בשנים האחרונות, יש עלייה משמעותית בשימוש בנתונים סטטיסטיים בכדורגל. כבר לא מדובר רק בשערים, בישולים, כרטיסים, עבירות, נבדלים ובמקרה הטוב כמות מסירות ואחוזי החזקה בכדור. כיום קיימים אתרים שמסוגלים לספק נתונים מורכבים ומפורטים הרבה יותר, מרמת הפעולות הבודדות במשחק מסוים ועד למגמות על פני עונות. זה עדיין רחוק מהשימוש בסטטיסטיקה בענפי הספורט האמריקאים, גם בגלל אובססיית המספרים האמריקאית וגם משום שקשה יותר לפרק לגורמים את משחק הכדורגל. המפנה הסטטיסטי בכדורגל נמצא בתחילת דרכו, וזה בא לידי ביטוי בכך שלא כל הנתונים נגישים לקהל הרחב ובכך שאתרים שונים משתמשים במדדים שונים, בדרך כלל כאלה שנבנו ע"י פרשני הבית. אך כבר עכשיו ניתן לזהות את השינוי, הפרשנות מבוססת המספרים ביססה את עצמה והפכה למגמה פרשנית בולטת.
מדור זה מצטרף למגמה. מטרתו תהיה לנתח תופעות ולנסות לענות על שאלות מרכזיות תוך שימוש נרחב בכלים סטטיסטיים. המספרים לא יכולים לספק תמונה מלאה, אין תחליף לצפייה במשחקים, אך הם יכולים לספק את הבסיס לניתוח, בסיס שפרשנים רבים נוטים להתעלם ממנו.
האם יש מדד אחד שיכול ליצור השוואה בין הקבוצות של ברצלונה בשנים השונות? אחוז צבירת הנקודות סובל מאפקט תקרה - בכל השנים הוא היה קרוב מאוד ל-100, מה שמקשה על יכולת ההבחנה. הפרש השערים מושפע יותר מדי ממשחקים בודדים שלא בהכרח מייצגים את הכלל. לכן, מספר פרשנים מעדיפים להשתמש בכמות בעיטות לשער וכמות בעיטות למסגרת כמדד מייצג של איכות קבוצה, הסיבה לכך היא שזה הנתון הבודד בעל הקשר הסטטיסטי הגבוה ביותר להצלחה. הפרשנים האלה פיתחו מדד בשם shot dominance - חלוקת כמות הבעיטות הממוצעת של קבוצה בכמות הבעיטות הממוצעת של היריבה שלה. מדד דומה לכך בודק באופן דומה את כמות הבעיטות למסגרת. בשני המקרים, כמובן, ככל שהיחס גדול יותר איכות הקבוצה במדד גבוהה יותר. בטבלה ניתן לראות את שני המדדים של ברצלונה בעונות בהן קיימים נתונים מסודרים (משחקי ליגה בלבד):
המגמה שעולה מהטבלה היא של שיפור הדרגתי עד עונת 2011/12 (דווקא העונה היחידה בה בארסה לא זכתה באליפות, אבל הפרש השערים היה הגבוה ביותר), ירידה חדה בעונה שעברה ושיפור קל בעונה הנוכחית.
מכיוון שמדד ה-shot dominance לוקח בחשבון את הבעיטות לשער בשני צדי המגרש, השאלה המתבקשת הבאה היא האם השינויים בשנתיים האחרונות נובעים מירידה ביכולת ההתקפית או ההגנתית. התשובה לשאלה הזו יוצרת הבחנה בין השנים. ב-2012/13, הירידה הייתה בשני הצדדים- בארסה בעטה כשתי בעיטות פחות לשער ובעיטה אחת פחות למסגרת מממוצע השנים הקודמות, היריבות בעטו כפעם אחת יותר לשער ומעט יותר למסגרת. השנה, ההתקפה חזרה לנתונים של השנים הטובות בעוד שההגנה מאפשרת אפילו יותר בעיטות מאשר בעונה שעברה, גם באופן כללי (9.2 מול 9.1) וגם למסגרת (3.8 מול 3.4).
הנתון הזה חשוב כי הוא מנוגד לכמות הספיגות. בשנה שעברה בארסה ספגה יותר משער למשחק והשנה היא סופגת 0.66 שערים למשחק, ולכן הדעה הרווחת היא שההגנה דווקא השתפרה. נתוני הבעיטות מעלים את האפשרות שהסיבה המרכזית לכמות הספיגות הנמוכה היא יכולת יוצאת דופן של השוער ויקטור ואלדס במשחקים בהם שיחק העונה. ואלדס מספק נתון מרשים ונדיר במיוחד- היריבות צריכות לבעוט 14.6 פעמים כדי להכניע אותו פעם אחת (אם מתעלמים מפנדלים הוא סופג כל 16.6 בעיטות). המחליף שלו פינטו, לעומת זאת, ספג שער כל 9.3 בעיטות. לכן, היכולת של ואלדס השנה עשויה להסתיר בעיות שעדיין קיימות בהגנה (והופכת את שאלת המחליף שלו לחשובה אפילו יותר).
בברצלונה מודעים לבעיות בהגנה וכבר תקופה ארוכה שהם מחפשים בלם, אבל לפי המספרים יכול להיות שכל מה שטאטה מרטינו צריך לעשות זה לתת לבלם הטוב ביותר שלו לשחק. בהיררכיה של מרטינו, מארק ברטרה נמצא מאחוריי ג'רארד פיקה, קרלס פויול (כשהוא כשיר) וחאבייר מסצ'ראנו. אך בעוד פיקה בירידה, פויול בשלהי הקריירה ומסצ'ראנו נמוך עבור בלם ונוטה לבצע טעויות, ברטרה נראה כמו החבילה השלמה בהזדמנויות שהוא מקבל.
הנתונים תומכים בתחושה הזו. בתשעה משחקי ליגה בהם ברטרה שיחק רוב המשחק, הקבוצה ספגה ארבעה שערים, בתשעת האחרים היא ספגה שמונה שערים. המספרים האישיים שלו מושפעים משני משחקים בהם נכנס בדקות האחרונות, אם מתעלמים מהם, מגלים שחקן אקטיבי במיוחד שגם שומר על יעילות גבוהה. הממוצעים של תשעת המשחקים הם של 3.3 תיקולים למשחק (מקום 15 בליגה הספרדית ושני בברצלונה אחרי מסצ'ראנו), 3.7 חטיפות (מקום שני בליגה וראשון בברצלונה), 4.6 הרחקות כדור (מקום 46 בליגה ושני בברצלונה לפיקה) ו-0.9 חסימות של בעיטות (מקום שלישי משותף בליגה וראשון בברצלונה). לעומת זאת, הוא מבצע רק 0.9 עבירות במשחק (יותר מ-150 שחקנים בליגה מבצעים יותר) ומאפשר לשחקנים שמולו לבצע דריבל אחד במשחק (מקום 49 משותף בליגה).
קשה למדוד הגנה אישית במספרים, אך ככל שניתן, גם ברמה האישית וגם בקבוצתית, ברטרה מקבל את הציון הגבוה ביותר מבין שחקני ההגנה של בארסה השנה ללא תחרות ממשית. התרומה ההתקפית שלו פחותה מזו של פיקה ומסצ'ראנו, שמסוגלים לשלוח כדורים ארוכים ולהוביל כדור באפקטיביות גבוהה לבלמים, לכן ציוות שלו ליד אחד מהם נראה כמו השילוב היעיל ביותר עבור בארסה כרגע.
לעומת הירידה בשנתיים האחרונות ביכולת ההגנתית של הקבוצה, היעילות ההתקפית עברה מסלול מורכב יותר של ירידה בשנה שעברה ועלייה מחודשת השנה. העלייה השנה מרשימה במיוחד מאחר והיא מתרחשת ללא שערים ממצבים נייחים (הבעיטה החופשית של אלכסיס סאנצ'ס מול אלצ'ה בראשון הייתה שער הליגה הראשון של בארסה השנה ממצב נייח שאינו פנדל) וחלק גדול מהזמן (כמחצית מהמשחקים) ללא ליאו מסי שבשנה שעברה משחק ההתקפה היה תלוי בו כמעט לחלוטין. הקטאלונים מבקיעים 2.6 שערים למשחק ליגה ממשחק שוטף, חלקם הגדול ללא מסי, מה שמעיד על קבוצת התקפה חזקה מאוד.
לפני העלייה, חשוב לנסות להבין את הירידה. רוב הפרשנים הצביעו על ירידה בעוצמת מרכז השדה הקטלני כגורם לדעיכה ההתקפית וסימנו את צ'אבי כשחקן שכבר נמצא מעבר לשיא ובלעדיו זה לא אותו קישור. המספרים לא יכולים להסביר תופעות כמו שחיקה, עייפות החומר והשפעת הגיל על תפקוד, אבל הם יכולים לתאר מצב שעשוי להעיד עליהן. במקרה של צ'אבי, נתוני כמות המסירות ואחוזי ההצלחה הגבוהים שלהן לא השתנו, מה שנפגע בשנתיים האחרונות זו המעורבות שלו במהלכי התקפה. אך כאשר מוסיפים לו את הנתונים של שני שחקנים נוספים שנדמה שהתרומה ההתקפית שלהם בירידה לאחרונה- אינייסטה ודני אלבס, מתברר שהשינוי התרחש דווקא השנה ולא בשנה שעברה. כמות בישולים אינה מדד מספק לבחינת מעורבות התקפית, אבל קשה להתעלם מנתוני הבישולים בליגה של השלושה האלה:
אמנם מדובר רק בחצי עונה, אבל אין ספק שהשלישייה הזאת, שלא ניתן לדבר על בארסה הגדולה בלעדיה, מעורבת הרבה פחות במשחק ההתקפה של הקבוצה. אז איך ניתן להסביר את השינוי לטובה ביכולת ההתקפית הקבוצתית דווקא השנה? תשובה אפשרית ראשונה היא שעייפות החומר החלה לתת אותותיה בחצי השני של העונה שעברה, אחרי שבארסה כבר הבטיחה מעשית את האליפות, ובאה לידי ביטוי בולט במיוחד בשלבי הנוק-אאוט של ליגת האלופות. החלק השני של התשובה הזו הוא שהשנה בארסה הרבה פחות תלויה בשלישייה הזו כי יש שני שחקנים שנכנסים לנעליים שלהם. ססק פברגאס וניימאר הם שניים משלושת המבשלים הבולטים השנה בספרד ואחראים ביחד על 18 בישולים בחצי עונה בה שניהם נעדרו ממספר משחקים. אליהם ניתן לצרף את השדרוג ביכולת של פדרו ואלכסיס כדי להכריז על סוג של חילופי דורות.
השינוי הזה עשוי להיות הפתרון ההתקפי שבארסה זקוקה לו, זה שישדרג אותה גם במשחקים הגדולים. ניימאר מוסיף ממד של יצירתיות בחלק ההתקפי שעד כה הייתה נחלתו של מסי בלבד, גם פברגאס משחק בעמדה קדמית יותר מצ'אבי. ביחד, הם מעבירים את כובד המשחק ממרכז השדה לחלק ההתקפי. השלישייה צ'אבי-אינייסטה-בוסקטס תמשיך להניע כדור טוב יותר מכל מרכז שדה אחר, גם כשרק שניים מהשלושה משחקים, אך השנה בארסה כבר לא זקוקה לכך שהם גם ייצרו כמות משמעותית של מצבים. במילים אחרות- במקום למצוא יורש לצ'אבי, בארסה הנוכחית מחלקת את העבודה שלו בין שחקנים שונים, כולל הוא עצמו בחלקים הרלוונטיים. כאשר מסי יחזור, השינוי הזה אמור להיות בולט עוד יותר.
האם השינוי הזה יספיק כדי לכפר על הירידה ביכולת של שחקני המפתח, בעיקר צ'אבי, ולהאריך את חיי הקבוצה ההיסטורית? עוד מוקדם לקבוע, המבחנים האמתיים יהיו המשחקים הגדולים. השנה יהיו יותר מהם בזכות הגרלת שמינית גמר ליגת האלופות והשדרוג באתלטיקו מדריד, שכבר בשבת תארגן את אחד המבחנים המעניינים ביותר של העונה.