כשטורונטו ראפטורס שלחה את רודי גיי לסקרמנטו בתחילת דצמבר, היא הייתה עם מאזן 6:12. בתמורה הקנדים קיבלו חבורה נחמדה של שחקנים בינוניים ומטה, אבל שום דבר משמעותי. בנוסף, השמועות ברחבי הליגה היו שהם מחפשים טרייד על קייל לאורי, והסברה הייתה שהם מחפשים את הדרך למטה. שלושה חודשים אחרי, טורונטו ניצבת גאה במקום השלישי במזרח עם מאזן 27:35. קייל לאורי עדיין שם, והוא אחד הרכזים הטובים בליגה. אז מה בעצם קרה? איך זה שטורונטו בתמונת המאבק על המקום השלישי במזרח?
ב-NBA אין ואקום (למעט פילדלפיה של העונה, אבל זה לא NBA). שחקן אחד הולך, מאחוריו יש לפחות שניים נוספים שרק מחכים להזדמנות. צריך לזכור שמתוך מאות שחקני מכללות, מגיעים לNBA- רק כ-60-70 שחקנים חדשים בשנה. שחקן שהצליח להגיע לרמה הזו, בדרך כלל היה שחקן מוביל ברמות הקודמות, והגדלת הדקות, ברוב המקרים, תניב תפוקה גדולה יותר. במקרה של טורונטו זה היה טרנס רוס. רוס נבחר שמיני בדראפט 2012, ועונת הרוקי שלו תיזכר בעיקר הודות לזכייתו בתחרות ההטבעות. הוא הראה ניצוצות פה ושם, אבל לא קיבל הזדמנות ממשית. הוא עלה כמחליף ב-19 משחקים העונה ובפחות מ-19 דקות ניפק 6.5 נקודות. כשחקן חמישייה הוא משחק 29 דקות וקולע 12.6 נקודות למשחק. לרוס יש את הכישרון להיות שחקן חמישייה לגיטימי, הוא רק חיכה להזדמנות. 51 הנקודות שהוא קלע נגד לוס אנג'לס קליפרס, ממחישות את הפוטנציאל.
הקפיצה של רוס היא רק חלק מהסיפור, המספרים של טורונטו כקבוצה מספרים את ההמשך :עם גיי, טורונטו קלעה 97.3 נקודות למשחק. בלעדיו היא קולעת 101.7. עם גיי, טורונטו מסרה 17.6 אסיסטים בממוצע למשחק. בלעדיו היא מוסרת 24.6. טורונטו משחקת אחרת לגמרי בלי גיי: פחות בידודים ופוסט אפים, והרבה יותר פיק אנד רול. למרות שהיעילות ההתקפית של הקבוצה לא השתפרה באף תחום, עצם הבחירה במהלך יעיל יותר, העלתה את מספר הנקודות שהיא קולעת.
גיי ייצר את הנקודות שלו בעיקר דרך הבידוד. הוא אהב לקבל את הכדור עם הפנים לסל מעבר לקשת השלוש, או עם הגב לסל כשהוא בפוסט. כשהכדור מגיע אליו, הוא יודע לעשות איתו דבר אחד, לזרוק אותו לסל. הוא לא נע בהתקפה, וחיסל את התנועה של השחקנים האחרים בהתקפה של הראפטורס. קחו לדוגמה מהלך התקפי שבו גיי תופס את הפוסט באחד הצדדים במגרש. זה שולח את ואלנצ'יונאס ודרוזן אוטומטית לצד השני, כדי לפנות לו מקום לעבוד. לאורי מוביל את הכדור, וג'ונסון בא לחסום, אבל ללאורי אין לאן ללכת . בצד אחד גיי מפריע לו, בצד השני ואלנצ'יונאס ודרוזן עם השומרים שלהם. ללאורי אין אופציות, למעט למסור את הכדור לגיי. מכאן המהלך יכול להתפתח רק בכיוון אחד, זריקה (טובה או רעה) של גיי לסל.
עם טרנס רוס במקום גיי, זה נראה אחרת לגמרי. רוס ודרוזן מחליפים צדדים ויוצרים תנועה, לאורי משחק את הפיק אנד רול עם ג'ונסון, ויש לו מקום לעבוד, עם המון אופציות. הוא יכול ללכת עד הטבעת, הוא יכול לחפש את הגבוהים להטבעה, או את הכנפיים לשלשה מהפינה. רוס קולע 2.5 שלשות ב-43%, אבל זה לא רק יכולת הקליעה (גם גיי היה קלע לא רע, 1.4 שלשות ב-39%), זה צורת המשחק. רוס עומד בפינה וממתין לכדור על קו השלוש. גיי דורש את הכדור בסיטואציות אחרות, וזריקות השלוש שלו הגיעו ממהלכים שהוא יזם.
כאן מגיעים לנהנה העיקרי מהעזיבה של גיי, ולמי שהפך ממועמד לטרייד, ליקיר המועדון, קייל לאורי. עם גיי, לאורי תפקד כמוביל כדור. התפקיד שלו הסתכם בלהעביר את הכדור מצד אחד של המגרש, לצד השני. בלי גיי, לאורי הפך למנהל משחק, ומראה את היכולות האמיתיות שלו. באותו מספר דקות, הוא קולע 5 נקודות יותר, ומוסר 2 אסיסטים יותר למשחק. הוא מגיע יותר לקו, וקולע באחוז טוב יותר מהשדה. במקרה של לאורי המספרים לא מספרים את כל הסיפור, המאזן משלים את מה שחסר. לאורי משתלט על משחקים והופך את טורונטו לקבוצה מנצחת.
טורונטו נראית הרבה יותר טוב בלי גיי, רק שלא פחות מפתיע הוא שגיי עצמו נראה הרבה יותר טוב בלי טורונטו. הוא אמנם עלה רק ב-1.2 נקודות ל-20.6 נקודות למשחק, אבל הוא קולע אותם ב-49.8% מהשדה, הרבה יותר מה-38.8% שהוא קלע בטורונטו, ויותר מה-45.1% שהוא מחזיק כממוצע קריירה. עוד? סקרמנטו עם מאזן של 14:6 לפני גיי, ו-27:16 איתו. עדיין מאזן שלילי, אבל שיפור מ-30% ל-37%. היא עלתה מ-98.8 נקודות למשחק ל-102.5 נקודות למשחק. להגעה של גיי לסקרמנטו, הייתה בדיוק אותה השפעה כמו העזיבה של גיי את הראפטורס.
אחת התיאוריות לשיפור של גיי היא שבטורונטו הוא למעשה היה בשימוש יתר. יותר מדי דקות, יותר מדי זריקות, יותר מדי נגיעות בכדור הובילו לעייפות ויעילות נמוכה. הוא משחק רק דקה פחות, אבל זורק 3 זריקות פחות. ההבדל העיקרי בה באחוז השימוש. הוא ירד מ-30% בטורונטו ל-25% בסקרמנטו. בעונות הטובות שלו בממפיס הוא לא עבר את ה-25%. כשעבר, היעילות ירדה. גיי לא רק ירד באחוז השימוש, הוא ירד מאופציה ראשונה לשלישית. לפני שעבר בטרייד, קאזינס עמד על 34% שימוש, ואייזיה תומאס על 28% שימוש (מהספסל להזכירכם). קאזינס התייצב על 33%, ותומאס על 26%. גיי לא רק שלא השתלט על ההתקפה, הוא לא הפריע לה.
המצלמות של סינרג'י ספורטס מספרות גם את אותו סיפור. בזמן שבטורונטו רבע מההתקפות של גיי היו בבידוד, בטורונטו רק 16% מההתקפות שלו הן בבידוד. התוצאה הישירה היא עליה במספר הזריקות שלו ליד הטבעת וטווח הביניים. הוא מקבל מבטים טובים יותר, וקולע באחוזים גבוהים יותר. אחוזי הקליעה שלו מתחת לסל קפצו מ-43% לאזור ה-60%. האחוזים שלו מטווח הביניים עלו מ-35% לקצת פחות מ-50%. דבר נוסף שהמצלמות של סינרג'י מספרות לנו הוא שבטורונטו 12.6% מהזריקות של גיי הגיעו עם פחות מ-4 שניות על שעון ה-24. בסקרמנטו רק 8% מהזריקות שלו הן כאלה, מה שאומר שהוא מקבל פחות את הכדור תחת לחץ.
בסופו של דבר, כנראה שגיי קורא את הביקורות עליו. בביקור השנתי של סקרמנטו בטורונטו השבוע הוא אמר, "אני לא הייתי יעיל כשהייתי כאן. אני כבר לא (לא יעיל), אבל הייתי כשהייתי כאן". גיי לא מפרט מה גרם לשינוי, אבל יודע שזה היה מצב של וין-וין, ומפרגן לטורונטו: "השינוי היה לטובה, לשני הצדדים. אני שמח בשביל החבר'ה בטורונטו. לרוב הם משחקים טוב. חלק מהם עדיין חברים טובים שלי". גיי עצמו רושם מספרים טובים יותר, ומשקם את התדמית שלו. בעונה הבאה הוא יצטרך להפוך את סקרמנטו לקבוצה מנצחת בשביל להצדיק את החוזה שלו.
מעטים הם הטריידים שכל הצדדים המעורבים יוצאים מהם מרוצים, הטרייד של גיי היה אחד מהם. טורונטו בדרך לפלייאוף, ואפילו עם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון. זה הישג, אבל זה עדיין המזרח. במצב הנוכחי המאזן של טורונטו היה מעמיד אותה במקום העשירי במערב, חצי משחק מאחורי ממפיס ופיניקס. הפער בין מיאמי ואינדיאנה לשאר הקבוצות במזרח הוא עצום. ועדיין, טורונטו יכולה לעבור סיבוב בפלייאוף, ולפגוש אחת מהגדולות. זה שווה כסף, זה שווה ניסיון, וזה שווה חיבור לקהילה המקומית. עבור מועדון כמו טורונטו זה שווה הרבה.
