העונה הרגילה מתקרבת לסיומה, ואחרי שבתחילתה גמר מזרח בין מיאמי לאינדיאנה נראה מובטח, שתי הקבוצות לא נראות טוב בחודש האחרון. פתאום טורונטו, שיקגו וברוקלין נראות מאיימות, ואינדיאנה נראית שבירה להחריד. בצד השני של ארה"ב, סן אנטוניו נראית בלתי עצירה, כשרק אוקלהומה סיטי יכולה לדגדג אותה. בתחתית הפלייאוף יש מאבק אימתני על כניסה לפלייאוף, כאשר הקבוצה שתישאר בחוץ, תהיה עם מאזן טוב יותר מארבע עולות לפלייאוף במזרח. האם הכול יהיה צפוי? לא אם זה תלוי בשחקנים עליהם התכנסנו לדבר, האקס פקטורים. אלה לא הכוכבים של הקבוצות שלהם, הם הערך המוסף. אם הם יתעלו, הם יכולים להפתיע את היריבות.
קווין גארנט (ברוקלין נטס)
ההול אוף פיימר העתידי חזר למגרשים בשבת בערב, אחרי חמישה שבועות שישב בחוץ פצוע. 10 נקודות נגד פילדלפיה עזרו לו לעלות למקום ה-14 ברשימת הקלעים בכל הזמנים, אבל גארנט של העונה האחרונה זה לא אותו גארנט שהכרנו. מעבר לפציעות, הוא חווה העונה ירידה חדה ביכולת. לראשונה בקריירה שלו הוא ירד לממוצע חד ספרתי בנקודות, ו-6.6 הריבאונדים שהוא מוריד זה המספר הכי נמוך מאז עונת הרוקי. מצד שני גארנט הרגיל אותנו בעונות האחרונות שהוא שומר כוחות ומעלה רמה בפלייאוף. אם הוא יעשה את זה גם בברוקלין, לנטס בהחלט יהיה מה למכור בפלייאוף.
הנטס צריכים את המנהיגות שלו בהגנה, את היכולת שלו לשמור על הטבעת, ולהרחיק ממנה את היריבים, אבל בעיקר את הקשיחות. עם גארנט, הנטס לא יאבדו יתרון גדול בדקות הסיום, כמו שקרה במשחק 4 נגד שיקגו בעונה שעברה. עם גארנט, המאבק עם שיקגו (נואה) ומיאמי (לברון) יהיה הרבה יותר יצרי. גארנט הוא התקווה האחרונה להעיר את האולסטאר שמתחבא עמוק בתוך דרון וויליאמס. גארנט הוא היחיד שיכול להטריף את שחקני ברוקלין על ניצחון. ברוקלין עם מאזן נפלא ב-2014, אבל עדיין נראית רכרוכית באמצע עם מייסון פלאמלי ואנדריי בלאץ'. עם קווין גארנט, זה ייראה אחרת לגמרי.
די ג'יי אוגוסטין (שיקגו בולס)
הזכרנו את משחק 4 של שיקגו וברוקלין מהעונה שעברה, אז רצוי שנזכיר גם את הכוכב של אותו ניצחון, נייט רובינסון. הוא לא המשיך בשיקגו, ובלעדיו (וכמובן בלי רוז), לבולס חסר גארד שיסחב את הקבוצה בצד ההתקפי. נואה שחקן ענק, אבל לא שחקן שמסוגל לייצר נקודות לבד ברגעים הקשים. בוזר נעלם בכל פלייאוף, היינריך שומר נהדר אבל שחקן התקפה בינוני. הישועה יכולה לבוא מדי ג'י אוגוסטין (וחלילה שאני משווה אותו לקריפטונייט).
אחרי שגסס בשארלוט, ונעלם לחלוטין באינדיאנה וטורונטו, אוגוסטין חווה תחייה של הקריירה שלו בשיקגו. ב-57 משחקים הוא קולע 14.6 נקודות ומוסר 5.1 אסיסטים. המספרים האלה מרמים, כי לאוגוסטין יש מעט מאוד משחקים ממוצעים. יש לו משחקים מעולים (25 נקודות, 6 שלשות נגד וושינגטון) לצד משחקים מזעזעים (4 נקודות נגד בוסטון 1 מ-9 מהשדה). אוגוסטין לא יכול להביא את האנרגיה והנחישות של רובינסון, אבל אם הוא יקלע עבור הבולס 20+ נקודות בפלייאוף, ההתקפה שלהם תיראה אחרת לגמרי. ביחד עם ההגנה של ת'יבודו, לבולס יהיה מה למכור גם נגד הקבוצות הבכירות של המזרח.
טרנס רוס (טורונטו ראפטורס)
שחקן השנה השנייה של טורונטו ידוע בעיקר בזכות השתתפותו בתחרות ההטבעות. כשגיי עבר לסקרמנטו, רוס נכנס לחמישייה, הדקות שלו עלו משמעותית, ויחד איתם על המספרים. השיפור המשמעותי שהוא נותן בהשווה לגיי זה הקליעה משלוש. הגבוהים של טורונטו לא מתקרבים לאזור הזה, וגם דרוזן מעדיף להתקרב יותר לטבעת. רוס פותח אופציות חדשות להתקפה, בין אם זה כתוצאה מחדירה של לאורי והוצאת כדור, או מהלך פוסט של ואלנצ'יונאס והוצאת כדור. רוס קולע העונה 2 שלשות בממוצע למשחק בכמעט 40%. הוא מרווח את המשחק של טורונטו ונותן לאמיר ג'ונסון ויו'נאס ואלנצ'יונאס מרווח לעבוד. אם רוס יצליח לשמור על כל הממוצעים, ואולי אפילו להתעלות, טורונטו תוכל לעבור סיבוב.
גלן דייויס (לוס אנג'לס קליפרס)
אם ג'אמל קרופורד ודני גריינג'ר לא יתאוששו בקרוב מהפציעות שלהם, גלן דייויס יהיה כוח האש העיקרי שעולה מהספסל של הקליפרס. בכל מקרה, הוא הגבוה הכמעט יחידי שיש לדוק ריברס על הספסל. אין ספק שריברס הוא לא דל נגרו, והקליפרס לא ייעלמו בפלייאוף כמו עם המאמן הקודם, ועדיין, בלייק גריפין של הפלייאוף הוא לא אותו שחקן שאנחנו רואים בעונה הרגילה. הרבה יותר קשה להגיע לטבעת, קבוצות עושות הרבה יותר התאמות, וגריפין מתקשה ומתעייף. אם דייויס יוכל לעלות מהספסל ולתת לו ולדיאנדרה ג'ורדן מנוחה ראויה, הקליפרס יוכלו להתקדם גבוה. אם גריפין וג'ורדן ישחקו 40 דקות למשחק, הקליפרס יתקשו לעבור את חצי גמר המערב.
דייויס עדיין לא מחובר לקליפרס. זו לא רק התפוקה הנמוכה, הוא פשוט נראה אבוד במגרש. חלק מזה קשור למשחק המהיר של הקליפרס, משחק שהוא לא בדיוק מצטיין בו. גם בבוסטון, בעונה הרגילה, הוא שיחק בינוני, ובפלייאוף היו לו משחקים טובים מאוד. בפלייאוף המשחק אמור להיות אטי אבל זו רק תיאוריה, כיוון שלמעט ממפיס כל הקבוצות במערב משחקות מהר. דייויס יצטרך למצוא דרך לתרום גם במשחק המהיר, לשים את האגו בצד, ולשים הרבה גוף בצבע. באותה מידה, ריברס ופול יצטרכו למצוא דרך להכניס את ביג בייבי לעניינים.
פטריק בברלי (יוסטון רוקטס)
בשורה התחתונה, פטריק בברלי היה האקס פקטור של הפלייאוף הקודם. אותה פגיעה בווסטברוק בניסיון חטיפה חסר טעם חיסל את הת'אנדר ופתח את הדרך לספרס עד הטרגדיה בגמר. השנה יש לו הזדמנות להיות אקס פקטור במובן החיובי של המילה. עם לין והארדן הקו האחורי פרוץ לחלוטין. לין לא מסוגל לשמור, והארדן לא רוצה. עם בברלי זו חצי צרה.
הרוקטס יצטרכו את הבולדוג שלהם מול הגארדים המעולים שיש למערב להציע (אם שום דבר לא ישתנה הצפי הוא: לילארד, פארקר, ווסטברוק\פול). בברלי קולע 35% משלוש, והרוקטס בעיקר ירצו שהוא ידע לנצל את המבטים החופשיים שהארדן והווארד יסדרו לו. לין יעלה כסקורר מהספסל, ויתרכז בעיקר בנקודות של עצמו.
סטיב בלייק (גולדן סטייט ווריירס)
הטרייד של בלייק לווריורס עבר בשקט יחסי, אבל בלייק מספק לווריורס מנהל משחק נוסף שהיה כל כך חסר. הווטרן בן ה-34 יוכל לאפשר מנוחה לסטפן קרי, או לשחק לידו. אחת הבעיות הקשות של הווריורס בפלייאוף הקודם הייתה הדקות הרבות שהן נאלצו לתת לקרי. כשקרי ירד מהמגרש ההתקפה נפגעה, והעומס השפיע. בלייק לא יספק את הנקודות, אבל מסוגל להניע את ההתקפה, ולמצוא את הקלעים. הוא משחק היטב את הפיק אנד רול, ויודע למצוא את השחקן החופשי. הוא קולע היטב מטווח השלוש, ואין לו שום בעיה לקחת זריקות בשלב מכריע של המשחק. סגנון המשחק של בלייק שונה מאוד מזה של ג'ארט ג'ק (בלייק הרבה יותר רכז\קלע, ג'ק הרבה יותר סקורר), אבל בלייק בהחלט יכול להביא את הערך המוסף שג'ק הביא לקבוצה.