ההיכרות הראשונה שלי עם השם "אלי אוחנה" היתה ב-1987. שמענו שיש חלוץ מוכשר שמשחק בישראל, שמשחק בבית"ר ירושלים. כמאמן מכלן הבלגית, ראיתי אותו בשני משחקי ידידות של נבחרת ישראל במאי של אותה שנה מול ליברפול (0:3) ומול שוויץ (1:0). שני המשחקים האלה הספיקו לי והיינו בטוחים שאנחנו רוצים לרכוש את אלי מבית"ר. רוני רוזנטל כבר שיחק בברוז' והיינו שמחים לראות עוד ישראלים בבלגיה. זו היתה החלטה מצוינת שלנו לקחת את אוחנה.
כשחקן, אוחנה היה פנטסטי. החיבור היה מהיר. היום, בכדורגל המודרני, רואים ורוצים הרבה שחקנים שיכולים לעבור שניים-שלושה שחקנים על שטח קטן. אלי יכול היה לעשות את זה, והרבה פעמים הוא היה עושה את ההבדל בהתקפה. הוא היה יכול לכבוש ולבשל מכל מצב. היה לו פוטנציאל עצום מאוד כשחקן התקפה. הוא אחד המתקיפים הכי טובים שראיתי. עבדתי עם שחקני התקפה מעולים - יוהאן קרויף, מרקו ואן באסטן ורונאלדו - ואלי גם היה אחד מהם. הוא היה שחקן ברמה גבוהה מאוד. כולם בישראל מכירים אותו, אבל גם בהולנד כולם מכירים אותו, כי הוא היה שחקן מרכזי בגמר גביע המחזיקות, כשניצחנו את אייאקס. וגם בבלגיה כולם מכירים אותו. לא רק בישראל הוא מפורסם מאוד. בשלוש מדינות הוא מפורסם כך.
אלי אוחנה חוגג 50: הרגעים הגדולים, מקומות 21-50
אלי אוחנה חוגג 50: הרגעים הגדולים, מקומות 1-20
רוקסטאר: כך השפיע אלי אוחנה על הכדורגל הישראלי
בתקשורת נכתב באותה תקופה שהיו בינינו לא מעט עימותים, אבל בתקשורת הגזימו בנושא. זה היה מאוד פשוט. היו יכולים לשחק אז רק שלושה זרים, והיום מותר לשתף 11. אז לא היה חוק בוסמן והייתי צריך לקבל החלטות כי לי היו חמישה זרים בסגל. במפעלי הגביע לא היתה בעיה, אבל בליגה אלי לפעמים נותר על הספסל. הגישה שלו היתה דווקא נהדרת. הוא היה עובד קשה באמצע השבוע גם אם לא שיחק בליגה. את הגול הנהדר שהוא בישל בגמר המחזיקות ב-1988, למשל, ראיתי אותו מתרגל 1,000 פעמים באימונים. זה מצב שעבדנו עליו המון, כשהוא חותך שמאלה ומרים כדור לדן בור.
בגדול, לא היתה לי שום בעיה עם אוחנה. התקשורת עשתה מזה עניין גדול כי זה היה טוב לתקשורת. אין מה לעשות, המאמן תמיד חושב על הקבוצה והשחקנים תמיד חושבים על עצמם. אז זה נורמאלי ששחקנים רוצים לשחק כל הזמן, אבל אני אחראי על הקבוצה שלי ובמקרים האלה היו לי דעות והחלטות והעמדתי הרכב שינצח לי משחקים. כשאתה מנצח, אתה תמיד צודק, ואנחנו זכינו בכל מה שרק היה אפשר.
אחרי כמה עונות באירופה אוחנה חזר לישראל, וקשה לנתח את ההחלטה הזו. זו היתה החלטה שלו. היו לו הצעות. עוד בתקופתי במכלן היתה לו הצעה גדולה מאטלאנטה. הנשיא דרש המון כסף וזה בסוף לא יצא לפועל. על מה שקרה אחרי שעזבתי אין לי את הסמכות לדבר, כי לא הייתי שם כבר.
את קריירת האימון של אוחנה אני לא כל כך מכיר, ולא יצא לי לעקוב אחריו. אני זוכר כמובן שהוא אימן את המועדון שבו גדול, בית"ר. כשהייתי מנהל טכני במכלן, בתחילת המילניום, ביקשתי ממנו לבוא לאמן אצלי. חשבתי ששחקן ביכולת שלו חייב להיות מאמן טוב, ולכן הצעתי לו לבוא. הוא היה רואה את המשחק בצורה נפלאה כשחקן, והייתי בטוח שנוכל לעבוד טוב ביחד. אבל אז, אלי אמר לי שהוא לא מרגיש מוכן לתפקיד הזה.
אלי, מזל טוב ליום הולדתך ה-50. אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם לך ולמשפחתך. מקווה שיום יבוא ונעבוד ביחד שוב.
הביא לפרסום: אורן יוסיפוביץ