוב: פיני גרשון מונה לעוזר מאמן מכבי תל אביב

פיני גרשון במסיבת העיתונאים: "לא בא להחליף אף אחד"

שמעון מזרחי: "הרעיון להביא את גרשון היה של גיא גודס"

לא רק גרשון: הזעזועים הגדולים בתולדות מכבי תל אביב

בעשור האחרון נכשל פיני גרשון, הן במכבי והן מחוצה לה. מחוץ למכבי, פיני הספיק לאמן באולימפיאקוס – ולהיכשל בה לחלוטין. בשתי העונות, למרות סגל נוצץ, גרשון לא הצליח לקחת אליפות ביוון, ובשתי העונות לא הצליח לעבור את שלב רבע הגמר ביורוליג. את נבחרת בולגריה הוא הצליח אמנם להצעיד ליורובאסקט, אך לא מדובר בהישג נדיר שם. גם מהישגי הפועל חולון בתקופתו כמנהל מקצועי, אפעס, לא נפלנו מהכסא.

ובמכבי? שם הוא נכשל עוד יותר. בעונתו הראשונה, בה אמנם קיבל קבוצה קיימת ובינונית, הוא לא הצליח לעבור את שלב שמינית הגמר ביורוליג. בשנה לאחר מכן, עם קבוצה שלא הייתה למכבי איכותית ממנה מאז (פרקינס, אידסון, אנדרסון – מי לא שיחק שם?), כולל זאת שלקחה את הגביע לפני כמה חודשים, גרשון הודח במפתיע כבר ברבע הגמר, הפעם מול פרטיזן בלגרד הבינונית – וגם הפסיד את האליפות בישראל. הכישלון המהדהד, יחד עם היחסים העכורים שהספיק ליצור עם עוזרו שרון דרוקר, עם ההנהלה ועם האוהדים, הספיקו להנהלה – שהחליטו אז להעיף אותו מהתקציב, ולשלם לו פיצויי עתק. רק שיילך.

בעשור האחרון, איפוא, נכשל פיני גרשון, במכבי ומחוצה לה. אלא שגם בשנים בהן הצליח, וראוי להדגיש - הוא הצליח במכבי יותר מכל מאמן אחר - עלו לא פעם טענות לפיהן לא מוסר העבודה שלו הוא שהביא אותו לארץ המובטחת. קשה להאמין שהעשור שעבר על האיש עודד בו את מוסר העבודה, וכעת מצפה לו משרת עוזר המאמן - שדורשת עבודה שחורה הרבה יותר, מדו"חות סקאוטינג ועד העברת אימונים.

ומעבר להתאמתו של גרשון לתפקיד, המכה האנושה שהמינוי מנחית על גיא גודס כמאמן ראשי, עשויה בהחלט להשפיע לרעה גם על תפקודו שלו. עכשיו, כשכל השחקנים שלו יודעים שהמאמן האמיתי, רשמית או לא, זמנית או לא, הוא לא האיש שנותן להם בפועל את ההוראות במגרש – לאוהדים נותר רק להתפלל שהשחקנים לא יתרגמו זאת לזלזול על הפרקט, במאמן ובפקודות שלו. לגודס יהיה מאוד קשה לעבוד.

זו החלטה שההיגיון המקצועי שלה לא ברור. גרשון נכשל בפעם האחרונה בה עבד במכבי, ונכשל גם במקומות עבודה אחרים בהם עבד מאז הקדנציה הזוהרת האחרונה שלו בקבוצה. ההחתמה שלו גם עשויה להקשות על גודס לעבוד. וכל זאת, לפני שאמרנו מילה על גרשון האיש והאישיות, על מי שהצליח ליצור בכל הקדנציות שלו במכבי רושם שלילי – בין אם בהתבטאויות גזעניות דוחות, בין אם בהתנהלות המכוערת שלו באותו אירוע מביך במדיסון סקוור גארדן (האיש הצליח למצוא עצמו מורחק ממשחק ראווה), ובין אם ביחסים העכורים שלו מול גורמים במכבי ומחוץ לה, לעתים גם על גבי המרקע. אלא שעבור מכבי, ובצדק מבחינת אוהדיה, לכל המרכיבים האלה – של האיש והאישיות – אין משמעות במינוי הזה. וקשה שלא להעריך את זה.

ההחתמה הזו מגלה שוב, שלמכביזם, החתירה-לניצחון-בכל-מחיר, יש שני צדדים. המכביזם הזה, שגורם לאוהדי מכבי להתחבר לקבוצה הדורסנית שלהם (ולראות בביטוי הזה מחמאה), מעמיד תמיד את האינטרס המכביסטי – הניצחון – מעל לכל. המכביזם הזה הוא שמצדיק, בשם הניצחון, לדפוק סטירה מצלצלת לסמל של המועדון, חודשיים אחרי שמצאת אותו מתאים לתפקיד המאמן הראשי, ולכפות עליו עוזר מאמן בעל שם עולמי. המכביזם הזה הוא שמצדיק, בשם הניצחון, "לדחוק" מאמן ראשי מצליח לתפקיד עוזר המאמן, והוא שמצדיק, בשם הניצחון, לנהל משא ומתן עם שחקנים תחת חוזה. אלא שהמכביזם הזה הוא גם שמצדיק, בשם הניצחון, החזרה של שחקן עבר שברח למכבי אחרי שכבר סיכם בה את רוב פרטיו (ג'רמי פארגו), או אפילו אם תחת חוזה הביך אותה נעלם לה לקבוצה אחרת (יוגב אוחיון). הוא גם שמצדיק את החזרתו של פיני גרשון, אם ההיגיון המקצועי מחייב זאת (הגם שלכותב שורות אלה, כמכביסט בעיני עצמו, הוא אינו ברור) - גם אם האיש הרוויח ביושר את שנאתה של הנהלת מכבי כלפיו. המכביזם קובע באופן חד-משמעי: בעסק של זכייה תעשייתית בגביעי אירופה אין מקום לסימפטיה, וגם אין מקום לטינה.

מכבי, למרות השנים שעברו, וחילופי התפקידים בהנהלה, הייתה ועודה, כפי שעולה מההחלטה מאמש, מחויבת לעיקרון המכביזם. גם מי שהזיק בעבר למערכת והשחיר את הפרופיל הציבורי שלה יכול לחזור לשורותיה, אם הדבר יכול לקדם את המטרה העליונה – הניצחון. האמביציה חסרת המעצורים הזו, שהופכת את הסימפטיה והטינה לשיקולים משניים, היא הסיבה שהמועדון הזה הצליח לזכות בשישה גביעי אירופה, לעתים, כמו השנה, נגד כל הסיכויים; האמביציה חסרת המעצורים הזו היא הסיבה שהוא יזכה בגביע גם השנה; האמביציה חסרת המעצורים הזו היא גם הסיבה שהאוהדים של מכבי, לרבות כותב שורות אלה, אוהבים אותה כל-כך, והיא גם הסיבה שהם יבלעו גם את הגלולה הזאת, "הזויה" ככל שתהיה.