מה ששנוא עליך

לרווחת האצטדיון: האם זה היה הדרבי האחרון בקרית אליעזר? לא חסרות סיבות לכך שלא.

קהל הפועל חיפה: הפתיע לטובה בכמות. "יכול להיות שזה הדרבי הראשון מזה זמן רב שיש לנו יתרון בקהל", סיכם הבוס יואב כץ. הכעיסה קצת המהירות שבה אוהדים רבים עפו מכיסאותיהם אחרי השער של אלון תורג'מן, אבל בכל זאת, הרוב נשאר ואפילו תמך מאוד. ציון: 7

קהל מכבי חיפה: הקהל הירוק מעולם לא נחשב לקהל קל או נוח. אבל השינוי שלא בא בניהול המקצועי של המועדון, ובדברים רבים נוספים, כן בא בקהל, לפחות לפי אתמול. הרבה חשבו שהירוקים פשוט לא יגיעו עקב גל האכזבות, אבל הם הגיעו, תמכו, שרו, צעקו וסחפו את השחקנים שלהם לניצחון. את החגיגה בסיום ניתן לתפוס כשמחת עניים, אבל ניתן בהחלט לתפוס אותה בקטע הכי חיובי שאפשר – באוהדים ובשחקנים שלא מאושרים לאחרונה, וסוף סוף מצאו סיבה. וככה נבחר לתפוס אותה. ציון: 8

בפינת האנקדוטה: אמש השלים אמיר אדרי 300 דקות במדי מכבי חיפה העונה. הוא עדיין לא ספג שער. ב-300 דקות אלו, הוא גם לא צייץ בטוויטר.

לקאלה דרשלר היה משחק פנטסטי. לא משנה לאן ניסו, הוא לא נתן לזה להיכנס. גם כשהעשור החמישי לחייו בדלת, הוא עדיין אחד השוערים הכי טובים בליגה. "היו חסרים לי חמישה סנטימטרים בגול של תורג'מן", אמר, והסביר מדוע הוא נשאר היום רק מחמאות.


***

מכבי חיפה ניצחה 0:1 בדרבי

התגובות הסוערות לאחר המשחק

תמאש פרישקין בדרך למכבי חיפה

אלון תורג'מן כמעט קרע מעצמו את החולצה הירוקה. הוא שלף מעליו גם את הגופיה הלבנה שממתחת, ואם היה יכול היה פושט שתי שכבות של עור שהתייבש במהלך החורף. זה בטח היה תסכול, זה בטח היה הדרבי ("אין כיף גדול מזה"), אבל הסטטיסטיקה של תורג'מן לא נעצרת בחולצות.

5 שערים ב-7 משחקי הליגה האחרונים יש לבחור, שמראה שיפור עצום בכל האספקטים של המשחק. השער אתמול היה נהדר, תראו בריפליי עד כמה. איך הוא משתלט על הבישול של עידן ורד, ותוך שתי נגיעות משתחל בין כמה מכשולים אדומים. ואז, אחרי שאף אחד לא הצליח להכניע את קאלה, הוא משגר את הפס המדויק הזה, שרק נראה שיש סיכוי להדוף אבל אין באמת.

"אלון תור'גמן הזה הוא בחור שאני באמת גאה בו", החמיא אריק בנאדו. "יש התקדמות, יש עבודה קשה, יש אמונה. לומד כל הזמן. הוא מראה כמה רצון יש לו להצליח, והוא בדרך הנכונה להיות שחקן בכיר בליגת העל, אם לא יותר".

לא נעיד על ה"אם לא יותר", אבל תורג'מן, בלי ששמנו לב, כבר במקום הרביעי בצמרת מלך השערים, עם 8 הרשתות (1. דמארי, 2. זהבי, 3. קוראץ'). הסטרייקר מחדרה חטף הרבה ביקורת העונה, אבל לאור השבועות האחרונים אפשר לומר שיש למכבי חיפה את מה שלא היה לה הרבה זמן - חלוץ יציב עם אופציה לבאנקר.

אריק בנאדו אפילו לא נשאל על הריצה המוטרפת ההיא של שלומי דורה, אחרי הדרבי החיפאי הראשון. ולמרות שלא נשאל, היה חשוב למאמן מכבי חיפה להשחיל: "המאמן שלהם עשה חגיגות מול הקהל שלנו - עכשיו הוא יכול ללכת לחגוג בקרית חיים".

שלומי דורה הגיע לעמדת הראיונות, והיה ברור שזה יבוא.

"לשאלה הבאה", גער בקולו הצרוד-תמידית והנה, אתה חושב, מאמן הפועל חיפה מראה פאסון מנצח ומאכזב.

ואז דורה נשאל שאלה אחרת, על סגנון המשחק או משהו בנידון, וסיפק תשובה בנאלית לשאלה. ואז עלה לו, והוא פלט, בלי שום קשר לשאלה שנשאל: "נקווה בשביל אריק, שיאמן בעונה הבאה".

ואז שוב אמר, בעצמו: "לשאלה הבאה".

והעיתונאים המשיכו לשאול, אבל דורה לא ממש רצה להפסיק לבעור. אולי רצה, אבל זה לא יצא. "הוא צריך עוד לעשות קילומטרז' הרבה יותר גדול כדי להגיע למה שאני עשיתי", שיגר. "הוא היה שחקן גדול, אין ספק, אבל כמאמן יש לו עוד דרך לעבור".

העיתונאים שראיינו עוד ניסו לחלוב משהו, ודורה שוב התחלף. די, חלאס, הלאה, אמר. כמה שניות אחר כך, כמובן שבלי הקדמה, הלך על הפיניש: "הקהל של הפועל חיפה, לעומת הקהל של מכבי חיפה, הוא קהל של אינטליגנטים".

אין ספק. עכשיו זה אישי.

אולי יהיה מגעיל להודות בזה, אבל איזה כיף היה לשמוע ממטר, סוף סוף, טראש טוק ישראלי אמיתי; טראש טוק שמתח מאוד את הגבולות אבל לא חצה אותם. חזק, אישי, אפילו נמוך – אבל צבעוני. כי כל אוהד רוצה שראש הקבוצה שלו יגן עליו ככה. לא משנה כמה אוהדי מכבי חיפה מאוכזבים מבנאדו, מקצועית, אתמול הם היו גאים בו. הם יודעים שהוא יודע על מה משחקים בדרבי, שהוא מבין, שהוא שונא. שכשהוא רואה את המאמן של היריבה דופק ספרינט של אושר מול הפנים שלהם, הוא יחכה בשקט במשך חודשים, אבל יזכור. ושהדבר הראשון שיעלה לו לראש אחרי הניצחון, זו לא אנחת רווחה אחר תקופה קשה. זה לא הנקודה הבודדת שמרחיקה אותו מהמקום על אירופה. לא. זו רק הריצה של דורה. רק על זה חשב.

ודורה. כמה שהוא ניסה לא לענות, הוא לא הצליח. זה בער לו בעצמות. דיברו על הפועל חיפה שלו, ועליו. זו אולי הקבוצה הקטנה בעיר, אבל האגו של דורה לא קטן בכלל.

ובגלל זה אף פעם אל תפסלו עוצמות של דרבי. כי כל מה שצריך זו יריבות ושנאה, ואת זה יש בשפע גם בקרב של 04. כשיש יריבות ושנאה (במינון הנכון, כמובן), הטבלה יכולה לשקר כמה שהיא רוצה, כי למי אכפת מהטבלה בכלל. והמשחקים שבהם לא אכפת מהטבלה, הם המשחקים הכי טהורים בספורט.

הצפי היה לקהל ירוק מאוכזב ומועט, שיראה כמה דל הדרבי הזה וכמה חיפה לעולם לא תהיה תל אביב. אבל הירוקים באו בכמות מרשימה, ומול האדומים הפגיזו אווירה כבר מהדקה הראשונה. כל החמצה לוותה בשאגה, הקהל היה ממש בתוך המשחק וכל מאבק אווירי היה מכות בפוטנציה.

כשאוהדי מכבי חיפה קיללו את דורה, הוא הסתובב לעברם, מילא פיו מים (מהבקבוק, לא מהמטפורה) והקציף. כשהגיעה השריקה, דקל קינן רץ וחגג בהפגנתיות מול הקהל האדום. ובסיום, כאמור, השחקנים בירוק רצו ליציע ג' והצהלה היתה כזו שמזמן לא נראתה ושלא חשבו שתיראה. קפיצות, שירה, מינימום גמר גביע. וזה היה יפה.

תרצו או לא, החגיגות הכי עוצמתיות של אוהדי ושחקני כדורגל מגיעות כתוצאה משנאה. ניצחון של הפועל תל אביב על בית"ר ירושלים לעד יהיה גדול יותר מניצחון על מכבי פתח תקוה, וניצחון של מכבי חיפה על מכבי תל אביב תמיד ירגש יותר מטיול מול בני יהודה. ובשיטת ליגה, כשרבים מהחלומות מתנפצים בשלב מוקדם מדי (כמו במקרה של הירוקים העונה), כמה טוב שיש את היריבויות האלה. את המשחק ההוא, שלא משנה כמה רע הגעת אליו, אתה יכול לצאת ממנו הכי גדול שיש. את הערב הזה, שאליו האוהדים הגיעו חפויי ראש אחרי שאריק ינקו שלח אותם הביתה, ואותו הם סיימו בלי קול מרוב שמחה.

זה הנשק הכי גדול מול המזלזלים הגדולים בליגת העל, באלה ששולחים לים יותר מדי קבוצות. כי בזמן שאתם תאבדו עניין מהר מדי ותפרשו למטקות, אנחנו נחזיק אצבעות לדרבי שלישי בין שתי החיפאיות, או לפחות נחכה בעניין לעונה הבאה. כדי לראות האם האדומים יתאוששו מזה, כדי לראות איך תורג'מן יחגוג הפעם, כדי לראות מה לעזאזל יהיה הקאמבק של בנאדו לקאמבק של דורה.

מקום שלישי: הפועל תל אביב, 34 נקודות.

מקום רביעי: מכבי חיפה, 33 נקודות.

נכון, בסך הכול כרטיס לאירופה, אבל הקרב הכי גדול של המילניום סוף סוף חוזר. התגעגענו.

לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il