מחשבות ההתאבדות הרציניות ביותר הגיעו בכלא. הסערה שהתחוללה סביבה לא דעכה עם כניסתה לבית סוהר, ואם כבר, אז להיפך. לפני קרוב לשנתיים התמודד עולם הספורט ההודי עם אחד הסקנדלים הגדולים בתולדותיו, ובמרכזו אישה בת 26 - אישה שהיא אולי גבר, אישה שהיא אולי גבר שאולי הוא אנס, אישה שגרמה פחות או יותר למדינה שלמה לבצע בה לינץ' חסר תקדים, וכעת, אחרי ההשפלה החדשה, כבר לא יכלה עוד. "שאלתי את אחד האסירים כמה זמן לוקח לאדם למות מתליה", סיפרה ל'אינדיאן ניוז'. "החלטתי שאעשה לולאה משרוכי הנעליים שלי. הוא מיד דיווח על זה למפקד בית הסוהר, ומפקד בית הסוהר דאג שיהיו לידי שומרים 24 שעות ביממה". באותם רגעים, קשה בוודאי היה לקבוע מה יותר חשוב לרשויות החוק והתקשורת ההודית: למנוע מפינקי פרמאניק למות, או למנוע מפינקי פרמאניק לחיות.
היום היא אישה חופשיה עד כמה שניתן, אבל כדי להגיע לרגע הזה, כדי להגיע לרגע בו השליכה לפח את שלל הישגיה השונים והמוניטין שצברה לאורך השנים לטובת חיים מחוץ לבית סוהר ולא הרבה יותר, אחת האצניות המבטיחות בהודו בעשור הקודם היתה צריכה לעבור דרך מאוד, מאוד אכזרית.
***
פינקי פרמאניק נולדה למשפחת חקלאים ענייה בפורוליה, במערב בנגל. להגיד שהוריה לא תמכו ברצון שלה להתחיל לרוץ יהיה אנדר-סטייטמנט גדול. למעשה, הילדה העניה נאלצה לקום מדי לילה, כשהבית שקט וכולם ישנים, להתגנב החוצה, ולפצוח בריצה אם רצתה להתאמן. "לא היה לי שעון או דרך לדעת מה השעה, אז חבר הילדות שלי, שהתאמן איתי, היה עובר ליד הבית שלי ומשתעל. זה היה הסימן שלי לצאת החוצה", סיפרה ל'אינדיאן ניוז'. כל ההתגנבות הזו הוכיחה את עצמה בתחילת העשור הקודם, כשפרמאניק החלה לנצח שלל תחרויות מקומיות וארציות. היא חסכה וחסכה עד שהצליחה לקנות לעצמה נעלי ריצה, אלא שבבוקר שאחרי אחד המירוצים, לאחר שנותרה לישון באצטדיון משום שלא היה לה לאן ללכת, גילתה שהנעליים החדשות נגנבו. "היה לי עוד מירוץ, הפעם של 200 מטר. רצתי יחפה ושברתי את השיא הארצי. אחר כך מישהו נתן לי נעליים. המשכתי לשבור שיאים, ואז מישהו השתיל לי קלטות גנובות בתיק כדי להפליל אותי. אלה היו ימים קשים. הייתי ילדה שעשתה דברים של בנים. אנשים לא ידעו איך לעכל אותי", אמרה, וכאן יש להזכיר פעם נוספת את המעמד הנמוך ממנו פינקי הגיע, מעמד שיילך איתה לכל אורך הדרך, ושבמקרים רבים יכתיב לה את הדרך בעל כורחה.
השיאים המדוברים כוללים ארבעה שיאי נוער ארציים. ב-2003 השתתפה לראשונה באליפות העולם לנוער והגיעה לחצי הגמר בריצה ל-800 מטר. שנה לאחר מכן, כשהיתה עדיין בת 17, זכתה בשתי מדליות ארד באליפות אסיה לאולמות שנערכה אז בטהרן, כשסיימה שלישית בריצות ל-400 מטר (55.64 שניות) ול-800 מטר (2:15.06 דקות) ולמעשה סיפקה 25 אחוז מסך המדליות של הודו באותה תחרות. הכישרון לא נעלם מחובבי האתלטיקה במדינת הענק, ולאחר שקבעה שיא חדש בריצה ל-400 מטר באולם (53.89 שניות) שיא שנותר על כנו גם היום - היו שהגדירו את פרמאניק כיורשת של פ.ט. אושה, מהאתלטיות הגדולות בתולדות הודו.
בנובמבר 2004, שלושה חודשים אחרי יום הולדתה ה-18, עשתה דבר נוסף לראשונה בחייה: נעצרה על ידי המשטרה המקומית. זה קרה לאחר שמצאו בתיקה אקדח מאולתר וסיפור קצת פחות מאולתר: פרמאניק טענה שבסביבות השעה 14:30, הטרידו אותה חמישה נערים בתחנת רכבת, שתלו עליה את האקדח ולקחו אותה לתחנת המשטרה הקרובה כדי להפלילה. בתקשורת ההודית היו שהעלו את האפשרות שהאצנית מעורבת עם ה'נקסלייטס', כוח גרילה מאואיסטי ששלט בכפר ממנו הגיעה. "לא הורשיתי להיכנס למתחמי אימונים ועשו עלי חרם", אמרה לרשת 'וואן אינדיה'. "היה נראה שהכל נגמר. למזלי, כמה עדי ראייה ראו את הגנגסטרים שותלים את האקדח והצילו לי את הקריירה. לא הייתי יכולה להתרכז בתחרויות אחרי התקרית הזאת. לקחתי שבתון של שלושה חודשים כדי להתאושש".
ההתאוששות הושלמה בדמות מדליית זהב עם השליחות ההודיות בריצה ל-400X4 באליפות אסיה לאולמות ב-2005, מדליות זהב ב-400 ו-800 מטר באליפות הודו של 2006, הופעה לא רעה במשחקי חבר העמים בהמשך אותה שנה במלבורן ושתי מדליות זהב באליפות של דרום אסיה. פציעה ברגל גרמה לה להחמיץ את מרבית עונת 2007, ולאחר שחזרה וקבעה תוצאה מצוינת של 11.07 שניות בריצה ל-100 מטר בקולקטה, נפצעה שוב בשריר הירך האחורי ונאלצה לוותר על החלום הגדול שהציבה לעצמה - חלום בו בהחלט היתה יכולה לעמוד אם לא כל הפציעות - העפלה לאולימפיאדת בייג'ינג 2008. חוסר המזל המשיך לפקוד את פרמאניק, ובתחילת 2010, בדרכה חזרה הביתה מתחרות מקומית בפורוליה, התנגשה במשאית וסבלה מחתכים עמוקים בפניה וברכיה. נהג המשאית נמלט מזירת האירוע, בעוד המדליסטית הובהלה לבית החולים שם אמרו רופאיה כי "המצב שלה קריטי מאוד".
פינקי פרמאניק התאוששה גם מזה, אבל ממה שעתיד היה להגיע היא לא תתאושש לעולם.
***
העיתונים בהודו געשו מהסיפור החם של הרגע: מדליסטית הזהב לשעבר נעצרה בטענה שאנסה את שותפתה לחיים. לוח השנה הצביע על יוני, 2012, וזה ממש לא היה הסוף: אנאמיקה אצ'יארה, השותפה המדוברת, אמרה למשטרה שפינקי פרמאניק לא אישה, אלא גבר. כלומר, היא נאנסה על ידי גבר, גבר שהתחרה עבור המדינה, שהביא להודו מדליות זהב בתחפושת של אישה.
המשטרה המקומית מיהרה להשיג צו בית משפט כדי לבצע בדיקות גנטיות, והאצנית בדימוס נותרה ללא מילים. "עברתי כמה בדיקות בקריירה שלי כאתלטית, למה שאסכים לעוד בדיקות מגוחכות?" צוטטה כאומרת, אך מהר מאוד היא גילתה שלמילה שלה אין שום חשיבות בסיפור הזה. שנה לאחר מכן, היא תספר על השתלשלות הימים הללו: "סירבתי לבדיקה, אז השוטרים לקחו אותי לבית חולים והזריקו לי משהו. איבדתי הכרה. כשהתעוררתי גיליתי שאני עירומה וקשורה למיטה. חוץ מזה, נאלצתי לעבור עוד הרבה בדיקות, מה שהיה טראומתי ומשפיל - הם היו יכולים לסיים את הכל בפעם אחת".
אחרי אחת הבדיקות הראשונות דווח כי לאצנית ההודית יש איברי רביה נשיים וגבריים גם יחד, מה שהוביל לבדיקות נוספות - אחת מהן בחדר מתים - אחריהן קוטלגה קולקטיבית משום מה כגבר. "זה מגוחך", אמר רופא אחד לתקשורת ההודית. "למשטרה אין זכות לבקש סתם מכל רופא לקבוע את מין האדם, על אחת כמה וכמה אם הם לא מקבלים רשות מהאדם עצמו. הם עברו על החוק. זה גם לא אתי מבחינה רפואית לקבוע שפינקי היא "גבר" על בסיס בדיקה פיזית". רופא אחר השמיע דברים דומים: "לזרוק אותה מול רופאים לא היה הדרך הנכונה לקבוע את המין שלה. הסיפור הזה היה צריך להיות מטופל בדרך הרבה יותר רגישה והומנית".
***
"כל המעורבים בתיק הזה - המשטרה, עורכי הדין, רופאים, אנשי תקשורת - צריכים לעצור ולחשוב על ההשלכות", אמר אקטיביסט בשם קלול דוטה. "פינקי אולי תאובחן כנקבה, והאשמות האונס ייפלו, אבל עד אז החיים שלה יהרסו". לאחר מספר בדיקות נוספות ההגדרה של "גבר" אכן לא נראתה מדויקת במיוחד, שכן פינקי פרמאניק אובחנה בסופו של דבר כסובלת מתמונת DSD - Disorders of sex development - תסמונת המאפיינת אנשים עם סימני מין זכריים ונקביים כאחד, שכוללת בתוכה גם מקרים של הרמפרודיט ואינטרסקס. "אפילו אם הדו"ח קובע שפינקי היא זכר מבחינה כרומוזומית, זה לא אומר שהיא גבר. מאובחני DSD הם לא בהכרח גברים", אמר אחד הרופאים המומחים שעסקו בתיק ל'טיימס אוף אינדיה'. "פינקי היא מעין הרמפרודיטית, ואת האגרסיות שלה ניתן לשייך להורמונים הגבריים שהיא קיבלה לאורך השנים, אבל הזהות המינית שלה עדיין לא חד משמעית".
האלופה לשעבר תתייחס באריכות לנושא רק למעלה משנה לאחר מכן, בראיון ל'אאוטלוק אינדיה', בו תגיד: "אני לא גבר. תמיד הייתי אישה. הייתי ילדה רגילה כמו כל השאר ולבשתי בגדים רגילים. עכשיו אני נראית יותר גברית בגלל שכחלק ממשטר האימונים שנועד להכין אותנו לתחרויות בינלאומיות קיבלתי זריקות טסטוסטרון על בסיס קבוע, כמו נשים אחרות. קראו לזה "תרופה רוסית". אמרו לי שזה הכרחי, ומעולם לא שאלתי אם זה חוקי או לא. אחר כך הקול שלי התחיל להיות נמוך יותר, וצמח לי שיער על הגוף". בין בדיקה לבדיקה, שבה ועברה פרמאניק מספר בתי כלא שונים, בדרך למסכת השפלות שגם בדיעבד מרגישה מצמררת למדי.
איפשהו במהלך 26 הימים שבילתה בבית הכלא, היא גילתה שמישהו - שותפתה לחיים, לטענתה - צילם את אחת הבדיקות שעשתה בעירום מלא, העלה אותה לאינטרנט, ותוך זמן קצר הסרטון בן 29 השניות הפך ויראלי. המשטרה לא עשתה כל מאמצים למציאת הצלם או הבאתו לדין. "אנשים מתקבצים כדי לראות אותה כאילו היא חיה בכלוב", אמר אביה ל'טלגרף'. "אפילו עורכי דין ומשטרה צוחקים על הבת שלי, כמו גם כל המדינה. האם היחס הזה מגיע לה?" התשובה לשאלה הרטורית הזאת כמובן שלילית, אך באותם רגעים אביה של פינקי פרמאניק היה בדעת מיעוט. איתו היו גם ספורטאים בודדים שעמדו לצד האתלטית המרוסקת. "היא הואשמה בפשע מסוים, אבל למה מגיעות לה כל ההטרדות הללו?" תהתה השחיינית בולה צ'ודהורי, והאצנית לשעבר ג'יוטירמויי סיקדר הוסיפה: "זה בושה שאחרי כל כך הרבה ימים הבדיקות עדיין לא חד-משמעיות. למה היא עדיין כלואה?"
"איפשהו לאורך הדרך, איבדנו את כל שאריות הפרופורציות", נכתב בבלוג AamJanata. "להתעלל ככה בפינקי זה בלתי נסלח. היא אלופה שהביאה הרבה תהילה למדינה שלנו, והיא חפה מפשע עד שיוכח אחרת. זה פשוט לא ייאמן שעם כל התשוקה שלנו לסקנדל, לא אכפת לנו ממי שנדרס בדרך לריגוש הרגעי הזה. הסאגה הזאת מציגה אי-כשירות כמעט בכל חזית אפשרית". יוצרת הסרטים ההודית פרומיטה ורה נשמעה ביקורתית לא פחות בבלוג שלה: "על מה באמת 'חוקרים' אותה? בטח לא על הפשע שהיא מואשמת בו. מתעללים בה, משפילים אותה ותוקפים אותה כי היא לא מתאימה להגדרות המוגבלות והגזעניות של המגדר. יש לה את חוסר המזל להיות בחברה שרחוקה מאוד מלכבד את השונים, חברה שמוצאת את הדרכים הכי סדיסטיות שיש להעניש אותם דרך עדשת הציבור". בכתבה ב-BBC נכתבו דברים דומים: "המקרה של פינקי פרמאניק מוכיח כיצד המדינה - וחלקים בתקשורת - יכולים להרוס את חיי החלשים והשונים בהודו".
***
גם לפרמאניק עצמה היו תלונות, כמובן, אך מרביתן היו עקרות. הנסיון להיפגש עם שר הספורט לא עלה יפה, ובכלל, תמיכת הפוליטיקאים במקרה שלה היתה זעירה, אם בכלל. "כל המקרה הזה הוא עלבון לממשלת הודו, עבורה זכיתי במדליות. המשטרה מתעללת בי נפשית, הם מנסים לדחוף אותי להתאבדות. כשאני הולכת לאנשהו, אנשים מסתכלים עלי כאילו אני מצורעת. אני מרגישה נורא, כמו ליצן בקרקס", אמרה. לטענתה, המאורע כולו היה ניסיון סחיטה אחד גדול. "האישה הזאת לא היתה זוגתי לחיים ולא היינו מאוהבות", אמרה ל'אינדיאן טודיי'. "היא גרה לידי וריחמתי עליה. היא צילמה אותי בעירום ואיימה להפציץ את התמונות הללו. היא סוחטת אותי כבר זמן רב, וגונבת ממני. לא מזמן, כשישנתי, היא גנבה את שרשרת הזהב מהצוואר שלי. אבל להאשים אותי שאני בעצם גבר ואנסתי אותה - זה הדהים אותי".
בסופו של דבר גם הצדק התכבד בטובו להגיע ולהתייצב לצד פרמאניק. בחלוף 26 יום היא שוחררה מהכלא בערבות לאחר ששופט קבע שמבחינה אנטומית היא למעשה "לא מסוגלת לבצע אונס", רק כדי לגלות ששותפתה לשעבר - כן, זו שהאשימה אותה באונס - גנבה לה מהבית את מרבית רכושה, כולל המדליות בהן זכתה לאורך השנים, מטבעות זהב, מכונת כביסה ועוד. את עבודתה ככרטיסנית בתחנת רכבת איבדה, אך קיבלה בחזרה בחלוף מספר שבועות ואמרה: "זה ניצחון ענק עבורי. הצלחתי להוכיח שאני קורבן של קונספירציה גדולה. זה שיש לי שוב עבודה זה חשוב, אבל מה שיותר חשוב זה לשקם את התדמית ההרוסה שלי".
שנקרא לסוף של הסיפור הזה סוף טוב? פינקי פרמאליק אישה חופשיה כיום. היא חולמת לאמן ילדות באיזור בו גדלה, ושמה לא הוזכר בתקשורת ההודית כבר קרוב לחצי שנה. כנראה שגם זה משהו.
וכנראה שכדי לשבור את פינקי פרמאניק, צריך להתאמץ יותר. "במובנים רבים אני ברת מזל", אמרה לפני כשנה. "חוויתי הרבה הצלחות, ולא כולן קשורות לכישרון. נערה מכפר בפורוליה לא יכולה להשיג כמות כזו של הצלחה בלי קצת עזרה מאלילת המזל".
לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"
לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il