בקיץ 1991 החליטה מכבי תל אביב ללכת בגדול על שוער זר. אברהם גרנט, אז עדיין מאמן צעיר ומבטיח, הצליח לשים את ידיו על אלכסנדר שורה אובארוב, שוער נבחרת ברית המועצות לשעבר, שהגיע לקרית שלום בעסקה מפתיעה. על ההשפעה של אובארוב על מכבי תל אביב אין טעם להכביר במילים, אבל מתברר שההגעה של הרוסי הענק שינתה לא רק את הגורל של מכבי תל אביב, אלא גם את זה של היריבה העירונית.
מי שאמור היה להיות השוער הראשון של מכבי באותם ימים היה שביט אלימלך, שוער צעיר שלאיש לא היה ספק בנוגע לכישרון ולפוטנציאל שלו, אבל במכבי העדיפו ללכת בגדול על הרכש מרוסיה. אלימלך, בניגוד לשוערים אחרים, סירב להתפשר על האפודה מספר 2. הוא העריך את עצמו יותר מדי בשביל לשבת על הספסל, גם בתור מחליף לאובארוב האגדי. במהלך לא פשוט, הוא ביקש להשתחרר. בדיעבד מתברר שזו הייתה ההחלטה ששינתה את חייו, ולמעשה החלה מסלול מופלא, שכלל שיאים בלתי נשכחים בארץ ובאירופה, לו ולהפועל תל אביב.
אלימלך, כאמור, גדל במחלקת הנוער של מכבי תל אביב. כבר בנוער הוא נחשב להבטחה, ועשה את המסלול הצפוי כשעלה לקבוצה הבוגרת ושיחק בה שלוש שנים. משחקו הראשון בבוגרים היה ב-1988, בגיל 17, כשאת הופעת הבכורה שלו ערך נגד הפועל ירושלים. בסך הכול אלימלך רשם 24 משחקים בקבוצה הבוגרת של מכבי תל אביב, 12 ב-1989/90 ועוד 12 ב-1990/91. אלימלך קיבל הזדמנות בעקבות פציעה של משה מרכוס הלא יציב, ולמשך תקופה נדמה היה כי אלימלך בדרך לקבל את אפודת השוער הראשון. אבל אז הגיע אובארוב.
"הייתי שחקן עם הרבה אגו", נזכר אלימלך בהחלטה לעזוב מועדון כמו מכבי תל אביב, "אמרתי לעצמי שאם הם מביאים שוער אחר ולא נותנים לי לשחק, אני רוצה ללכת. באותם הימים חוקי ההסגר שונו - משנתיים לשנה - אז החלטתי להיכנס להסגר. ביום האחרון לפני ההסגר, עירוני ראשון לציון רכשה אותי. התחלתי דרך חדשה. מכבי לא ויתרה עליי, הם החזיקו ממני ויכולתי להישאר שוער שני ולהילחם על מקומי, אבל קיבלתי החלטה: אני בוחר לשחק".
אלימלך התחיל עם ראשון לציון בליגה השלישית, ועלה איתה שתי ליגות. בשנה השלישית שלו ראשון לציון סיימה את העונה במקום השמיני, עם השריף אלי כהן על הקווים. בעקבות ההצלחה, השריף עבר ב-1995 לבית"ר ירושלים ורצה לקחת את אלימלך איתו לטדי. "כבר סגרתי עם אלי כהן את כל הפרטים, וידעתי שאני בבית"ר ירושלים", מספר אלימלך, "נסעתי לחופשה בחו"ל בידיעה שאני חוזר ומתחיל דרך חדשה בבית"ר אבל ראשי ראשון לציון החליטו שהם מסרבים לשחרר אותי. בית"ר לקחה את קורנפיין ואני נשארתי שנה נוספת בראשון לציון ואחריה עברתי להפועל תל אביב. אם ראשון לציון לא היו מתעקשת, אולי הקריירות שלי ושל איציק קורנפיין היו מקבלות כיוון אחר לגמרי".
כיום אלימלך מזוהה עם השנים היפות של הפועל תל אביב. הוא מקושר להישגים גדולים, לאליפויות והצלחות באירופה, לגביעים ולחגיגות מתוקות, אבל למעשה, אלימלך הגיע להפועל בתקופה לא פשוטה, בימים קשים, לפני שהשלישייה תאומים, אורנשטיין ועגיב רכשו את הקבוצה. "הגעתי לפני שהפועל חזרה להיות גדולה", הוא נזכר, "היו חודשים קשים עם בלגאן, עם חוסר ודאות כלכלית, עם משכורות שלא שולמו. לא היה פשוט בכלל עד שהגיעו רוכשים".
אבל למרות הקשיים, אלימלך לא התחרט ולו לדקה אחת. "גם ברגעים הכי קשים, לא חשבתי שעשיתי טעות", הוא אומר, "זו הייתה השאיפה שלי. מאז שהייתי ילד, החלום שלי היה לשחק בבלומפילד, ופחות הפריע לי אם זה במכבי או הפועל. רציתי להיות חלק מהטירוף של האיצטדיון הזה, להיות חלק מהאווירה של מועדון גדול. סוף סוף הרגשתי חלק מזה".
בהפועל תל אביב אלימלך זכה בגביעים, בדאבל, בתואר שחקן העונה, הוא מזוהה בעיקר עם המשחק ההרואי בסטמפורד ברידג' מול צ'לסי, אבל מבחינתו, הרגעים הכי חשובים שלו בהפועל היו בשני גמרי הגביע נגד בית"ר ירושלים, בהם ההצלות שלו בבעיטות הכרעה מ-11 מטר הביאו לאדומים את התארים. "תמיד חלמתי להיות זה שמכריע גמר גביע בפנדלים, זו פנטזיה של כל שוער", מודה אלימלך, "כאן זה היה שנתיים רצוף שהצלתי בעיטת מכריעות, ששימחו כל כך הרבה אנשים. הגביעים האלה חיברו אותי להפועל יותר מכל דבר אחר".
כיום, כשאלימלך בוגר יותר ומביט על האירועים אחורה, בדיעבד, כשהוא נשאל על אותה החלטה קריטית לעזוב את מכבי תל אביב לפני עונת 1991/92, הוא יודע שזו לא הייתה טעות. "אני מטבעי שחקן שתמיד רוצה לשחק, בכל מחיר", הוא מודה, "גם היום אני כשאני מאמן או מדבר עם שוערים, אני אומר להם שהדבר הנכון ביותר הוא ללכת לשחק, להתחשל ולצבור ניסיון. ההחלטה שלי יצאה לי רק לטובה. אני מאמין שגם אם היו מחזירים אותי אחורה, הייתי מקבל את אותה ההחלטה".