אחרי חרושת שמועות בלתי נגמרת, קיבל היום (שישי) לברון ג'יימס את ההחלטה שהעסיקה את ליגת ה-NBA כולה: חברים וחברות, המלך עובר לקליבלנד של דיוויד בלאט. באמצע השבוע נפגש ה-MVP לשעבר עם נשיא מיאמי פאט ריילי, אולם המאמן האגדי לא הצליח לשכנע את הכוכב שלו להישאר בפלורידה, והשחקן החופשי בחר לסגור מעגל ולשוב לקבוצה בה החל את קריירת ה-NBA שלו.
בבת אחת, הופכת קבוצתו החדשה של דיוויד בלאט לאחת הפייבוריטיות הגדולות לזכות באליפות. כרגע הסגל כולל אמנם "רק" את לברון, קיירי אירווינג, הבחירה הראשונה בדראפט אנדרו ווייגנס, הבחירה הראשונה בדראפט 2013 אנתוני בנט ושחקני משנה כגון טריסטן תומפסון, דיון ווייטרס ואנדרסון ורז'או, אולם בארצות הברית משוכנעים שההחתמה של לברון היא ממש לא הצעד האחרון של הקאבלירס. על פי שמועות, השם החם שעומד כעת על הפרק הוא קווין לאב, שכבר הביע את הסכמתו להגיע לאוהיו ולחתום על חוזה חדש לפני שיהפוך לשחקן חופשי בקיץ הבא.
כמו כן, הביעה קליבלנד בימים האחרונים עניין גם בכמה מחבריו הקרובים של לברון - ריי אלן, מייק מילר וג'יימס ג'ונס, ולא מן הנמנע שלפחות אחד מהם יגיע גם כן.
כזכור, זו לא הפעם הראשונה שלברון משגע את כל הליגה עם החלטה לגבי עתידו. בפעם שעברה זה קרה בקיץ של 2010, אז בחר להודיע על עזיבתו את קליבלנד לטובת מיאמי בשידור חי בטלוויזיה האמריקאית. בתקופתו במיאמי זכה בשתי אליפויות, ב-2011/12 ו-2012/13, אולם אחרי ההפסד בגמר של העונה החולפת לסן אנטוניו, החל לחשוב על שינוי נוסף בקריירה, וכעת השינוי הזה מגיע.
מיותר לציין כי הצעד המכונן יביא איתו חתמות נוספות בשוק השחקנים החופשיים ב-NBA, לאחר ששלל קבוצות ושחקנים חיכו לראות מה יקרה עם קינג ג'יימס. כעת גם החזיתות בגזרת כריס בוש (שצפוי לחתום ביוסטון), קווין לאב, פאו גאסול, לואל דנג ואחרים יתחילו להתחמם.
לברון פרסם את הודעת החזרה שלו ב"ספורטס אילוסטרייטד", דרך העיתונאי לי ג'נקינס. וכך הוא כתב:
"לפני שלמישהו בכלל היה אכפת איפה אשחק כדורסל, הייתי רק ילד מצפון מזרח אוהיו. שם הלכתי, שם רצתי, שם בכיתי, שם דיממתי. למקום הזה יש פינה מיוחדת בלב שלי. אנשים שם גדלו יחד איתי ולפעמים אני מרגיש כמו הילד שלהם. התשוקה שלהם יוצאת דופן וזה מה שמניע אותי. אני רוצה לתת להם תקווה כשאני יכול. אני רוצה לתת להם השראה כשאני יכול. היחסים שלי עם צפון מזרח אוהיו גדולים יותר מהכדורסל. לא הבנתי את זה לפני ארבע שנים. אני מבין את זה.
"זוכרים את הרגע בו ישבתי שם, ב-Boys & Girls Club ב-2010? חשבתי לעצמי שזה ממש קשה. יכולתי להרגיש את זה. עזבתי משהו שלקח לי הרבה זמן לבנות. אם הייתי צריך לעשות הכול מהתחלה, מן הסתם הייתי עושה דברים בצורה שונה, אבל עדיין הייתי עוזב. מיאמי, עבורי, הייתה כמעט כמו ללכת לקולג' עבור ילדים אחרים. ארבע השנים האחרונות עזרו לי לגדול למה שאני היום. הפכתי לשחקן טוב יותר ואדם טוב יותר. למדתי מהארגון הזה ושם רציתי להיות. תמיד אחשוב על מיאמי בתור הבית השני שלי. בלי הדברים שחוויתי שם, לא הייתי יכול לעשות את מה שאני עושה היום.
"הלכתי למיאמי בגלל דוויין וייד וכריס בוש. הקרבנו משהו כדי להשאיר גם את יודוניס האסלם. נהניתי להפוך לאח הגדול של מריו צ'אלמרס. האמנתי שאנחנו יכולים לעשות משהו קסום אם נחבור כולנו יחד. וזה בדיוק מה שעשינו! הכי קשה בלעזוב את מיאמי זה לעזוב את מה שבניתי עם החבר'ה האלה. דיברתי עם חלקם ואדבר עם האחרים. שום דבר לא ישנה לעולם את מה שהשגנו. אנחנו אחים לכל החיים. אני גם רוצה להודות למיקי אריסון ופט ריילי, שנתנו לי ארבע שנים מדהימות.
"אני מפרסם את הטקסט הזה כי אני רוצה הזדמנות להסביר את עצמי ללא הפרעות. אני לא רוצה שמישהו יחשוב: "הוא ואריק ספולסטרה לא הסתדרו... הוא וריילי לא הסתדרו... ההיט לא הצליחו להרכיב את הקבוצה הנכונה". כל זה ממש לא נכון.
"אני לא אערוך מסיבת עיתונאים או משהו כזה. אחרי זה, יגיע הזמן להתחיל לעבוד".
לברון המשיך: "כשעזבתי את קליבלנד, הייתה לי משימה. חיפשתי אליפויות, וזכינו בשתיים. אבל מיאמי כבר הכירה את התחושה הזו. העיר שלנו לא הרגישה את התחושה הזו כבר הרבה, הרבה, הרבה מאוד זמן. המטרה שלי היא עדיין לזכות בכמה שיותר אליפויות שאפשר, אין שאלה בכלל. אבל מה שעוד יותר חשוב עבורי זה להביא תואר אחד לצפון מזרח אוהיו.
"תמיד האמנתי שאחזור לקליבלנד ואסיים את הקריירה שלי כאן. פשוט לא ידעתי מתי זה יקרה. אחרי שהעונה הסתיימה, הפרי אייג'נסי לא בא בחשבון בכלל. אבל יש לי שני בנים ואישה, סוואנה, שנמצאת בהריון עם ילדה. התחלתי לחשוב על איך יהיה לגדל את המשפחה שלי בעיר הולדתי. בחנתי קבוצות אחרות, אבל לא התכוונתי לעזוב את מיאמי עבור כל מקום שהוא, מלבד קליבלנד. ככל שהזמן עבר, ככה הרגשתי שזה הדבר הנכון. שזה הדבר שיעשה אותי שמח.
"כדי לבצע את המעבר, נזקקתי לתמיכה של אשתי ושל אימא שלי, שיכולה להיות מאוד קשוחה. המכתב שכתב דן גילברט, הבוז מאוהדי קליבלנד, הגופיות שנשרפו - לראות את כל זה היה קשה עבורן. הרגשות שלי היו מסובכים יותר. היה קל להגיד "אוקיי, אני לא רוצה קשר עם האנשים האלה יותר". אבל אז אתה חושב על הצד השני. מה הייתי עושה אם אני הייתי ילד שמעריץ שחקן והשחקן הזה היה גורם לי לרצות לשפר את החיים שלי, ואז עוזב? איך הייתי מגיב? נפגשתי עם דן, פנים אל פנים, גבר אל גבר. דיברנו על הכול. כולם עושים טעויות. גם אני עשיתי טעויות. מי אני שאנטור טינה?".
אני לא מבטיח אליפויות. אני יודע כמה קשה להשיג אותן. אנחנו לא מוכנים כרגע. אין מצב. כמובן שאני רוצה לזכות בתואר בעונה הקרובה, אבל אני ריאלי. זה יהיה תהליך ארוך, הרבה יותר ארוך מאשר ב-2010. הסבלנות שלי תעמוד למבחן. אני יודע את זה. אני נכנס לסיטואציה עם קבוצה צעירה ומאמן חדש. אני אהיה הוותיק. אבל אני נרגש מהאפשרות לחבר את הקבוצה הזו ולעזור להם להגיע למקום שהם לא ידעו שהם יכולים להגיע אליו. אני רואה בעצמי מנטור עכשיו ואני נרגש מכך שאוביל כמה מהכשרונות הצעירים. אני חושב שאוכל לעזור לקיירי אירווינג להפוך לאחד הרכזים הטובים בליגה שלנו. אני חושב שאוכל לעזור לפתח את טריסטן תומפסון ודיון וויטרס. ואני לא יכול לחכות להתאחד עם אנדרסון ורז'או, אחד מחברי הקבוצה האהובים שהיו לי.
אבל זה לא קשור לסגל או למועדון. אני מרגיש שהמשימה שלי כאן היא מעבר לכדורסל. יש לי אחריות להנהיג, ביותר מדרך אחת ואני לוקח את זה בשיא הרצינות. הנוכחות שלי יכולה לעשות את ההבדל במיאמי, אבל אני חושב שהיא יותר משמעותית במקום ממנו הגעתי. אני רוצה שילדים בצפון מזרח אוהיו, כמו מאות ילדי כיתה ג' באקרון אותם חנכתי דרך הקרן שלי, יבינו שאין מקום טוב יותר לגדול בו. אולי חלק מהם יחזרו הביתה אחרי הקולג' ויקימו משפחה כאן, או יפתחו עסק. זה יגרום לי לחייך. הקהילה שלנו, שעברה קשיים רבים כל כך, צריכה את כל הכשרונות שהיא יכולה להשיג.
בצפון מזרח אוהיו, שום דבר לא מובן מאליו. כל דבר צריך להשיג. אתה עובד בשביל מה שיש לך.
אני מוכן לאתגר הזה. אני חוזר הביתה".