עם סיום המשחק ההפסד של נבחרת הנוער להונגריה נשמעו צהלות שמחה מאזור המיקס-זון של התקשורת ההונגרית. זה היה די טבעי לאחר הניצחון על ישראל וההעפלה למונדיאליטו בקיץ הבא. כשמגיעים למתחם מבינים שזה בכלל לא היה קשור למונדיאליטו או להתלהבות מנבחרת הנוער המקומית, אלא לדבר החשוב באמת עבורם - אליפות אירופה בכדורמים. הונגריה שיחקה באותו הזמן נגד איטליה והתקשורת המקומית ממש לא חיכתה לתגובות המאמן ושחקני הנבחרת, אלא נצמדה כולה אל מול המסך במתח ועצבים מכל רגע במשחק.
העיתונאי ההונגרי אילוש אלמט הסביר ש"זה לא חדש. כדורגל כאן לא דומה לכדורמים. אם היו משקיעים בכדורגל כמו בכדורמים אז אולי היינו במונדיאל. יש שם כרגע עשרת אלפים צופים שקנו כרטיסים כבר לפני מספר חודשים, מטורפים כאן על המשחק הזה".
אז זאת הסיבה שלא היה הרבה קהל היום בכדורגל?
"כן, אנשים רצו לראות את המשחק. אם לא הכדורמים היה כאן היום אצטדיון מלא. גם אם זאת הייתה הנבחרת הבוגרת בכדורגל, לא מעט אנשים היו מעדיפים את הכדורמים. הכדורגל קיבל כאן מכה, בשנים האחרונות מנסים להנשים אותו ולהחזיר אותו קדימה, אבל זה ייקח זמן".
אליפות אירופה: נבחרת הנוער הפסידה 2:1 להונגריה
ראיון מיוחד עם אישטוון פישונט, עוזר מאמן הונגריה
אז זהו, שהכדורגל ההונגרי נמצא במצב פחות או יותר דומה לשלנו. לא פלא שהיינו מעט עדיפים אתמול והיה מגיע לנו לסיים לפחות בתיקו. אך עדיין, גם אם היינו עושים את זה ועולים למונדיאליטו, זה לא היה מעלים את רמת הכישרון הנמוכה שיש בנבחרת הזאת, בשני השנתונים שקדמו לה וגם בשני השנתונים שמתחתיה, שנתונים שכמעט ואין בהם כישרונות יוצאי דופן, שחקנים מובילים או כאלה שיכולים להיות משמעותיים עבור הכדורגל הישראלי בעתיד.
היינו שווים-פלוס להונגריה, וזה בדיוק הסיפור. הונגריה לא שווה אליפות אירופה, היא קיבלה כרטיס חופשי כי היא המארחת. הנבחרת שלנו עשתה את המקסימום שלה וזאת בדיוק הבעיה, שהמקסימום הזה מדאיג מאוד כי זאת תופעה שבולטת כבר כמה שנים בנבחרות הצעירות, והשינוי לא נראה באופק.
בהונגריה התייאשו לפני כמה שנים מרמת המקומיים ואישרו זרים ללא הגבלה. צעירים מקומיים חוששים כי לא ימצאו את עצמם בליגה וכבר בגיל צעיר בורחים לאקדמיות באירופה. הונגריה הבינונית יש לה את השוער גיורגי סזאקלי מהאקדמיה של מינכן 1860, כריסטיאן תאמאש באקדמיה של מילאן וסזבולץ' וארגה בהירנביין. בנוסף אליהם, כובש השער הראשון סולט קאלמאר הוא שחקן הרכב בקבוצת גיורי עם 23 הופעות בעונה האחרונה. גם ארבעה משחקני הנבחרת הצעירה של הונגריה מצויים באקדמיות.
כמה שהם בינוניים, האופק שלהם עדיין יותר גדול. העיתונאים ההונגרים אומרים שהצעירים בורחים אבל דווקא הקברניטים משקיעים במתקנים ולדעתם הפעולה הבאה תהיה להגביל את מספר הזרים כי הכדורגל ההונגרי נפגע מזה: "גם כך לא מגיעים לכאן כישרונות כאלה גדולים מבחוץ. בשכר של מקסימום 100 אלף יורו עדיף לתת הזדמנות לשחקן מקומי".
אם באמת ישקיעו בכדורגל בהונגריה ויכוונו להתקדמות והתפתחות, גם שם מהר מאוד הם יהיו רחוקים מאוד מאיתנו. הספורט הוא תרבות בהונגריה ולרוחב שלו היא עושה דברים אדירים. 9 מדליות זהב באולימפיאדה האחרונה, המדינה עם ההישגים הגדולים ביותר ביחס לאוכלוסייה מהמדינות האירופאיות. זאת לא דוגמה עבורנו העובדה שהיינו שווים להונגריה, אם הם ירצו הם גם בכדורגל יחזרו להסתכל עלינו מלמעלה. הם כנראה עדיין לא מספיק רוצים ובדיוק כמונו לא ברמה של הטורניר הזה, אבל שזה לא יבלבל אף אחד, יש לכדורגל הישראלי בעיה קשה באיכות ובכישרון כבר בגילאים הצעירים, מה שלא היה בעבר.
מה אנחנו ניקח מכאן? צריך להעריך את זה שהגענו לאליפות אירופה, אבל צריך גם פעם אחת לעצור ולטפל בבעיה כל עוד אפשר, ולא להתעורר בשלבי הגסיסה. כבר היום רואים שקבוצות בכירות רק מחפשות להחזיר ליגיונרים, את השאריות שלהם. מהליגה כמעט אין מה לקחת. מכבי תל אביב החזירה את עדן בן בסט ויובל שפונגין (גם אייגבור היה זכור מהשנה בהפועל תל אביב), מכבי חיפה את יוסי בניון וקובי מויאל, באר שבע את מאור מליקסון ושלומי ארבייטמן, לא הייתה אפילו מלחמה על איזה שחקן צעיר שהתפתח בשנה שנתיים האחרונות בליגה שלנו, כי אין כאלה. דיברו על אחמד עאבד ואמיר עגייב, אבל אף אחד לא באמת התאמץ, לא היו בטוחים שהם שווים את זה.
תמיד יש רעיונות ואנשי מקצוע איכותיים (אפשר גם להביא מחו"ל). זה נמצא כמעט בכל נקודה - ברמת ההשקעה בנוער בדרישות מהמחלקות ומהמאמנים, ובמערכות לאיתור כישרונות ברמה גבוהה. יותר ויותר בתי ספר. ככה זה לא ילך. העיתונאי ההונגרי אילוש אלמט שדיבר בתחילת הבלוג נשמע מיואש כשדיבר על הכדורגל ההונגרי ואמר "איך נוכל להתקדם אם בפורטוגל יש על כל 2,000 איש קבוצת כדורגל ואצלנו על כל 18 אלף?". צודק. בישראל, אגב, יש קבוצת כדורגל על כל 27 אלף איש.
יש אינספור דרכים ואפשרויות לנסות ולשפר, צריך להילחם גם על מימון. מה שבטוח, אם לא יעשו זאת בהקדם אז אט אט מתקרב היום בו נרים ידיים, נתייאש ממה שקורה ואולי במקום להשקיע ולנסות וטפל בנושא יממשו את האינטרס של בעלי הקבוצות ותהיה ליגה ללא הגבלת זרים.
לא דרך טורקיה
המצב הביטחוני והאירועים סביב מדינת ישראל גרמה לאבטחה צמודה לנבחרת הנוער בהונגריה. האירועים שהתרחשו באוסטריה הסמוכה עם מכבי חיפה גרמו ללחץ גדול לקראת המשחק אתמול. 70 שוטרים ו-300 אנשי אבטחה היו אתמול באצטדיון פרנץ סוסה. מהכניסה לרחוב של המגרש טבעת שוטרים הובילה את האוטובוס של הנבחרת ואותו הדבר בדרך חזרה. אף אחד לא יכול להתקרב. אחד השוטרים ההונגרים הסביר כי "ההוראות שלנו הן מאוד ברורות, הנחת העבודה היא שישנה סבירות גבוהה שיקרה משהו, לא יודעים מה אבל מניחים שינסו להטריד את האוטובוס והנבחרת הישראלית ואנחנו כאן כדי שזה לא יקרה".
אגב, עד אתמול בנבחרת החליטו לא לבטל את הטיסה הביתה דרך טורקיה ולחזור כרגיל. אתמול כבר נתקבלה הנחייה ברורה לא לחזור דרך איסטנבול, והנבחרת שהייתה אמורה לחזור היום תחזור רק מחר (יום א') ישירות לישראל.
דקל קינן: "קיללו כי אנו ישראלים. הגנתי על חבריי"
לשמור על הילד
פעם הגיע לבית"ר ירושלים ילד בן 18, הוא שיחק שנה פלוס תחת אלי כהן השריף, עוד שנתיים אצל אלי אוחנה ובסך הכול היה כישרוני אך הוגדר כ"לא יעיל". אמרו שהוא פנטזיסט, מכדרר איפה שלא צריך, מאבד כדורים, לא מספיק ממושמע. כשארקדי גאידמק הגיע לבית"ר הילד שוחרר בתום העונה כמעט ללא תמורה, לא ראו עתיד באופק. הוא הלך למכבי חיפה ששחררה אותו אחרי חצי עונה להפועל כפר סבא עמה הוא ירד ליגה. בליגת העל כבר ויתרו עליו, הוא ירד ללאומית להפועל באר שבע, עם סבלנות וגב של המערכת בנה את עצמו, חזר עמה לליגת העל ואף יצא לאירופה והוזמן לנבחרת. שמו של הילד הוא מאור מליקסון.
ולמה אני מזכיר את זה? כי אתמול נשמעו מכל פינה ביקורת וזלזול במיכאל אוחנה. "לא משחרר כדור", "לא מוסר בזמן", "מכדרר איפה שלא צריך לכדרר". הכול נכון ויש לילד עוד הרבה מה לשפר, במיוחד שעוד לא הגיע לגיל 19. אבל, וזה האבל הגדול, בתקופה כל כך נטולת כישרונות של הכדורגל הישראלי אנחנו צריכים לברך על כל מיכאל אוחנה שגדל כאן. יכול להיות שכמו מליקסון, רפאלוב וכישרונות נוספים הוא יתעצב כשחקן משמעותי רק בגיל 24-25, יכול להיות שזה יקרה יותר מוקדם, אך החשוב מכל הוא לשמור על הכישרון הזה, לתת לו את הזמן לעשות את השינויים במשחק שלו ולהיות יעיל ומשמעותי עבור הכדורגל הישראלי בעתיד כי אין לנו עוד כאלה.
על פניו לאוחנה יש הכול באישיות - הוא אינטליגנט, אוהב לעבוד, מכבד את החברים שלי ולא צועק ו\או עושה תנועות עם הידיים כשמשהו לא נראה לו. מדובר בבחור צנוע שמוכן להשקיע, לעבוד ולתת הכול בשביל ההצלחה והשיפור. יש עוד מי שחושב כך, שמו אישטוון פישונט. בסיום המשחק כוכב העבר של בית"ר סיכם את מיכאל אוחנה במשפט אחד: "תקשיב, מיכאל אוחנה הוא כוכב כדורגל. מה שיש לו ברגליים אין להרבה שחקנים באירופה. הוא צריך לשפר כמה דברים אבל הוא לא יישאר הרבה בישראל, הוא שחקן לרמות הגבוהות".
