צפו בתוכנית "משחק מקדים" לקראת מכבי תל אביב - פרטיזן בלגרד
גיא פניני מרגיש שמחפשים אותו. מאז ששלח יד לאשכים של אלכס מאריץ' ספג קיתונות של בוז וביקורת, אך בניגוד למקרה ההוא, עם יונתן שולדברנד, הפעם גזר על עצמו שתיקה. גורמים במכבי תל אביב מספרים כי פניני לא מבין את העליהום עליו. כדי לעזור לו, ולנסות לפענח בעצמנו את חומרת התנהגותו, חזרנו לכמה שחקני עבר במכבי תל אביב שנודעו בזכות היותם 'שחקני נשמה' כאלה שלא בחלו בשום אמצעים, כאלה שעשו הכול, או כמעט הכול, בדרך לניצחון. בשפה בלתי מכובסת אולי היו מכנים אותם מלוכלכים, או סתם כדורסלנים קשוחים במיוחד.
יחד איתם, ועם שחקני עבר נוספים במכבי תל אביב, ניסינו לרדת לשורש העניין: האם פניני הוא אכן פרחח יוצא דופן בכדורסל, או סתם קורבן של הנסיבות? האם באמת עבר כל גבול, או שהוא משלם מחיר כבד על שנגע בפרה קדושה בתקרית עם שולדברנד? האם כל חטאו מסתכם בכך שנולד בדור הלא נכון, דור בו המצלמות מתעדות כל צעד ושעל? גם בקרב הסמלים הצהובים הגדולים ביותר היו הדעות חלוקות, ונעו על סקאלה רחבה מאוד היו שטענו שמעשיו של פניני מביישים את מכבי תל אביב ואותו, ומנגד, היו שהאשימו את התקשורת באובדן פרופורציות ובניפוח מיותר. דבר אחד בטוח בין המכביסטים שייזכרו ביד אליהו לדורות, ובין פניני, שכמעט הפך למוקצה מחמת מיאוס, מפריד קו דק מאוד. דק, ואכזרי.
מוטי ארואסטי
אחד הסמלים המכביסטיים הגדולים ביותר מעלה זיכרונות טובים בקרב אוהדי הכדורסל הוותיקים, אך הרבה פחות בקרב יריביו לאורך השנים. המיתוס סביב ארואסטי נסב קודם כל על היותו מוסר בחסד עליון, על היותו חצי מהצמד מיקי-מוטי האלמותי, אך לאורך השנים הוא נודע גם לא פחות בזכות היותו עלוקה רצינית. הוא היה צובט, מושך וממרר ליריביו את החיים עד שיצאו מהכלים. האגדה מספרת כי ארואסטי היה נוהג לשלוח באופן קבוע 'קטנה' בבטן כל אימת ששחקן יריב היה עולה לזריקה, וכל זה כמעט מבלי להיתפס.
תקרית זכורה: סגנון המשחק של ארואסטי, בשילוב היותו נמוך-קומה, עלה לו לא אחת בהרחקות ובעימותים. העימות הזכור מכולם היה עם מייק לארגי, במהלך משחק מספר 2 בגמר הפלייאוף של עונת 1984-1985, מול הפועל תל אביב. במהלך המחצית השנייה, אחרי שארואסטי ביצע עליו עבירה, לארגי איבד את העשתונות ושלח אגרוף לפניו. במקום התפתחה תגרה בין השניים, שאף הורחקו מהמשחק ונעדרו מהמשחק השלישי בסדרה. לימים טען יושע רוזין ז"ל, מאמן האדומים דאז, כי ארואסטי קיבל הוראה מפורשת מצביקה שרף להרביץ ללארגי.
מדד פניני: "הייתי נוקט בכל מיני אמצעים במהלך משחקים", אומר ארואסטי, "אך מעולם לא נתקלתי בדבר דומה לזה שפניני עשה מול קובאן. לא חושב שהיה אי פעם דבר כזה, ובווודאי שאני לא הגעתי לרמה כזו. מה שפניני עשה לא צריך היה להיעשות".
הקטטה בין ארואסטי ללארגי
מוטי דניאל
פעמים רבות הושווה גיא פניני למוטי דניאל, ולא בכדי: לפני שפניני הסתבך בשערוריות, היה ביניהם הרבה מן המשותף. דניאל, כמו פניני, גם דניאל שיחק בהפועל ירושלים. דניאל, כמו פניני, שיחק בעמדת הסמול פורוורד, ובנה את עצמו לאו דווקא בזכות כישרון יוצא דופן, אלא בזכות לחימה בלתי מתפשרת, הגנה חזקה וקליעה טובה למדי מבחוץ. ברבות השנים דניאל עשה לעצמו שם של שומר עיקש, לפעמים אולי עיקש מדי, שנע על התחום האפור שבין אגרסיביות שמקובלת ושאינה מקובלת. לזה היה חלק בהפיכתו לסמל מכביסטי עד עצם היום הזה.
תקרית זכורה: התקרית הזכורה ביותר בה דניאל היה מעורב אומנם התרחשה בשעה שהוא היה שחקן מכבי ראשון לציון, אך היא לא הייתה בגדר הפתעה, בהתחשב במוניטין שצבר דניאל עוד מימיו במכבי תל אביב. במהלך משחק ליגה מול אותה מכבי תל אביב ב-1998 החלה תגרת ענק בין דניאל לבין שחקן הצהבים דיוויד בנואה, שהלם בו באגרופים והורחק כמובן. בסיום המשחק טען בנואה טענות קשות נגד דניאל, אמר כי "הוא הציק לי במשך כל המשחק" ואף ציין שדניאל כינה אותו בכינוי גנאי לשחורים, מה שמעולם לא הוכח, אגב. לימים, בנואה כינה את דניאל "דניס רודמן הישראלי", על שום הטראש-טוקים הרבים בהם היה מעורב. עקיצה או מחמאה? תחליטו לבד.
מדד פניני: "תמיד הייתי אגרסיבי, נתתי פה מרפק, שם דחיפה מוגזמת, נעתי על הקו שבין מה שמותר ואסור. אבל מעולם לא נתתי לאף אחד מכה כדי להכאיב", אומר דניאל. "מה שלא קידם אותי לניצחון במשחק לא הייתי עושה. למרות זאת, אני חושב שהסיפור סביב פניני יצא מפרופורציות. אם זה לא היה הוא, היו עוברים על זה לסדר היום. זה לא מעשה גבורה, וזה לא מכבד אותו, אבל גם לא צריך להגזים. אני מניח שגם ביורוליג לא היו מענישים אותו ככה אלמלא העליהום עליו בתקשורת אצלנו".
נדב הנפלד
"היונה" היה מאז ומתמיד שחקן הגנה עצום. מרוב חכמה ואינסטינקטים בריאים הוא כלל לא הזדקק לפרובוקציות זולות מהסוג שמוציא שחקנים משלוותם, אך לכסח בשקט בשקט, מבלי שאף אחד רואה, הנפלד ידע גם ידע. היה לו בארסנל את כל התנועות מהן עושים כיום מטעמים: הוא היה צובט ומכאיב ליריביו ככל האפשר, וסימן ההיכר שלו היה סחיטת עבירות התוקף, שהושגו לרוב באמצעות שיטה פשוטה: הוא היה כורך את זרועו סביב היריב, נאבק בו למשך כמה שניות וצונח ארצה לפתע בתיאטרליות מושלמת. שלל שופטי אירופה נפלו בפח פעם אחר פעם. למרות כל האמור, הנפלד הצליח לחמוק מתגרות והתנגחויות כי בניגוד לפניני, שמונע מדחף בלתי נשלט, תמיד היה שקול והצליח לשמור על קלאסה. לכן, במקרה שלו אפשר לדלג על אזכור תקריות בהן היה מעורב. להנפלד פשוט לא היו כאלה.
מדד פניני: "נדב לא היה צריך לעשות פרובוקציות, הוא ופניני הם שחקנים אחרים לגמרי", מסביר דורון ג'מצ'י, ששיתף פעולה עם הנפלד במכבי תל אביב. "פניני ניזון מהשטיקים הקטנים הללו, ונדב ממש לא. אצל נדב זו הייתה רק תכונה משלימה, רק חלק ממכלול של דברים שהפכו אותו לשחקן הגנה מדהים". למרות זאת, מדגיש ג'מצ'י כי בניגוד לנאמר על ידי מספר שחקני עבר אחרים, מכות מתחת לחגורה, כמו זו שהעניק פניני למאריץ', היו עניין שבשגרה בתקופתו. "אמנם נדב לא היה עושה דברים כאלה, אבל אחרים כן. "יותר קשה לומר אלו דברים לא עשו בליגה בזמני, מאשר להגיד מה כן עשו. היו מורידים לי את המכנסיים, היו תולשים לי שיערות, וזה ממש לא הכול. עשו לי באמת הכל. דברים כאלה היו בכדורסל לפני כן ויהיו גם אחר כך. פניני הוא זה שעושה את זה גם היום".
דרק שארפ
גם שארפ, כמו כל המוזכרים למעלה, לא בחל באף אמצעי על הפרקט, אך בניגוד אליהם, היה לו גם יתרון ייחודי: הערמומיות שלו נתפסה כחיננית. השילוב בין נמיכות הקומה, התעוזה, החינניות והבייבי פייס הפכו אותו ליקיר האוהדים ביד אליהו תוך זמן קצר, בזמן שעבור אוהדי היריבה הוא היה סמל למשחק לא ספורטיבי. עבורם הוא היה כמעט שד קטן. הוא התחזה, סחט פעם אחר פעם עבירות באמצעות פלופים, זאת בזמן שהוא עצמו היה שומר באגרסיביות יוצאת דופן. למזלו, גם הפרסונה החביבה מחוץ למגרש תרמה לו רבות, ותדמיתו כמצחיקן קטן ולא מזיק, סייעה לו פעמים רבות במצבים בהם עלול היה להיענש. גם הוא כמובן נחשב למכביסט בדם.
תקרית זכורה: אפילו שהיה שחקן מלוכלך ממדרגה ראשונה, שארפ מעולם לא נקלע לקטטה. התקריות בהן היה מעורב לא היו תקריות של ממש, כי אם תחבולות מחוכמות שאלתר במקום ונצרבו בתודעה של כל אוהדי מכבי תל אביב. זכור במיוחד טריק אחד שנחשב לגאוני, אך עם זאת חסר כל מידה של ספורטיביות: שניות ספורות לסיום משחק החוץ נגד אלבה ברלין, עם יתרון נקודה למכבי תל אביב, שארפ נאבק על הכדור עם שחקן גרמני והשופט פסק לכדור ביניים. שארפ הנמוך פברק פציעה, ולקול מחאתם של מאמן אלבה והקהל הגרמני ירד לספסל ואפשר לשחקן הגבוה ממנו בכ-30 סנטימטרים, חוסיין בשוק, לקפוץ במקומו לכדור הגורלי. כשנשמעה שריקת הסיום שארפ כבר קפץ משמחה, כאחרון האוהדים.
מדד פניני: "היו שחקנים יותר מלוכלכים מדרק, אין בכלל מקום להשוואה בינו לבין פניני", אומר גור שלף. "דרק היה תיאטרלי יותר, הוא היה עושה הצגות, ואפשר לומר שהוא היה עלוקה, אבל הוא מעולם לא לקח את זה לקצה כמו פניני".
הטריק המפורסם של שארפ (החל מ-5:20 לערך)
תקרית פניני-מאריץ': נקודת שפל חדשה או התחסדות? עוד שחקני עבר ממכבי תל אביב עונים
דורון ג'מצ'י: "יש כאן לא מעט צביעות. מעלים את פניני על המוקד רק משום שהוא ומכבי תל אביב מביאים רייטינג. אני לא מעודד אלימות במגרשים, בדיוק ההיפך. בגלל זה אני מודאג רק בשבועות האחרונים ראיתי כמה מקרים הרבה יותר חמורים. רביב לימונד ירק על אבירם זליקוביץ', שחקן בני הרצליה, ולא נענש. מאמן בני הרצליה, אפי בירנבוים, איים על שופט במהלך משחק ונקנס ב-5,000 שקל. זה רציני? בכל ליגה מתוקנת הוא היה סופג עונש חמור בהרבה. הרי מה יותר גרוע? מה יותר מסוכן מקרים כאלה, או המקרה של פניני, שהתרחש במהלך משחק, ואולי אפילו לא בכוונה תחילה? את פניני רוצים להעמיד לדין על ניסיון לרצח, ואת בירנבוים מגבים? גם לתקשורת יש אחריות על זה. למה היא לא מזדעקת על הפארסה של בירנבוים? אם היו באמת מנסים לחנך, היה ניסיון לייצר מידתיות. לצערי, אין לנו את זה".
מיקי ברקוביץ': "מה שהוא עשה לא מכובד, גם למכבי תל אביב וגם לעצמו. בספורט לפעמים קורה שעוברים גבולות מסוימים, אבל אצל פניני זו לא הפעם הראשונה. הוא חייב להבין שהוא שחקן מכבי תל אביב ונבחרת ישראל - אלה שתי מסגרות שמייצגות את מדינת ישראל בכבוד. הוא צריך ללמוד לרסן את עצמו ולא לעשות דברים כאלה שוב. אני מקווה שהפעם הוא יפיק את הלקח".
גור שלף: "שאף אחד לא יספר סיפורים פניני ומכבי יודעים שמה שקרה לא היה טעות אנוש. הוא מספיק חכם כדי להבין שהוא עשה טעות. בעיניי, זה מדאיג מאוד שהוא לא לומד. מי שנכווה פעם אחת צריך לדעת להתרחק מהדברים הללו כמו מאש, אבל זה כנראה עדיין האינסטינקט שלו. כל אחד יכול לטעות, אבל אם הטעות חוזרת על עצמה, זו כבר בעיה גדולה בהרבה".
