המפתחות של סן אנטוניו
הנעת הכדור: שמונה דקות לסיום משחק מספר 1, מיאמי הובילה 82:86. לספרס היו 21 איבודי כדור מול 20 אסיסטים. בזמן שנשאר הספרס איבדו את הכדור פעם אחת, ו-10 מ-11 הסלים שהם קלעו היו מאסיסטים, וכולם ממבטים פנויים. ברגע שסן אנטוניו התחיל להניע את הכדור בצורה חכמה, היא הפכה בלתי עצירה. החיסרון של לברון בהגנה של ההיט עזר, אבל גם בלעדיו, להיט יש חוטפים טובים, וההגנה שלהם מתבססת על שיבוש נתיבי המסירה. מתוך 22 איבודים של הספרס, 14 היו חטיפות של שחקני מיאמי. כל מסירה עצלה, כל מסירה לא מדויקת, כל חוסר תשומת לב הפך לאיבוד כדור. ברגע שהספרס התפקסו, המסירות היו חדות, ולאנשים הנכונים, וההגנה של מיאמי התמוטטה. אחד הדגשים של פופוביץ' למשחק הקרוב יהיו שמירה על הכדור, ועל הנעת הכדור. כשהכדור זז מהר וחד, הספרס מגיעים למצבי קליעה נוחים. ההגנה של מיאמי בנויה על לחץ וחטיפות, ודרך הנעת הכדור הספרס יכולים לגרום להיט לשלם. הם הוכיחו את זה בשמונה הדקות האחרונות של המשחק הראשון.
הכנסת הכדור לצבע: טים דאנקן קלע ב-90 אחוזים מדהימים במשחק הראשון, ועם זאת, היו לו רק 10 זריקות מהשדה. לא מספיק בשביל שחקן ברמה הזו, ביכולת כזו. מיאמי לא מצליחה למנוע מהספרס להגיע לאזור הטבעת, אבל זה קורה רק דרך הפיק אנד רול. היא כן מצליחה למנוע את הכנסת הכדור לפוסט, ומכריחה את דאנקן לקבל את הכדור תוך כדי תנועה. דאנקן הוא היתרון הגדול של הספרס, ואין אף שחקן במדי ההיט שמסוגל לעצור אותו בפוסט מרגע שהוא מקבל את הכדור. לספרס יש התקפה מאוד מגוונת, אבל המהלך הבטוח שלה הוא טים דאנקן בפוסט. זה המהלך שהספרס אמורים ללכת אליו כשהם צריכים נקודות, לעצור ריצה, בסיום משחקים. הריצה של סן אנטוניו בסוף משחק 1 ייתרה את הצורך בדאנקן, אבל יהיו עוד משחקים צמודים, ופופוביץ' ירצה לבסס את המהלך הזה לקראת המשך הסדרה. בבית השחקנים שלו קולעים בלי הכרה, בחוץ קצת פחות, וכשהסדרה תעבור למיאמי, הספרס יצטרכו יותר מדאנקן.
שימו לב ל: שחקני הפנים של סן אנטוניו. דאנקן עם 9 מ-10 מהשדה, ספליטר עם 5 מ-6 מהשדה. למיאמי אין אף אחד בצבע שיכול להפריע להם, וברגע שהכדור מגיע לידיים שלהם, זה נגמר בסל או עבירה. ועדיין פופוביץ' משחק דקות מעטות עם שני הגבוהים ביחד, ומעדיף רוב המשחק לשים את בוריס דיאו ליד אחד מהשניים.
3:00, ספ' 5: סן אנטוניו-מיאמי במשחק 2 בגמר ה-NBA
לא רק המזגן: האגדות על הטריקים של הספרס בעבר
המפתחות של מיאמי
לברון ג'יימס: אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר. ההיט צריכים את לברון ג'יימס, והם צריכים אותו בלי מגבלות. התכווצויות השרירים נראו רע מאוד, כשג'יימס לא מסוגל בכלל ללכת. כרגע אין ספק לגבי העובדה שג'יימס ישחק במשחק הבא, ולברון עצמו אמר שהוא מרגיש טוב יותר. ההיט צריכים להבין מה גרם לזה, ולהבטיח שבדקות האחרונות של המשחק הבא הם עם השחקן הכי טוב שלהם על הפרקט. בין אם זה להוריד את מספר הדקות שהוא משחק, או להעביר אותו חברת משקאות (גייטורייד נצלה יפה מאוד את ההתייבשות של לברון במשחק אחד).
תרומה מעמדת הרכז: מריו צ'אלמרס ונוריס קול הם לא הכוכבים של מיאמי, אבל הם לא יכולים להיעלם במשחק. ספולסטורה רגיל לקבל תרומה משמעותית מאחד מהם, או משניהם, בין אם זה בהגנה או בהתקפה. במשחק הראשון צ'אלמרס היה מזעזע: רק 3 נקודות, 5 איבודי כדור, ו-5 עבירות, רובן מיותרות. קול קיבל את מירב הדקות בעמדה (29) אבל הסתפק ב-2 נקודות, ולא ממש הפריע לפארקר לקלוע מעליו. השלישייה המובילה שיחקה טוב, הספסל של ההיט הביא את התרומה שלו, אבל החולשה של צ'אלמרס וקול גרמה לזה שבכל זמן במשחק היה להיט שחקן לא אפקטיבי על הפרקט, וזה מחיר יקר מדי לשלם עבור מוביל כדור. מצד אחד, זה מאפשר לספרס להחביא את פארקר בהגנה, מצד שני זה לא ממש מפריע לו בהתקפה. ההיט צריכים תרומה משמעותית מהעמדה. הם צריכים לגרום לפארקר לעבוד להתאמץ בשמירה, והם צריכים לחץ אפקטיבי יותר על מובילי הכדור. עד כה ההיט לא היו צריכים את צ'אלמרס, עכשיו זה הזמן שלו להתעורר. הוא לא קלע בספרות כפולות מאז משחק 2 נגד ברוקלין, ורושם פלייאוף חלש. הוא הופך לשחקן חופשי בקיץ, אם הוא רוצה למצוא קבוצה שתשלם, הוא חייב להתעלות.
שימו לב ל: רשארד לואיס. רובינו כבר שכחנו את חוזה ה-120 מיליון דולר שאורלנדו נתנו לו, ואת העובדה שהוא היה סקורר מוביל בליגה, אבל פתאום השחקן, שיהיה בן 35 באוגוסט, קם לתחייה. הוא קלע 11 שלשות מתוך 22 זריקות בשלושת המשחקים האחרונים. בשניים מהמשחקים לברון היה רע מאוד. אולי הוא גונב לג'יימס את המים?
