צאו מזה עם ניצחון

מעבר לקווי האויב: השוואה בין דיוויד בלאט לאטורה מסינה

הקרב האמיתי במשחק בין צסק"א ומכבי תל אביב יתחולל מאחורי הקווים, בין אטורה מסינה ודיויד בלאט, שהתפתחו עם השנים לכיוונים דומים. שוחחנו עם מאמנים ושחקנים שעבדו תחתיהם, ביצענו השוואה מעמיקה וגילינו ממצאים מסקרנים, שעשויים להסביר למה הישראלי נותר צעד מאחור

יהונתן אליהו
ברני ארדוב

בוידאו: משדר קדם המשחק

עוד בוואלה!

מרתק: הנשק הסודי שמחולל פלאים במלחמה

אריה זמיר
לכתבה המלאה

חמש שנים חלפו מאז הפעם האחרונה בה נפגשו אטורה מסינה ודייויד בלאט במשחק רשמי. שבע שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שהם התמודדו האחד נגד רעהו ביורוליג. ועם כל הכבוד למצ' אפים שיתחוללו הערב על הפרקט בהיכל על שם אלכסנדר גומלסקי, והם בהחלט מסקרנים, האקשן האמיתי צפוי להתרחש דווקא מאחורי הקווים.

בפעם האחרונה ששני המאמנים המצוינים הללו נאבקו זה בזה ביורוליג, אי שם בינואר 2007, מעמדם היה שונה בתכלית. בלאט, מאמן בנטון טרוויזו דאז, היה בשלב אבולוציוני אחר לחלוטין בקריירת האימון. הוא טרם רשם את הישגיו הגדולים ביותר כמאמן - הזכייה באליפות אירופה עם נבחרת רוסיה בקיץ 2007, ומדליית הארד עם אותה נבחרת חמש שנים לאחר מכן. מסינה, שהיה בזמנו בשיא פריחתו המקצועית, נחשב לקונצנזוס בכדורסל האירופי, לאיש אשכולות שאין בו דופי.

והיום? אחרי הישגים כבירים עם נבחרת רוסיה וקדנציה ארוכה נוספת בסיר הלחץ של מכבי תל אביב, בלאט צבר מוניטין של מאמן בעל שיעור קומה. כיום הוא משופשף, מלוטש ומושחז, ומעמדו ביבשת ומחוצה לה איתן מתמיד. מסינה, מנגד, לא רווה נחת בשנים האחרונות. בעקבות הכישלון בריאל מדריד והצלחה חלקית בלבד עם צסק"א בעונה שעברה, מעמדו הכל-יכול נסדק.

מה הרמה של מכבי ת"א לעומת הגדולות? משחק מקדים

דירוג עשרת שחקני הפנים הטובים ביורוליג: איפה סופו?

מכבי תל אביב בבעיית גבוהים לקראת המשחק במוסקבה

הערב, 18:00, ישיר בוואלה! ספורט: צסק"א - מכבי ת"א

קרובים יותר מאי פעם. בלאט ומסינה (צילום: ברני ארדוב)

ביותר ממובן אחד, בלאט ומסינה קרובים מאי פעם - הן מבחינת מעמדם ביבשת הישנה, הן מבחינת הסגנון המקצועי שהם מתווים, והן מבחינת האופק המקצועי אליו הם מכוונים. נכון, למסינה יש ארבע זכיות ביורוליג, בעוד שבלאט טרם השיג כזו. אך לא בזה זה מסתכם. שניהם, למשל, בעלי תדמית רהוטה ואינטליגנטית; לשניהם אספירציות כלשהן לאמן ב-NBA; שניהם זוכים לכבוד מלכים ברוסיה; ובעיקר, לשניהם יצא שם של מאמני הגנה מעולים. גם שחקנים ששיחקו תחתיהם לא יכולים להתעלם מהדמיון ביניהם. ג'יי אר הולדן, שמכיר את שני המאמנים היטב מנבחרת רוסיה וצסק"א, רואיין לכתבה זו ומסביר כבר בתחילת השיחה כי "יש ביניהם הרבה מאוד מן המשותף". "הדבר שהם הכי דומים בו", אומר הולדן, "זה מוסר העבודה המטורף. שניהם וורקוהוליק'ס ברמה הכי משוגעת שיש. יותר מכל מאמן אחר שראיתי. שניהם מקדישים שעות על גבי שעות לצפייה בוידאו ומכינים אותך ליריבה שתשחק מולך בצורה פשוט מושלמת. בכלל, יש ביניהם הרבה יותר קווים דומים מאשר שונים".

כשבוחנים את הטענה הזו בחינה סטטיסטית, מקבלים חפיפה לא פחות ממדהימה. כפי שתוכלו לראות בטבלה למטה, הסטטיסטיקות של בלאט ומסינה דומות מאוד. למעשה, הן כמעט זהות. הטבלה משקללת את הממוצעים של שלוש קבוצות שונות (בקדנציות שונות) שהעמידו מסינה ובלאט ביורוליג מתחילת המילניום. כך קיבלנו מדגם מייצג, ממנו ניתן ללמוד באופן מהימן על סגנון המשחק של כל אחד מהם. הקבוצות שנבדקו, לצורך העניין, הן צסק"א ומכבי תל אביב בעונה הנוכחית, ושתי קבוצות נוספות שנבחרו שרירותית (בלאט - מכבי תל אביב בעונת 2002-2003 ובנטון טרוויזו 2006-2007, מסינה - בנטון טרוויזו 2004-2005 וריאל מדריד 2010-2011). התוצאות לפניכם.

(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

***

דרכיהם של בלאט ומסינה הצטלבו לראשונה ב-2006. בלאט נכנס אז לנעליים הגדולות של האיטלקי בבנטון טרוויזו, ועמד באתגר בהצלחה. כפי שממחישה הטבלה, בנטון ידעה מה היא עושה: לאורך השנים, בלאט ומסינה חולקים עקרונות מקצועיים רבים. לאור הנתונים הללו, אך טבעי שדווקא בלאט הוא זה שירש אותו. אמנם, בלאט כצפוי מספק ביצועים התקפיים טובים יותר וביצועים הגנתיים נחותים מעט, אבל שימו לב לפילוח הזריקות הכמעט זהה בטבלה, לאחוזי הקליעה, נתוני האסיסטים וסחיטת העבירות.

יחד עם זאת, וזו נקודה שמדגישים רבים מהמרואיינים לכתבה – מאמנים שעבדו עם מסינה ובלאט, שחקנים ועיתונאים – ההבדל המהותי בין שני המאמנים נובע בראש ובראשונה מהדוקטרינות מהן צמח כל אחד. מסינה ינק את יסודות האימון שלו בשנות ה-90 הלא-מאוד עליזות בכדורסל האירופי, עידן שהתאפיין בסגון הגנתי מובהק ומספר נקודות זעום. מכאן גם מספר הנקודות הנמוך שקבוצותיו סופגות כיום באופן מסורתי, כפי שהומחש בטבלה. בלאט, לעומתו, ספג בצעירותו בארצות הברית את המשנה של פיט קאריל, מאמן פרינסטון האגדי והוגה התקפת פרינסטון המפורסמת והמשוחררת בהרבה.

"אטורה ודייויד למדו כדורסל אחר לחלוטין", מסביר ללה מולין, מי שהיה עוזרו הנאמן של אטורה מסינה לאורך 11 עונות, ומאמן את קאזרטה האיטלקית כיום. "מסינה למד את כל מה שהוא יודע מהכדורסל האיטלקי של שנות ה-80 וה-90, וזה משפיע עליו עד היום. הוא מכיר את הכדורסל האירופי על בוריו ופועל על פי התורה שלו. אפשר לראות את זה בהרבה דברים על המגרש. מסינה, למשל, חסיד של הגנה אישית קלאסית. באופן כללי, הגישה שלו קלאסית יותר, ואולי קצת יותר שמרנית. דייויד חונך על כדורסל אחר לחלוטין – כדורסל אמריקאי, ואם להיות ספציפיים יותר, אז כדורסל מכללות אמריקאי, שגם לו יש יחוד משלו".

"בלאט ומסינה למדו את יסודות הכדורסל שלהם במקום אחר לחלוטין". מולין (צילום: רויטרס)

את הנקודה שמעלה מולין ניתן לראות כמעט בכל אספקט על המגרש. מסינה הוא השמרן, הקונסרבטיבי, הדקדקן ואילו בלאט מייצג כדורסל פחות זהיר, הרפתקני יותר. מסינה דוגל לרוב בהגנה אישית חזקה, ואילו בלאט עושה שימוש נרחב בהגנות מתחלפות ושלל איזוריות. מסינה מעדיף חמישייה בתצורה הקלאסית, בעוד שבלאט משתעשע עם הרכבים מפתיעים ויוצאי דופן. מסינה אוהב הרכבים גבוהים, ואילו בלאט חובב נמוכים. קחו לדוגמא את ננאד קרסטיץ', סנטר לכל דבר ועניין, שמשחק העונה במדי צסק"א בעמדה 4.5 (על פי האתר In-The-Game, קרסטיץ' משחק העונה ב-51% מהזמן בעמדת הפאוור פורוורד). אצל בלאט, הסנטר עשוי להיות לעיתים קרובות פאוור פורוורד מוסב.

"אטורה ודייויד זהים בכך ששניהם שמים דגש על הגנה, אך כשבוחנים מקרוב את הניואנסים מגלים שאלו הגנות שונות לגמרי", מנתח ייבגני פאשוטין, מאמן קובאן ומי ששימש כעוזר של שני המאמנים לאורך השנים. "אצל בלאט, למשל, בחיים לא תראה שחקנים כמו סשה קאון וננאד קרסטיץ' משחקים ביחד, כמו בצסק"א. מצד שני, אצל מסינה לא תראה כמעט בעמדה מספר 4 שחקנים כמו דייויד בלו או גיא פניני – שניים שלמעשה הם שחקנים שמתאימים יותר לעמדה 3. בלאט דוגל הרבה יותר בריווח של המשחק, מסינה מנסה להרוג אותך באמצעות כוח וגודל פיסי. בלאט מחפה על הרכבים נמוכים בעזרת מלכודות ושמירות כפולות, בעוד שמסינה מאמין גדול בהגנת אחד-על-אחד".

"בלאט מאמן ששם דגש יותר התקפי, בעוד שמסינה הרבה יותר הגנתי", משווה ג'יי אר הולדן. "אצל מסינה יש חוקים התקפיים ברורים מאוד, ואצל בלאט יש יותר חופש. הוא מנסה דברים חדשים בהתקפה, בניגוד למסינה, אבל אצל מסינה השיטה הבסיסית חשובה יותר. ברגע שהשחקנים של מסינה נטמעים במערכת שלו, הקבוצות שלו הן אגוז קשה מאוד לפיצוח. זה תהליך ארוך יותר מאשר אצל בלאט, אבל בסך הכל יש לזה צדדים טובים יותר וטובים פחות".

סגנון המשחק ההרפתקני של בלאט, בעיקר בהגנה, הוא תולדה של עמדת האנדרדוג אותה נאלץ לאמץ כבר בתחילת דרכו כשחקן. הרי התקפת פרינסטון, שעל ברכיה בלאט התחנך, פותחה על מנת לפצות על המחסור בכישרון של המכללה בזמנו, ועל רקע אי היכולת לגייס למכללה שחקנים מהשורה הראשונה. התקפת פרינסטון הצליחה להבליט את היתרונות היחסיים של שחקניה – חכמה והבנת משחק – וכך עקפה את תקרת הזכוכית שלה.

מאז, בלאט שינה קונספציה, אך גם היא מושתתת על אותו עיקרון: הוא בוחר בקפידה בשנים האחרונות שחקנים אתלטיים ומהירים, שיחפו על הנחיתות בכישרון למול קבוצות חזקות ועשירות יותר, ממש כמו צסק"א הנוכחית. במקום חכמה והבנת משחק, הוא מנסה להשתמש באתלטיות כדי להסתיר את הפגמים. יש הרבה הגיון מאחורי הגישה הזו, ואולם, אולי כאן טמונה הנקודה החשובה ביותר באשר לקריירה של בלאט, הנקודה שמסבירה מדוע עדיין אף אחת מבין הקבוצות העשירות באירופה הניחו את ידיה עליו, בניגוד למסינה: בלאט אוהב את השחקנים שלו אתלטיים, אך הקבוצות העשירות עדיין שבויות בקונספציה הקלאסית. מרבית הסגלים שלהן מורכבים משחקנים אירופיים, חלקם איטיים, כבדים ומסורבלים, שכאמור אינם תואמים את הפילוסופיה של בלאט.

"יש כאן מיתוס שצריך לנפץ – זה לא שבלאט לא מסתדר עם כוכבים. הוא פשוט לא מסתדר עם שחקנים שלא מתאימים לו", אומר מאמן המבקש להישאר בעילום שם. "למה עם כוכב בסדר גודל של אנדריי קירילנקו הוא הסתדר בנבחרת רוסיה, ועם תאו פפאלוקאס במכבי תל אביב לא? זה בטח לא בגלל שהוא קונטרול-פריק, כמו שכולם אומרים. פפאלוקאס, במיוחד בגילו המתקדם, פשוט לא התאים לסגנון המשחק האתלטי והמהיר של בלאט, בהגנה או בהתקפה. קירילנקו כן התאים, ולכן איתו זה עבד".

"בלאט מאמן התקפי טוב יותר, מסינה חזק יותר בהגנה". ג'יי אר הולדן (צילום: AP, Alexander Zemlianichenko)

***

אם ביבשת הישנה החיבה של בלאט למעופפים היא סוג מסוים של גורם מעכב, הרי שב-NBA היא מעניקה לו לא מעט נקודת זכות. בכלל, נראה שלבלאט יש יתרונות נוספים על מסינה, שאף הוא נראה כמו מועמד מרכזי בהחלט להפוך למאמן האירופי הראשון ב-NBA (מייק ד'אנטוני, לצורך העניין, אינו אירופי 'אמיתי'). מלבד היכרותו את הכדורסל, התרבות ואורחות החיים האמריקאיים מינקות, לבלאט יש יתרון נוסף בהשוואה לקולגה שלו: ההיאחזות באתגרים בכל מחיר. לכל בר דעת ברור כיום שעוד לא קם, וככל הנראה גם לא יקום, המאמן האירופי שימונה ישירות לעמדה של מאמן ראשי ב-NBA. כדי שזה יקרה, יש לעבור דרך חתחתים ולמחול על כבודך במשך כמה שנים, עד למינוי המיוחל. ככה זה: לאמריקאיים יש חשדנות מובנית כלפי מאמנים זרים. מסינה חש זאת היטב על בשרו, כששימש כעוזר מאמן בלייקרס לפני כשנתיים. הוא אומנם העיד על עצמו שלמד הרבה מהשנה ההיא, אך גם הוסיף ש"זה לא בשבילו", וכי הדחף לשמש כמאמן ראשי בער בעצמותיו עד שלא יכול היה לחכות.

מסינה תמיד היה כזה: מאז ומתמיד הוא נזקק לסביבת עבודה סטרילית, כזו שעונה על הדרישות שלו ללא דיחוי. הוא בחר בקפידה את קבוצותיו וחופש פעולה מלא היה עבורו תנאי בסיסי. כשחש כי נשיא ריאל מדריד, פלורנטינו פרס, מתערב יתר על המידה בעבודתו, הוא פשוט קם ועזב. ובלאט? הוא מייצג את ההפך הגמור. לאורך השנים בלאט הוכיח שהוא אוחז בציפורניים באתגרים שהציב לעצמו. כשבנטון טרוויזו נקלעה לקשיים כלכליים בזמן כהונתו, הוא נשאר עד תום החוזה. כשאפס פילזן שחררה לו ארבעה זרים במכה אחת, ממש בעיצומה של העונה, כלל לא חשב לעזוב את תפקידו. כשעסקנים ופוליטיקאים ניסו להתערב בנעשה בנבחרת רוסיה, ואף ניסו לא אחת לגרום לעזיבתו, בלאט עמד על שלו. גם היום, כמובן, הוא ממשיך לעבוד ולספק את הסחורה בסביבה עוינת במכבי תל אביב, כשהוא נמצא תחת מתיחות קשה עם ההנהלה.

"לדעתי, לבלאט יש סיכוי טוב יותר ממסינה לאמן ב-NBA. אני מאמין באמת ובתמים שיום אחד בלאט יאמן שם. יש לו את הסבלנות בשביל זה", חורץ ללה מולין.

"אטורה ודייויד זהים בכך ששניהם שמים דגש על הגנה, אך כשבוחנים מקרוב את הניואנסים מגלים שאלו הגנות שונות לגמרי". פאשוטין (צילום: ברני ארדוב)

***

ואם כבר עסקנו ביעדים אפשריים של דייויד בלאט, קשה להתעלם מהאפשרות הקורצת לקשר את שמו דווקא לצסק"א. בהתחשב בהיצע הדל בשוק המאמנים האירופי (הספרדיות והיווניות מתעקשות לאחרונה על מאמנים מקומיים, הטורקיות הן סוג של ברירת מחדל) , צסק"א היא ככל הנראה היעד האטרקטיבי ביותר עבור בלאט באירופה, נכון לעכשיו. צסק"א לא חוששת להנחית מאמנים זרים, ולבלאט יש יתרון על אחרים מעצם היותו דמות מוכרת ומוערכת בכדורסל הרוסי. אם מסינה לא יעמוד ביעדים שהוצבו מראש גם העונה, קרי זכייה ביורוליג או לכל הפחות העפלה לפיינל פור, הישארותו תוטל בספק, ובלאט עשוי להיכנס למירוץ.

ברוסיה לא שוללים על הסף את האופציה הזו, אבל מתייחסים אליה בספקנות. דווקא בגלל ההיסטוריה של בלאט ברוסיה, אומרים שם, צעד שכזה יהיה מפתיע. דווקא משום שהמפגש בין בלאט וצסק"א איננו טאבולה ראסה, מינויו למאמן רחוק מלהיות הימור בטוח.

"כשבלאט היה מאמן נבחרת רוסיה היו לו אינספור תאקלים עם נשיא צסק"א, אנדריי ואטוטין", מסביר ולדימיר ספיבק מ"ספורט אקספרס". "לואטוטין לא ממש אכפת מהנבחרת, ובכל קיץ מחדש הוא היה מקשיח עמדות בנוגע לשחרור השחקנים הרוסים מהסגל שלו לנבחרת. במיוחד סביב ויקטור חריאפה היו כל מיני עניינים. בצסק"א ניסו למנוע ממנו ללכת לנבחרת, ומאז יש ביניהם דם רע מאז. ואטוטין ובלאט לא יתחבקו אם ייפגשו סתם כך ברחוב, וזה בלשון המעטה".

דבר אחד בטוח: בסיום המשחק הערב, תהא התוצאה אשר תהא, יפצחו בלאט ומסינה – כל אחד בנפרד – בנאום ג'נטלמני, בו ירעיפו מחמאות האחד על רעהו באנגלית שוטפת ומהוקצעת. הקרבות הסמויים ביניהם, שמתרחשים מתחת לפני השטח, ימשיכו להתנהל הרחק מאור הזרקורים.

נוצרו משקעים עם ראשי צסק"א. בלאט (צילום: רויטרס)
זקוק לסביבת עבודה סטרילית כדי להצליח. מסינה (צילום: רויטרס)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully