פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סוג של רוח רפאים: האוזמן על הניצחון של הפועל ירושלים

        בראד גרינברג הראה יצירתיות אבל ברגעי האמת שחקניו התעלמו ממנו וניצחו למרות מאמנם ולא בזכותו. כמו שהפועל ירושלים ומכבי חיפה נראות, משחק המפתח של מכבי ת"א בדרך להשבת האליפות הוא באילת. שי האוזמן מסכם ומתייחס לאופן המביש בו הפועל ת"א נפרדה מאדלשטיין

        סוג של רוח רפאים: האוזמן על הניצחון של הפועל ירושלים
        צילום ועריכה: יוסי ציקפיס

        1. פחות מדקה לסיום המשחק במלחה, לאחר פרשת החילוף שלא אושר והכעסים של דני פרנקו, ירדו הקבוצות לפסק זמן. המצלמות והמיקרופון של ערוץ הספורט ליוו את התדרוך של בראד גרינברג. מאמן האלופה בעונה שעברה תיאר ושרטט תרגיל להתקפה הבאה והחשובה, שכלל – לא נעים לומר – זוויות מסירה וחיתוך שהם כמעט ובלתי אפשריים לביצוע. ביציאה מהטיים אאווט – לא נעים לומר – שחקני הפועל ירושלים אפילו לא ניסו להריץ את התרגיל שביקש מהם הקואץ'. אולי חוץ מאדם אריאל. והפלא ופלא, ירושלים הצליחה לסחוט עבירה מוקדמת מהירוקים של חיפה, בדרך לנקודות מהעונשין ולניצחון חשוב מאין כמוהו. ולא שיש לנו רק טענות כלפי ההחלטות שמגיעות מהספסל של ירושלים. הרעיון לעבור מיד לאחר פוזשן אחד לאזורית בתחילת המשחק הוכיח עצמו מעל ומעבר, כשהריקודים והנקודות הקלות שהכרנו ממשחקים קודמים בצבע של ירושלים פסקו. ההחלטה להמשיך את האזורית גם כשיבזורי האיום נכנס לראשונה לשחק גם היא החלטה אמיצה שחשפה לא מעט בעיות התקפיות בצד השני. גם החלטות שראינו במשחקים קודמים, דוגמת הציוות של דאנקן על דונטה סמית' + קיצ'ן על קוז'יקרו העידו על יצירתיות מחשבתית בלתי מבוטלת. אבל בשורה התחתונה, הפועל ירושלים – לטוב ולרע – לא מנצחת משחקים בגלל הכוונה מיוחדת מהקווים. היא ניצחה בעבר בגלל כישרון נטו ובמשחק מספר 3 בגלל מחויבות ונחישות. ואתם יודעים מה? לא בטוח שזה רע כל כך. חבל רק שהפרמטרים של המאמץ באים לידי ביטוי רק כשליאור אליהו לא בתמונה. מדהים שגם במשחק כזה, שבו הרוח הגבית של הקבוצה המקומית מגיעה גם מהקהל התומך וגם מצוות השיפוט, מצליח המאמן שלה להמשיך וליילל נון סטופ.

        הפועל ירושלים ניצחה את מכבי חיפה וצימקה ל-2:1

        צפו: אוהדי ירושלים זרקו אבוקה והתעמתו עם שוטרים

        מאמן הפועל ירושלים בראד גרינברג (יוסי ציפקיס)
        לא מפסיק לילל. גרינברג (צילום: יוסי ציפקיס)

        2. ביג סופו קיבל מלוא חופן המחמאות לאחר משחק מספר 3 מול אילת. ובצדק. התפוקה והמשמעות שהייתה ליווני הגדול מול גופות קטנים כמו ווטפורד וכדיר ואפילו מול ביג גאי דוגמת יינסי גייטס היוותה מפגן של דומיננטיות. תצוגת 97 הנקודות של מכבי מרשימה במיוחד על רקע נתון הכדורים החוזרים בהתקפה, כשמכבי לוקחת רק 5 אופנסיב ריבאונד כשהגבוהים שלה, ביחד, אחראים רק על 1 מהם. משחק התקפה רגוע ושלו הצליח לייצר 27 אסיסטים תוך שהוא מבליט את יכולת המסירה של הקפטן פניני, השליטה ההתקפית של בעל הבית רייס והמשך הקאמבק של דווין סמית' שהצטיין בכל פרמטר התקפי והגנתי. כשמכבי פוזלת ימינה ושמאלה ומכוונת קדימה, יכול להיות שהיא מרגישה שהמשחק הכי קשה שעוד עומד לפניה, בדרך להשבת האליפות הביתה, הוא משחק מס' 4 באילת.

        שחקן מכבי תל אביב סופוקליס שחורציאניטיס מול שחקן הפועל אילת אלישי כדיר (ברני ארדוב)
        כמו שזה נראה כרגע, אילת היא האיום היותר רציני על שאיפות האליפות של מכבי תל אביב (צילום: ברני ארדוב)

        3. ברכות ליו"ר איגוד הכדורסל החדש עמירם הלוי. היה לי את הכבוד לשבת לצדו בישיבות ארוכות (ומיותרות) במסגרת הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל לא פעם, וגם במסגרת ועדת בדיקה שהקים בזמנו איגוד הכדורסל כדי לבחון את אירועי נבחרת העתודה במשחקי דרג א' שנערכו בשנת 2009 ברודוס. בקיצור נמרץ, נאמר שבהמשך לסדרת אירועים בלתי שגרתית, לשון המעטה, מינה יו"ר האיגוד דאז ועדת שלושה על מנת לבחון, לדון ולהסיק מסקנות. ואכן הוועדה ישבה, בחנה והסיקה מסקנות. חלקן נעימות יותר. חלקן ממש לא. והדו"ח? בדיוק כפי ששרה חווה אלברשטיין בדואט המצוין שלה עם שלומי שבן תרגיל בהתעוררות: הכול סופר ונשמר, תויק ודווח. ונגרס. עמירם הלוי הוא איש של המערכת. וזוהי אחת הסיבות המרכזיות לכך שנבחר. התפקיד שלו לשמור על הקיים ולא לעורר גלים. ולכן הוא האיש הלא נכון במקום הלא נכון. את איגוד הכדורסל לא ניתן להציל. זה גוף שרק מחכה להודעה הרשמית על פטירתו. עמירם הלוי לא אשם בכך כמובן, אבל הוא לא האיש שיכול לגרום לתחיית המתים.

        עמירם הלוי נבחר ליו"ר איגוד הכדורסל

        עמירם הלוי יושב ראש איגוד הכדורסל (ברני ארדוב)
        התפקיד שלו לשמור על הקיים ולא לעורר גלים, ולכן הוא האיש הלא נכון במקום הלא נכון. עמירם הלוי (צילום: ברני ארדוב)

        4. לפני כשלוש עונות ניתנה להפועל תל אביב ההזדמנות לקבל כרטיס כניסה לליגה הראשונה, כך לפי פרסומים זרים, מבלי שהיא עלתה ליגה. האדומים סירבו והסבירו כי זו איננה דרכם. לפני כשנתיים דווח בהרחבה על כך שהאדומים, חרף מצבם הכלכלי הגבולי, סירבו להצעתו של דורון הרציקוביץ' לתמוך בקבוצה, על פי פרסומים זרים אחרים, מאחר שסירבו לתת לבעל המאה דריסת רגל גדולה מדי שתפגע בעקרונות פרויקט האוהדים. עד כאן הכול בסדר. ביממה האחרונה, מפרטים שניתן לדלות מאמצעי התקשורת, אנחנו למדים שהפועל תל אביב בחרה שלא להמשיך בהתקשרות שלה עם ארז אדלשטיין. הסיבות לא פורסמו באופן רשמי, משתמע שהסיבה להחלטה המפתיעה היא מעין וטו שהוטל על הנושא על ידי גורם שמחזיק בכ-10% ממניות הקבוצה. למה וטו? כנראה שאותו גורם רצה לקבל מעורבות מקצועית גדולה יותר, וזה הספיק כדי להפוך טוב לרע ונכון ללא נכון. וזה כבר הרבה פחות בסדר. הפועל תל אביב של השנתיים האחרונות שיחקה את הכדורסל האינטליגנטי, האינטנסיבי והמרשים ביותר מבין הקבוצות בשלולית. עם סיומו של החוזה מול המאמן שלה, בהנחה שהמניעים של ההנהלה ענייניים, יושב הראש שלה אמור היה לשאול את המאמן שלו רק שאלה אחת. לכמה שנים הוא מוכן לחתום. ורק את השאלה הזו.

        מרגע שבחרה הפועל תל אביב לפעול ממניעים שאינם ענייניים, הוטל כתם בלתי מחיק על גיבובי העקרונות החלולים שהמועדון הזה הפריח לחלל האוויר מרגע שהוקם. ואתם יודעים מה? הפועל תל אביב הוכיחה שהיא גרועה יותר גם מסתם קבוצות "רגילות" אחרות, כאלו שאין להם אספירציות להיות צודקים יותר מהאפיפיור. להן גם ככה אין עקרונות קדושים והן בלאו הולכות אחרי מי שמביא את הכסף הגדול. הקדושים באדום מכרו את המניפסטים שלהם בעבור נזיד עדשים.

        ארז אדלשטיין מאמן הפועל תל אביב (ברני ארדוב)
        יו"ר הקבוצה היה צריך לשאול אותו שאלה אחת: לכמה שנים אתה מוכן לחתום? ארז אדלשטיין (צילום: ברני ארדוב)

        הפועל תל אביב: "המאמן הבא יצטרך להיכנס לנעליים ענקיות"