פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בחזרה לעידן ההפסדים בכבוד

        סופו היה ענק, פניני נפלא ובאמת שמכבי תל אביב הוכיחה שהיא שוב מסוגלת לחזור לפיינל פור. אבל ההאדרה של ההפסד במדריד מלמדת מה קרה לצהובים בשנים האחרונות. הבלוג של גרינוולד עם עוד כמה מסקנות שנשכחו בחגיגה המוגזמת

        בחזרה לעידן ההפסדים בכבוד
        עריכה: גדי ויינסטוק

        הרשו לי שלא להצטרף לגלוריפיקציה המוגזמת שנעשית למשחקה של מכבי במדריד. כן, היה מאמץ גדול של כל השחקנים; אומנם, בלאט הסב נזקים טקטיים קשים ללאסו; בהחלט, מכבי נותרה במשחק לכל אורכו והקיזה את דמה של הקבוצה הטובה באירופה.

        אבל היא הפסידה. והאתוס של מכבי, למיטב זכרוני, אומר שאין דבר מכובד בהפסד.

        לצורך ההגינות צריך לכתוב שמכבי הפסידה לקבוצה מצוינת, מוכשרת, שסיפקה העונה הרבה רגעים לפנתיאון; אבל שגם הפסידה בשנים האחרונות משחקים ספציפיים על תארים (יורוליג וגביע ספרדי בעונה שעברה) בדיוק מאותה הסיבה שנגררה אתמול למשחק צמוד: משום שמשחק ההתקפה של ריאל מבוסס, בסופו של יום, על אינסטינקטים וקליעה.

        ובערבים נתונים, כשהיריבה מצליחה לשבש לה את המערכות והכדורים מבחוץ נכנסים ב-30%, היא בהחלט יכולה להיתקע על 75 נקודות.

        אבל מה שמרשים אצל ריאל הנוכחית ומבדיל אותה מקבוצות אחרות שהעמידה בשנים האחרונות זו לא ההתקפה שלה, אלא ההגנה. ומבחינה הגנתית ריאל עשתה אמש למכבי את מה שעשתה לרוב יריבותיה העונה: היא עצרה אותה על 68 נקודות - וברבע האחרון, כשהרימה עוד יותר את רמת האגרסיביות, תקעה את מכבי על 11 נקודות בלבד.

        מבחינת מכבי, התנאים המוקדמים למשחק היו מושלמים - ככל שניתן לדבר על תנאים מוקדמים בהקשר של קבוצה ברמתה של ריאל: מכבי הגיעה בלי לחץ, ופגשה את ריאל אחרי הפסד בכורה במפעל; ריאל עלתה למגרש בלי השחקן האקספלוסיבי ביותר שלה (ג'ייסי קארול), וסבלה מיום גרוע של הכוכבים הגדולים סרחיו רודריגז וניקולה מירוטיץ'.

        ומכבי באמת עשתה אמש כל שביכולתה: היא קיבלה ערב נדיר משחורציאניטיס, משחק פנומנאלי מפניני, והרבה דקות טובות של טיוס והיקמן.

        ובכל זאת, כאמור, ירדה מנוצחת.


        מכבי תל אביב הפסידה 74:68 במדריד

        מה התקרה של מכבי תל אביב? האוזמן מנתח

        שמעון מזרחי מסתפק באופי שהצהובים הציגו

        פספסתם? בפנים מחכה לכם המשחק המלא מאמש

        בלאט בטוח: "אפשר להתמודד עם הקבוצות החזקות ביותר"

        מאמן מכבי תל אביב דיוויד בלאט (GettyImages)
        למרות הכל, מכבי ירדה מנוצחת. בלאט (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        האופוריה הציבורית שבה התקבל המשחק הזה מעט משונה, שלא נאמר פאתטית. וכל הדיבורים הללו במושגים של הירואיקה - אחרי הפסד - ממחישים את הרגרסיה התודעתית שעברה מכבי תל אביב בעונות האחרונות: אנחנו כבר לא ב-68', וקבוצה עם כסף, מסורת וגאווה כמו מכבי (ואין הרבה כאלה ביורוליג) לא צריכה להתרגש יותר מהפסדים מכובדים.

        כי בריחה למחוזות הגאווה מסתירה את השורה התחתונה: בדקות הסיום הזכיר המשחק הזה את ערבי ראשון של ליגת העל - בהיפוך תפקידים: עתה מכבי הייתה האנדרדוג שמתעלה על עצמו במשך רוב המשחק ונמצא בעמדת הובלה לקראת הסיום - אבל אז מסתכל על לוח התוצאות ועל השעון, נבהל מעצמו ומתבלבל. רק לאחרונה זה קרה לאשדוד, גליל/גלבוע, נס ציונה והרצליה; הידיים רעדו להן במאני-טיים. ואילו אתמול רעדו הידיים לסמית', רייס ואוחיון - אותם שחקנים שאחראים, במידה רבה, על הפתיחה החלקה של השלב הנוכחי, ובמדריד חיברו יחד 4 מ-18 מהשדה.

        שחקן מכבי תל אביב ריקי היקמן מול שחקן ריאל מדריד מרכוס סלוטר (GettyImages)
        הידיים רעדו בסיום. היקמן (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        אז נשאל את השאלה המתבקשת: מה למדנו מהמשחק במדריד?

        לכאורה, התשובה היא שמכבי הוכיחה שהיא מסוגלת אפילו לריאל. וההיסק הלוגי המתבקש הוא שאם מכבי מסוגלת לריאל, והרי את ריאל היא לא יכולה לפגוש ברבע-הגמר, הרי שלפיינל-פור היא מסוגלת לעלות.

        וזה נכון: מכבי מסוגלת להעפיל לפיינל פור. אבל זה נכון כמעט בכל עונה. מכבי היא תמיד אחת משמונה הגדולות במפעל, גם מבחינה תקציבית. בראייה היסטורית-סטטיסטית היא החמיצה רק פעם אחת את סדרת רבע-הגמר מאז שנוספה בשנת 2005. ולכן הכל תלוי בזהות היריבה שלה בשלב הבא ובמומנטום איתו תגיע. העובדה שלא תשחק מול ריאל וצסק"א, שנראות כמו הקבוצות היחידות שגדולות (במידה אחת או שתיים) על אירופה, מותירה פתח רחב לאופטימיות.

        אבל המשחק הזה מוכיח, שוב, עד כמה טריקית וחסרת-יציבות היא הקבוצה הנוכחית. אולי הדבר שהכי מאפיין את העונה של מכבי היא הנטייה שלה להתאים את עצמה לרמה של יריבותיה: בזמן שבליגה היא מדשדשת, באירופה היא מצליחה להתעלות. והעובדה שאין למכבי אפילו עוגן אחד יציב (לאן נעלם אתמול סמית'? איה הידית של בלו? ומי זה הבחור התמהוני שחטף את אינגלס?) הופכת אותה לקבוצה שיכולה להפסיד לכל קבוצה אבל גם להקשות על כל יריבה.

        את הנקודה האחרונה ראוי לזקוף לזכותו של בלאט. אומנם, בלאט בנה העונה קבוצה טובה ומוכשרת יותר מהעונה שעברה - אף שקשה להשתחרר מהתחושה, שמתחדדת על רקע הירידה הקונסיסטנטית ברמת היורוליג, שהעובדה שלא הצליח בשלוש השנים האחרונות לבנות קבוצה חזקה באמת היא כישלון אישי שלו; אבל במצב העניינים הנוכחי בלאט הוא כלי הנשק החשוב (והיציב) ביותר שיש למכבי.

        שחקן ריאל מדריד רודי פרננדס מול שחקן מכבי תל אביב אלכס טיוס (GettyImages)
        אפילו לא עוגן אחד. רודי מול טיוס (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        כשבלאט מקבל את סופו בערב שיא, כמו אתמול - עם 15 נקודות ו-5 ריבאונדים, אך בעיקר רק שני איבודים ושלוש עבירות - המאמן של מכבי מסוגל למקסם את הכדורסל הטקטי המצוין שהוא יודע ואוהב להנחיל, כדורסל שאפילו לריאל הגדולה לעתים אין תשובות עבורו. אבל בכל הערבים הרבים האחרים, בהם סופו קם על צד שמאל, מכבי נותרת ללא עוגן בצבע, מרכז הכובד עובר לקו האחורי, השליטה בקצב הולכת לאיבוד, ולעתים גם בלאט מאבד את הראש.

        אם היה לבלאט עוד גארד ברמה גבוהה, או אפילו פורוורד שהיה מספק את המספרים שסיפק אינגלס בשלב המוקדם, היה קל יותר לדמיין את מכבי בפיינל פור. אבל כשלוקחים בחשבון את העובדה שמשחק שמבוסס על סופו עוצר את מכבי על אזור ה-70 נקודות (מכבי קלעה אתמול שתי נקודות פחות, למרות האחוזים הטובים - 51.7% מ-2 ו-36% מ-3), המשמעות היא כפולה: 1. ההגנה צריכה לעבוד קשה יותר והיריבה צריכה לקלוע באחוזים נמוכים - מה שכפי שהוכח בסיבוב הראשון בליגה לא תמיד קורה ואין לסמוך עליו בהכרח; 2. אף אחד לא יודע על איזה צבע ברולטה של סופו ייעצר הכדור בערב נתון - הירוק או האדום. והמשמעות היא שמכבי, במצבה הנוכחי, יכולה להתעלות ולגרור את ריאל למשחק צמוד במדריד, אבל בהחלט גם יכולה לאבד את גביע המדינה בשבוע הבא.

        יורוליג בוואלה! ספורט

        ohad@walla.net.il