חלק משמעותי מיושבי היכל נוקיה כיבדו את שחקני מכבי תל אביב במחיאות כפיים עם סיום משחק ההפסד מול צסק"א מוסקבה. כלומר, אלה שלא נטשו לכיוון החניות בדקות האחרונות. לחלוטין לא מובן מאליו לשמוע מחיאות כפיים בסיום הפסדים ביד אליהו הישן, ואם נחפש את הסיבות לתמיכה הבלתי שגרתית, נוכל לאתר שתיים מרכזיות: האחת, שהצהובים הציגו אמש משחק טוב במהלך דקות לא מעט של המשחק. השניה היא שאף אחד לא באמת מצפה לניצחון של הקבוצה הזאת של מכבי על קבוצה כמו צסק"א. ואם לא באמת מצפים לניצחון, אז גם כמעט זה משהו. NICE TRY, או GOOD EFFORT, כמו שאומרים ידידינו המנומסים מארצות הברית של אמריקה. כמו ילד שמצליח לחלץ מחמאות מאולצות מהוריו תוך שהוא מציג בפניהם עוד עבודת יצירה שהכין בגן, כך הרגילה הגרסה הבלתי מוכשרת הזו של מכבי את אוהדיה להסתפק במועט ולהודות על מה שיש. לא נעים. בכל זאת - התאמצו הילדים.
צפו בתקציר: מכבי תל אביב הפסידה 81:76 לצסק"א
בלאט מודאג מפציעת אוחיון, סופו: "מודה לקהל על התמיכה"
צפו בשלשת הניצחון של ספאנוליס בדרבי ובהפסד של ברצלונה ללבוראל
כי באמת, תסתכלו עליהם ותביטו בנו. וכשאנחנו כותבים "בנו", אנחנו מתכוונים לקבוצה של המדינה, כן? הביטלס שרו פעם שכסף לא יכול לקנות אהבה. במקרה של מסינה, כסף קנה הרבה דברים שאין לקבוצה של הפדרמנים. רכז למשל. גם בהיעדרו של תאודוסיץ' וחרף אי ההתאמה הברורה בין מסינה לבין ג'רמי פארגו, יש לרוסים חתיכת בעל בית בשם ארון ג'קסון. למכבי יש בעמדה זו שלושה שחקנים כל כך נחמדים, שממש לא נעים להודות על האמת ולקרוא להם מתחזים.
לרוסים יש גו-טו-גאי למשל. מכבי יכולה להתאמץ מכאן ועד הודעה חדשה כדי למצוא את המישהו שאפשר לתת לו את הכדור כשצריך. למסינה יש את סוני ווימס. בשבוע שעבר קלע הבחור את כל 12 הנקודות שלו בהארכה נגד גלאטסראיי. אמש הוא עשה סטפ-באק ודפק את השלשה שכיבתה על הצהובים את האור.
סייז למשל. על הסמול בולים של מכבי דיברנו כבר מספיק. מסינה, יש להניח, שמע כבר לא מעט אודות הכיוון החדש של הכדורסל המודרני, שמייחל למהירות וקליעה. ולא גילה עניין מיוחד. מול ההרכב הקטן של מכבי הציבו הרוסים, ולא בפעם הראשונה, הרכב סופר גבוה עם ווימס ב-2 וחריאפה ב-3, לצד היינס + קרסטיץ' או קאון. רגע, אין סטרץ' פור או גבוה שיכול לקלוע בהרכב הזה מבחוץ? אז שיקלעו מבפנים.
אה, ושכל למשל. כשיש כסף גדול אפשר לקנות הרבה מאוד דברים, מסתבר. השאלה היא אם אי אפשר להשיג ולו חלק מהחוסרים הללו גם בתקציב זעום של 20 מיליון דולר בלבד.
ובאמת שמכבי שיחקה טוב אתמול, עם רבע שני מצוין ורבע שלישי לא רע בכלל. מרגע שסשה קאון ספג עבירה שניה, ירד לספסל בתחילת הרבע השני והצטרף שם לננאד קרסטיץ' המתוסכל, משהו בהתקפה של מכבי נפתח. הרכב שני מובילי הכדור של מכבי בכלל והאחריות שלקח על עצמו טייריס רייס בפרט גרמו ללא מעט מבוכות בהגנה של צסק"א, אשר הוכיחה השנה פגיעות בלתי מבוטלת מול גארדים שיודעים לשים את הכדור ברשת. כשרייס מצליח לייצר ברבע אחד 3 אסיסטים ו-7 נקודות, בלי לאבד אף כדור, מכבי נראית אחרת לגמרי. וכשמכבי מצליחה להגביל את הרוסים לריבאונד התקפה אחד ויחיד בלבד בכל הרבע השני, אז אפשר לרוץ קדימה ולייצר גם כמה סלים קלים וגם שמונה זריקות עונשין.
הבעיה היא שכל זה טוב ויפה עד שמגיעים לרבע הרביעי. מה שניתן להחביא בשלושה רבעים ראשונים קשה הרבה יותר להחביא כשמגיע הזמן של הילדים הגדולים.
לרבע הרביעי נכנסה מכבי כשיש לה 13 אסיסטים מול 12 איבודים וכשהיא בפיגור 20:19 בלבד בריבאונדים. את המשחק היא סיימה עם 15 אסיסטים מול 18 איבודים (כלומר, 2 אסיסטים מול 6 איבודים ברבע המכריע) וכשהיא מפסידה 28:23 מתחת לסלים (כלומר, כשהיא לוקחת 4 כדורים חוזרים מול 8 של הרעים). דיברנו לפני רגע על הרכז, הסייז והשכל שיש לרוסים. המספרים של הרבע הרביעי מגבים את התאוריה. אה, ומה עם הגו-טו-גאי? ווימס נכנס לדקות המכריעות עם 8 נקודות. וסיים עם 14.
מעט לפני סדרת ההצלבה מול מילאנו וקצת אחרי סיום הטופ 16 של היורוליג, מצליחה הקבוצה הזאת של מכבי להמשיך ולבלבל אותנו. את הבלבול ננסה לנסח ולהמחיש באמצעות שיטת הנניח:
בואו נניח, חברים, שמכבי מעפילה לפיינל פור. הנחה אפשרית וריאלית לחלוטין, לכל הדעות. בואו נניח גם שמכבי זוכה באליפות הליגה. מה שאמור הרי לקרות. פיינל פור אירופי + דאבל מקומי מהווה הצלחה ענקית, לכל הדעות. כשקבוצה מצליחה, אין דבר שאוהדיה ומנהליה רוצים יותר מאשר לשמר את הסגל הקיים. עכשיו בוא נניח שאתה, גולש יקר, אמון על בניית הסגל בעונה הבאה. אילו מהזרים הבאים אתה משאיר במכבי:
אנדריאה ז'יז'יץ'? אין שום סיכוי. אגב, ניקולה וויצ'יץ', על פי פרסומים זרים, הוא האחראי להחתמתו של ז'יז'יץ' והוא אשר שימש מליץ יושר מרכזי בזמנו בכל הנוגע לצירופו של דרקו פלאניניץ'. אם נניח שהדברים נכונים, קשה לראות איך מכבי מאפשרת לאדם שהיה אחראי על שתיים מההחתמות ההזויות והגרועות ביותר בתולדותיה, כפי שהיטיב לנסח עמיתי אוהד גרינוולד, לחוות דעה מקצועית לקראת צירופם של שחקנים עתידיים.
ג'ו אינגלס? קשה לראות איך מישהו יכול לראות בעונה שלו דבר למעט אכזבה רבתי.
ריקי היקמן? טייריס רייס? גם אחרי עונה לא רעה של הראשון ותקופה מצוינת של השני בשבועיים האחרונים, קשה להאמין ששני אלו מהווים אופציה ראשונה (או שניה, או שלישית) מבחינתו של צוות מקצועי סביר. וסביר גם להניח שכל הרביעייה הזו תמצא דרכה מחוץ למכבי בעונה הבאה, גם בתרחיש האופטימי שתרחשנו כאן באמצעות שיטת הנניח.
אז אם הסגל מורכב מ(לפחות) ארבעה זרים לא-מספיק-טובים ועדיין מצליח להגיע להישגים, לא נותר אלא להניח שכל הקרדיט מגיע למאמן, שמצליח למצות את המקסימום ממה שיש. וזה בדיוק העניין: לא זו התחושה שהצופה הממוצע מקבל כשהוא צופה בקבוצה הזאת. מסביב לקבוצה הזו מתקיימת התחושה ששיטות הגנתיות והתקפיות שמתאימות יותר לחומר השחקנים הזה היו יכולות להניב ביצועים טובים יותר מהסגל הקיים. ושמתן הזדמנויות עקבי יותר לשחקנים שנשכחו על הספסל במרבית העונה, סילבן לנדסברג למשל, יכל להרים את רמת הכשרון שיש למכבי על המגרש.
זמן סיכומים: הסגל - לא מי יודע כמה. המאמן? טעון שיפור. והקבוצה? במרחק יריקה מעונה מוצלחת במיוחד.
מבולבלים? אתם לא היחידים.