צפו בהפועל פתח תקוה ואוהדיה חוגגים עלייה לליגת העל
יום שישי, השעה שתיים בצהריים. אוהדי הפועל פתח תקוה עשו דרכם לאצטדיון ראש הזהב. אחרי יום גשום וסוער, השמש הפציעה מהשמיים וכאילו לבשה חג לקראת המאורע המרגש חזרתה של הקבוצה לליגת העל. בדיוק כמו במשחק העלייה הקודם מול הפועל רמת גן, הסכר נפרץ כבר אחרי שלוש דקות. ליאור אסולין נשלח לאגף ומצא את שחר בלילטי שהוכשל. פרננדס הבקיע את הפנדל, דייויד גומס הוסיף צמד והאות לחגיגות ניתן אחרי שנתיים בליגה הקטנה למידותיה, הקבוצה ממלאבס חזרה למקומה הטבעי.
"היו לנו כאלו בעיות, חשבנו לא נגיע. נסענו לכיוון הלא נכון באופן די מפתיע".
"בין כל המישורים והדרכים אפשר היה לגווע. שנים ללא תקווה כי לא ידענו איך כדאי לנסוע".
"אך... בכל זאת הגענו למרות הכול"
מילות השיר של כוורת מסכמות בצורה מושלמת את מה שעברה הפועל פתח תקוה בעונה מלאת קשיים ומכשולים שהסתיימה בצורה הכי מתוקה שיש. אחת הכרזות היותר מוכרות ומזוהות עם אוהדי הקבוצה נושאת עליה את הכיתוב "הפועל איוב". רוצה לומר אנחנו יודעים שנולדנו לסבול, אך מוכנים לספוג את הכול רק למען אותם רגעי אושר שנופלים בחלקנו לעיתים נדירות מאוד ושבשבילם אנו מוכנים לספוג את הכול, אבל באמת את הכול. והאוהדים האלו ספגו כל כך הרבה העונה, אוי כמה שהם ספגו עד הרגע המיוחל שבו נשמעה שריקת הסיום למשחק נגד נצרת עילית באצטדיון ראש הזהב וניתן האות לפורקן של שמחה על סיומה המתוק כל כך של עונה רוויית משברים, תפניות, דרמות, סכנה קיומית, מצוקה כלכלית, חילופי בעלים ומה לא.
לא הרבה מועדונים היו שורדים את מה שעברה העונה הפועל פתח תקוה ובטח שלא מצליחים לעלות ליגה ולנצח על כר הדשא משחקים כל כך חשובים, בזמן שהמועדון נלחם קיומו מאחורי הקלעים. אבל זה גם מה שכל כך יפה ומרגש בעונה הזו. כמו מתאגרף שסופג מכה אחרי מכה, אבל לא נכנע ומתעקש לקום לפני שהשופט סופר עד 10, כך הצליחה הפועל פתח תקוה לקום העונה מכל מכה אפשרית שנחתה עליה וכך גם האמפטיה כלפיה גברה. השחקנים והמאמן קיצצו במשכורתם למען המטרה, האוהדים העריכו את ההקרבה והחלו לחזור בהמוניהם ולתמוך בכחולה עד הסוף המתוק ולא נחו עד שהושגה המטרה הנכספת. מיתוס האנדרדוג הכל כך מזוהה עם הפועל פתח תקוה וההתמודדות המעוררת השראה עם הקשיים שלא הפסיקו לצוץ, החזירו הרבה אוהדים ואני מודה, גם אותי, להתרגש מהקבוצה, ולהזדהות עם הווייתה אחרי כמה עונות שחורות שבהן המועדון איבד את דרכו וחמור מכך את זהותו.
שוב איתנו: הפועל פתח תקוה ניצחה והעפילה לליגת העל
חגיגה בכחול: העלייה הזאת היא נס, זה שיא השיאים
עתידה בערפל: לאן מועדות פניה של הפועל פ"ת?
כדי להבין את החוויה הכרוכה בלהיות אוהד הפועל פתח תקוה צריך לחזור שבוע אחד לאחור. אחרי ניצחון גדול על בני לוד, הקבוצה יצאה למשחק חוץ מול אחי נצרת, עוד יריבה ישירה שהתמודדה עמה על העלייה. כאלף כחולים ליוו את הקבוצה עד לאצטדיון המרוחק בעילוט. כשהיא ללא שני החלוצים המובילים שלה, הקבוצה הציגה את המחצית הכי חלשה שלה לאורך העונה ופיגרה 1:0. המשחק נראה גמור והכרזה עם הכיתוב "הפועל איוב" קיבלה שוב משנה תוקף ונראתה רלוונטית כל כך. "הנה שוב זה קורה לנו", חשבו לעצמם האוהדים, שכבר השלימו עם עוד מפח נפש, אבל עוד צמד של דייויד גומז במחצית השנייה קבע מהפך והביא להתפרצות שמחה אדירה שכללה חגיגה ממושכת ביציעי האצטדיון ונמשכה עם חסימת הצומת הסמוכה וריקודים עם השחקנים ואפילו הבעלים דורון בן דקון, שנחשף למועדון רק העונה, כבר חגג כמו אחרוני האוהדים, שמצדם הוקירו לו תודה ענקית והרעיפו עליו אהבה אינסופית.
איך אפשר בכלל להתחיל לסכם עונה כזו? עונה שבה כוכב הקבוצה נוטש במפתיע לטובת תכנית ריאליטי, אך חוזר ברגע האחרון ומסיים אותה כמלך השערים, עונה שבה הבעלים נכנס למשבר כלכלי והמועדון נמצא על סף פירוק נוסף, עונה שבה הקהל מגייס תרומות כדי להציל את המועדון ובסופו של דבר נחשף למשקיע שלוקח אותו תחת חסותו. הפועל פתח תקוה מודל 2013/14 לא ניחנה בכישרון גדול ולא בכוכבים גדולים. גם שחקני הבית היו מועטים ורובם שימשו בלית ברירה כמחליפים בשל הסגל הקצר שעמד לרשותו של ניסן יחזקאל. אולם, הקבוצה הזו התברכה בכמויות של נשמה ולב גדול. בשחקנים שהתחברו בצורה מושלמת למועדון, למאמן ולקהל שלהם ונתנו את כל מה שיש להם בכל משחק ועל כך הם ראויים להערכה. גם רגעי המשבר של העונה שכללו מצוקה כלכלית קשה, עיכוב משכורות וגם הפסד מביך על הדרך למעלות תרשיחא בגביע, לא הצליחו להסיט אותם מהמטרה שבה הם עמדו בסופו של דבר בצורה מעוררת הערצה.
אבל העלייה של קבוצת הבוגרים היא רק הדובדבן שבקצפת. עונת 2013/14 היא עונה מדהימה לכל המועדון הזה שקצר את הפירות על השקעה נכונה במחלקות הנוער והשלים עליית ליגה עם שלוש מתוך ארבע (!) הקבוצות הבכירות שלו בוגרים, נוער ונערים ב' כשגם קבוצת נערים א' נלחמת על העפלה לליגה הבכירה. ההצלחה הזו לא מקרית. בהפועל פתח תקוה קוצרים העונה את הפירות על השקעה של שנתיים במחלקות הנוער עליה חתום הבעלים הקודם אבי ללוז שנאלץ לפנות את מקומו בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע.
מדוע אתם חוגגים כל ניצחון כאילו זכיתם באליפות? מה תעשו בליגת העל? יש לכם מספיק תקציב להעמיד קבוצה ראויה? אלו חלק מהשאלות עמן נאלצו אוהדי הכחולה להתמודד לאורך העונה. ובכן, התשובה לכך טמונה בתחילת הטור. מי שנגזר עליו להיות אוהד הפועל פתח תקוה, מבין שרגעי האושר הכרוכים בחוויה הזו הם מעטים מאוד ולכן שום ניצחון הוא לא מובן מאליו. העלייה של הפועל פתח תקוה היא בשורה לא רק לחובבי המועדון אלא גם לליגה כולה. קבוצה עם מסורת מפוארת, קהל גדול ואצטדיון חדש, ראוי שתשחק בליגה של הגדולים בטח בליגה שבה קבוצות כמו הפועל רעננה רמת השרון והפועל עכו הן חלק מהנוף שלה.
נכון, בעידן הכסף הגדול ובזמן שבכדורגל שולטים בעלי הון כמו יעקב שחר ואלונה ברקת, שלא לדבר על טייקונים כמו גולדהאר, להפועל פתח תקוה אין סיכוי להיאבק על תארים או להיות קבוצת צמרת בליגת העל בשנים הקרובות. אבל זה לא מטריד יותר מדי את האוהדים שלה, תהיו בטוחים. רוב האוהדים האלו לא היו בחיים כשהמועדון הזה זכה לתהילה שלו וזלל אליפויות. הם רק רוצים לחוות מדי פעם את רגעי האושר הקטנים שלהם. אותם רגעים שבשבילם היה שווה לסבול. כי בסופו של דבר בכל זאת הגענו, למרות הכל. והפעם אנחנו כאן כדי להישאר.
