הם היו אמורים להבין את זה בשלב הזה. כל אותם טוקבקיסטים, בלוגרים, אוהדי סן אנטוניו שמחקים התכווצויות, ולאנס סטיבנסונים אמורים לדעת שלא כדאי להרגיז את המלך. כי כשמרגיזים את המלך, המלך מתעצבן.
זאת דרך אחת ופחות מעניינת לנתח את ההצגה של לברון ג'יימס הלילה. הנה ההסבר המעניין: לברון פיתח את היכולת להיות בשיאו בדיוק כשמיאמי זקוקה לניצחון חוץ. קשה לשכוח את משחק ה-40,18,9 באינדיאנה ומשחק ה-45 נקודות בבוסטון לפני שנתיים, שניהם משחקי חוץ קריטיים במיוחד. השנה הוא התפוצץ עם 49 נקודות בברוקלין כדי למנוע מהניו יורקרים להשוות ל-2:2 ולסבך את הסדרה. ניתן גם להוסיף את משחק 48 הנקודות בדטרויט מימי קליבלנד המוקדמים. משחק 35 הנקודות הלילה לא עומד בסטנדרטים הסטטיסטיים של ההצגות הללו, אבל הוא גדול ומרשים באותה מידה. המשותף לכל המשחקים האלה הוא שמיאמי בחיים לא הייתה מנצחת אותם אם לברון היה ביכולת הסטנדרטית והמצוינת שלו. הקבוצה הייתה זקוקה להתעלויות האלה.
מיאמי ניצחה 96:98 בסן אנטוניו ואיזנה ל-1:1 בגמר
לברון: האמנתי שאם אשחק חזק, האיש למעלה יגן עליי
לברון: "אני המטרה הכי קלה בספורט"
יכול להיות שזו המורשת שלברון מתחיל לפתח - הצגות החוץ במשחקים החשובים ביותר. במשחקי הבית, בהם מיאמי בדרך כלל מסתדרת, הוא משתתף בזרימה הקבוצתית, לא משתלט על משחקים לבד. רק פעם אחת בשלוש העונות האחרונות הוא קלע יותר מ-34 נקודות במשחק בית בפלייאוף - במשחק 7 של הגמר בעונה שעברה, משחק משונה בו גרג פופוביץ' פיתה אותו לזרוק מבחוץ. אז הוא פשוט עשה את העבודה שלו, אבל זו לא הייתה הדומיננטיות של הצגות החוץ הגדולות.
המחצית הראשונה לא נתנה סימן למה שיקרה בהמשך. ברבע הראשון לברון התעקש ללכת לטבעת בכל הזדמנות, גם כשאין נתיב פנוי, ושחקני הספרס דאגו שלא יהיה נתיב פנוי. שמונה מעשר הנקודות שלו ברבע השני הגיעו מחדירות מהירות בהתקפות מעבר ומריבאונד התקפה. לכן, כשהוא התחמם מאמצע הרבע השלישי, הגנת הספרס לא הייתה מוכנה לכך. עד שפופ והשחקנים שלו עיכלו מה קורה קינג ג'יימס קלע חמש זריקות רצופות מבחוץ והפך פיגור 6 ליתרון 5 תוך שתי דקות. סן אנטוניו לא מכירה את זה, היא לא נתקלה בהתחממות כזאת של לברון בגמר הקודם, אבל גם אם הייתה מכירה אין הרבה מה לעשות. כשקאווי לאונרד נאלץ להיצמד ללברון ברבע האחרון, קינג ג'יימס עבר אותו ופתאום הדרך לסל הייתה הרבה יותר קלה והוא סחט כמה עבירות. כשהגיעה העזרה הוא מצא שחקנים לזריקות פנויות.
עוד שניים ראויים לציון במיאמי. הראשון הוא אריק ספולסטרה, שיכול להכניס לרזומה עוד משחק מרשים. קודם כל, הוא לא התפתה להשאיר את לברון על הפרקט בדקות הגדולות שלו והוציא אותו למנוחה של כמעט חמש דקות כדי שיגיע למאני טיים ללא תקלות. ניהול המאני טיים של ספולסטרה היה נפלא. הוא ניצל את היכולת של לברון כדי להעלות הרכב הגנתי ולסמוך על קינג ג'יימס שיפרק את ההגנה של הספרס. החמישייה ההגנתית כללה שני גבוהים - כריס בוש וכריס אנדרסון, ללא אף פוינט גארד. בחמש הדקות האחרונות מיאמי ביצעה חילופים אוטומטיים, תקפה את הפיק נ' רול בסופי התקפות וביצעה רוטציה מושלמת אחרי כל עזרה. בהרכב כזה לברון יכול לשמור על טוני פארקר ולנטרל אותו בלי שנוצר מיס-מאץ' במקום אחר.
הקרב הגדול של הסדרה הוא בין התקפת הספרס להגנת ההיט. במשחק הראשון ההתקפה השתלטה על המאני טיים, הפעם זו הייתה ההגנה שהגיבה בתצוגת תכלית. מיאמי לא מסוגלת לשמור 48 דקות כפי ששמרה ברבע האחרון הלילה, אם הייתה מסוגלת היא הייתה זוכה באליפות בלי להפסיד משחק. רוב הזמן השחקנים של ספולסטרה מבצעים לא מעט טעויות - מפספסים רוטציה, מפקירים את הצבע, יורדים לאט להגנה, נרדמים בהגנה על הוצאות חוץ (מוטיב חוזר שבלט גם הלילה וגם מול אינדיאנה). אבל ברגעי השיא, זו ההגנה המפחידה בליגה. בדקות האחרונות היא הייתה בשיאה - תקעה כל מהלך של הספרס והכריחה את השחקנים של פופוביץ' לאלתר ולבצע פעולות מסובכות בכל התקפה. גם כאשר ספולסטרה עבר להרכב נמוך השחקנים שלו היו כל כך חדים ואגרסיביים שזה לא הפריע להם.
ספולסטרה עבר להרכב ההתקפי והנמוך בשתי הדקות האחרונות לאחר שזיהה שלברון התקרר קצת והנוכחות של אנדרסון תוקעת את ההתקפה. צ'אלמרס נכנס במקומו כדי לרווח את המשחק של מיאמי. צ'אלמרס גם לקח חלק בתרגיל של המהלך החשוב במשחק שהסתיים עם שלשה של בוש שהעלתה את מיאמי ליתרון 2 קצת יותר מדקה לסיום. בתרגיל הזה, צ'אלמרס הגיע מצד שמאל ועשה עיקוף כדי לחסום ללברון מימין. פארקר שמר על צ'אלמרס, וכמו רוב הפוינטגארדים אין לו מושג איך לתפקד כשומר של החוסם בפיק נ' רול. הוא היה בין צ'אלמרס לכדור, וצ'אלמרס ניצל את זה כדי להפוך את פארקר לחלק מהחסימה ולגרום לקאווי, ששמר על לברון, להיתקע בו ולאפשר ללברון לעבור את שניהם. ההסתבכות של השומרים על הכדור הכריחה את דאנקן להגיע לעזרה עמוק בתוך הצבע, מה שהשאיר את בוש לשלשה פנויה שהוא קלע. ספולסטרה מומחה בתרגילי פיק נ' רול לא סטנדרטיים, פעם נוספת אחד כזה אחראי על מהלך המשחק של מיאמי.
מה שמוביל אותנו אל כריס בוש. לטעמי בוש הוא איש המפתח בסדרה, ואחרי שני המשחקים הראשונים זה צריך להדאיג את פופ. הלילה בוש נראה כמו הכוכב השלישי שהוא אמור היה להיות באופן עקבי יותר, ובכלל נראה שנוח לו מאוד מול סן אנטוניו. רוב הפלייאוף הוא תפקד כמעט לחלוטין כג'אמפ שוטר, כגבוה שמנצל בעיקר את הקליעה שלו מבחוץ. הלילה הספרס החליטו לצאת אליו באגרסיביות ולהכריח אותו להגיב, אז הוא הגיב. פעם אחר פעם הוא לקח את טים דאנקן לסל וכמעט כל פעם יצא מזה משהו טוב. דאנקן לא יכול להתמודד עם הזריזות של בוש, בטח לא כשהוא יוצא חזק לקליעה שלו. שתי התקפות אחרי השלשה הגדולה של בוש, הוא קיבל את הכדור בחוץ וכולם היו בטוחים שהוא יגיש אותו ללברון. במקום, הוא הפתיע עם קרוס-אובר ברמה של פוינט גארד, חדירה והורדת כדור לדווין וייד לליי-אפ. כשכריס בוש עושה דברים כאלה אפשר לסגור את הבסטה.
הכול מתחיל מכך שהקליעה של בוש מבחוץ עובדת. מיאמי כל כך סומכת על הזריקה שלו, שחדירה והוצאה של לברון לשלשה של בוש מהפינה השמאלית זה מהלך המאני-טיים הקבוע של מיאמי השנה. ולברון כל כך סומך על בוש שהוא מסר לו בהתקפה הכי חשובה למרות שבהתקפה הקודמת בוש החטיא מאותה משבצת. בפעם הראשונה לברון מסר לו בלי לחדור והזריקה הייתה פחות נוחה גם בגלל זווית המסירה וגם בגלל שדאנקן היה קרוב אליו, בפעם השנייה התרגיל המוצלח הוביל לזריקה נוחה שהוא קלע.
דאנקן הוזכר לא מעט בפסקאות האחרונות, מה שמדגיש את העבודה הקשה מאוד שהוא נאלץ לבצע בהגנה על בוש, שחקן שמכריח אותו לעבוד בטריטוריות לא מוכרות. הלילה זה השפיע גם על ההתקפה של טימי. אחרי משחק ראשון גדול ורבע ראשון גדול במשחק השני, העייפות התחילה להשפיע על השחקן בן ה-38 שהגיע לרבע האחרון מותש מהצורך לעבוד קשה מאוד בשני הצדדים. הביג פונדמנטל קלע רק שני סלי שדה בשלושת הרבעים האחרונים, משחק הפוסט שלו נעלם והוא החטיא שתי זריקות עונשין חשובות ברבע האחרון. הקושי שלו בהתקפה היה משמעותי במיוחד כי הוא אמור להיות היתרון הגדול מול החילופים האוטומטיים שמיאמי ביצעה במאני טיים. הלילה הוא לא הצליח לתפוס עמדה אפילו על דווין וייד (המצטיין ההגנתי בדקות האלה). דאנקן שיחק 38 דקות הלילה, יכול להיות שיהיה נכון יותר מבחינת פופוביץ' לתת לספליטר (ששוב היה יעיל) עוד ארבע דקות על חשבונו במשחקים הבאים, בטח בשני משחקי החוץ הקרובים שיגיעו אחרי יום אחד של מנוחה. אולי כך דאנקן יוכל להיות אפקטיבי במאני טיים.
הספרס צריכים להיות מאוכזבים בעיקר מכך שלא הצליחו לנער מעליהם את מיאמי במחצית הראשונה כפי שעשו בכל כך הרבה משחקי בית העונה שנפתחו באופן דומה. ברבע השני היו דקות ארוכות של נפילת מתח לא אופיינית שבאה לידי ביטוי בהחטאות של זריקות טובות, ירידה רשלנית להגנה וטעויות בהגנה במשחק עומד (השיא היה כשמרקו בלינלי עזב את ריי אלן, מכל האנשים בעולם, חופשי עם הכדור על קו השלוש). אם סן אנטוניו הייתה מצליחה לשמור על הפער הדו ספרתי שהיא כבר השיגה בפתיחת הרבע השני, יכול להיות שההתעוררות של לברון הייתה מאוחרת מדי. אבל זה כנראה לא מקרה שזה קורה נגד מיאמי - שחקני הספרס צריכים להשקיע כל כך הרבה מול ההיט בהגנה, שאולי אי אפשר להימלט מדקות של נפילת מתח בהתקפה.
בשורה התחתונה, מיאמי הייתה זקוקה לניצחון חוץ והשיגה אותו, מה שאומר שהלחץ עובר לכיוון של הספרס. לא הייתי מצפה ליותר מדי התאמות והפתעות במשחק השלישי. מבחינת הספרס, מיאמי עדיין צריכה להוכיח שהיא מסוגלת לנצח גם ביום בו לברון לא קולע באחוזים מצוינים מבחוץ ומשתלט על המחצית השנייה. גם הלילה רק חמישה שחקנים תפקדו מבחינה התקפית במיאמי, אם האחרים לא יתעוררו מספיקה ירידה קלה ביכולת של שניים מהחמישה כדי לאפשר לספרס הזדמנות לגנוב בחזרה את הביתיות. מבחינת ההיט, הם חוזרים הביתה לאולם בו עדיין לא הפסידו בפלייאוף, אולם בו שחקני המשנה נוטים לתפקד טוב יותר. הכול פתוח.
