בראיון לאחר המשחק אמש (חמישי) מול גלאטסראיי, אמר דיוויד בלאט שלניצחון של מכבי אין הרבה משמעות. אין ספק שבליגה ארוכה בת 14 מחזורים, ניצחון אחד, יפה ככל שיהיה, הוא בסך הכל ניצחון אחד. למרות זאת, בערב כמעט נטול שגיאות מבחינתו של מאמן הצהובים, נדמה שהאמירה הזאת שגויה. גם אם מטרתה היחידה הייתה להגיע לאוזניהם של שחקניו ולהשאיר אותם עם הרגליים על הקרקע, או כל קלישאה מתאימה אחרת. קודם כל, ניצחון חוץ במאבק מול יריבה ישירה תיאורטית של מכבי על העלייה לשלב הבא הוא לא עניין של מה בכך, אבל לא זה הסיפור. בלאט יכול להכחיש ולהעמיד פני נעלב כאוות נפשו, כל אימת שהוא מעומת מול שאלות לא נעימות באשר להיעדר הסקס אפיל של הקבוצה שלו העונה. אבל זו האמת. ולפחות למשחק אחד בטורקיה, קיבלנו מכבי אחרת. תוססת, דינמית, ובעיקר קולעת.
ריקי היקמן הצטיין, מכבי תל אביב ניצחה את גלאטסראיי 84:94
דיוויד בלאט לא יצא מגדרו אחרי הניצחון בטורקיה
אם אפשר היה לסכם במילה אחת את הניצחון הגדול של הצהובים אמש, המילה תהיה מהנה. כי הרי היה משחק נעים לעין. אם ניתן יהיה להוסיף מילה אחת נוספת, היא תהיה מוזר. כי זה היה משחק שבו מרבית הציפיות והתכנונים המוקדמים הושלכו היאורה. מכבי תל אביב הגיעה, כהרגלה, מוכנה אל היריבה שלה וערה לחלוטין למאפייניה וחולשותיה. וחולשה מרכזית של הטורקים היא הקליעה מבחוץ. לא רק שגלאטסראיי היא אחת מקבוצות הקליעה הרעות ביותר ביורוליג העונה, אלא שעד כה היא הייתה הקבוצה הגרועה ביותר ביורוליג בקליעה לשלוש דווקא במשחקי הבית, עם 25% עלובים. נתון זה מתאים כמובן ככפפה ליד לבלאט שחי מניצול הפגיעות של קבוצות נטולות קליעה. בלאט הלך מהר מאוד למהלכי הבונקר הטקטיים שלו, וחטף מטר אדיר של שלשות (שיא עונתי לטורקים עם 14 שלשות).
מאפיין מרכזי של הטורקים העונה הוא הקצב האיטי, מספר הפוזשנים המצומצם במשחק וגם הסקור הנמוך, כשהטורקים קולעים בממוצע 70 נקודות למשחק. אז יכול להיות שראינו סימנים מוקדמים לרצון של מכבי לרוץ כבר בחלקים (המוצלחים) מהמשחק מול חולון בליגה השבוע ויכול להיות שדווקא גלאטסראיי היא זו ששאבה עידוד מוקדם וניסתה לרוץ, אבל מכבי הצליחה להביא את היריבה שלה לקצב שלחלוטין, לפחות בדיעבד, לא התאים לה.
עוד הנחת מוצא מוקדמת של מכבי נגעה לאופי ההגנתי הטורקי. עתמאן ידוע כמאמן שנסמך באופן משמעותי על טקטיקות ושטיקים הגנתיים. ההגנה של גלאטסראיי אמורה להיות מבוססת על הרבה מאוד חילופים הגנתיים, עזרות משמעותיות וחילופי הגנות. אולי נוכח ההנחה המוקדמת בדבר החולשה של מכבי ביכולת יצירה ממצבים של אחד על אחד, מיתן עתמאן עד מאוד את מינון הטקטיקה, ונשאר בחלקים גדולים מהמצופה עם הגנה קונבנציונלית יותר, כשהסייג המרכזי הוא עזרה קיצונית מהשחקן ששומר את יוגב אוחיון. ובתמורה הוא קיבל את אחד המשחקים הנדירים בהם נראו הצהובים כקבוצה ולה כלים משמעותיים במצבים של בידוד ואחד על אחד. זה הגיע בעיקר מריקי היקמן במשחק מצוין. וגם מאוחיון. בלאט לא היה חייב ללכת למצבי חסימת גארד לגארד כדי לגרום לארויו לשמור שחקני התקפה מאיימים מבחינתו. הבידודים הגיעו בעיקר על הפוינט גארד הפורטו ריקני, אומנם, אבל בלא מעט מאצ'אפים אחרים.
ועוד הנחה אחת לסיום. מיד לאחר העבירה הראשונה של ביג סופו, עבר בלאט מהאישית איתה פתח את המשחק להגנת מסקינג (אזורית שמתחלפת לאישית) כדי להגן על האיש הגדול. גם לאור היעדרותו של שון ג'יימס הפצוע. גם מאחר שהיווני הוא עדיין כלי התקפי קריטי מבחינת הצהובים. ואולי גם מאחר שהוא לא באמת חושב, עדיין, שאלכס טיוס יכול להתמודד לבדו עם הגבוהים היריבים ביורוליג. כזכור, כשאנחנו כותבים "לבדו", הכוונה היא כגבוה יחיד, מאחר שה-4 שמשחק לצידו הוא בסך הכל גארד ארוך. אז מצד אחד סיים סופו את המשחק בפלוס מינוס חיובי 10, אבל עם 0 ריבאונדים וים של קשיים הגנתיים. טיוס, מהצד השני, אמנם סיים עם פלוס מינוס שלילי (1), אבל התרומה שלו הייתה עצומה. זה לא רק הדאבל דאבל היפה של המתאזרח. אלה בעיקר הדינמיות והאקטיביות שהרימו את כל הקבוצה. בשורה התחתונה, לא מעט הנחות מוקדמות הוכחו כלא רלוונטיות, ואולי דווקא על הרקע הזה הניצחון של מכבי מרשים (ואטרקטיבי) יותר.
כתבנו על היקמן ואוחיון, החמאנו לטיוס ועוד לא דיברנו על שני המצטיינים של המשחק מבחינתי. דווין סמית' וגיא פניני, מעמדות 4 ו-3, הרימו את מכבי בשני פרמטרים להם היא נזקקה מאוד. סמית' שבר שיא עונתי, לקח 10 ריבאונדים וסייע למכבי סוף כל סוף להוריד יריבה אל מתחת לממוצע העונתי שלה בריבאונד התקפה. פניני שבר שיא עונתי, מסר 4 אסיסטים ולא מהאסיסטים שנזקפים לזכות מוסר מבלי שהוא עשה משהו מיוחד. פניני מסר אסיסטים "אמיתיים" ומשמעותיים. כאלה שמביכים הגנות ומייצרים בטחון במשחק ההתקפה.
אחרי שהחמאנו ופיארנו, חייבים קצת לקלקל. במשך שלושה רבעים, למרות פיגור קל, הרושם הכללי היה שזה מסוג המשחקים שהמארחת תנצח. שהטורקים שווים יותר מההפרש הקטן שבו הם מובילים, ושבסופו של יום הם ימצאו את הדרך לסגור עניין. אולי בגלל הקלות היחסית שבה הקבוצה של ארויו תפקדה בהתקפה. אולי בגלל שבצד של הטורקים יש את ארויו. אולי בגלל שאנחנו כבר מצפים ממכבי לשבוק חיים בסוף. דווקא בניצחון הגדול אמש, הפגינה מכבי פגיעות גדולה בהגנה. הצהובים נכנעו בקלות בלתי מתקבלת על הדעת מול מצבי חדירה של הגארדים היריבים [ובמיוחד ג'ו אינגלס, שכבר הרבה יותר מדי זמן נראה כמו החוליה החלשה בצד שבו אמורים לשמור], טעו יותר מדי פעמים במצבי עזרה הגנתיים [במיוחד טייריס רייס] והתקשו להסתדר מול הגו-טו-גאי היריב. בסופו של יום, בדיוק כמו שהקהל אוהב (והמאמן שונא), את השגיאות בהגנה תיקנה מכבי בצד שבו נותנים גולים.
ערב פתיחת משחקי הטופ 16, מרבית ההערכות המוקדמות התייחסו למכבי, גלאטסראיי וקובאן כקבוצות שיאבקו על מקומות 3-4 בבית. ניצחון החוץ במחזור הראשון יכול להפוך למקדמה משמעותית בקרב הזה אם יצליחו הצהובים לגבור על קובאן (בפעם השלישית העונה) בשבוע הבא. ניצחון גדול כזה, בטח ובטח בדרך שבו הוא הושג, אמורים לתת למכבי את הבטחון והרוח הגבית לייצר כאן את המומנטום לו היא זקוקה. ימים יגידו אם תצוגת ההתקפה היפה מול גלאטסראיי הייתה הבלחה חד פעמית או חלק מהפנמה והתקדמות של בלאט ו/או שחקניו. אם המשחק הזה ישמש כנקודת התייחסות ממנה צומחת מכבי אחרת, יהיו כאן המון מבינים, פרשנים (ומנהלים) שיחובו וואחד סליחה ומחילה למאמן של הצהובים.