סוף שבוע האולסטאר בעיצומו. בשלב הזה אתם כבר יודעים את התשובות לשאלות הגדולות של יום שישי שאני מניח שהעסיקו אתכם כל השבוע: האם נבחרת הרוקיס מחוזקת באנתוני דיוויס הצליחה לא להביך? מי הסלבריטי בהפתעה של משחק הסלבריטיז והאם ההפתעה היא שהוא אשכרה מפורסם? לאיזו שחקנית WNBA ברוס בואן גמר את הקריירה? האם דמיאן לילארד הצליח להשתחל לשני האירועים האחרונים שנשארו לו - משחק הדוקים המסורתי (קנדריק פרקינס תמיד עף ראשון) ושעת סיפור בה דיק באווטה יספר איך יום אחרי שג'יימס נייסמית' המציא את הכדורסל הוא המציא את הסימן לפאול טכני?
לפנינו עוד שלל תחרויות מרתקות: תחרות השוטינג סטארס עם שחקן הווה, שחקן עבר ושחקנית תכלול איחוד של משפחת הארדווי ואיחוד שנראה לא הוגן לאחרים של משפחת קרי, מוזר שאף אחד לא חשב על אייזיאה תומאס ואייזיאה תומאס. תחרות השלשות מלאה בכל טוב, אבל יבלטו בחסרונם שניים מהקלעים הלוהטים בעולם - קייל קורבר ודגן יבזורי. תחרות ההטבעות תיערך שוב ללא מי שכולם רוצים לראות, ואני מתכוון כמובן לג'רמי אוונס שהייתי בטוח שזאת הסיבה היחידה שהוא עדיין בליגה. וכמובן - משחק האולסטאר עצמו, בו נגלה האם לג'יימס הארדן יש הילוך נוסף להוריד בהגנה או שהוא כבר במינימום בעונה הרגילה.
הגיע הזמן לחזור לתזה הקבועה שלי: סופ"ש האולסטאר הוא החלק הכי פחות מעניין בעונת ה-NBA, בין היתר כי גם השחקנים עצמם מתייחסים אליו כשבוע חופש. תמו הימים בהם התקבצות של כל הכוכבים הגדולים מרגשת את הקהל הרחב, היום הוא יכול לתפוס את כולם בערב מזדמן בליג פאס ואז הם גם מתאמצים. נשאר רק דבר אחד חשוב באולסטאר - עצם ההשתתפות במשחק המרכזי. זה תו תקן חשוב עבור שחקנים, אחד הדברים הראשונים שמוזכרים ברזומה שלהם.
לכן, בכל שנה אני בוחר את השחקנים שהיו צריכים להשתתף באולסטאר בהתאם ליכולת שלהם במהלך העונה עד כה, ואת השחקנים שנבחרו למרות שלא היו צריכים להיות שם. אני מתעלם משתי מגבלות שקיימות עבור הבחירות האמיתיות - מהחמישיות שבוחר הקהל ומהחלוקה בין קונפרנסים. מאחר שעצם ההשתתפות היא הדבר החשוב באמת, הדרך הראויה היא פשוט לקחת את 24 השחקנים הטובים בליגה מפתיחת העונה ועד אמצע פברואר, בלי להתחשב באזור חיוג או בפופולריות בקרב הקהל הרחב, שמוכיחה כל שנה מחדש עניין חלקי בלבד ביכולת של השחקן בעונה נתונה.
ממלא את החלל: אי אפשר לעצור את הווארד והרוקטס
נלחם על הקריירה: הסרט על העונה של סטיב נאש
עם מנטליות של "אני נגד העולם" דמיאן לילארד הופך לסופרסטאר
צפו: גל מקל ושחקני דאלאס שרים. בערך
השנה, הפער בין המערב למזרח שובר שיאים חדשים והופך את ההתעלמות מקונפרנסים לחלק החשוב ביותר. מהרגע שקובי בריאנט ויתר על התענוג וחסך לי פסקה, לא נותר שחקן בסגל של המערב שלא הרוויח ביושר את המקום שלו השנה. מה שכן יש במערב זה מספר שחקנים שראויים לא פחות מאלה שנכנסו. אז הנה השינויים שהייתי מבצע אם הבחירות היו נערכות בעולם מושלם ונטול קונפרנסים:
גוראן דראגיץ' במקום ג'ו ג'ונסון: השחקן שהכי מגיע לו מול השחקן שהכי פחות מגיע לו. דראגיץ' לוהט לאחרונה ואני מניח שאם הבחירות היו נערכות השבוע, לאחר רצף ההצגות שלו שהעלה את פיניקס למקום השישי במערב על חשבון גולדן סטייט, כבר היו מוצאים לו מקום אפילו במערב הצפוף, אולי במקום לילארד שהידית שלו קצת יצאה מאיפוס ב-2014. אני עשיתי לעצמי חיים קלים יותר שמאפשרים לי לנפנף בזריזות את JJ, שיכול להיות שהוא אכן השחקן הכי פחות גרוע בברוקלין השנה (פרט לברוק לופז הפצוע) אבל לא ברור ממתי זה הפך לקריטריון לאולסטאר.
מייק קונלי במקום קיירי אירווינג: הפער הכי גדול בין התכל'ס לפוזה. לקיירי יש לוק של סופרסטאר, כישורים של סופרסטאר ופרסומות של סופרסטאר, אבל השנה הוא לא מצליח להנהיג קבוצה מוכשרת והפך לאחת מהאכזבות הגדולות בליגה. קונלי, בינתיים, החזיק את ההתקפה של ממפיס בחיים בזמן שמארק גאסול נעדר. לא שמנו לב לעונת השיא שלו בגלל הפתיחה החלשה של ממפיס, אבל עכשיו הגריזליז כבר עם מאזן שהיה מספיק למקום השלישי במזרח כך שאין סיבה להתעלם ממנו. קונלי אולי לא היה יכול לשחק כי הוא פצוע מתחילת פברואר (וההתקפה ל ממפיס סובלת מאז), זה לא אומר שלא הגיע לו זימון.
סרג' איבקה במקום כריס בוש: השלישייה של מיאמי נכנסת אוטומטית, השנה בתוך המזרח הזימון של בוש עוד נראה הגיוני, מה גם שהוא מגיע בכושר טוב. אבל במבט אינטר-קונפרנסי, קשה מאוד להצדיק נוכחות שלו על חשבון השחקן השני בחשיבותו של אוקלהומה סיטי, שלמי שפספס כבר מחזיקה במאזן הטוב בליגה. למרות שאיבקה קולע מעט פחות, הוא חשוב יותר להתקפה של OKC ואין ספק שהתרומה ההגנתית שלו הרבה יותר משמעותית. בואו נגיד ככה - אם OKC הייתה מציעה למיאמי חילופי שחקנים, אני די בטוח שפט ריילי לא היה חושב פעמיים והולך על זה.
קייל לאורי במקום דמאר דרוזן: והנה חילוף על טהרת המזרח ואפילו על טהרת טורונטו. הסיבה מאוד פשוטה- לאורי הוא השחקן הטוב ביותר של הראפטורס השנה. דרוזן הוא סקורר אדיר, אבל לאורי עושה את כל השאר בקבוצה- מנהל את המשחק, קולע שלשות, חודר, שומר נהדר, חוטף. פרשנים רבים טוענים שלאורי הוא הגארד הטוב במזרח השנה (אני הייתי בוחר בג'ון וול), הוא החיה לעצמו את הקריירה וראוי למקום באולסטאר. דרוזן הפך את הבחירה ליותר קשה עם כמה הצגות קליעה גדולות לאחרונה, אבל זה עדיין לא מספיק כדי להפוך למספר 1 בקנדה השנה.
כמה שחקנים נוספים שראויים לפחות לדיון לגבי מקום באולסטאר:
לאנס סטיבנסון: אם לא הייתי מערבב בין הקונפרנסים בהחלט הייתי מוצא לו מקום במזרח. מיצב את עצמו כצלע השלישית של אינדיאנה וכשחקן ההתקפה השני בחשיבותו בקבוצה. הירידה של הפייסרס לאחרונה מקשה על הצדקת ההכנסה של שלושה שחקנים שלהם.
טים דאנקן: גם השנה בכלל לא בטוח שטוני פרקר הוא השחקן הכי חשוב בסן אנטוניו. אבל לעומת רוב האחרים ברשימה, דאנקן ממש לא צריך עוד הופעת אולסטאר ברזומה ודי בטוח שלא היה לו יותר מדי חשק אם היה מוזמן.
דמרקוס קאזינס: העונה האישית של דמרקוס ראויה לציון, ולרגע נדמה היה שגם ברמה הקבוצתית סקרמנטו בדרך הנכונה. אבל בחודש האחרון הוא גם נחלש וגם נפצע והקינגס פתאום אחרונים במערב, כך שקשה להצדיק הוצאה של מישהו עבורו.
אל ג'פרסון: יהיו שיטענו שעצם זה שהוא מוביל את שארלוט למקום בפלייאוף כרגע שווה זימון, זה היה מרשים יותר אם לא היה מדובר במזרח ובמאזן שבמערב היה שווה מקום 12.
דיאנדרה ג'ורדן, אנדרה דראמונד, דיוויד לי: המספרים יותר מרשימים מהיכולת האמיתית.
