וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

היורש של אברבוך? סיפורו של לב סקוריש

1.8.2014 / 22:00

ארבעת אחיו גם קופצים במוט, אברבוך ("אני מנסה שיהיה יותר גדול ממני") גילה אותו ברוסיה ושכנע אותו בקלות לעלות, הוא אפילו שומר שבת מדי פעם, ואת התמורה קיבלנו עם העלייה לגמר אליפות העולם לנוער. אז מה מפריע לכישרון כמו לב סקוריש להתאמן כמו שצריך. פרופיל וראיון

לב סקוריש קופץ במוט ישראלי. ברני ארדוב
מדבר עברית רהוטה ואף שולט בסלנג. לב סקוריש/ברני ארדוב

בניגוד לספורטאים רבים שלא ממש יודעים בצעירותם מה הכיוון שלהם והאם הם בכלל יעסקו בספורט, ללב סקוריש לא הייתה בכלל התלבטות. הקופץ במוט בן ה-18 שעלה לארץ לפני כשנתיים, גדל באירקוצק שבסיביר, ונולד לענף הזה. מסביבו הוא ראה את ארבעת אחיו עוסקים בתחום ומבחינתו זה היה רק עניין של זמן עד שגם הוא יטפס במעלה המוט בדרכו אל המזרן. לא בכדי סקוריש נחשב כיום לאחת ההבטחות הגדולות ביותר של האתלטיקה הישראלית, ולא רק מכיוון שהוא חניכו של אלכס אברבוך, שנחשב בעיני רבים לגדול האתלטים (גברים) הישראלים בכל הזמנים בזכות שתי הזכיות שלו באליפות אירופה, אלא בעיקר בגלל הרקע שלו שמציב אותו כמועמד להגיע לריו 2016 כבר בגיל 20.

"נכנסתי לתחום הזה דרך המשפחה", מודה סקוריש, שמדבר עברית רהוטה ואף שולט לא מעט בסלנג. "אנחנו חמישה אחים, וזה ספורט משפחתי. בעיני אני הכי טוב מבין כולם במשפחה, אבל כיום כולם כבר בוגרים ונותרנו רק אני ואחותי". אחותו של סקוריש היא אנסטסיה קרופסקאיה, דמות מוכרת בענף שרק לפני כשבועיים זכתה בתחרות אליפות ישראל, משמשת בארץ כמאמנת לילדים וגם הייתה המלווה של לב בהחלטה לעלות לארץ. התשובה, אגב, לשאלה מדוע יש לשניהם שמות משפחה שונים נובעת מהעובדה שהם אחים לאותה אמא, אבל לא לאותו אבא, ובהקשר הזה יש לציין שללב עצמו יש לא פחות מארבעה אבות.

לב סקוריש העפיל לגמר אליפות העולם לנוער

לב סקוריש סיים אחרון בגמר אליפות העולם לנוער

קופץ במוט לב סקוריש עם שיא ישראלי חדש. איגוד האתלטיקה,
שיפור של 12 ס"מ בשנה. סקוריש עם אברבוך/איגוד האתלטיקה

הכניסה של לב לתחום הגיעה בגיל 11. במהלך אימון של אחיו הבוגר, לב ישב בצד כשלפתע המוט של אחיו נשבר לשניים. לב לקח חלק אחד ממנו, והחל לקפוץ. זו הייתה ההתנסות הראשונה שלו, הגם שהוא ידע כבר שנים קודם לכן שזה רק עניין של זמן עד שהוא ייכנס לעניינים. "תמיד אהבתי את התחום, אבל הייתי צעיר מדי כדי לעסוק בו. ידעתי כל הזמן שאני אקפוץ". ואכן בחלוף ארבע שנים סקוריש כבר הוכתר כאלוף רוסיה לקדטים עם תוצאה מעולה של 4.80.

לפני שנתיים זה קרה. אברבוך שביקר במוסקבה ראה את הילד בפעולה, והחליט לנסות ולשכנע אותו לעלות לארץ. "שנינו מגיעים מאותה עיר, אירקוצק. סיפרתי לו על הארץ, אבל אמרתי לו שהתנאים לא אידיאליים", נזכר אברבוך. "אמרתי לו שהוא יוכל להצליח אם יהיה לו את הרצון והוא ירצה לעבוד. אני יודע שזה לא פשוט לילד צעיר בן 16 לעזוב את הכול. הוא גדל במשפחה שבה יודעים מה זה ספורט, והוא מאוד אוהב את הספורט ויודע איך לעבוד קשה".

מבחינתו של סקוריש לפחות, הוא זוכר את זה כאחת ההחלטות המהירות בחיים שלו: "רציתי להכיר את ישראל, ללמוד שפה חדשה, ולהתאמן אצל אלכס. האמת היא שלא חשבתי על זה יותר מדי, פשוט עליתי. אמרתי לעצמי שאם יש רצון, אני יכול לקפוץ בכל מצב, למרות שזה לא פשוט לילד בגילי לעזוב הכול ולעלות לארץ. בכל מקרה, אני לא מצטער על זה לרגע".

סקוריש כאמור למד את השפה מהר מאוד. הוא מתגורר בפנימייה במכון וינגייט ומשלב את הספורט עם הלימודים. בשנתיים שהוא כאן, גם ה"ישראליות" נדבקה בו. בין האהבות הגדולות שלו נמצא חוף הים בו הוא מבלה לא מעט, ובזמן שהוא כאן הוא גם התחבר לא מעט ליהדות, ואף התנסה כמה פעמים בשמירת שבת, משהו שמאוד מושך אותו. לגבי המצב הביטחוני, הוא לא ממש מודאג. "זה לא מלחיץ אותי בכלל", הוא אומר בכנות ואף מתעקש לשכנע: "ההורים מתעניינים ושואלים מה קורה, אבל עדיין לא יצא לי לראות רקטות נופלות. רק חבל לי שיש הרבה אנשים שסובלים מאוד באיזור הדרום".

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קק"ל מעודדת לימודי אקלים באמצעות מלגות לסטודנטים צעירים

בשיתוף קק"ל
אלכס אברבוך אתלט ישראלי. GettyImages
"אני מקווה שבשנה הבאה הוא יגיע לפודיום באליפות אירופה לנוער, ובכל מקרה, אם הוא יגיע להישגים שלי, תהיה פה חגיגה גדולה". אברבוך/GettyImages

בשבוע שעבר סקוריש השתתף באליפות העולם לנוער, והראה בשלבים מסוימים את מה שחסר ללא מעט ספורטאים: כיצד מתמודדים עם כל הלחץ על הגב במאני טיים ויוצאים מהקבר בדיוק בזמן. זה קרה בתחרות המוקדמות בקפיצה במוט ביוג'ין, ואחרי שהוא חצה רף של 5.10 מטר, הוא ידע שרק מעבר של 5.20 יקנה לו את הכרטיס לגמר. בהתחשב בעובדה ששיאו עומד על 5.22, מדובר היה במשימה אפשרית, אבל לא קלה מבחינתו. סקוריש, שפסל בשתי הקפיצות הראשונות, לא נתן לדכדוך להשפיע עליו. הוא עבר את הרף והשתחל ברגע האחרון למעמד המכובד יחד עם 12 הקופצים הטובים בעולם לגילו.

ההמשך כבר היה פחות מלבב כי בגמר הוא הודח ראשון אחרי שלא הצליח לשחזר את ה-5.20 מהמוקדמות, ונאלץ לראות את התחרות המסקרנת מהצד. "לא הרגשתי כלום בגמר", מסביר סקוריש. "לא היה לי כוח והיה קשה לי לקפוץ. נראה לי שהתאמנתי יותר מדי. התאכזבתי מאוד, אבל הבנתי את מה שקרה לי".

סקוריש, שהמריא השבוע לביתו ברוסיה לחופשה למשך כחודש, סיים את העונה, ולמרות ההתקדמות ב-12 ס"מ, יש מי שרואה בכך כצעד שאינו מספיק. "אפשר וצריך היה לצפות לראות אותו עושה התקדמות גדולה יותר", אומר גורם באיגוד. "בגילאים הללו קופצים משפרים את התוצאות שלהם באחוזים גבוהים יותר". גם סקוריש לא מסתיר את העובדה שציפה מעצמו ליותר: "רציתי להגיע לרף גבוה יותר בסוף השנה. אני עצמי יודע מה הסיבה שזה לא קרה, אבל זה סוד שאני שומר לעצמי. זה משהו שנמצא בידיים שלי, וזה קשור לעבודה לא כל כך נכונה שעשיתי. בכל מקרה, מאז שעשיתי את השינוי שרציתי, אני מרגיש בשיפור".

אברבוך, עם זאת, דואג להרגיע: "זה נכון שהייתי רוצה לראות אותו קופץ יותר ממה שהוא עשה, אבל לכל קופץ יש התפתחות שונה. אני מעדיף שההתקדמות שלו תתבצע שלב אחרי שלב, ולא ישר בבום, ובכל מקרה זה לא עוצר לנו את התוכנית לריו. בשנה הבאה אני ארצה לחזק אותו מבחינה פיזית כי יש לו טכניקה".

לב סקוריש קופץ במוט באליפות העולם לנוער. GettyImages
"אני מאמין שיש לי סיכוי לא קטן להגיע לריו. אני מפנטז על זה ורוצה את זה מאוד". סקוריש/GettyImages

למעשה כדי להגיע למשחקים האולימפיים בעוד שנתיים, סקוריש יצטרך לקבוע את קריטריון B שצפוי לעמוד על 5.60, 38 ס"מ יותר משיאו האישי. סקוריש לא מתרגש: "בשנה הבאה אני כבר יכול לקפוץ 5.40-5.50. אני צריך לשנות קצת את העבודה ולעבוד בצורה מסודרת יותר. אם אני אעמוד בזה, יהיה לי יותר קל להגיע לריו. אני מאמין שיש לי סיכוי לא קטן להגיע לשם. אני מפנטז על זה ורוצה את זה מאוד".

אלא שבדרך, מספרים סקוריש ואברבוך כי הם נתקלים בבעיה שמקשה עליהם להתכונן כמו שצריך לתחרויות החשובות: העובדה שבמכון וינגייט אין מזרן אימונים יחד עם שאר מערכת הקפיצה שבה מתאמנים קופצים מקצועיים. מערכת קפיצה כזו, אגב, קיימת בהדר יוסף ובראשון לציון, ובגלל המרחק, השניים ממעטים לקיים את האימונים על המזרן המיטבי. "חבל שאין לנו מזרן מתאים בוינגייט", אומר סקוריש, ואברבוך מוסיף: "אנחנו צריכים לקבל תנאים יותר אידיאליים. פניתי בנושא לאיגוד, לוועד האולימפי ולמכון וינגייט. הם רוצים לעזור, אבל אין להם תקציב. כדי לעשות תוצאות, צריך שיהיו תנאים ראויים. כל נסיעה כזו מוינגייט לתל אביב באה על חשבון שעות אימון יקרות מאוד ואני מקווה שלמרות הקושי, יימצא פיתרון".

ועד שיימצא פיתרון, חובבי האתלטיקה יכולים לקוות שההישגים הגדולים שראינו מאברבוך בעשור הקודם, ישוחזרו גם אצל חניכו. "אני מנסה ועובד על זה כך שהוא יהיה יותר גדול ממני", אומר המאמן הגאה. "זה מאוד קשה בארץ וצריך לזכור שאני גדלתי במערכת אחרת לחלוטין עם אימונים של בוקר וערב ומאמן צמוד, וכאן אין לנו את זה. אנחנו מסתפקים באימון אחד, והתנאים שיש לו פחות טובים ממה שאני קיבלתי. הוא שונה ממני, ואין עם זה בעיה כי הוא צריך להיות דומה לעצמו. אני מקווה שבשנה הבאה הוא יגיע לפודיום באליפות אירופה לנוער, ובכל מקרה, אם הוא יגיע להישגים שלי, תהיה פה חגיגה גדולה".

מאיגוד האתלטיקה נמסר בתגובה לדבריהם של לב סקוריש ואלכס אברבוך: "איגוד האתלטיקה מודע לבעיה שקיימת בעזרי האימון באצטדיון האתלטיקה שבמכון וינגייט. מחובתו של מתקן ו/או גוף שמתהדר באצטדיון אתלטיקה, שיהיו לו גם את האמצעים והעזרים הנלווים שיהפכו אותו לאצטדיון אתלטיקה לגיטימי. איגוד האתלטיקה כבר פנה מספר פעמים למכון וינגייט בבקשה שירכשו מזרן לקפיצה במוט. באצטדיוני האתלטיקה בראשון לציון, בהדר יוסף, בהדסה נעורים, בחיפה ועוד קיימים מזרני קפיצה, כלובי זריקה ועוד אמצעים יקרים המחוייבים עבור כל אצטדיון אתלטיקה, אולם את אף אחד מהם לא רכש איגוד האתלטיקה. מכון וינגייט מבקש מצד אחד שפנימיית המחוננים של האתלטיקה תתקיים בו, ובכך להיות המרכז לבניית תשתית המצוינות עבור האתלטיקה. אולם מנגד, סיבות תקציביות מונעות מהמכון למלא את הצורך הבסיסי של רכישת ציוד חובה שכל מתקן אתלטיקה חייב, כל זאת על מנת שיהיה אפשר להגדיל את כמות האתלטים שיתאמנו במכון, ובין היתר יהיה עליו לפתור את בעיית מזרן הקפיצה במוט".

  • עוד באותו נושא:
  • לב סקוריש

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully