בעוד מספר ימים, אם לא יהיו הפתעות בלתי צפויות, יאושר מינויו של ארז אדלשטיין שיהפוך להיות המאמן הלאומי. בטוויסט אירוני ובלתי צפוי, מצא עצמו המאמן שהיה כבר מחוץ לגדר, בבחינת קונצנזוס מקיר לקיר. לאחר כמעט שלוש עונות מופתיות בהפועל תל אביב, קיבלה המקוריות, שלא לומר הגאוניות של הג'ינג'י מהעמק חותמת כשרות מכל דרי השלולית. ההחלטה לשים את המפתחות בידיים של אדלשטיין, בין אם היה המועמד הראשון ובין אם לאו, מסמנת את הכמיהה של לא מעט אנשים לראות את הדברים מתבצעים מעט אחרת. עזבו לא מעט. מתבצעים אחרת.
נמאס לראות את הנבחרות חסרות התשוקה, האסתטיקה והחזון שמרכזות את תשומת הלב הציבורית מדי קיץ. למעטים יש אשליה באשר ליכולת של אדלשטיין, גרשון, בלאט, אוברדוביץ' או פופוביץ' לייצר כאן שחקנים יש מאין. סגל השחקנים של הנבחרת הוא עניין נתון, פחות או יותר, וקוסמים אין כאן מאז הימים של צ'יקו ודיקו. הציפיות ממאמן הנבחרת החדש אמורות להיות ברורות: תן לנו חבורה לוחמת של שחקנים שישחקו כדורסל אינטנסיבי, אגרסיבי, אינטליגנטי ולא פחות חשוב מזה שיטתי. שנמצא מאפיין או מכנה משותף למונח האמורפי כדורסל ישראלי. ציפיות סבירות, לא?
לנבחרת ישראל עוד נחזור בעוד מספר חודשים. את סאגת בחירת המאמן המביכה (אפשר לקוות) ניתן לסכם כבר עכשיו. איגוד הכדורסל הפגין שוב סולידריות אל מול האח הגדול מהכדורגל והצליח להמאיס את תהליך המינוי על כל מי שהיה מעורב או מעוניין. בחירת המאמן הלאומי הייתה חייבת להסתיים כבר בשלב שלפני הגרלת הבתים, באופן מכובד ומקצועי. מאחר שמכובד, מקצועי ובחירה הן שלוש מילים שגדולות בכמה מידות על חבורת השלומיאלים (מילה מספיק עדינה?) שיושבים בשדרות יהודית, נתקענו עם זובור למאמן הקודם, קומבינה פוליטית שהתנפצה, תחינות מגושמות ובלתי ראויות למאמן או מאמנים שלא היו מעוניינים בתפקיד ואיכשהו בדרך לא דרך קבלת ההחלטה הנכונה. אל אל ישראל.
ואי אפשר לסיים בלי משפט סיכום שמתייחס לעו"ד שמעון מזרחי. בניגוד לאחרים, עמדתי היא שמזרחי הוא אגדה מהלכת בעלת זכויות עצומות ולא היה ראוי ממנו לקבל את פרס ישראל. עכשיו, אחרי שסיימנו עם זה, אפשר לומר דבר מה נוסף: הנסיון שמיוחס למזרחי ולחלוץ, על פי פרסומים זרים, לקמבן איזשהו שקט פוליטי בתמורה למינויו של צביקה שרף הוא לגיטימי, נניח, על פי עולם הערכים המעוות של איגוד הכדורסל לדורותיו.
מה שלחלוטין בלתי לגיטימי הוא התגובה של יו"ר מכבי תל אביב, מ"מ יו"ר איגוד הכדורסל ומי שהיה עד לפני רגע היו"ר (הזמני). ניתן היה לצפות מהאיש שמטיף והטיף לממלכתיות, לפטריוטיות (גם אם בגרוש) וכן הלאה לברך על המינוי ולהתייצב מאחורי המאמן שלו, גם אם הוא ג'ינג'י שלובש אדום. התגובה של מזרחי, לפיה אדלשטיין נבחר כי היה המועמד היחידי שנשאר ו"רק העתיד יאמר אם המינוי היה מוצלח" היא לא פחות ממבישה וראויה להכחשה, על פי מיטב המסורת. אולי אפילו להתנצלות. רק העתיד יקבע אם כל מינוי הוא מוצלח, מר מזרחי, לא רק זה של אדלשטיין. כל מינוי, למעט זה אשר הושיב על כסא יו"ר האיגוד (הזמני) את יושב הראש של כל אחת מקבוצות הליגה, כולל מכבי תל אביב.
ובינתיים, מוצאת עצמה הפועל תל אביב מרחק נגיעה מהבטחת יתרון הביתיות ברבע גמר הפלייאוף ואולי אף מהמקום השלישי בתום הסיבוב השני. עם שלושה זרים מתפקדים + שני ישראלים בכירים בלבד, אבל עם 29 דקות של לוחמה בשטח בנוי מהחיילים אריאלי את גוט ושיטת משחק אחת שמתאימה גם למשחק מול מכבי חיפה אבל גם לכל משחק אחר, הצליחו האדומים לנצח בפעם השניה את הקבוצה הסחוטה של דני פרנקו. ברוח ימים אלו, כשרוחות המלחמה מנשבות מרוסיה בואכה חצי האי קרים, נשחק אותה אינטליגנטיים בעזרתו של המשורר הרוסי יבגני יבטושנקו, שאמר פעם, בתרגום חופשי, שלזמן יש דרך משלו להוכיח שהעקשנים ביותר הם האינטליגנטיים ביותר.
ההתעקשות של ארז אדלשטיין לדבוק בסט ההתקפי הייחודי 2-3 גבוה ובהגנה אישית אגרסיבית וסיסטמתית ויהי מה נראתה לפרקים העונה כעיקשות לשם העיקשות. בטח ובטח כשהסגל חסר ופצוע כשממול יריבות עדיפות ועמוקות הרבה יותר. אבל הג'ינג'י ממשיך להתעקש, ומסתבר שהוא יודע למה. שינויים במאצ'אפים? כן? הרכבים מפתיעים ושונים? למה לא. הכל במסגרת השיטה.
מהעבר השני של הכביש העסקים כרגיל. מכבי החדשה ממשיכה להראות שבדומה לגרסאות האיכותיות יותר שלה מהעבר, היא יודעת ומסוגלת ללחוץ על הדוושה, לייצר כוח אש ממוקד בזמן קצר ולכבות את האור על היריבה. בדומה למשחקים קודמים, הראתה שוב החבורה של בלאט עד כמה היא תלויה אפילו מול מכבי ראשון לציון בעוגן דווין סמית' ועד כמה משמעותי עבורה אלכס טיוס. כל כך משמעותי, שהוא בעצמו היה ההבדל בין 28 הריבאונדים של מכבי ראשון לבין ה-42 של הצהובים, בעזרת 14 כדורים חוזרים שהוריד בעצמו.
והיתרון העצום הזה בריבאונד, בעצם, לחלוטין לא שגרתי. בדומה למשחק מול הטורקים ביום חמישי, נוכחנו שוב לדעת עד כמה תלויה סגנית האלופה ביכולת שלה לפגוע מבחוץ. במחצית הראשונה החטיאה זריקות פנויות ונכנסה לברוך. בשניה פגעה גם בכמה קלות פחות וסגרה עניין. ביום שישי הקרוב, מול קבוצה מוכשרת בהרבה, אבל לאו דווקא איכותית יותר ברמת האימון, תוכל מכבי להמשיך בריצה שלה לעבר יתרון הביתיות בהצלבה.
