כשהוא היה בן 18, טוני פארקר סימן שתי מטרות. הוא אמר למאמן שלו בנבחרות הצעירות של צרפת: "אני אשחק ב-NBA, ויום אחד צרפת תכיר בי כשחקן גדול". פארקר יכול לסמן וי גדול ליד שתיהן. כשמאחוריו 11 עונות ב-NBA, שלוש אליפויות, חמש הופעות אולסטאר, שתי בחירות לחמישייה השנייה של העונה, בחירה נוספת לחמישייה שלישית, ו-MVP של גמר ה-NBA, פארקר יכול להכתיר את עצמו כגדול שחקני הכדורסל של צרפת בכל הזמנים. אליפות אירופה האחרונה הייתה החותמת הסופית. פארקר הצליח לעשות ברמה הלאומית את מה שעשה ברמה האישית, ולהוביל את נבחרת צרפת למדליית הזהב, כשהוא קוטף בדרך תואר ה-MVP. לאחרונה ה"גאזטה דלו ספורט" העניק לו בפעם השנייה את תואר שחקן השנה האירופאי, וצירף אותו לחבורה מאוד מכובדת של שחקנים שזכו בפרס יותר מפעם אחת: דירק נוביצקי, ארווידאס סאבוניס, טוני קוקוץ', דראזן פטרוביץ', ופאו גאסול.
בעונה הנוכחית, ואולי בגלל הקיץ המאוד עמוס שעבר עליו, כמות הדקות של פארקר ירדה מעט, והתפוקה שלו בעקבותיה. הוא עדיין מוביל את הספרס בנקודות (18.1), אסיסטים (6.3) ודקות משחק (היחיד שעובר את השלושים עם 31.3 למשחק), אבל זה נמוך מה- 20.3 נק' ו-7.6 אס' שהיו לו ב-32.9 דקות בעונה שעברה. מצד שני, סן אנטוניו רצה מצוין, ככה שאין שום סיבה להגביר את העומס על פארקר. השלישייה הגדולה - פארקר, דאנקן, ג'ינובילי - עשתה צעד אחורה, בלי שאף שחקן אחר ממש עשה צעד קדימה ולקח על עצמו יותר. קאווי לאונרד ודני גרין, לדוגמה, לא המשיכו את סדרת הגמר המצוינת שלהם, וחזרו להיות שחקני משנה. פארקר, המנוע של כל העסק הזה, נראה השנה מעט מאופק יותר, אולי אלה הפציעות הקלות מהן סבל לאחרונה, אולי עייפות בעקבות הקיץ הארוך והמרגש, אבל, כאמור, זה לא מפריע לספרס להישאר בצמרת המערב. ככה זה כשהשיטה והמאמן חזקים מהשחקנים.
הדאגה היחידה לאוהדי הספרס היא שהם עדיין לא נצחו אף קבוצת צמרת העונה. שלושה הפסדים לאוקלהומה סיטי (בארחון פארקר הצטיין עם 37 נקודות), שני הפסדים לפורטלנד, הפסד למיאמי והפסד לאינדיאנה. יש להם מאזן 4:33 נגד שאר הליגה, פופוביץ' כבר ימצא את הפתרונות להתמודד עם הקבוצות המדוברות כשזה יהיה באמת חשוב.
טוני פארקר הגיע ל-NBA בעונת 2000/01. אף אחד לא ראה ברכז הצרפתי הצנום פוטנציאל גדול מדי. הספרס הזמינו אותו למבחנים, וגרג פופוביץ' שלח אותו לשחק נגד לאנס בלאנקס, שחקן NBA לשעבר, ששיחק נגד פארקר בפיזיות והצליח להמם אותו. פופוביץ' היה כבר מוכן לוותר עליו אחרי 10 דקות. קלטת ביצועים של פארקר גרמה לו לשנות את דעתו, והוא הזמין אותו לאימון נוסף, שבו פארקר הצליח לשכנע את פופוביץ' לבחור בו. הספרס "הימרו" על פארקר בבחירה ה-28 באותו דראפט, וקשה לומר שהם מצטערים. השחקן היחיד שיכול להתחרות עם פארקר על תואר השחקן הטוב ביותר מאותו דראפט הוא פאו גאסול שנבחר שלישי.
לאורך הקריירה שלו, פארקר הראה שיפור עקבי, למעט הקליעה משלוש. בשנים הראשונות פארקר עוד זרק, 2 שלשות למשחק, אבל החל מהעונה החמישית ירד לפחות משלשה. הוא התייצב בעונות האחרונות על זריקה למשחק, והעונה קולע ב-43%. החלק המפתיע הוא שזה מעולם לא האט אותו, ורק הפך אותו לשחקן יעיל יותר. הוא התמקד בדברים אותם הוא עושה בצורה טובה יותר, החדירות, הסלים באזור הטבעת, וקליעה קטלנית מהאזור שבין קו העונשין לקשת השלוש. אי אפשר לכתוב על פארקר בלי להתייחס לאחוזי השדה המצוינים שלו. 49.5% לאורך הקריירה, ולא מעט עונות שבהן הוא עובר את ה-50%. זה אחוז מצוין לגארד, שחקן שרוב הזריקות שלו אמורים להגיע מבחוץ.
בעונה שעברה פארקר ודאנקן הובילו את הספרס פעם נוספת לגמר ה-NBA. במשחק מספר 1 פארקר קלע סל קלאץ' שעזר לקבוצה לנצח. גם במשחק 6 שמופיע לאוהדי הספרס בסיוטים פארקר קלע סל חשוב בדקות הסיום, סיום שעדיף לא להזכיר. פארקר המתיק את הטעם המר של אותו פספוס באליפות אירופה, אבל הספרס לא אוהבים במיוחד את השחיקה המתמשכת של השחקנים שלהם והיו שמחים אם פארקר היה נוח יותר.
פארקר טוב בלייצר סלים בעיקר לעצמו, ואת רוב האסיסטים שלו הוא משיג כתוצאה מהתנועה הרבה בהתקפה של הספרס, ובעזרתו האדיבה של טים דאנקן. הספרס מריצים המון חסימות למטה, בזמן שקאווי לאונרד, דני גרין ומרקו בלינלי רצים על הקווים. פארקר מחזיק את הכדור, ואחראי לספק את הכדור לאחד מהם בזמן הנכון. מהלך נוסף שמייצר לפארקר המון אסיסטים הוא הפיק אנד פופ עם טים דאנקן. השחקן ששומר על דאנקן עושה צעד כדי לחסום לפארקר את החדירה, ופארקר מוריד לדאנקן כדור לזריקה משישה מטר. הכדורסל הפשוט והקבוצתי של גרג פופוביץ'. כשמבצעים אותו ברמה גבוהה זו של פארקר ודאנקן, אין פלא שהיריבות לא מצליחות במשך שנים למצוא לו פתרון יעיל. פארקר הוא זה שמניע את כל העסק, הספרס הם כבר מזמן הקבוצה "שלו".
פארקר מרבה לשחק את הפיק אנד רול ויודע לתקוף אותו בצורה מהירה. כדי לנצל את יתרונותיו, ובגלל שהוא לא קלע שלשות גדול, הפיק אנד רול מתחיל בתוך קשת השלוש, האזור ממנו הוא מסוכן. אם השומר שלו עובר מתחת לחסימה, פארקר יקלע את הזריקה החופשית. אם השומר שלו עובר דרך החסימה פארקר יחדור לסל, ימשוך שחקן מגן נוסף, וימצא את השחקן החופשי. מכיוון שהמהלך מתחיל בתוך האזור ממנו פארקר אפקטיבי, קשה מאוד לעצור אותו.
פופוביץ' שולח גם את פארקר לרוץ מסביב לחסימות. במקרה הזה דאנקן או בוריס דיאו, שני גבוהים שיודעים למסור יחזיקו את הכדור באזור קשת השלוש, ופארקר ירוץ מתחת לחסימות. הוא יצא באזור קו העונשין ויקבל את הכדור בסיבוב לכיוון הסל. מכאן הוא יכול לעלות לזריקה, או להמשיך את התנועה ולחדור לסל.
החדירה של פארקר כמעט בלתי עצירה. יש לו את היכולת לזוז הצידה ולשנות כיוון מבלי שהמגנים יספיקו להגיב, גם הזריזים שבהם. שחקנים שמנסים לסחוט ממנו עבירת תוקף מרגישים בעיקר את הרוח כשהוא עובר לידם. שחקנים שעושים תנועה חזקה מדי לצד אחד, יראו את פארקר משנה כיוון בקלילות לצד השני. וכאמור יכולת הסיום שלו ליד הטבעת היא מהטובות בליגה. הוא מזהה את החורים בהגנה, ותוקף אותם במהירות מסחררת, הוא זורק את הכדור בקשת גבוהה שמאוד קשה לחסימה, הוא מיומן מאוד בזריקות שנראות קשות, אבל אצלו זה שתי נקודות.
העונה, באופן קצת מפתיע, ההתקפה של הספרס, זו שתלויה לחלוטין ביכולתו לנהל אותה, הצליחה להסתדר בלעדיו בארבעת המשחקים שהחמיץ, וסן אנטוניו ניצחה בהם. וזאת בדיוק הפריבילגיה שיש לפארקר, בשונה מרכזים גדולים אחרים בליגה קבוצה שיטתית ומנוסה שיודעת להתגבר על חסרונו לזמן קצר ולאפשר לו את המנוחה הדרושה כדי שיוכל להוביל אותה רחוק.
מחוץ למגרש, פארקר עלה לכותרות בהקשר לתנועת ה"קוונלה". לאחר שאנלקה ביצע את התנועה על מגרש הכדורגל, מרכז ויזנטל דרש מפרקר להתנצל על תמונות שלו מבצע את התנועה, הצדעה במועל יד הפוך. פארקר הוציא התנצלות דרך יחסי הציבור של סן אנטוניו ספרס. הוא טען שלא ידע על המשמעויות השליליות, ולא יחזור עליה שוב. הוא יצא מהפרשה הזו פרווה, כמו גם מפרשיות קודמות שדבקו בשמו (נפצע בקטטה במועדון, ושמועות מהסוג המיני שעדיף לא לחזור עליהן פה), פרווה כמו המועדון שבו הוא משחק, שנדמה תמיד כי הוא מעורר רגשות אך ורק בקרב אוהדיו.
פארקר כבר החמיץ ארבעה משחקים העונה, חלקם לצרכי מנוחה, וכנראה שהקצב הזה יימשך עד סוף העונה. הספרס ידעו לנצח בלעדיו. כל זמן שהספרס בצמרת המערב, אין להם שום סיבה לאמץ אותו יתר על המידה. המטרה של פופוביץ' תהיה כמו תמיד להביא את השחקנים בריאים לפלייאוף, ולתת להם לעשות את העבודה משם. בפלייאוף אנחנו נראה פארקר אחר. יותר דקות, יותר זריקות, יותר אחריות. איבוד האליפות, כמו גם הזכייה באליפות אירופה, ידחפו את פארקר קדימה, ולמרות העייפות, הוא יהיה מוכן שהעונה הנוכחית תגמר עמוק ביוני, במפגש עם אדם סילבר. אפילו הקומישנר מתחלף, אבל הספרס עדיין איתנו.
