בוידאו: ג'ורדי קרויף מדבר על העתיד של מכבי תל אביב
מאמן הבייסבול בילי מרטין הוביל את ניו יורק יאנקיז, אולי מועדון הספורט המפואר בתבל, לשתי זכיות רצופות בוורלד סירייס. לאחר השנייה ב-1978 עזב, רק כדי לשוב לקבוצה ארבע פעמים נוספות. הראשונה נרשמה פחות משנה לאחר מכן, במהלך עונת 1979, ואחר כך לאורך שנות ה-80, בעקבות משברים שהקפיצו לבעלים ג'ורג' סטיינברנר את הפיוז הידוע. את אחד המשפטים המפורסמים שלו טבע מרטין בשלהי הקריירה: "כשאני הולך ברחוב, אנשים לא יודעים אם להגיד לי שלום או להתראות".
אוסקר גרסיה חוזר למכבי תל אביב בסך הכול בפעם הראשונה, אבל גם במקרה שלו הגבול בין "שלום" ל"להתראות" היטשטש מאוד ביום שני. מאמני כדורגל לא נוטים לשוב במהרה למועדון שאותו עזבו רק זמן קצר לפני כן, גם אם זכו בו באליפות. בעיקר אם זכו בו באליפות. שהלא בפרידה של הספרדי מקרית שלום במאי 2013 הוא העביר מסר ברור מאוד: עשיתי את שלי, אני מוכן להתקדם הלאה.
והנה, שנה ופחות משבועיים מאוחר יותר הוא שוב פה.
די להיזכר בהד התקשורתי שעוררה עזיבת אוסקר לעומת הרחש הקליל שיצרה הפרידה מפאולו סוזה, כדי להבין כמה גדול ההבדל בין השניים בתודעה הציבורית. קשה לחלוק על כך שהפורטוגלי הרשים יותר בעמידות והקשיחות שעיצב במועדון, אבל הנוקשות והריחוק שלו נטעו תחושה שהאופי פגע לו במורשת. אוסקר מקרה כמעט הפוך לפחות במשך סיבוב וחצי נוצר הרושם שעם תחרות גדולה יותר וקבוצות שהיו מנצלות את הבינוניות של הסיבוב הראשון, לא היה מצליח להחזיק את הצהובים עם הראש מעל המים. עם זאת, השקט הנפשי, הצניעות ויחסי האנוש שלו יצרו סביבו הילה שבשורה התחתונה התבררה ככלל לא מוגזמת.
אוסקר מגיע למועדון שבו הוא אהוד ושהוא מכיר, או לפחות חושב שהוא מכיר. רק ששנתיים אחרי שחתם כאן בפעם הראשונה, הוא עשוי לגלות שההנהלה אולי אותה הנהלה והשחקנים אותם שחקנים, אבל מכבי תל אביב היא קבוצה שונה לחלוטין. באופן כללי, למאמן שחוזר לקבוצתו הקודמת בתוך זמן קצר יש יתרון מרכזי: הוא מכיר היטב את המערכת ולא צריך זמן כדי להיטמע בה. פיל ג'קסון צלל בקלות לתפקיד החדש-ישן שלו בלייקרס, בארץ דרור קשטן עשה את זה בהצלחה במשך ארבע קדנציות בבית"ר ירושלים. פיני גרשון חזר למכבי תל אביב בדלת הקדמית והסיר כל סימן שאלה אפשרי מהזכייה השנויה במחלוקת בסופרוליג, אבל מאוחר יותר ניסה את אותו שטיק ואיבד גם את אליפות המדינה. ויש גם את אטורה מסינה ורלף קליין וצביקה שרף, שלא הצליחו לשחזר את ההצלחות הבראשיתיות שלהם.
אלא שהדוגמה הטובה ביותר, לפחות בנקודת הזמן הנוכחית, לא תחמיא למאמן החדש-ישן באה גם היא מתחום הכדורגל, ממכבי תל אביב. מאמן שלקח שתי אליפויות, עזב וחזר אחרי שנה, רק כדי לרסק לעצמו את המוניטין שצבר במועדון בעמל כה רב. אוסקר אולי לא יודע את זה, אבל האדם האחרון שהיה רוצה להיות דומה לו בתום עונת 2014/15 הוא אברהם גרנט.
גרסיה מבין, כנראה, את הסיכונים. הסיטואציה שבפניה הוא ניצב לא פשוטה. מכבי תל אביב משנה מטרות בכל עונה. הוא יישפט על ההופעה בליגת האלופות ועל האופן שבו יפתח את העונה בליגה, בהבדל עצום ממה שהוגדר לו בפעם הקודמת. ב-2012 אוסקר הגיע כדי להעלות רכבת מקרטעת על המסילה, ב-2014 הוא צריך להשתלט על קטר משומן שדוהר במהירות גבוהה ופוגש עיקולים מסוכנים בדרך. זו לא מכבי תל אביב שרק רוצה להתייצב ולהפוך למועדון מנצח, זו מכבי תל אביב שמצפים ממנה ללכת רחוק בשניים ואפילו בשלושה מפעלים.
לפחות משני שחקנים המאמן החדש-ישן יקבל רוח גבית חזקה: מהראן ראדי ודור מיכה. כפי הנראה, להחתמתו תהיה השפעה לא מועטה על המשך דרכם בקבוצה. אפשר שבאופן כללי הלך הרוחות במכבי תל אביב ישתפר, וזו, עם כל הרוח החיובית, עלולה להתברר דווקא כבעיה. כי אוסקר של הקדנציה הקודמת עורר סקרנות ודריכות, אוסקר הנוכחי כבר מזוהה עם המועדון. הדרך להצלחה במכבי תל אביב עברה, כידוע, אצל אנשים שלא נטמעו בישראליות ולא ספגו את הלחץ מכיוון קרית שלום.
אז מי לקח סיכון גדול יותר, העובד או המעסיק? על פניו, ההימור של אוסקר גדול בהרבה מזה של מכבי תל אביב. בשנתו השלישית במועדון, ג'ורדי קרויף שוב מפתיע, הפעם מכיוון אחר. אם בפעמיים הקודמות בחר בלא מוכר, המנהל הספורטיבי של מכבי תל אביב הלך הפעם על בטוח - בלי סיכונים, בלי חשבונות, ללא מניירות. כל איש עסקים מתחיל יודע שבביזנס יש להפריד רגשות מתכלס. במכבי תל אביב לא נטרו טינה לאוסקר על הנטישה הקודמת והחליטו שזו האופציה הטובה ביותר עבורם.
המהלך הזה לא נובע מרוחב לב או מסנטימנט. קרויף וגולדהאר הבינו ששלושה מאמנים שונים בשלוש שנים לא יכולים לבנות אופק ראוי למועדון, והחליטו לשים את המושכות בידיים של מי שייצר עבורם סוג של המשכיות. ייתכן שצדקו, יכול מאוד להיות שטעו, אבל החזרה של אוסקר היא מבחינתם ניצחון עוד לפני שההכנות לעונה החלו: איש מקצוע שעזב לאנגליה וחזר, מעיד על כך שהמועדון הצליח למצב את עצמו כאלטרנטיבה ראויה לא רק למאמנים אירופאים שבאים, אלא גם לכאלה שכבר עזבו.
בעיתוי לא בהכרח מקרי, קצת אחרי שפאולו סוזה, בעניבה ובשיער גזום למשעי, שוב דקלם במסיבת העיתונאים הראשונה שלו בבאזל את המלים הידועות "פרוטגוניסט", "אופוננט" ו"קפאסיטי", האיש שאותו ירש בשנה שעברה תפס שוב את המקום על ספסלי בלומפילד. שריקת הפתיחה ל"סקנד חאלף" יצאה לדרך.