1.
אלכס טיוס הוא אחד השחקנים האתלטיים ביבשת. ולא רק ביבשת הזאת. הנחת העבודה הזאת נכתבה מאז ומתמיד בפנקסיהם של הסקאוטרים השונים. עם זאת, אחת הבעיות המרכזיות עמן נאלץ היהודי המתגייר להתמודד לאחר סיום ארבע עונותיו באוניברסיטת פלורידה היוקרתית, הייתה שהוא מעולם לא הוכיח את עצמו כשוט בלוקר. כחוסם זריקות מדופלם. את עונת הסניור שלו באוניברסיטה סיים טיוס עם 0.8 חסימות בלבד בלמעלה מ-25 דקות משחק. וכשמדובר בקבוצה שרצה ויוצרת כל כך הרבה פוזשנים כמו הקבוצה ההיא של בילי דונובן, נתון החסימות מרשים עוד פחות ואפילו מעיד על בעיית תזמון, התמצאות או קורדינציה. לא מעט קבוצות אירופאיות היו מוחלות בקלות על משחק ההתקפה הנא והבוסרי של טיוס. מעט מאוד היו מוכנות להשלים עם חוסר היכולת לנצל את האתלטיות כדי לחסום את הצבע.
כנראה שדברים השתנו מאז. מתוך שמונת המשחקים בחודש האחרון סיים טיוס שישה מהם עם שלושה גגות לפחות למשחק. כולל ארבע חסימות מול הכוכב האדום, ארבע נוספות מול נתניה (בפחות מ-11 דקות!) ועוד ארבע חתיכות מול האקסית מאשדוד בשמינית גמר הגביע. בליגה המקומית, אגב, אם הייתה קטגוריה של חסימות פר דקה, טיוס היה מוביל אותה. אולי האימונים לצידו של שון ג'יימס סייעו, אולי זאת שיטת ההגנה המכווצת של מכבי שתורמת, אבל הסיבה לשיפור בפרמטר משמעותי זה נעוצה ככל הנראה פשוט ומידת הבשלתו כשחקן. במקביל, קשה שלא לשים לב לכך שמבין שלושת השחקנים שמאיישים את עמדה מספר 5, נראה טיוס בשבועות האחרונים כיחיד שמצליח להציל את הצהובים, איכשהו, בקטגוריית הריבאונדים הבעייתית.
יכול להיות, על כן, שיש כאן מקום לחשיבה מחודשת בשני עניינים. קודם כל, בשאלת איוש העמדות. דיוויד בלאט קיבל בתחילת העונה (ובטח לאחר צירופו של דיוויד בלו) החלטה לשלב את טיוס אך ורק בעמדה מספר 5. זוהי החלטה הגיונית בהחלט ולה נימוקים די משכנעים גם התקפית וגם הגנתית, מה גם שהיא מאפשרת להריץ את הרכבי סמול-בול שלו במשך 40 דקות. מצד שני, קשה להתעלם מהקשיים של מכבי בהתמודדות מול הגבוהים של כל יריבה עד כה. וזה רק הולך להיות קשה יותר, אם שמים לב לקבוצות ריבאונד ההתקפה המצוינות מולם תצטרך להתמודד בטופ 16 (כשדווקא באיירן מינכן, פרטיזן בלגרד וגלאטסראיי מאיישות את מקומות 1, 3 ו-4 ביורוליג בקטגוריה זאת). אז אחרי שאמרנו את כל זה, נשאל: האם יש מקום לשקול הרכבים של שני גבוהים האחד לצד השני? הרכב שכזה יאלץ את בלאט ללא מעט התאמות התקפיות. אין ספק. יכול להיות שכדאי.
נקודת חשיבה שניה נוגעת דווקא לסילבן לנדסברג. גיא פניני היה עד לא מזמן פרסונה נון גרטה מבחינתו של בלאט. אלכס טיוס, מעשית, כבר היה מחוץ לקבוצה תוך שהפדרמנים מחפשים עבורו קבוצה שתואיל לקלוט אותו. במשחק הגביע נגד אשדוד מצא עצמו לנדסברג על אזרחי, בהמשך לספסול ממושך. מבחינת כשרון נטו החייל האמיץ סילבן הוא הגארד המוכשר ביותר התקפית שיש למכבי תל אביב להציע. יכול מאוד להיות שדווקא בקבוצה הזאת הוא יכול לתרום לא מעט. לא בטוח שהדבר החכם ביותר לעשות הוא לוותר עליו.
2.
בדרך למפגש סופר קשה מול הפועל ירושלים ברבע גמר הגביע, הורידה הפועל תל אביב את נס ציונה, במשחק חוץ לא פשוט, ל-72 נקודות. שמונה פחות מהממוצע של המארחת. אז נכון שההיעדרות של טיילר האניקט משנה את משחק ההתקפה (וההגנה) של הכתומים מהקצה אל הקצה, אבל כנראה שלא זה הסיפור. הקבוצה של אדלשטיין שיחקה העונה 11 משחקים בליגת העל ושניים בגביע המדינה. בכולם, אני חוזר בכולם, היא הורידה את היריבה שלה מתחת לממוצע הנקודות העונתי שלה. כשהנתונים כל כך חד משמעיים, יש כאן הכל חוץ ממקריות.
בצד ההתקפי, הפועל תל אביב מובילה את הליגה במספר הזריקות ל-2 נקודות, ממוקמת במקום השני באחוזים ל-2 נקודות (בלי איש גדול בצבע!) ושניה באסיסטים. גם כאן, קשה לפטור את הנושא בסתם מקריות. האדומים משחקים משחק הגנה קשוח, אסרטיבי ואיכותי בצד האחד של המגרש, ומשחק התקפה חכם, יעיל והגיוני בצד השני. הרבה מאוד מחמאות מגיעות למאמנה של נס ציונה נדב זילברשטיין, שנבחר למאמן הסיבוב. בשורה התחתונה, הקבוצה של אדלשטיין הגיעה לאותו מאזן בליגה ועם תקציב נמוך ודומה. אפשר להתווכח למי מגיע התואר לו זכה זילברשטיין, אבל פחות ופחות יחלקו על הקביעה שהג'ינג'י הוא המאמן הכי טוב בליגה.
3.
ביחד עם ההפסד לאילת בגביע, סופרת מכבי חיפה חמישה הפסדים רצופים בכל המסגרות. ויש לה לא מעט נסיבות מקלות. אחת מהן היא היעדרותו של מורן רוט. השניה? היעדרותו של בראיין רנדל. השלישית הבטחת ההעפלה לשלב הבא ביורוקאפ עוד לפני המחזור האחרון. כל הנסיבות לגיטימיות, אבל המשמעותית מכולן היא ללא ספק הפציעה של רוט. לא רק בגלל מי שנעדר, אלא בגלל מי שמחליף. לא ברור מי בנה את הקבוצה הזאת בקיץ, והניחושים של הגולשים טובים כשל כל אחד אחר. דיברנו על זה בעבר ונכתוב זאת שוב. למכבי חיפה היה רק רכז ראוי אחד. עם פציעתו של רוט, נשארו בלי. הבחור החביב מוונצואלה הוא לא שחקן רע, אבל צריך לשים לב שלמרות שהוא שני בדקות המשחק בחיפה, הוא שווה בסך הכל מקום שישי בקבוצה במדד היעילות עם 6.5 בסך הכל. זה לא רציני וזה מאלץ את פרנקו לתת דקות בעמדה מספר 1 לדונטה סמית' ואפילו ליבזורי. חיפה צריכה להתחזק בעמדה הזאת וגם כשרוט יחזור מהפציעה. ואם כבר פרנקו, צריך לומר כאן עוד משהו. לזכותו יאמר שגם בסגל חסר, הקבוצה שלו משחקת חזק ולא מורידה את הראש גם כשהיא נקלעת לפיגורים. לחובתו אפשר לייחס רבעים ראשונים נוראיים בחודש האחרון, כולל התפרקויות ברבע הראשון במשחק החוץ מול הפועל תל אביב ואמש באילת. עם כל הכבוד לכל ההסברים או התירוצים, לרפיסות הזאת בתחילת המשחקים אין שום מקום בקבוצה שמכוונת לאליפות.
ומשפט על העולה הטרייה (מעשית) לחצי גמר הגביע. כתבנו כאן מספר פעמים על הבעייתיות בציוות של קווין פאלמר לצידו של טרנס רודריק. מול מכבי חיפה נתן הצמד הזה וואחד משחק איכותי משותף. הראשון עם הפגזה לשלוש נקודות, 10 ריבאונדים ומדד 22. השני עם משחק נבון, כמעט נקי מטעויות, 5 אסיסטים ומדד 21. לפחות נכון לאתמול, טעינו בגדול.
* קטנה לסיום. יצחק פרי פיטר אתמול מאמן שני העונה. מסתמן שמכבי ראשון שלו מחפשת עכשיו מאמן ותיק ומנוסה. יש שמועות שרוני בוסני פנוי.