מכבי תל אביב לא יכלה לבקש פתיחה טובה יותר למשחק העונה מול הפועל באר שבע. ממש עם פתיחת המשחק האלופה הצליחה לעלות ליתרון, וכבר אחרי מספר דקות קיבלה דבר לא פחות חשוב יתרון מספרי אחרי ההרחקה של אלגרבלי. מכבי תל אביב גם יכלה להגדיל את התוצאה, אבל זהבי השתעשע ומנע את ה-0:2 המהיר כבר אחרי 7 דקות. דקות הפתיחה האלה הביאו ביטחון רב ועוצמה לשחקני מכבי תל אביב, ומנגד, הפועל באר שבע, שהגיעה למשחק עם יומרות גדולות, נשארה המומה מהפתיחה הכל כך סוערת.
ניתן היה לראות את חוסר הביטחון של שחקני האורחת, ואת הקושי שלהם להגיב למצב. מכבי תל אביב מיד השתלטה על מרכז השדה, וביטלה כל ניסיון של באר שבע להגיב ולצאת קדימה. שחקני מכבי תל אביב הראו דומיננטיות, הגיעו למצבים, אבל לא הצליחו להגדיל את התוצאה, ואז, משום מקום, בבעיטה אדירה של פלט, התקווה חזרה לבאר שבע. לפני סיום המחצית קרלוס גרסיה כבש, ושוב הוציא את הרוח מהמפרשים של האורחים.
במחצית השנייה נראה היה ששחקני באר שבע משלימים עם מצבם, וכמעט שלא הגיבו. אומנם ההרחקה הלא צפויה שינתה את כל התוכניות, אבל היה להם הרבה דקות בניסיון להגיב. באר שבע הייתה כבויה לחלוטין, וכשסוזה זיהה את השליטה המוחלטת הוא הכניס את ברק יצחקי, שסגר סופית את המשחק. בסופו של דבר, באר שבע הצליחה לסיים את המשחק בתוצאה סבירה, אבל את מירב המשחק היא העבירה במגננה.
פאולו סוזה בחר להתמקד במשימות ההגנתיות, ומאמן מכבי תל אביב ויתר בהרכב על ברק יצחקי, שלא מרבה להשתתף בפעולות הגנתיות, ובחר לשים במקומו את דור מיכה. כמו כן הוא הציב בקישור את ניקולה מיטרוביץ', בניסיון לחזק את מרכז השדה מבחינה הגנתית. אפשר לומר שלפני המשחק סוזה לא חשב רחוק מדי. הוא לא חשב על הכרעת האליפות, אלא קודם כל על לתת מענה ליריבה שלו. הוא פחות התעסק בטבלה ובמשחק העונה, אלא רק על השגת המטרה הטקטית.
מנגד, אלישע לוי המשיך לתת את הקרדיט לחוליית ההתקפה שלו, שהביאה את באר שבע להצלחות וליכולת טובה. נכון שקשה לצפות מה היה מתרחש אלמלא ההרחקה המוקדמת, אבל באר שבע הגיעה למשחק חוץ קשה, מול קבוצה חזקה פיזית בבלומפילד, ואני חושב שהמערך שלה היה קצת יומרני. במרכז המגרש ובחוליית הקישור הוצבו גל אראל וקובי דג'אני. דג'אני בעצם סגנונו פחות משתתף בעבודות הפיזיות ובמשימות הקשוחות במרכז המגרש, וכשמוסיפים לזה את שחקני הקו מאור בוזגלו ודובב גבאי, שבהחלט כישרוניים וטובים אבל פחות מבצעים פעולות הגנתיות אפשר לראות שבאר שבע הייתה דלילה מול חוליית הקישור שמכבי תל אביב הציבה, עם שחקנים כמו ראדי, מיטרוביץ' ואלברמן, שלוחצים חזק, משחקים בפיזיות וטובים בפעולות הגנתיות. אפשר היה לראות כבר בפתיחת המשחק - במהלכים שהביאו לשער ולהרחקה - עד כמה באר שבע הייתה חשופה במרכז השדה.
נכו שלפני המשחק, ועוד יותר אחרי המשחק, מכבי תל אביב נראית בדרכה הבטוחה אל התואר, אבל חשוב לזכור שיש עוד הרבה מאוד משחקים. יש עוד פלייאוף, יש עוד שני מפגשים בין הקבוצות, ולמרות שהיום זה נראה גמור עדיין אין לנו עוד אלופה. השאלה הנשאלת עכשיו היא לא איך מכבי תל אביב תגיב, אלא עד כמה באר שבע תוכל להמשיך באותה יכולת בחלק האחרון של העונה, עם אותו לחץ ועומס על מספר שחקנים מרכזיים.
אין לה את הפריבילגיה של מכבי תל אביב, עם הסגל הרחב, שנותן מענה ותחליף לכל תפקיד במגרש. אנחנו יודעים שגם משחקי הגביע בפתח, והעומס על אותם שחקנים חשובים של באר שבע יכול להיות נקודת התורפה של הקבוצה. עם לחץ מצטבר, עם פציעות שיכולות לקרות, עם אלטרנטיבות מעטות ייתכן שיהיה לה קשה לתת פוש אחרון לקראת הסוף.
ואי אפשר שלא להחמיא לאוהדים של הפועל באר שבע. לא מעט פעמים הייתה לנו ביקורת קשה על ההתנהגות של הקהל בישראל, אבל צריך גם לתת מילה טובה כשמגיע. לא פעם אנחנו רואים בארץ קהל אוהדים, שמלווים ומגיבים בצורה יפה, והיום ראינו את זה ביציע של באר שבע, עם אוהדים שמעודדים גם אחרי ההפסד ותומכים. אלה תמונות יפות ומעודדות, זה מחמם את הלב.
