מסע בין כוכבים

חתול בשאק: החיבור בין דווייט הווארד ליוסטון רוקטס

היכולת ההתקפית לא מביאה ניצחונות, משחק ההגנה חסר השפעה, והתוצאות לא ממש תלויות בו. דווייט האוורד של יוסטון חזר להיות השחקן שהכרנו מאורלנדו, אך עדיין רחוק מלהיות סנטר גדול שמביא אליפויות כמו שאקיל או עבדול ג'באר. שגיא רפאל על האיש הגדול של הרוקטס

שגיא רפאל

דווייט הווארד היה ההחתמה הגדולה של הקיץ האחרון. כריס פול לא עשה סימנים שהוא הולך לעזוב את לוס אנג'לס, וקבוצות התרכזו במרדף אחריו דוויט הווארד. חמש קבוצות ניסו להחתים אותו, לוס אנג'לס לייקרס, גולדן סטייט ווריירס, אטלנטה הוקס, דאלאס מאבריקס, ויוסטון רוקטס. ההחלטה שלו נראתה כמו המשך של הסאגה מהעונות האחרונות באורלנדו והעונה הבודדת בלייקרס. חוסר החלטיות, משחקי כח בתקשורת, וילדותיות שהפכה אותו מסופרמן לדווייטמר. אבל מאז אותו שבוע בו בחר, יש שקט בגזרת הווארד, ונראה שהציוות שלו עם ג'יימס הארדן החזיר לו את שמחת החיים, והיכולת.

מבחינה אישית נראה שהממוצעים של הווארד נשארו זהים לאלו שהיו בלייקרס. אבל כשבודקים לעומק, רואים שלהווארד וליוסטון לקח קצת זמן להכיר אחד את השני, והווארד של חודש דצמבר, הוא לא הווארד של חודש נובמבר. הוא שיפר את המספרים שלו בצורה משמעותית בחודש דצמבר. הוא מקבל יותר כדורים, זורק יותר (12 זריקות בדצמבר לעומת 9), קולע יותר נקודות (21.2 לעומת 16.7), מוריד יותר ריבאונדים (14.5 לעומת 11.7) וכל זה בתוספת זניחה לדקות המשחק שלו. הוא אפילו הצליח לשבור את קו ה60% בקליעות העונשין. ככה נראה חיבור. אמנם לאט, אולי לאט מהצפוי, אבל בטוח.

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן שיכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה
היכולת חזרה, גם שמחת החיים. הווארד (צילום: AP)

הנקודה החשובה ביותר בעונה של הווארד ביוסטון היא שלא שומעים אותו מתלונן. לפי השמועות אחת הסיבות שהוא עזב את הלייקרס הייתה סגנון המשחק של מייק דאנטוני שמתבסס בעיקר על פיק אנד רולים. הווארד רצה לקבל את הכדור יותר בפוסט. המעבר ליוסטון לא היה ברור מאליו כיוון שגם יוסטון מתבססת בעיקר על פיק אנד רול, אבל הווארד כנראה למד דבר או שניים מהעונות האחרונות, ולא מביע תסכול, לפחות לא בתקשורת. במשחק בשבת בדטרויט, הארדן ישב בחוץ, והווארד השתלט על הצבע. הוא קיבל את הכדורים בפוסט כמו שרצה, ושלט במשחק עם 35 נקודות ו-19 ריבאונדים. כשנשאל אחרי המשחק מתי הייתה הפעם האחרונה שהוא קיבל כל כך הרבה כדורים בפוסט, הוא ענה שבאורלנדו. הווארד היה כל כך טוב, שאנדרה דראמונד, הסנטר הצעיר של דטרויט, הודה לו על השיעור המאלף.

היכולת של הווארד בפוסט חשובה מאוד בעונה הרגילה, בטח בהתחשב בריבוי הפציעות שיש לרוקטס בקו האחורי. הארדן עם בעיות בקרסול, לין אמנם חזר הלילה מול דאלאס אבל סבל מבעיות גב, ובברלי שבר את היד וייעדר כ-6 שבועות. בלי מוביל כדור טוב על המגרש, הרוקטס ילכו יותר ויותר להווארד בצבע. אם הוא יצליח למצוא את הטבעת ביעילות, אין שום סיבה שזה לא ישאר חלק מההתקפה המסודרת של יוסטון גם אחרי שכולם יחזרו. בסופו של דבר יוסטון מתבססת המון על הקליעה משלוש, ושחקן כמו הווארד שמושך תשומת לב בפוסט יכול לסדר להם המון קליעות חופשיות. נגד קבוצות שניסו לשמור עליו באחד על אחד הווארד עבר את ה-30 נקודות ביעילות (דטרויט, פורטלנד, ודאלאס). מצד שני, רק נגד דטרויט זה נגמר בניצחון.

למד דבר או שניים מהעונות האחרונות, ולא מביע תסכול (צילום: AP)

הווארד טוב התקפית, לא מבטיח ליוסטון את הניצחון. 33 נקודות ו-11 ריבאונדים לא הספיקו נגד דאלאס ב-20 בנובמבר, בעיקר כיוון שההגנה של יוסטון אפשרה ליריבה לקלוע ב-58% מהשדה. 29 נקודות ו-15 ריבאונדים לא הספיקו מול אותה דאלאס גם במשחק ביניהן הלילה. 32 נקודות ו-17 ריבאונדים לא הספיקו בעבר מול פורטלנד, כי הקו הקדמי מנגד (אלדריג' ולופז) החזיר 47 ו-35. לפורטלנד לא ממש היה אכפת מה הווארד עושה מולה, והיא העדיפה לעצור את השלשות של יוסטון. יוסטון קלעה רק 5 מ-20, וככה היא לא יכולה לנצח. יוסטון זורקת הכי הרבה שלשות בליגה, 26.8 שלשות למשחק. היא קולעת אותן רק ב-35.3% מה שמדרג אותה במקום ה-16 בליגה. בהפסדים היא קולעת בפחות מ-30%. בניצחונות היא קולעת ב-38%. המסקנה של פורטלנד פשוטה ונכונה. תנו להווארד לחגוג, תעצרו את השלשות. אין ספק שהווארד עדיף על אשיק התקפית, אבל יוסטון נשארה קבוצה שתלויה בעיקר בשלשות שלה, וזה לא השינוי שאוהדי הרוקטס ייחלו לו.

השיפור ההתקפי שהווארד מביא איתו נבלע בסגנון המשחק של הרוקטס, האם הוא משפיע על הצד ההגנתי? יוסטון קולעת המון נקודות, אבל סופגת לא פעם יותר. בממוצע היא קולעת 106.4 נקודות למשחק, מקום שני בליגה אחרי פורטלנד. היא סופגת 102.1, מקום 23 בליגה. ריבאונד ההגנה מספק תופעת קצוות מוזרה. יוסטון מורידה 34.7 ריבאונדים בהגנה, מקום שלישי בליגה, אבל היריבות שלה מורידות 12.4 ריבאונדים בהתקפה, מה שמציב את יוסטון במקום ה-27 בליגה. המספרים האלה מעידים קודם כל על הקצב המהיר שיוסטון כופה על היריבות. קצב משחק שישחק לטובתה מול קבוצות חלשות ולא מאומנות, אבל לא ייתן לה יתרון מול קבוצות חכמות, וכאלה יש המון במערב.

אין כאן שיפור משמעותי לעומת השנה שעברה. גם יוסטון של העונה שעברה הייתה במצב דומה. אשיק נחשב לסנטר הגנתי טוב, ולכן זה לא כל כך מפתיע. הבעיות בהגנה נובעות מסגנון המשחק ולכן אי אפשר להאשים את הווארד. הווארד צריך גם לסגור את החדירות, וגם לקחת את הריבאונד, ולא תמיד זה אפשרי. קבוצות יריבות מנצלות את יתרון הגודל שיש להם (ובדרך כלל יהיה להם יתרון בעמדה 4) כדי ללכת חזק על ריבאונד התקפה. בניצחונות יוסטון לוקחת 36 ריבאונדים בהגנה, בהפסדים היא מסתפקת ב-31. זה הבדל משמעותי בין התקפת מעבר מהירה וזריקה חופשית, לבין מאמץ הגנתי נוסף. אשיק הוריד 8.3 ריבאונדים בהגנה, הווארד מוריד 9.6. שיפור, אבל לא משמעותי.

דווייט הווארד הפציץ 29 נק' ו-15 ריב' מול דאלאס - והפסיד

לא נועל את הצבע ולא מביא מספרים משמעותיים יותר מזה של אשיק בריבאונד (צילום: AP)

שלא במפתיע, המספרים האלו דומים מאוד למספרים של אורלנדו בימיו הטובים של הווארד שם. אורלנדו הייתה מספר אחת בריבאונד הגנה, ומדורגת בעשיריה התחתונה של הליגה בריבאונד התקפה של היריבות. מעבר להווארד סגנון המשחק של יוסטון ואורלנדו דומה, ככה שזה רק הגיוני שהבעיות של שתי הקבוצות דומות. אורלנדו הייתה קבוצת עונה רגילה טובה מאוד, וניצלה את החולשה של המזרח כדי להגיע בעמדה טובה לפלייאוף. יוסטון משחקת בבית הכי חזק ב-NBA, באזור קשה יותר, מול קבוצות חזקות יותר, וזה ההבדל הגדול בין המאזנים של שתי הקבוצות. מה שהספיק לאורלנדו למקום שני במזרח, מספיק כרגע לרוקטס למקום חמישי במערב.

מכיוון שיוסטון אימצה את סגנון המשחק לפני הווארד, לא נראה שהווארד הוא הבעיה ביוסטון. הוא ממשיך לרשום ממוצעים מצויינים, ומשחקים מפלצתיים, אבל ההשפעה שלו על הרוקטס בינתיים שולית. אם הווארד רוצה להשפיע יותר הוא חייב לעזור לייצר יותר שלשות חופשיות. יש לו שתי דרכים לעשות את זה. 1. לנקות את הלוחות ולהוציא את הקבוצה להתקפה מהירה, שם יש סיכוי טוב לקבל זריקה חופשית. 2. לדעת להוציא כדורים מהפוסט לקלעים, גם אם הדאבל טים לא מגיע. הווארד צריך להפעיל אותם. השיפור ההגנתי לא תלוי רק בו, אלא בכל הסגל שאמור לעזור לו בריבאונד. יוסטון משוועת לריבאונדר איכותי ליד הווארד שיוריד ממנו מהעומס, וישחרר אותו למשימות הגנתיות אחרות. השיפור ההתקפי תלוי בוויתור על אגו, בוויתור על זריקות, בשיפור בראיית המשחק, ולא נראה שזה משהו שיקרה עוד העונה.

אם הווארד רוצה להשפיע יותר הוא חייב לעזור לייצר יותר שלשות חופשיות. הווארד (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

האם מה שלא עבד באורלנדו יכול לעבוד טוב יותר ביוסטון? לקווין מקהייל ודריל מורי הפתרונים. בכל מקרה מה שעובד בעונה הרגילה לא בטוח שיעבוד בפלייאוף בסדרה של הטוב מ-7, בטח לא במערב הקשה. בזמן שבמזרח יכולת דומה הספיקה לאורלנדו לשייט לגמר האזור, במערב יכולת דומה תתיש את הרוקטס שיפגשו יריבות נחושות כבר בסיבוב הראשון. האם יש לה מה למכור נגד סן אנטוניו? אוקלהומה סיטי? לא בסגנון הנוכחי. סן אנטוניו תנצל את המשחק המהיר נגד הרוקטס. אוקלהומה סיטי פשוט קבוצה מאומנת יותר.

הווארד חזר להיות השחקן שהכרנו מאורלנדו, עם אותם יתרונות ואותם חסרונות. יהיו לו עוד משחקים מפלצתיים העונה, והוא יעמיד שורות סטטיסטיות נהדרות. מצד שני ההשפעה שלו על הקבוצה הייתה ותישאר נמוכה יחסית להייפ והפוטנציאל. ברגעי ההכרעה יוסטון תקום ותיפול על ג'יימס הארדן. וזה ההבדל הגדול בין הווארד לסנטרים הגדולים באמת של ה-NBA. שאקיל אוניל, האקים אולג'ואן, קארים, ראסל. הדומיננטיות שלהם הייתה מכרעת. הם ניצחו משחקים עבור הקבוצה שלהם. הם ניצחו אליפויות. כמו שזה נראה מתחילת העונה ועד עכשיו, ברגעי האמת של יוסטון, סופרמן יסתכל על הארדן עושה את זה.

יוסטון היא יותר של הארדן ופחות של הווארד (צילום: AP)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully