4: מסך הברזל
קבלו נתון: רק פעמיים בעידן ג'ורדי קרויף מכבי תל אביב לא ניצחה שני משחקים ברציפות. עכשיו שווה להתעכב על זה קצת. 70 משחקים בכל המסגרות. 46 ניצחונות, 71.4 אחוזי הצלחה ובסך הכול פעמיים שהקבוצה ייצרה "רצף" של שני משחקים ללא ניצחון. סתם לצורך ההשוואה, לריאל מדריד הגדולה זה קרה שלוש פעמים באותו פרק זמן. מדובר בנתון מדהים. מעבר לדומיננטיות מקצועית מוחלטת בליגה פתטית (תשע נקודות בין מקום שלישי לתשיעי מלמדות על חולשה יחסית ברמה יותר מאשר על עניין ושוויוניות), אפשר ליחס אותו לכמה רבדים: נטרול לחץ, חוזק מנטאלי עצום ושליטה אבסולוטית של הצוותים המקצועיים בחדר ההלבשה. כל אלו חוסים תחת רובד העל: מסך מגן בין המועדון והקבוצה לתקשורת. ואת זה גם בריאל לא הצליחו לעשות.
היכולת להתאושש מהפסדים מהווה את ההבדל המשמעותי בין הצהובים לשאר הליגה. מספיק להעיף מבט למתרחש מסביב. אז מה היה לנו העונה? בהפועל תל אביב כולם יצאו נגד כולם: השחקנים נגד המאמן, הבעלים נגד חברי הדירקטוריון ובעלי מניות נגד רוכשי המנויים. כאוס מוחלט. במכבי חיפה לא ידעו איך לעצור את כדור השלג המתגלגל וכך הפסד הופך למשבר ומשבר הופך לקטסטרופה. בית"ר? 10 דקות רעות, הקהל על הגדרות, המאמן משלם את המחיר והבעלים מבצע מהפכה רבתי בסגל. ויש גם מחאה נגד ייטב לוזון, נגד יואב כץ, נגד משה דמאיו ונגד מאיה דמאיו. אבל במכבי תל אביב, עד לא מזמן המועדון הכי לחוץ בישראל, הכול מתנהל כשורה. הקו נשאר זהה ומונוטוני. אין לחץ. אין אופוריה. אין הצהרות. אין בלאגן. כל אחד נשאר בפינה שלו וממלא את החלק שלו. ואל תפריעו לעבוד. ששש... שקט. שקט מעצבן.
פעם דברים היו אחרת. הקהל הצהוב היה מעורב בקבלת ההחלטות והלחץ שיחק תפקיד מרכזי. גם בתקופות טובות המצב היה כל כך עדין עד שתקרית קטנה או תוצאה לא טובה ערערו לחלוטין את האיזון. המועדון סבל מהפרעה דו קוטבית. נשמע רחוק? זו הייתה המציאות בקרית שלום עד לפני שנתיים. ואז הגיע קרויף. והמהפך המחשבתי הזה הוא ההישג הכי גדול שלו. יותר מהאליפות. הדרך שלו לנטרל את הלחץ הייתה לשלוט בסיקור התקשורתי. מכבי תל אביב מתנהלת תקשורתית כמו שהאחות מהכדורסל התנהלה לפני כמה עשורים. כולם עומדים בצד ומתפעלים. מהופנטים מהפלא הניהולי. המידע זורם בצורה שמזכירה אם שמאכילה תינוק. כל שחקן בחדר ההלבשה מתבטא כאילו היה דובר המועדון. נסה לייצר מהומה ותיתקל בקיר. השבוע, רץ בפייסבוק קמפיין בשם "המשלוח מאירופה בדרך". הערפל התקשורתי הביא לגל שמועות על שחקן שנחת לחתימה, אך אחרי ימים של ספקולציות התברר שהמשלוח בסך הכול מכיל את חולצות המשחק הרשמיות של הליגה האירופית.
וכשהתקשורת לא נכנסת לקרביים של חדר ההלבשה, קל לשדר לשחקנים עסקים כרגיל ולהרים קבוצה מהפסד. למכבי תל אביב היו ארבעה כאלה העונה ועד כה היא התאוששה מהם בצורה מופתית. אחרי משחק בינוני בבאזל (1:0), סיפקו הצהובים תצוגה מלאת אופי בגומלין והשתיקו ביקורות מוקדמות. אחרי תצוגת הנפל בפרנקפורט (2:0) באה רביעייה לרשת של סכנין ואחרי המפלה בבאר שבע (3:2) הגיעה ההצגה מול הגרמנים בבלומפילד. גם ההפסד הרביעי בקרית שמונה הוגדר השבוע כתקלה ותו לא. פאולו סוזה כל כך לא התרגש ממנו עד שהרשה לעצמו לצאת לביקור משפחתי. בשבת, מחכה לו אשדוד. משהו טוב קורה השנה באשדוד. למרות מאזן החוץ הגרוע, לא מדובר עוד בקבוצה חסרת עמוד השדרה שמתרפסת בפני הגדולות ומתפרקת מולן. עכשיו מגיע מבחן אופי משמעותי. לשתי הקבוצות.
התחזית לשבת: מאז עונת 2004/5 אשדוד לא ניצחה את מכבי תל אביב בבלומפילד ולא סיימה עונה מעליה בטבלה. אין סיבה נראית לעין שהקו הזה לא יימשך.
שימו לב: בדו"ח סיכום הקמפיין שנחשף בוואלה! ספורט כתב אלי גוטמן שיחסי העבודה מול תקשורת הספורט לא נתנו לו שקט. מתי יהיה תואם קרויף גם בנבחרת?
4: שומר מסך
מהמקום האחרון בשוויץ למקום האחרון בליגת העל. חצי שנה בלבד בתור שגריר הספיקה לאוהד קדוסי. השבוע הוא נפרד סופית מלוזאן וחתם בבני יהודה, התחנה השביעית שלו בליגת העל והשמינית בקריירה. אפשר להבין את ההחלטה של החלוץ. עם מאזן עלוב של שבע נקודות ו-14 שערי זכות בלבד במחצית עונה בשוויץ, לוזאן היא יורדת בטוחה. שק החבטות של הליגה. שלושה מאמנים שונים עברו במועדון מתחילת העונה. בחודש נובמבר הגיע מרקו סימונה כדי להציל את המצב. האיטלקי מוגדר כג'נרל מנג'ר רק מכיוון שאין לו תעודת מאמן. בפועל הוא האיש החזק והמחליט. "המצב רע, אבל לא בלתי אפשרי", הצהיר סימונה עם הגעתו. גם ראשי המועדון טוענים שהם מאמינים בהישארות, אבל במקביל מתכננים שם בנייה מחדש. לקדוסי, שבשני המשחקים לפני הפגרה כלל לא שותף, זה פחות מתאים. הוא הרגיש שבמצב המקצועי הנוכחי אין לו עוד מה לחפש בלוזאן.
ההחלטה לשוב לישראל התקבלה אצלו עוד לפני היציאה לפגרת החורף. בשבועות האחרונים ניהל מגעים עם קבוצות ליגת העל כאשר על הפרק עמדה דרישה מרכזית אחת: חוזה לשנתיים וחצי. בני סכנין, הקבוצה בה ביצע את הפריצה ובה שיקם את הקריירה שלו בליגת העל, הגישה הצעה רשמית, אך נסוגה מיד כששמעה על הבקשה לחוזה ארוך טווח. בעכו, הקבוצה ממנה יצא לאירופה, עוד ניסו לשכנעו להתפשר על עונה וחצי, אבל קדוסי לא היה מוכן לשמוע. הוא הלך למקום שהבטיח לו יציבות גם במחיר של ירידת ליגה.
בגיל 29, קדוסי רוצה למצוא לראשונה בקריירה בית חם. הוא גדל בחממה של הלוזונים, אבל לא השתקע. מגיל צעיר הוא נודד. תשעה מעברים בשמונה שנים. רק בקבוצה אחת - הפועל באר שבע - נשאר יותר מעונה אחת. בכלל, מדובר בשחקן לא מוגדר. איש של עליות וירידות. חורר רשתות בלאומית בעליות של סכנין (2006/7) ובאר שבע (2008/9), אבל קרטע בליגת העל. רק בשנתיים האחרונות הטביע את חותמו כחלוץ לגיטימי עם שערים בדאבל פיגרס בסכנין ועכו. הוא לא שיחק בגדולות וההישג הגדול ביותר שלו הוא המקום השמיני עם סכנין. אלא שדווקא הרזומה העשיר בקרבות תחתית והצורך העז של הזהובים בסקורר של ממש הופך את השידוך למעניין.
ייתכן שקפיצת המדרגה ללוזאן הייתה גדולה מדי, אבל בגילו קדוסי רצה להתנסות וזה מובן. הוא רשם 14 הופעות (שש בהרכב) ולא כבש. חצי העונה בשוויץ לא תרמה לשדרג את מעמדו לחלוץ שמבוקש גם על ידי הגדולות. אלא שהאתגר שעומד בפניו גדול יותר. הוא מגיע לקבוצה ששכחה מהו חלוץ. פדרו גלבאן היה מלך שערי הזהובים בארבע העונות האחרונות. לפניו, בין 2006 ל-2009 היו אלה ליאור אסולין, משה ביטון ואלירן עטר. כאן טמונה הבעיה של בני יהודה. הקבוצה התרגלה לגלבאן. איתו לא היה לה צורך בחלוץ דומיננטי כמו השמות שהוזכרו. בלעדיו, נותר ואקום ששחקנים כמו אדם הרפקה לא יכולים למלא. לפיכך, שלושה מארבעת שחקני הרכש שהגיעו בינואר הם שחקני התקפה: חן עזריאל, ג'יימס קין וקדוסי, ממנו יצפו לספק את המספרים ולהפוך למבקיע הדומיננטי. לקדוסי יש הזדמנות לקבל את מה שרצה. לתקוע יתד. להפוך למלך השכונה. ובמקרה גרוע, לדמאיו יש כבר קבלן עליות חתום לעונה הבאה.
התחזית לשבת: העיניים יהיו נשואות לגלבאן שרוצה לשבור שיא שערים לשחקן זר מול האקסית המיתולוגית, אבל היורש אמיר עגייב יכול לגנוב את ההצגה.
שימו לב: עם עזריאל, קין וקדוסי, יישאר ליוסי אבוקסיס מקום לקדם גם את גיל יצחק?
2: המסכה
בקלות בלתי נסבלת מצא השבוע את עצמו שחקן הפועל ניר רמת השרון כחשוד בהטיית משחקים. סוג של חשוד לפחות. כי למרות שמדובר בעבירה פלילית, תלונה במשטרה לא הוגשה והחקירה מתנהלת בין כותלי משרד החקירות "ויצמן-יער", כשבמקביל המשפט כבר הסתיים וגזר הדין כבר ניתן. בתקשורת. השתלשלות הפרשה מעלה בעיות שלא יכולות להתקבל עד הדעת. אנשי רמת השרון טוענים שקיבלו מידע, בין היתר מגורם בכיר בכדורגל הישראלי, לפיו שחקן הנמצא בחובות הימר נגד הקבוצה. אותם גורמים דאגו להעביר את המידע גם לתקשורת והיא זו שיידעה, למשל, את המאמן חיים שאבו. מכאן התנהל מחול שדים. האם ישנן ראיות לכאורה? אם כן, מדוע בחר אותו גורם שלא להעבירן למשטרה ופנה לתקשורת? ואם אין ראיות לכאורה, האם על סמך שמועה ובלי חקירה פורמאלית ניתן לפרסם חשדות כה חמורים נגד אדם גם בלי לציין את שמו או שמדובר בפרסום שבמקרה הטוב מוקדם ובמקרה הגרוע לא אחראי?
מדובר בסוגיות מעיקות וקשה שלא לתהות לאן הגענו. אם כל טעות של שוער, הרחקה רעה של בלם או החמצה של חלוץ תביא לחשד בהטיית משחק, הרי שמדובר במצב מסוכן. פרסום לא אחראי שכזה יכול לתת כוח לגורמים אינטרסנטים כאלה ואחרים להפיץ האשמות נגד יריביהם ולקבל חשיפה תקשורתית. גם ההתנהלות של רמת השרון לקתה בחסר. אף אחד לא מיהר לצאת להגנת השחקן בצורה חד משמעית. היו"ר דני לאופר זרק את תפוח האדמה הלוהט להתאחדות בטענה שאין ביכולתו ובהבנתו לחקור את המקרה ושם מיהרו לקפוץ על העגלה. כנהוג במחוזותינו, גם פוליטיקאים ואנשי ציבור הצטרפו לחגיגה וקראו לפתוח בחקירה. הרי נורמה ישראלית היא שלפני שבודקים ויורדים לשורש העניין, חובה לנפח ולהתלהם. ביום חמישי עבר השחקן המדובר בדיקת פוליגרף, אבל זה לא ממש משנה אם יצא דובר אמת או לא. מכיוון שכל גורם בכדורגל הישראלי יודע במי מדובר, השם שלו הוכתם לעד. צדק צדק תרדוף.
