94.3: ממפיס, זוכרים? מארק גאסול, מצלצל מוכר? קבוצת ההגנה השנייה בטיבה בעונה שעברה נראתה רע מאוד גם כאשר גאסול היה בריא בפתיחת העונה וגם לאחר שנפצע. כשהוא חזר מהפציעה ב-14 לינואר, ממפיס דורגה 23 בליגה ביעילות הגנתית כשהיא סופגת 105.2 נקודות ל-100 פוזשנים. אבל עם גאסול חזרה גם הגנת הגריט אנד גריינד המפורסמת, מאז החזרה שלו ממפיס סופגת 94.3 נקודות ל-100 פוזשנים, מה שהופך אותה להגנה הטובה ביותר בליגה בתקופה הזו (אבל הממוצע העונתי של אינדיאנה עדיין טוב יותר). זה קרה למרות ש-7 מ-11 המשחקים בתקופה הזאת היו נגד קבוצות טופ 10 ביעילות התקפית. כצפוי, השיפור בהגנה הוביל גם לניצחונות - הגריזליס ניצחו 9 מה-11 האלה והכניסו את עצמם חזק לתמונת מאבק הפלייאוף במערב שעכשיו נהיה מסובך יותר. נקודה מעניינת - מי שלא שותף לשחזור הגנת הברזל הוא טוני אלן שפצוע בחודש האחרון.
2.4: הקבוצה שהייתה אמורה לפנות לממפיס את המקום בפלייאוף היא פיניקס, שבכלל לא הייתה אמורה להיות שם מלכתחילה ומתחילת 2014 משחקת ללא אריק בלדסו, אבל הסאנס מסתדרים בינתיים לא רע. המאזן שלהם ללא בלדסו הוא של 10 ניצחונות ו-8 הפסדים, לא קצב של פלייאוף במערב אבל סביר לחלוטין, בעיקר כשלוקחים בחשבון שהתקופה הזו כללה שני רצפים של ארבעה משחקי חוץ בחמישה ימים. מעניינת במיוחד העובדה שההתקפה של הסאנס דווקא התחזקה בהיעדרו של בלדסו - ב-2014 היא ההתקפה השמינית בטיבה בליגה וקולעת 2.4 נקודות יותר ל-100 פוזשנים ביחס לתקופה עם בלדסו. הניסיון של הסאנס להתחזק בפאו גאסול מבהיר שההתעקשות של השחקנים להמשיך לנצח שכנעה את ההנהלה להתחיל לחשוב על ההווה.
סטיב נאש חזר לשחק: "חש קצת אנוכי כי הרגשתי נהדר"
אינדיאנה ניצחה באטלנטה, קאמבק לא ממש מוצלח לנאש
בן 40: העונה שמקלקלת את המורשת של סטיב נאש
2:1: ונעבור מהבשורות הטובות של המערב לקבוצה המייאשת ביותר - הלייקרס. הלילה חזרו כל הפוינט גארדים ביחד, אז כדי לאזן נפצעו שלושה שחקנים אחרים. החבורה האלמונית של מייק דאנטוני מספקת מדי פעם תצוגת קליעות, אבל מעבר לכך אין לה יותר מדי מה להציע. הקבוצה הגרועה בלוס אנג'לס בולטת לרעה בשתי קטגוריות. קודם כל, מדובר בקבוצת הריבאונד החלשה בליגה, אפילו יותר ממיאמי, שלוקחת 47.3 אחוזים מהריבאונדים במשחקים שלה. זה בולט במיוחד בתחום ריבאונד ההגנה בו הלייקרס שנייה מהסוף למילווקי העלובה ומאפשרת ליריבות לאסוף 28.4 אחוזים מההחטאות שלהן. התחום השני הוא יחס האסיסטים/איבודים של היריבות- 25.3 אסיסטים על 12.5 איבודים הופכים את הלייקרס לקבוצה היחידה בליגה שהיחס של היריבות שלה גדול יותר מ-2:1 (2.024:1, אם רוצים לדייק). מה הטעם שקובי בריאנט יחזור לשחק השנה בקבוצה כזאת? שאלה טובה.
-51: מינסוטה עומדת על 50 אחוזי הצלחה - 24 ניצחונות ו-24 הפסדים שמספיקים למקום 10-11 במערב. אבל אם היינו מדרגים את המערב לפי הפרש נקודות ממוצע הוולבס היו קופצים למקום החמישי עם הפרש של 4.4 נקודות למשחק, יותר מיוסטון, גולדן סטייט, פיניקס, דאלאס וממפיס. לכאורה, זו בשורה טובה - לאורך זמן הפרש הנקודות נחשב למנבא טוב יותר של איכות מהמאזן. אבל במקרה של מינסוטה השנה, הנתונים האלה חושפים את הבעיה החמורה של הקבוצה בקלאץ'. בזמן שבצד החיובי יש כמה קבוצות טובות בקלאץ' (פורטלנד, ממפיס ומשום מה פילדלפיה), בצד השלילי השליטה של הוולבס הופכת לברורה יותר ככל שמצמצמים את טווח הבדיקה. כשנשארים עם הדקה האחרונה של משחקים בהם ההפרש הוא עד שלוש נקודות לאחד הצדדים, מתברר שלמינסוטה היו 17 משחקים כאלה השנה והיא הפסידה 15 מהם. בגזרת השחקנים, קווין לאב בולט במיוחד לרעה. ב-13 הדקות הרלוונטיות עבורו, נתון הפלוס/מינוס שלו הוא מינוס 51, משמע שבזמן מצטבר של מעט יותר מרבע מינסוטה הפסידה ב-51 הפרש ברגעי המאני טיים. לאב מספק מספרים אישיים מזעזעים בדקות האלה, כולל 1 מ-6 מהעונשין.
1.2: נעבור לקצת נתונים אישיים. אנחנו כבר בפברואר, די עמוק בחצי השני של העונה, מה שאומר שהרגרסיות לממוצע של כל מיני מספרים לא הגיוניים כבר התיישרו ומספרים קיצוניים מעידים על יכולת קיצונית, על שחקן שנמצא מעל לשדה בתחום מסוים. בקטגוריות הבסיסיות, בולטים במיוחד שלושה שחקנים שעושים משהו מסוים הרבה יותר טוב מכל אחד אחר. בשלושת המקרים, המוביל בקטגוריה מהווה עלייה של יותר מ-20 אחוזים, או במילים אחרות לפחות פי 1.2, מהבא אחריו ברשימה. ואלה השלושה: 1) החסימות של אנתוני דיוויס - 3.4 למשחק מול 2.5 במקום השני - פי 1.36. 2) ריבאונד ההתקפה של אנדרה דראמונד - 5.2 למשחק מול 4.2 במקום השני- פי 1.24. 3) האסיסטים של כריס פול - 11.2 למשחק מול 9.1 במקום השני - פי 1.23.
13.2: יש נתון אחד עוד יותר קיצוני, נתון שהתייחסתי אליו במהלך העונה, אבל כאן מדובר בבחירת זריקות ולא ביכולת - כמות הזריקות מחצי מרחק של למרקוס אולדרידג'. מלך המיד ריינג' הבלתי מעורער ממשיך לשלוט בתחום ולוקח 13.2 זריקות למשחק מהטווח הזה, פי 1.38 יותר מהמקום השני בו נמצא דירק נוביצקי עם 9.6 זריקות. נוביצקי קולע אותן טוב יותר - 48.4 אחוזים מדהימים (למרקוס קולע ב-42.8 אחוז, עדיין נתון מרשים), שזה האחוז הגבוה ביותר בין השחקנים שזרקו לפחות 150 פעמים מחצי מרחק עד כה השנה. אגב, אם מרחיבים את הטווח לשחקנים שזרקו לפחות 100 פעמים מגלים מוביל שבא לביקור מתחום אחר - מומחה השלשות קייל קורבר זרק 103 פעמים מחצי מרחק וקלע אותן ב-51.5 אחוזים. כאשר שחקן הגנה מתנפל על קורבר כדי למנוע ממנו שלשה, הוא יודע להשתחרר בעזרת כדרור אחד ולעלות לזריקה מחצי מרחק. מסתבר שגם את זה הוא עושה הכי טוב ב-NBA.
2.8: טרבור אריזה הוא אחת מהפתעות העונה, השחקן שכבר נראה גמור המציא את עצמו מחדש כקלע שלשות אפקטיבי מאוד, תחום בו לא הצטיין רוב הקריירה. הסיבה המרכזית לכך היא שהוא התמקצע בשלשות מהפינה, איזור ממנו היה לו קשה לזרוק עד העונה שעברה. השנה הוא מוביל את הליגה בכמות השלשות מהפינה שהוא לוקח - 2.8 למשחק, אותן הוא קולע ב-46.4 אחוזים. משאר אזורי הקשת הוא ממשיך להיות בינוני עם 3.1 שלשות ב-36.4 אחוזים, אבל מכיוון שכמעט מחצית מהשלשות שלו הן מהפינה הוא אחד מקלעי השלוש הטובים בליגה. עוזרת לו היכולת של ג'ון וול למצוא את השחקנים הפנויים בפינות, הוא עשוי להיות הרכז הטוב בליגה בתחום הזה. ואם כבר אנו עוסקים בשלשות מהפינה, אני מניח שלא תצליחו לנחש מי מוביל את הליגה באחוזים מבין השחקנים שזרקו לפחות 50 שלשות מהפינה השנה - מדובר בפול ג'ורג' שלקח 65 זריקות כאלה וקלע אותן ב-55.4 אחוזים. וואו.
