במצב 66:66, ו-3:26 דקות לסיום המשחק, כל מה שהפריד בין מכבי תל אביב לבין ניצחון חוץ סנסציוני במדריד היה היכולת שלה להוציא לפועל במשחק ההתקפה העומד. הבעיה היא שארבע ההתקפות הבאות שלה הגיעו לפאנצ'ים הבאים: טייריס רייס מאבד כדור; גיא פניני מאבד כדור, משתלט עליו איכשהו בחזרה, רק כדי לסדר לדווין סמית' החטאה של שלשה פנויה; פניני לוקח את הכדור לסל ומחטיא זריקה רעה; טייריס רייס מחטיא שלשה (וסופו מתקן מהקו). בסך הכל, מכבי הצליחה לייצר שתי נקודות בקרוב לארבע הדקות האחרונות.
דובר לא מעט לפני המשחק על הדרך העדיפה להתמודדות מול הקבוצה הכי טובה ביורוליג. היו לא מעט שהזהירו מניסיונות לרוץ נגד הקבוצה שעושה את זה הכי טוב באירופה. זאת, למרות שמשחק הריצה מהווה חלק משמעותי מאוד משרשרת הניצחונות המרשימה של הצהובים לאחרונה. אי אפשר להגיד שמכבי לא ניסתה לרוץ או שהיא שיחקה בונקר. הקבוצה של בלאט בהחלט ניסתה, כשזיהתה הזדמנות, לתקוף את הסל השני כדי להשיג נקודות קלות. במקביל, הצליחה לרסן את הנסיונות של פאבלו לאסו להרוג את המשחק בפאסט ברייק ומשחק מעבר. הבעיה היא שהטקטיקה אמנם הצליחה מעל למשוער, אבל את הנקודות הכי משמעותיות שלה השיגה ריאל, בסופו של יום, במשחק מעבר. מכבי, מהצד השני, מצאה עצמה חוזרת למקום בו היא מרגישה הכי פחות נוח: הרגעים האלה במשחק שצריך לתת את הכדור לגבר-גבר שינצח עבורה את המשחק. במקום לאתר את האיש שלה כשהמשחק תלוי על כף המאזניים, היא מצאה עצמה חוזרת להרגלים ותסכולים ישנים. קרדיט, אגב, מגיע ללאסו המושמץ, שלא היסס ולא חשש לעבור דווקא לאזורית גבוהה על חצי מגרש גם בדקות האחרונות.
למרות פייט גדול: מכבי תל אביב הפסידה לריאל מדריד 74:68
גיא גודס ומכבי מרוצים: "אפשר לסיים את הבית הזה במקום הראשון"
יש לא מעט זוויות לנתח את הכמעט של מכבי בפלסיו דה דיפורטס דה לה קומונידד דה מדריד. הראשונה חייבת להיות זו שמחמיאה לקבוצה המושמצת-עד-לא-כל-כך-מזמן של בלאט. מכבי תל אביב נתנה אמש לא מעט דקות איכותיות, שבמצטבר בהחלט ראויות לתואר המשחק הטוב ביותר שלה העונה. הגנתית, מכבי הצליחה לרסן ולתסכל את המפלצות המזוקנות בלבן. הקבוצה ששולטת בכל קטגוריה סטטיסטית ביורוליג מצאה עצמה חסרת אונים, מתוסכלת ועצבנית נוכח חוסר היכולת להתמודד עם הנחישות והטקטיקה של הצהובים. בלאט הצליח לתסכל את הגארדים של ריאל עם ההגנות המתחלפות שלו, שגם האטו את הקצב המקומי וגם ייצרו פתרונות פיק אנד רול שהותירו את הרודריגזים (הלו, פלוס מינוס שלילי!) נטולי תשובות.
במקביל ומצד שני, ההגנה של מכבי נמתחה גבוה גבוה והחליפה על תנועות וחסימות עומק של מדריד, באופן שגם עיקר את הפואנטות ההתקפיות של היריבה, גם מנע זריקות קלות לשלוש אחרי חסימות וגם שינה זוויות בחסימות הפיק אנד רול. חשובים מכל אלה הם האינטנסיביות, המחויבות והביטחון העצמי. אי אפשר למדוד סטטיסטית זינוקים של סופו ופניני על מסירות פנימה. לא ניתן להעריך מספרית את משמעות היכולת של הצהובים לנצח ברוב הקרבות הגופניים שהתחוללו על המגרש, למעט האופן בו הצליחה מכבי להשתוות למקומיים בקטגוריות הריבאונד.
מצד שני, כדאי לזכור שמדובר כרגע בשתי קבוצות במגמות שונות. לאחר פתיחה דורסנית, מגלים הבלאנקוס מעט סימנים של חולשה לאחרונה. זה לא רק ההפסד לצסק"א. זו גם מחצית ראשונה ביתית רעה מול באיירן (שסיימה אותה ביתרון) ומשחק ביתי ממש לא מרשים מול גלטסראיי. התופעה של ירידת מתח ויכולת במהלך העונה, לקבוצות הטובות ביותר, היא מובנת והגיונית. כולם הרי זוכרים איך האימפריה האדירה של פיני גרשון-שאראס-וויצי'ץ-פארקר ושות' גימגמה בתחילת (ובהמשך) הטופ 16 שלה לפני הפיינל פור בתל אביב. זה קורה וזה בסדר.
הסמן המשמעותי ביותר של הירידה הזו אצל הספרדים הוא ניקולה מירוטיץ' שכל הנתונים והמספרים שלו במגמת ירידה ניכרת בטופ 16. במשחקים קודמים הוא נזרק בשלב די מוקדם לספסל (מהלך חריג במיוחד של לאסו) בייחוד בשל בעיות הגנתיות אבל גם בשל איזשהו אבדן ריכוז וביטחון. את המשחק אמש התחילה ריאל עם שתי החטאות של זריקות 3 קלות במעבר. פעם אחת של בורוסיס (החלש) ופעם אחת של מירוטיץ'. לפעמים החטאות כאלה קובעות את הטון להמשך, וכך היה גם הפעם. מכבי תל אביב, מנגד, מצויה בתקופה הטובה ביותר שלה העונה, עם ביטחון מחודש ושיפור ניכר ביכולת. כשקבוצה בעליה פוגשת קבוצה בירידה, זה אמור לייצר הזדמנות (בלתי חוזרת) עבור זו שבמומנטום. ומכבי פספסה את הצ'אנס באופן שאמור לתסכל אותה. למרות שההתמודדות הבאה מול ריאל תהיה בנוקיה, לא בטוח בכלל שתהיה למכבי הזדמנות טובה נוספת לנצח את ריאל מדריד.
ואולי הסיפור הוא פשוט הרבה יותר. בסופו של יום, נפגשו אתמול שתי קבוצות תלויות קליעה מבחוץ. כולם יודעים שריאל מדריד היא הכי טוב (גם) בכל קטגוריות הקליעה בכלל והקליעה לשלוש בפרט. כולם יודעים שהעוצמה ההתקפית של מכבי נשענת בעיקר על יכולת הקליעה של הפורוורדים שלה. ריאל הגיעה אתמול, ברוב חלקי המשחק, לאחוזי השלוש הרעים ביותר שראתה השנה. יכול להיות שזה גם קשור להיעדרותו של ג'יי סי קארול ולהתאמות שביצעה מכבי בשל השבתתו. מכבי, בשלב מסוים, עמדה על 8 מ-16 לשלוש, כולל הפגזה רבתי של הקפטן החדש ישן שלה. העניין הוא שמהשלב הזה קלעה מכבי 1 מ-9 לשלוש עד הסוף. וריאל? את הזריקות החשובות מבחוץ היא קלעה. וניצחה. אז אפשר לומר שיול ושות' קלעו כשהיה צריך. דווין סמית' ושות' לא. ובסוף של יום זה עניין של מי קולע טוב יותר, לא?
חמישה מחזורים אל תוך הטופ 16, כולל מפגש אחד מול ריאל ונראה שתהיה כאן תחרות משולשת על שני המקומות שמובילים ליתרון הביתיות בהצלבה. נכון להיום, הקבוצה היחידה שמעדה היא צסק"א שסוחבת את הפסד החוץ בבלגרד. ביכולת ועם המומנטום הנוכחי, מכבי תל אביב בהחלט יכולה לראות את עצמה כמועמדת רצינית לתפוס את המקום השני בבית, אחרי ריאל מדריד. למרות שהאחרונה נראתה פגיעה אמש, עדיין נראה שכל תסריט מלבד כיבוש המקום הראשון על ידי ריאל הוא לחלוטין לא ריאלי. הדרך של מכבי למקום השני עוברת במשחק חוץ ממש עוד מעט במוסקבה, אבל גם בקבלת ההחלטה הנכונה לחיזוק ושיפור הקבוצה בעמדות הפנים. בכושרה הנוכחי, מכבי יכולה לדגדג את הפיינל פור. שדרוג קל ומדויק, אולי אחד כזה שיכול לתת גול במשחק המסודר בכלל ובדקות המכריעות בפרט, יוכל בהחלט לעשות את ההבדל.