סוף השבוע של השגרירים עמד בסימן קאמבקים. יוסי בניון שיחק לראשונה במסגרת קבוצתית אחרי שמונה חודשים, אבל החזרה המרגשת יותר והחשובה יותר עבור הכדורגל הישראלי הגיעה ממאיורקה. אחרי שבעה חודשים, תומר חמד חזר לשחק באצטדיון הביתי של קבוצתו ועשה עוד צעד נוסף בדרך חזרה למעלה. המדור "המראות ונחיתות" על שובו של החלוץ הבכיר של ישראל ועל ההסתבכות המוזרה של טוטו תמוז.
המראות ונחיתות - כל הכתבות במדור
נאתכו מצהיר: "לא ממשיך ברובין קאזאן"
1:1 לגיא לוזון וסטנדרד בקלאסיקו הבלגי
בכורה מחודשת לבניון בהפסד ק.פ.ר
ממריא: תומר חמד (מאיורקה)
תומר חמד יודע היטב איפה הוא היה היום לולא אותה פציעה מקוללת. הידיעה הזו אכלה אותו מבפנים והכעיסה אותו. עכשיו הוא מנסה להשתמש בה כמוטיבציה. הדרך למעלה ארוכה, אבל לחמד יש תמונה ריאלית בראש. הוא כבר היה שם. במרחק נגיעה, ועכשיו הוא בקרבות הליגה השנייה בספרד. "רק אחרי שאתה נופל אתה מסוגל להבין עד כמה גבוה הגעת. היום חזרתי לטפס שוב לעבר המקומות שאליהם תמיד חלמתי להגיע", צייץ בשבוע שעבר. רגע אחרי החזרה למגרשים. רגע לפני החודשים המשמעותיים בקריירה.
הוא לא היה צריך להיות עכשיו במאיורקה. אולי להתכונן למשחקי חג המולד בפרמיירליג או לסיים סיבוב בבונדסליגה. הייתה לו הצעה גבוהה מסטוק והתעניינות מסיבית בגרמניה וצרפת. הוא בנה לעצמו שם ומוניטין. 11 שערי ליגה, שישה שערים במדי הנבחרת בקמפיין מוקדמות המונדיאל. שנה לפני סוף חוזה בקבוצה שיורדת ליגה ומשוועת לכל יורו. זה היה צריך להיות המשא ומתן הקל ביותר. אף אחד לא היה עומד בדרכו. עד שב-26 במאי, בדקה ה-31 במשחק החוץ בוויסנטה קלדרון, חמד חש כאבים ויצא. קרע בגיד אכילס. כמו קובי בריאנט. חמד נשבר.
"היה לי קשה, אבל חזרתי רעב ואני מוכן לסיבוב השני עם הקבוצה. בשבוע הראשון הייתי עצוב, אחר כך כעסתי ואז בזכות התמיכה של אשתי והמשפחה קיבלתי כוח וחזרתי לעבוד. אני מחכה להיות שחקן טוב יותר משהייתי לפני הפציעה", סיפר בסוף השבוע בראיון ל"מארקה". "הרגע הקשה ביותר? כשהקבוצה יצאה למחנה האימונים בהולנד והחלה לשחק. התעצבנתי שאני לא חלק מזה, אבל כל הזמן ידעתי מה אני צריך לעשות כדי להחלים ולחזור. עכשיו אני צריך להגביר את הקצב. כשהייתי בחוץ, היה לי זמן לחשוב על דברים שאני יכול לעשות. אני רוצה להיות שחקן חשוב על המגרש ומחוצה לו".
חמד חזר בדיוק בזמן. מאיורקה נראית טוב לאחרונה, הפסידה רק פעם בחמשת המחזורים האחרונים ועלתה למקום השביעי. הפרש שערים מפריד בינה לבין מקום בפלייאוף העלייה. המרחק למקום השני המוביל ישירות ללה ליגה עומד על ארבע נקודות בלבד. חוליית ההתקפה בינונית, כך שברור שכשחמד יחזור לכושר משחק מלא, הוא יחזור להרכב. אז הוא יצטרך לשחזר את המספרים שעשה בשנתיים שלו במועדון. אוהדי מאיורקה התגעגעו לחמד וכשהחלוץ עלה על כר הדשא במשחק הביתי מול ג'ירונה, הוא זכה לקבלת פנים של מלך.
על פניו, המטרה של חמד ברורה. לחזור בפרק הזמן הקצר ביותר לנקודה בה היה לפני הפציעה. רגע לפני מעבר גדול. לא מעט שגרירים שיצאו בשנים האחרונות לראשונה לאירופה הפריחו קלישאות זהות שרק צריך להשלים בהן את המיותר. "החלום שלי לשחק ב...", "זו תחנה בדרך ל...". דווקא חמד, אחד שנתנו לו פחות סיכוי להצליח, עלה על כל הציפיות והפך תוך שנתיים לאחד משגרירי העל של הכדורגל הישראלי. מבחינתו, מאיורקה היא באמת תחנת מעבר.
בסוף העונה חמד יהיה שחקן חופשי. חצי עונה טובה תהפוך אותו למבוקש גם אם מאיורקה תשוב לליגה הבכירה. ויש גם אופציה נוספת. "אני מרגיש נוח במאיורקה ורוצה להמשיך כאן כמה שנים", אמר בסוף השבוע. "המועדון הזה נתן לי הרבה ותמך בי. התפקיד של הסוכן שלי הוא לדבר עם המועדון וכל הצדדים רוצים את הטוב בשבילי, אבל עכשיו אני צריך לשחק ולהראות שאני בסדר".
נוחת: טוטו תמוז (אורל)
אוקטובר 2011. מריו באלוטלי מבקיע ב-1:6 של מנצ'סטר סיטי על מנצ'סטר יונייטד וחושף חולצה עם הכיתוב: "Why always me?". הוא לא ממש טרח להסביר את הפרובוקציה: "עשיתי את זה מכמה סיבות, אבל אשאיר לאחרים להבין למה התכוונתי". וכולם הבינו. בערך. כי השטויות/התקריות/הילדותיות/הטמטום של מריו באלוטלי מפרנסים את כלי התקשורת על בסיס שבועי. אז למה תמיד הוא? כמו לשאול מה קדם למה, הביצה או התרנגולת?
טוטו תמוז הוא לא מריו באלוטלי. אפילו לא קרוב. אבל הם חולקים תכונה דומה: לצד בעיות משמעת חוזרות ונשנות, שניהם לא ממש מבינים מה רוצים מהם ומה הם עושים לא בסדר. תמוז אולי לא שרף את ביתו עם זיקוקים או זרק חצים על שחקני נוער באימון, אבל הוא קילל בעלים בשידור חי, הסתכסך עם מאמנים וחברים לקבוצה, הושעה שוב ושוב והועלו נגדו טענות על עלייה במשקל ואורח חיים לא ספורטיבי. הוא גם עזב כל מקום שהיה בטריקת דלת. גם את אורל.
עכשיו תמוז שוב מסובך בפרשת הצד שלו-הצד שלה. ושוב הוא חושב שכולם נגדו. אורל יצאה נגדו למתקפה רבתי. ההאשמות קשות. בפומבי ולציטוט. הנשיא אמר שהוא מבלה במועדוני לילה, המאמן אמר שהוא העלה במשקל, ובהודעה רשמית שהוציאה הקבוצה בשבוע שעבר נטען שהוא נעלם ושיש לו בעיות במוסר העבודה. והצד שלו? שמטרת המתקפה היא לגרום לו לוותר על החוזה, שהודיעו לסוכנו שהוא רשאי לחפש קבוצה, שבמועדון יודעים היכן ומנסים לחסל לו את הקריירה.
תמוז הוא לא השגריר הראשון שטוען שמתנכלים לו מסיבות לא מקצועיות, ולא מן הנמנע שאכן באורל מנסים להיפטר מהחוזה שלו בכל דרך אפשרית, אבל ההיסטוריה הבעייתית משחקת לרעתו. הוא עזב את ליגת העל אחרי עונה רעה רק כדי להשתחרר מהסטיגמה ובסופו של דבר, אותה סטיגמה פועלת נגדו. האם נפל קורבן או שאין עשן בלי אש? כך או כך, דעת הקהל נגדו. אם היה מדובר בשחקן עם תדמית נקייה, יוסי בניון למשל, אף אחד לא היה מאמין. תמוז זה סיפור אחר. אוהדים ואנשי כדורגל שנחשפים לפרשה לא ייטו לצד שלו.
הליגה הרוסית מלכתחילה לא הייתה המקום בשביל תמוז. הרצון שלו לברוח מהרעש התקשורתי סביבו היה מובן, אבל לא היה צורך ללכת למקום הכי רחוק האפשרי. לפרטים: ברק יצחקי, שהחיה את הקריירה שלו באנורתוזיס השכנה. תמוז היה צריך קבוצה שבנויה למידותיו, שתאמין בו, תחבק אותו וליגה שתעשה לו טוב ולא ליגה מנוכרת שלא פתוחה לזרים. בחצי שנה ברוסיה הוא שיחק 170 דקות בלבד ובינואר תהיה לו קבוצה חדשה.
במנצ'סטר סיטי באלוטלי עשה כל שטות אפשרית ועדיין נשאר אחד השחקנים המבוקשים ביבשת. לא יהיה זה יומרני להניח שגם אחרי שלמילאן יימאס ממנו, הוא ימשיך להסתובב בטופ האירופי. אבל תמוז, כבר אמרנו, הוא ממש לא באלוטלי. ואם הוא ייעלם מהתודעה, לא ישחק וימשיך לא להבין למה כולם נגדו, פשוט אף אחד לא יקפוץ עליו.
השבוע שהיה
המאזן הכולל: שני שערים (רוברטו קולאוטי ואלירן עטר) ושני בישולים (עידן ויצמן ומשה אוחיון).
מוכנים לקמפיין הבא: אף שחקן מהסגל הנבחרת המורחב לא השלים 90 דקות. אלירן עטר (78), מאור מליקסון (59) וניר ביטון (45) פתחו בהרכב. יוסי בניון (21) ותומר חמד (18) עלו מהספסל.
מתאוששים: יוסי בניון חזר לפעילות אחרי החתימה בק.פ.ר, שלומי ארבייטמן שב להרכב מונס לאחר למעלה מחודש.
צל"ש השבוע: מאור מליקסון ו-ולנסיין עם ניצחון ענק בחוץ על מונאקו והמשך הבריחה מהאזור המסוכן.
ביזאר השבוע: אברהם גרנט מועמד למאלמו בתיווך סוכנו, בנו של סוון גוראן אריקסון. כל מילה מיותרת.
שימו לב ש: בעקבות החזרה של תומר חמד, רק שני שגרירים לא שותפו העונה כלל במשחק ליגה: דודו ביטון ובן שהר.
