ברק בדש לא מסוגל היה לקחת חלק בחגיגת הניצחון של עירוני קרית שמונה, אחרי שהקבוצה הביסה 1:4 את בית"ר ירושלים בטדי העונה. באותם ימים בדש הפך למחליף הקבוע של המאמן ברק בכר, אך באותו משחק הגיע לשפל חסר תקדים. באקט משפיל משהו, המאמן הכניס את בדש בדקה ה-80 כחילוף שלישי אחרי שמוקדם יותר בחר לשלב את הילדים יואל צ'חנוביץ' ונאור עבודי במקומם של אחמד עאבד ודרקו טאסבסקי. אחד משחקני קרית שמונה נזכר: "ברק היה שבור. הוא גם ככה היה מאוכזב שהוא לא מקבל קרדיט, אבל בטדי הוא העדיף שלא יכניסו אותו אחרי שמכניסים ילדים ואותו משאירים על הספסל. אחרי המשחק הוא היה הראשון שהתלבש ומיהר לצאת מהחדר הלבשה. הוא עבר תקופה קשה מאוד באותם ימים".
בדש התאושש במהרה. אחרי שבועות של כושר מרשים בסוף דצמבר וינואר בהם כבש חמישה שערים בארבעה משחקים, הוא חזר להפגין יכולת גבוהה וצד את עיניהם של ג'ורדי קרויף ואנשי מכבי תל אביב, ועבר לשורות האלופה שחיפשה חלוץ. בפועל, בדש עבר עד לאותם שבועות עונה קשה בקרית שמונה, הן ברמה המקצועית והן ברמה המנטאלית, עם לא מעט רגעי משבר. הקריאה ממכבי תל אביב החזירה לשחקן את האנרגיות שאבדו, וגם העניקה לו אתגר מחודש לקריירה, שהיה חסר לו מאוד בקרית שמונה בקדנציה הנוכחית. בדש נהנה גם מלא מעט מזל: הרי הוא לא היה האופציה הראשונה של מכבי תל אביב, והעזיבה של דאבור והפציעה של יצחקי הגבירו את החשיבות שלו. עם זאת, שחקן מסוגו, שבא מלמטה ועבר הכול בקריירה, ראוי לטיפת מזל. לא סתם הציוץ הראשון שלו כשחקן מכבי תל אביב היה חלק משיר אוהדים מפורסם של הצהובים: "אם אתה לא חלק מזה, אתה לעולם לא תבין". ואחרי כל מה שעבר, בדש לא חושב על רוטציה או על דקות. הוא חזר למקורות וחולם כמו ילד. ואלו הדברים שהופכים אותו לנשק הכי מסוכן בצהוב.
נחזור מעט אחורה. בדש היה פצוע בין המחזורים השלישי עד השישי ולאחר שחזר הצוות המקצועי העדיף להמשיך עם ההרכב שרץ. המשחק בטדי היה הרביעי ברציפות בו בדש עלה מהספסל במהלך המחצית השנייה וכבר לא נספר כשחקן הרכב. זה התחיל ב-22 דקות בלבד נגד מכבי פתח תקוה במחזור השביעי, 17 נגד הפועל חיפה בשמיני, 27 דקות נגד רעננה במחזור התשיעי וכאמור 10 דקות בטדי. להרכב הוא חזר רק במחזור ה-13 נגד בני יהודה, הבקיע שער בדקה ה-90 ונתן את האות לחודש שמינף לו את העונה. במהלכו היה גם צמד שכבש לרשת הצהובים, שנחרט היטב אצל ראשי המועדון. המגעים עם שרצקי ארכו 10 ימים עד שיצאה ההודעה הרשמית על מעברו של החלוץ לקרית שלום.
הבעיה של בדש בתחילת העונה הנוכחית הייתה בעיקר מנטאלית. החלוץ רצה להמשיך בבלגיה, ואחרי עונה בה כבש שמונה שערים בבוורן ציפה שהקבוצה הבלגית תילחם עליו ולפחות תשאל אותו לעונה נוספת. איזי שרצקי היה מוכן ללכת לקראת בוורן, אך הבלגים לא הראו נכונות אמיתית לשלם. בדש, שהחל את האימונים עם הקבוצה, חזר ארצה והמשיך הלאה. באופן טבעי הוא שב לקרית שמונה, מחזיקת כרטיסו. השחקן מעריך ומכבד את אנשי הקבוצה הצפונית, אך החזרה אחורה אכזבה אותו והוא ניסה לחפש אתגר אחר. גם הקריה שכבר התחימה את אחמד סבע לא בנתה עליו כשחקן סגל.
מקורב לשחקן ולאלי טביב יצר קשר בין השניים והצדדים החלו במשא ומתן. עם השחקן בית"ר יכולה הייתה להסתדר, אך שרצקי דרש כ-100 אלף דולר דמי העברה, מה שהגדיל את עלות העסקה לכ-250 אלף דולר. בבית"ר חשבו שהסכום גבוה מדי והתמהמהו, במיוחד לאור העובדה שחיים רביבו נתן עדיפות להחתמתו של איברהים בנגורה. ההמשך ידוע. בנגורה הגיע מטורקיה בעסקת ענק ועזב לאחר חצי עונה עם מאזן של שלושה שערים בלבד.
בדש היה מאוכזב. הוא מאוד רצה לעבור לקבוצה יותר תוססת בליגת העל, וציפה שאחרי העונה הטובה בבלגיה יהיו עליו קופצים מצד הגדולות בישראל. אי אפשר לומר שקרית שמונה הייתה ברירת מחדל עבורו, אבל הוא בהחלט רצה להתקדם לאתגר הבא וההישארות בצפון לא נתנה לו אנרגיות מיוחדות לקראת העונה שבפתח. "אין מה לעשות, הוא עבר כאן הכול והגיע לשיא עם אליפות", אומר שחקן בקרית שמונה, "לא פשוט לבוא לעוד עונה שהמטרה היא פלייאוף עליון. כל אחד שהיה במקום שלו רוצה להתקדם. עוד לא התחלנו את העונה והוא עבר פציעה וכשהוא חזר והפך להיות שחקן ספסל, אפשר היה לראות כמה הוא מתוסכל. לא לזה הוא ציפה וקשה היה לו להסתיר את זה".
לברק בדש יש 100 אחוזי הצלחה בדרבי התל אביבי. בשני המשחקים שבהם לקח חלק, קבוצתו ניצחה. לצערם של אוהדי מכבי תל אביב, הוא עשה זאת במדי הפועל תל אביב בעונת 2004/5, אז האדומים עם שייע פייגנבוים על הקווים ניצחו 0:1 ו-0:3 כאשר בדש לוקח חלק בשני המשחקים. מנגד, אם שואלים את אוהדי הפועל תל אביב על בדש באותם ימים, הם זוכרים אותו יותר כפלופ. סמל לעונה כושלת ורעה. הכוכב של רמת עמידר שהגיע בינואר ולא הצליח להשתלב בקבוצה. בדש, אז בן 22, סיים חצי עונה ועזב.
האם אפשר היה לזהות את הכישרון כבר אז? פייגנבוים סיפר השבוע: "הוא היה בסך הכול מסכן. בא בשנה הראשונה מליגה א' או לא יודע איזה ליגה, רגיל שכל הקבוצה בנויה עליו בהתקפה, וליגת על זה כדורגל אחר לגמרי, בטח בהפועל תל אביב בעונת הישרדות ומלחמה על החיים. הקהל לא עשה לו חיים קלים והוא איבד את הביטחון. אם הייתי ממשיך בהפועל תל אביב, לא הייתי מוותר עליו. החוכמה היא לקחת כישרון לא מלוטש ולעצב אותו ולא לחכות לקבל הכול מוכן, כי ככה מאבדים הרבה שחקנים שעוברים ליד. על קני סייף ויתרו ארבע-חמש קבוצות לפני שנה והיום כולם רוצים אותו. אותו דבר היה עם גוסטבו בוקולי. צריך קצת אמונה וקצת רצון להשקיע בשחקן וללטש אותו. מוותרים כאן בקלות מדי".
בדש הבקיע שני שערים ב-14 משחקים במדים האדומים. בשנתיים לאחר מכן (2005/6 ו-2006/7) שיחק בבני יהודה וב-48 משחקים כבש שני שערים בלבד. בדש היה למעשה שחקן התקפה משלים לשחקנים כמו משה ביטון וליאור אסולין דאז ונלחם על מקומו בליגת העל. לאחר השנתיים בבני יהודה בדש לא מצא קבוצה בליגת העל וירד להכח עמידר רמת גן בלאומית. הוא כבש 10 שערים ועלה עם הסגולים לליגת העל. הכח ירדה תוך עונה, אבל בדש נראה טוב עם שמונה שערים. הוא כבר הרגיש בשל והחליט לעזוב את הכח ולחפש קבוצה בליגה הבכירה.
התחנה הבאה הייתה מ.ס אשדוד (2009/10). על הנייר, התקדמות, אבל למעשה מבחינה מקצועית הוא חזר אחורה. בחצי עונה הוא לא הצליח למצוא את הרשת, עזב, אבל היה נחוש להוכיח את עצמו ולהישאר בליגת העל. ואז הוא עבר להפועל באר שבע. העולה החדשה העבירה עונה בינונית במרכז הטבלה ולא עמדה בציפיות. כשבדש הצליח, העונה של הדרומיים הייתה גמורה ואולי בגלל זה היה לו קל להתבלט. הוא סיים עם שבעה שערים ב-13 משחקים ובעצם לראשונה ביסס את עצמו כחלוץ ליגה לגיטימי. כמעט אף אחד לא שם לב להצלחה הזאת. שרצקי ורן בן שמעון דווקא כן.
מאמנו של בדש בבאר שבע היו ויקו חדד: "זה לא מקרי שבדש כמעט פוספס. כולם רוצים כאן הצלחה מיידית, רוצים שחקן מוכן ולא מוכנים להסתכן בבנייה לטווח מעט יותר ארוך וחשיבה יותר רצינית. לא צריך לראות אותו מתאמן כדי להבין שאם נותנים לו ביטחון, הוא סקורר שנותן לך כמות יפה של שערים. האיכויות שלו נמצאות הרבה מעבר, בשמירה על הכדור, בלחץ, במשחק הקבוצתי. הוא מסוג השחקנים שאפשר לסמוך עליהם ולצאת איתם לכל מלחמה. אנשים מופתעים שהוא במכבי תל אביב. אני מופתע שהדברים קורים רק עכשיו".
כשמסתכלים על הקריירה שלו, אפשר לומר שאם יש מגיע בכדורגל, אז מגיע לבדש להיות במועדון כמו מכבי תל אביב. הוא התחיל מלמטה, הגיע לליגת העל, חזר ועלה חזרה, נלחם ונאבק עד לאליפות היסטורית עם קרית שמונה ועונה טובה בבלגיה. למעשה, כבר בקיץ הוא היה ראוי להיות באחת הגדולות, אבל החלום קיבל דחייה בחצי עונה.
לאן הדברים הולכים במכבי תל אביב? כאמור, הסיטואציה הנוכחית בהתקפת הקבוצה, שנראית מעט תשושה אחרי עזיבת דאבור ופציעת יצחקי, פועלת לטובתו, אך במקביל, בדש משחק בסגנון דומה לזה של ראדה פריצה, דבר שפוגע מעט בדקות שלו. עם זאת, להתלהבות אין תחליף, ושחקנים בצהוב מספרים: "זה מרגיש כאילו הוא כאן שנים. הוא השתלב מהר מאוד, התחבר ומרגיש שהוא קפץ מדרגה. הוא מתלהב מכל המקצוענות וכל הדבר הגדול הזה שנקרא מכבי תל אביב. נראה שחזר לו הברק לעיניים. הוא מדבר לפני משחקים, מתרגש לקראת הדרבי כמו ילד, כאילו עכשיו התחיל את הקריירה. הוא חזר לחלום וזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לשחקן כדורגל ולכל בן אדם. פחות מפריע לו כמה ישחק במכבי, העיקר להיות חלק. הוא אולי במצב מנטאלי יותר טוב כמעט מכל אחד בסגל כאן".
