פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שמישהו כבר יעשה עליהם סרט

        "האליפות הוכתמה בגלל הריב עם רב?ש. העונה אין כתם?, ?עמאשה היה הכי טוב בחיפה, אין לי מושג למה לא רצו אותו?, "יש לנו מאמן אדיר", "אנחנו הקבוצה הכי טובה בארץ?. קרית שמונה הקסומה חגגה גביע, יוסיפוביץ ישב עם איזי שרצקי לשיחת ניצחון על שליש בירה ומרק שעועית

        שמישהו כבר יעשה עליהם סרט

        ועדת ביקורת

        לרווחת הצופה: לפי הודעת ההתאחדות, 29,750 אנשים הגיעו לגמר הזה. בעידן הרב ערוצי והרב מעשי והרב שימושי, והפייסבוק והטוויטר והאינסטגרם, והריאליטי וה-VOD ומה שתרצו. ושתי קבוצות - אחת בלי בסיס אוהדים גדול ואחת מהלאומית שלא היתה במעמד הזה מאז ששמעון פרס היה ילד בן 54 - שתי הקבוצות האלה סחבו 30 אלף איש לאצטדיון הנוראי ברמת גן. זו תעודת כבוד עצומה לכדורגל הישראלי ולהתאחדות ולכל מי שאחראי לזה. יש דברים טובים בכדורגל הישראלי. לא כי הוא שלנו וזה מה יש. יש טוב כי יש טוב.

        קהל מכבי נתניה: מפגן עוצמה נדיר, יפהפה ומרגש. כ-20 אלף צהובים בחולצות נוסטלגיות של גלי הגיעו. בזכותם זה היה צמוד הרבה יותר ממה שזה היה צריך להיות, ובזכותם כבר אי אפשר לחכות למכבי נתניה בליגת העל. גם הם ניצחו אתמול. ציון: 10.

        קהל עירוני קרית שמונה: 5,000 איש - רבע עיר - הגיעו מהצפון. לא שמעו אותם בגלל האקוסטיקה הלא קיימת אבל הם חגגו בסוף, ועוד איך. ציון: 8

        בפינת האנקדוטה: מספרים שדוד ד?אור היה אמור לשיר את ההמנון. ומספרים שהוא לא הגיע בגלל שנתקע בפקקים. מרוב פדיחות עבורו, אולי נשאיר את זה על תקן ?מספרים? ולא נחקור ונתעמק בזה. לפעמים עדיף ככה.


        לראשונה בהיסטוריה: עירוני קרית שמונה ניצחה 0:1 את מכבי נתניה וזכתה בגביע המדינה, עאבד כבש בהארכה

        ברק בכר: "זה היום הכי ארוך בחיי, אפשר להיות חזירים ולחשוב גם על המקום השני"

        שלום תקווה: קרית שמונה כבר לא אפיזודה חולפת

        ערן לוי מתוסכל: "לא היינו פחות טובים מקרית שמונה"

        איתן עזריה יועץ מנטלי קרית שמונה (ספק 500)
        "מגיע לי". הכתובת היתה על ידו של אחמד עאבד

        מעשה שהיה, כך היה

        לפני המשחק, כחלק מתהליך שהוא עובר עם היועץ המנטלי של קרית שמונה איתן עזריה, אחמד עאבד עטף סביב זרועותיו שני סרטים. על זה שסביב ידו הימנית כתב ?מגיע לי?, ועל זה שעוטף את השמאלית כתב ?אבא?. 97 דקות לאחר מכן, ועם שער ששווה גביע, כל הסרטים של עאבד התערבבו זה בזה. בסיום הוא יצא אל עשרות האוהדים שהרימו אותו במבול - מבול באמצע מאי! לאחר מכן ירד מהכתפיים, והלך לרחבת האוטובוסים שלא מזמן הכילה אוטובוס של נבחרת פורטוגל עם כריסטיאנו רונאלדו. אמש הרחבה היתה ריקה. לא יותר מדי אוהדים, לא אוטובוסים ובטח שלא רונאלדו. רק אחמד עאבד היה שם, במבול, ועשה תנועות של אווירון במעגלים כשהוא עם עניבה שחורה לראשו.

        פתאום מגיע הקפטן שיר צדק, במכנס קצר, חולצה ג?יפה וכפכפים שפעם היו שוכחים בים. הוא אמר ?רק שנייה?, הלך לאוטו וחזר עם חליפה ביד. ?בגמר שנה שעברה יצאתי גמור, לבוש רע. הפעם החלטתי שאביא חליפה יפה, אבל אשאיר אותה באוטו כדי לא לנחס, ורק אם ננצח, אוציא אותה?. חצי שעה מאחר מכן שיר צדק נכנס למסעדת 206 כדי לחגוג עם קרית שמונה תואר. הוא היה לבוש פיקס.

        איזי שרצקי, עירוני קרית שמונה (יוסי ציפקיס)
        "יש לי מאמן מקסים, היום לצערי אני רק כספומט. מה שהוא מבקש, אני מוציא כסף. והוא עובד כל כך יפה, ברק. יש חוק בעסקים - כשמנכ?לים מצליחים, אני זז הצדה. כשהמאמנים שלי מצליחים, אני זז הצדה". שרצקי (צילום: יוסי ציפקיס)

        ***

        בזמן שכל אנשי קרית שמונה חגגו עם הגביע והוודקה פגשה את השולחנות, איזי שרצקי ישב על הבר, מולו שליש הייניקן ומרק שעועית. זהו. לא אוכל גורמה מנקר עיניים. מרק שעועית.

        "עונת האליפות היתה נהדרת, אבל לצערי היא נגמרה בריב ההוא עם רן (בן שמעון)?, הוא אומר, ומערבב את המרק עם הכף. ?זה היה אחרי שש שנים שהיינו חברים מאוד טובים, אבל כעסתי עליו כל כך, ובצדק. עכשיו אנחנו בסדר, אבל העונה ההיא נגמרה עם כתם שבעונה הזו אין. מה לא עשינו? אנחנו הכי טובים בפלייאוף העליון, לקחנו גביע, חיפה, בית?ר, באר שבע לא עשו בסוף כלום, ואנחנו… לחיים?, הוא צוהל ומרים את הכוס. ?אני אף פעם לא משתכר?, הוסיף, ?אל תדאג?.

        ?איזה כיף, כיף גדול?, המשיך הבוס. ?יש לנו מאמן אדיר, גם החילופים היום היו מצוינים, הכול?.

        לשרצקי פה גדול, אבל לא כשזה נוגע אליו. לא קל למשוך אנשים לצפון הרחוק, לקבוצה בלי קהל ומסורת, אבל איכשהו השרצקי הזה מצליח לאסוף מהרצפה את הכוכבים הכי גדולים בכדורגל, ורק הוא בכלל חושב שהם כוכבים. ?ויאם עמאשה לא רק הכי טוב אצלי?, הוא אומר. ?הוא היה הכי טוב גם בחיפה. שתי עונות היה שם, 16 גולים ו-14 גולים. זה שלא רצו אותו, זו בעיה שלהם. ממש אין לי מושג למה הם החליטו ככה. אני לא מבין למה?.

        ?ורועי קהת?, הוא בשוונג, ?קהת היה במחלקת הנוער של מכבי ביחד עם דור מיכה ומונס דאבור. שני שחקנים אדירים, והוא שם יותר גולים מהם - מהקישור. הוא הגיע לבאר שבע כשהקבוצה היתה בלחץ אדיר. בגלל זה לא הצליח?.

        אז מאיפה העין, והאם אפשר להגדיר אותך כג?נרל מנג?ר ולא רק כבעלים?

        ?בחמש השנים האחרונות אני עולה ליגה, לוקח אליפות, לוקח גביע, מגיע לגמר, מסיים פעמיים במקום החמישי ועכשיו במקום השלישי או השני. תקרא לזה איך שאתה רוצה. אני לא מגדיר. זו הקבוצה שלי, אני משקיע בה הכול. יש לי מאמן מקסים, היום לצערי אני רק כספומט. מה שהוא מבקש, אני מוציא כסף. והוא עובד כל כך יפה, ברק. יש חוק בעסקים - כשמנכ?לים מצליחים, אני זז הצדה. כשהמאמנים שלי מצליחים, אני זז הצדה. כך זה היה גם עם רן. וכשהבנים מצליחים?, הוא אומר, ואחד אחרי השני מגיעים הבחורים לשבט שרצקי, ודופקים לאבא בוסות על הלחי. ואז באות הבנות, ואז הנכדות. ?גם אנחנו אוהבות כדורגל?, אומרת הקטנה.

        עירוני קרית שמונה חוגגת זכייה בגביע המדינה (ברני ארדוב)
        "זה ממילא לא בשבילי. הכדורגל זה רק עשירית מהפעילות. אנחנו פה בשביל העיר קרית שמונה, בשביל הקהילה. זה פי 10 מהכדורגל. אני לא יכול לעזוב את העיר הזו? (צילום: ברני ארדוב)

        והסבא ממשיך: ?אני צריך תמיד להיות כמה שיותר גבוה?.

        כמה? אפשר בקיץ להצהיר שרצים לאליפות?

        ?אפשר לבנות קבוצה, הכול אפשר. אבל אליפות לא מדברים, אליפות לוקחים. לדעתי, יש לנו את הקבוצה הכי טובה בארץ. צוות, אווירה, הכי טובה שיש. לפני המשחק ידעתי שניקח גביע. בשנה שעברה ידעתי שלא ניקח. יש פה חומר מדהים?.

        ועדיין, רואים ששיר צדק אולי הולך, שעאבד מחוזר.

        ?עם שיר צדק יש לי הסכם (קבוצה שתציע על הבלם 600 אלף יורו, תזכה בו, א?י), אני חושב שהוא צריך להישאר ואני אנסה לשכנע אותו. עאבד לא למכירה, גם לא מנגה?.

        נו, אם יציעו לך 1.5 מיליון יורו הוא הולך.

        ?לא, וגם לא ב-2. גם לא מנגה?.

        אתה לא מפחד מהרגע שגם ברק ירצה לעזוב?

        ?ברק יישאר אצלי הרבה שנים. כל עוד הוא ירצה?.

        ?איזי, טלפון?, אומר אחד ממקורבי הבוס ודוחף לו טלפון לאוזן. ?אברםםם?, שרצקי צוהל. ?אה, אתה בלונדון, יפה?. וגרנט איחל כמה מילים, ושרצקי השיב ?תודה, תודה?, ובחזרה לשיחה שלנו, אחרי עוד שלוק הייניקן וכף שעועית.

        ?שים לב שאני אוהב להעסיק שחקנים צעירים ומאמנים צעירים. גם רן היה אצלי בגיל 35?.

        אומרים שאתה עושה את זה כדי שתוכל להשפיע על המאמנים, לעצב, אולי להתערב.

        ?תלמד, כשצריך להשפיע אני משפיע. כשלא צריך, והכול דופק, אני זז הצדה. זה א?-ב? של כל דבר. ברור שבתחלה עם ברק אני לימדתי ועשיתי והתערבתי. תבין, אני לא באתי מהבלט. השגתי הכול בכדורגל. הייתי יו?ר הכי צעיר בארץ, בגיל 26, שיחקתי, הבן שלי שיחק, בעסקים אני גם מבין קצת, אז אין לי בעיה להשפיע כשצריך?.

        מה עכשיו? מה עוד יש להשיג?

        ?מה להשיג, זה ממילא לא בשבילי. הכדורגל זה רק עשירית מהפעילות. אנחנו פה בשביל העיר קרית שמונה, בשביל הקהילה. זה פי 10 מהכדורגל. אני לא יכול לעזוב את העיר הזו?.

        בשלב הזה כל כך הרבה אנשים הקיפו את שרצקי, שכבר היה קשה להמשיך. הוא קם והלך לתת עוד כמה תגובות לכלי התקשורת, הסתובב אצל השחקנים, צחק, התבדח. השחקנים כמובן צעקו ושרו על ?מענקים?. שרצקי הקניט, השחקנים ענו שאצל גולדהאר יש אחלה בונוסים ועמאשה, מקצה השולחן, זרק: ?אפילו שחר נתן?.

        ברק בכר מאמן עירוני קרית שמונה (ברני ארדוב)
        כמה תישאר? כמה שיותר. ברק בכר (צילום: ברני ארדוב)

        ***

        ברק בכר תמיד חוגג באותה הצורה. הוא מכווץ את הברכיים ורוקע ברגליים על הדשא, במהירות, אחת אחר השנייה; את הידיים הוא פורס לצדדים בתנועת ?בוא לחיבוק? עד שהראשון מהספסל נענה לאתגר. אבל תמיד שנייה לאחר החגיגות, מגיעה הנקודה שבה הוא נעצר, מוריד הילוך, תופס רצינות ומתראיין למצלמות כאילו היה מ?פ טירונות שלא רוצה שהשתן יעלה לראש של חייליו. אתמול הוא איבד את הברקסים. זה שהמבול דפק לו את הג?ל וסוף סוף השיער שלו עשה מה שרצה, הוסיף ללוק הפרוע, ובכר באמת נראה כמו מישהו שסוף סוף השתחרר. טראומת רמת גן מהעונה שעברה נמחקה, הפעם הגביע שלו.

        גם תואר מאמן העונה לעונת 2013/14. נדיר מאוד שמאמן שלא זכה באליפות קוטף את היוקרה הזו, ועוד יותר נדיר שהוא עושה זאת בקונצנזוס כזה. בכר עשה את זה, ובגדול. כשהנשיא שמעון פרס היה בן 34, הוא חתם על הסכם סודי עם צרפת לבניית הכור הגרעיני של ישראל. אתמול הוא העניק לברק בכר את התואר הראשון שלו כמאמן ראשי. בגיל 34.

        הוא עולה במדרגות שמובילות מהמסעדה אל הכביש, ואני שואל: ?כמה זמן באמת תישאר??. הוא מחייך, ואומר: ?כמה שיותר?.

        אחמד עאבד שחקן עירוני קרית שמונה עם גביע המדינה (ברני ארדוב)
        הוליווד מחכה (צילום: ברני ארדוב)

        ***

        ב-01:27 המסעדה התרוקנה. בכל קבוצה אחרת המסיבה האמיתית היתה מתחילה בשעה כזו. לא אצל הצפונים. שיר צדק עוד צריך לנסוע לבית שאן, והוא עוד יחסית קרוב. לרוצ?ט והחבר?ה הדרך ארוכה אף יותר. זה הסיפור של קרית שמונה. קבוצה קטנה מעיר קטנה, שאיכשהו קוטפת שני תארים בשלוש שנים. כמו מכבי תל אביב. קבוצה של בוס בשליחות, עם מאמן בן 34, עם שחקנים שנאספו מכל מני תעלות, עם בסיס אוהדים קטן ומתקן לא מרשים וללא מסורת.

        בשנת 1954 הדהים תיכון מילאן, על 161 תלמידיו, את אמריקה כולה כשזכה באליפות מדינת אינדיאנה. הסרט הוז?רס, שמבוסס על הסיפור של מילאן, הוא אחד מסרטי הספורט הטובים בכל הזמנים ומקור השראה לכל קבוצה קטנה שרוצה לחלום גדול.

        יום יבוא וגם על עירוני קרית שמונה ואיזי שרצקי יעשו סרט. יום יבוא, בעוד עשרות שנים, שנסתכל אחורה ונראה בספרי ההיסטוריה את הקבוצה הקטנה הזו, שזכתה באליפות ובגביע בתוך שלוש שנים. זה ייראה לנו הזוי, לא שייך, נדיר - כמו מבול באמצע מאי. אבל לכו תדעו. אם זה תלוי בשרצקי, אולי זה לא יהיה כל כך נדיר. אחריו המבול.

        לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il

        שיר צדק, עירוני קרית שמונה (יוסי ציפקיס)
        צדק והחליפה המובטחת (צילום: יוסי ציפקיס)

        ברק בכר, איזי שרצקי, עירוני קרית שמונה (יוסי ציפקיס)
        האדריכלים (צילום: יוסי ציפקיס)