"שתי נשים דפקו על דלת הזכוכית בחדר שלי בבית המלון. אחת מהן אמרה: 'אנחנו מתנת יום ההולדת שלך'. זה היה מטורף, מעולם לא הייתי עם שתי נשים ביחד. חלמתי על זה, אבל לא רציתי שזה יהיה ככה - לא בכסף. והנה, הן פה, עומדות מולי. שכבתי על הגב ודמיינתי איך זה יהיה. הייתה רק דרך אחת לגלות".
את הזיכרון הזה חלק כדורגלן העבר פאולו פוטרה עם מי שנהנו מקריאת האוטוביוגרפיה שלו. ב"אל פורטוגז" ("הפורטוגלי") הוא הקדיש לא מעט מקום לספר על החוויות שלו מהנסיעה העקלקלה של נבחרת פורטוגל לגביע העולמי ב-1986. מסע שזכור שם עד היום בשם O caso Saltillo ("המקרה של סאלטיו", או "פרשת סאלטיו") ושמהווה שם נרדף לבושה וכלימה.
ההגעה של פורטוגל למקום השלישי ביורו 1984, הסתירה בעיה קשה של מחנאות בתוך הנבחרת בצד אחד נציגי בנפיקה ובצד השני אלו מפורטו - אבל במוקדמות הגביע העולמי 1986 הסלסאו כבר לא ליקקו דבש. הם הפסידו בבית לשבדיה ומערב גרמניה ובחוץ לצ'כוסלובקיה, ולישורת האחרונה הגיעו בעמדה נחותה לעומת הסקנדינבים שבמקום השני.
המשחק האחרון של פורטוגל במוקדמות היה נגד מערב גרמניה החזקה בשטוטגרט. כדי לעלות הסלסאו היו חייבים ניצחון, אבל מעטים האמינו שזה אפשרי. המאמן ז'וזה טורס לעומת זאת, רק ביקש לפני המשחק "deixem-me sonhar" ("תנו לי לחלום"). אחרי ניצחון 0:1 והבטחת ההעפלה למונדיאל ראשון מאז 1966, המשפט הזה הפך לאחד מהמפורסמים בהיסטוריה של הכדורגל הפורטוגלי. באותם ימים טורס והשחקנים שלו נחשבו לגיבורים, אבל לא לזמן רב.
תכנון המסע של נבחרת פורטוגל לגביע העולמי היה לקוי מהרגע הראשון, אבל ליציאה של הסלסאו למקסיקו קדמה פרשה שנויה במחלוקת. המאמן טורס פרסם את הסגל לטורניר ב-19 באפריל, אבל ב-10 במאי, שעות לפני ההמראה של הנבחרת, התברר שמגן בנפיקה, אנטוניו ולוסו, נכשל בבדיקת חומרים אסורים. במקומו הוזמן קשר אקדמיקה פרננדו בנדריניה, שהוזעק היישר לשדה התעופה ב-2:00 בלילה. בהמשך התברר שתוצאות הבדיקה של ולוסו פוברקו. אוהדי בנפיקה משוכנעים עד היום שזו הייתה תוצאה של קונספירציה שנועדה לאזן את כמות השחקנים של קבוצתם ושל פורטו בסגל. הרי אחרי שוולוסו נופה, לכל אחת מהענקיות היו שישה נציגים.
ההתאחדות הפורטוגלית קבעה את בסיס הנבחרת בפאתי העיר סאלטיו, ומתוך רצון לחסוך מצאה למשלחת את המסלול הזול ביותר: המראה מליסבון, נחיתה בפרנקפורט, טיסה לדאלאס, עצירה במקסיקו סיטי, משם למונטריי ולבסוף באוטובוס לסאלטיו. "תשושים ויגעים, השחקנים הפורטוגלים הגיעו לעיירה קטנה שהזכירה את הסרטים על המערב הפרוע", כתבו בפורטוגל, "מלון דרכים בצד הדרך, מחוץ לעיר, שיחי קוצים שמתעופפים וחוצים את הכביש, כמו במערבונים".
בספר שלו, פאולו פוטרה סיפר על שוטרים שליוו את שחקני הנבחרת לכל מקום עם כלי נשק שלופים. כשהפורטוגלים הגיעו לסאלטיו, עשרות אוהדי כדורגל מקומיים ניסו להתקרב אליהם ועד מהרה התפתחה קטטת ענק בינם לבין כוחות הביטחון. כולם הרביצו לכולם. "בשלב מסוים הסתכלתי מסביב כדי לראות אם יש מישהו שצועק 'אקשן'. אבל זה לא היה סרט", סיפר פוטרה, "זו הייתה עיר מטורפת, בלי חוקים ובלי כללים. אנשים עם תואר שני בתגרות. לא ראיתי דבר כזה בחיים שלי. לשוטרים היו אקדחים ואני רק חשבתי לעצמי שאם יתחילו יריות, כולנו נמות".
עד מהרה התברר שהתוהו ובוהו שהיה מנת חלקם של הפורטוגלים מרגע ההמראה מליסבון, היה רחוק מסיום. אנשי ההתאחדות לא הצליחו למצוא יריבת אימון ראויה מבעוד מועד והאלתורים שלהם היו מביכים. העיתונאי ריקרדו פיגריידו כתב: "אחרי הרבה זמן, אנשי המשלחת הצליחו לארגן משחק אימון במונטריי נגד קבוצה שהורכבה מעובדי מלון שביקשו יום חופש כדי שהם יוכלו לשחק נגד פורטוגל. השחקנים היו על הרצפה מרוב צחוק. מאוחר יותר אורגן משחק נגד קבוצה מקסיקנית קטנה, אבל היא לא היוותה יריב של ממש. בשלב הזה השחקנים התחילו להבין שהמונדיאל הולך להיות אסון".
יו"ר ההתאחדות הפורטוגלית, סילבה רסנדה, המריא בעצמו למקסיקו, אבל החליט לשהות בבירה מקסיקו סיטי, מרחק של כ-850 קילומטרים מסאלטיו. מי שהופקד על הנעשה במחנה הסלסאו היה ראש המשלחת חסר השיניים אמנדיו דה קרבאליו, שאיבד שליטה על הנעשה במהרה. הסלסאו התמקמו בבית המלון "לה טורה" ואחרי כמה שעות גילו שסידורי הביטחון במקום הם בגדר המלצה בלבד ושכל מי שרק רוצה, יכול לבוא במגע עם השחקנים.
בהיעדרו של בעל בית אמיתי וכששריקת הפתיחה של הגביע העולמי עדיין נמצאת במרחק של כשלושה שבועות, המשמעת במחנה הפורטוגלי החלה להתרופף. מספרים שבית המלון שרץ עיתונאים מבוקר ועד ליל ושאחרי רדת החשיכה הציפו אותו זונות. באחד מהלילות שקדמו לפתיחת המשחקים, השחקנים ארגנו מסיבה בבית המלון. כל נשות האזור הוזמנו ורבות מהן גם הגיעו. בימים הבאים במגרש האימונים נתלה שלט עליו נכתב "Potrugal, las chicas de Saltillo te apoyan!", "פורטוגל, הבחורות של סאלטיו תומכות בכם".
העיתונאים שנהנו מגישה חופשית לשחקנים ולעתים אף ליוו אותם בשעות הקטנות של הלילה, דיווחו בששון על מסיבות הסקס במחנה הפורטוגלי ובתוך ימים הטלפונים בבית המלון לא פסקו לצלצל, כשעל הקו נשות הכדורגלנים המודאגות והכעוסות. אחד מהעיתונאים כתב שנים לאחר מכן: "במלון 'לה טורה' אפילו הסנאים והנמלים עשו סקס".
בינתיים שחקני נבחרת פורטוגל מצאו זמן לעסוק בדבר נוסף: כסף. אנגליה של בובי רובסון, היריבה הראשונה של הסלסאו, הייתה הנבחרת השנייה שקבעה את בסיסה בסאלטיו. חלק מהעיתונאים הרבים שליוו אותה מהממלכה דאגו להגיע גם למחנה הפורטוגלי ולספר לשחקנים שם על התנאים הכספיים שקיבלו עמיתיהם מנבחרת שלושת האריות. הדבר הזה הביא לתסיסה קשה בקרב הפורטוגלים, שבין כה וכה זעמו על הארגון הכושל ועכשיו גם רצו תנאים דומים לאלו של האנגלים.
כשבועיים לפני המשחק הראשון נגד אנגליה, שוער נבחרת פורטוגל ואחד ממנהיגי השחקנים, מנואל בנטו, הזמין את העיתונאים ונתן להם רשימת דרישות שלו ושל חבריו: העלאת התקציב היומי, העלאת הבונוסים וקבלת אחוזים מחוזי הפרסום של ההתאחדות עם הספונסרים השונים. "אם לא נקבל את מה שאנחנו דורשים, נשבית את האימונים", איימו השחקנים.
המאמן טורס נותר חסר אונים, ראש המשלחת דה קרבאליו לא החזיק בשום סמכות לשאת ולתת ויו"ר ההתאחדות רסנדה התעקש להתעלם ולהישאר במקסיקו סיטי. ב-25 במאי, כשבוע וחצי לפני משחק הפתיחה של הסלסאו נגד אנגליה, השחקנים קיבלו החלטה שבפורטוגל לא ישכחו להם לעולם והשביתו אימון.
הפרשה הגיעה עד לפרלמנט בליסבון, אבל אם השחקנים קיוו שמישהו בבית יזדהה איתם, הייתה בידיהם טעות מרה. באותו שלב לא היה אוהד כדורגל אחד במדינה שלא קרא בעיתונים על מעלליהם הסוערים ודעת הקהל הופנתה נגדם. כשהם העזו להוסיף חטא על פשע ולדרוש עוד כסף, הביקורות חתכו אותם. בכירים בהתאחדות התבטאו בפומבי ואמרו ש"מנסים לסחוט אותנו", וחבר פרלמנט מקומי הצהיר: "רק זכייה בגביע העולמי תמחק את הבושה ותגרום לנו לסלוח לשחקנים".
שחקני הסלסאו לא קיבלו את מבוקשם, אבל הבינו עד מהרה שמוטב להם לחזור לפעילות מלאה. בניגוד לכל התחזיות הקודרות שנבעו מההכנה הלקויה, פורטוגל ניצחה את אנגליה 0:1 במשחק הראשון שלה והלחץ ששרר במחנה הנבחרת השתחרר. במקום להתכונן כראוי למשחק הבא נגד פולין, השחקנים ארגנו מסיבה שארכה שעות ארוכות. על פי סיפורים של עיתונאים, "היו שם גם נערות בנות 16 והזיונים נמשכו כמעט כל הלילה, גם לעיני המאמן".
בשני המשחקים הבאים, פורטוגל התרסקה. היא הפסידה 1:0 לפולין ונכנעה 3:1 למרוקו במשחק האחרון. אומרים שהמאמן הברזילאי של הנבחרת מצפון אפריקה, ז'וזה פאריה, שלח מסר למחנה הפורטוגלי: "אם תרצו, אפשר לארגן שיהיה תיקו 2:2 וששתי הנבחרות ימשיכו לשלב הבא", אבל שהמאמן טורס זלזל בו וביטל אותו בבוז. הסיפור הזה, מן הסתם, מעולם לא זכה לאישור רשמי.
פורטוגל סיימה את בית ו' במקום האחרון והשחקנים חזרו הביתה כאויבי העם. המאמן טורס הזדרז להגיש התפטרות ושחקנים רבים כמו חיימה פאצ'קו, קרלוס מנואל, פאולו פוטרה, פרננדו גומש, ודיאמנטינו נזרקו מהסגל. למשחקי מוקדמות יורו 1988 הסלסאו התייצבו עם שחקנים משניים ועם צוות מוזר שכלל את עורך הדין רוי סאברה כמי שבוחר את הסגל, והמאמן ג'וקה שהעביר את האימונים. 2:2 מביך בבית נגד מלטה סימל בצורה מצוינת קמפיין כושל.
פורטוגל חזרה לשחק בטורניר גדול רק 10 שנים אחרי אותם שבועות סוערים במקסיקו. היא גידלה כוכבים כמו לואיס פיגו, רוי קושטה, כריסטיאנו רונאלדו ורבים אחרים, היא לעולם לא תשכח את אוזביו הגדול ואת ההופעה המזהירה בגביע העולמי ב-1966, אבל ההיסטוריה תמיד תזכיר לה גם את סאלטיו.