קו המשווה

אחד על אחד

מבחינה פיזית דוידזאדה חזק יותר מדסה, ובשנה וחצי האחרונות עשה שיפור גדול במשחקי הליגה. זה גם מה שהקנה לו את הכרטיס לנבחרת הבוגרת, ושלוש הופעות רשמיות. דוידזאדה מגן אחראי, למד להישאר מאחור מתי שצריך, ומסתדר היטב טקטית והגנתית. דסה, מנגד, עדיין לא התייצב כמגן ליגה מבחינה הגנתית. היו לו אומנם כמה סדרות של שניים-שלושה משחקים טובים, אך לאורך זמן התקשה להפגין יציבות. לראיה, על אף פתיחת העונה הטובה, עם שני משחקים איכותיים במדי בית"ר, אלי גוטמן העדיף לעלות נגד אזרבייג'אן עם שרן ייני ולא לזמן את דסה, על אף המלצות רבות שקיבל. דסה חייב לשדרג את עצמו, להתבגר במידה מסוימת, לשפר את משחק ההגנה, ולהבין שהוא קודם כל מגן ושזה הבסיס להצלחה שלו. מבחינה פוטנציאלית הוא יכול להתקדם, נתוני הבסיס שלו לא נופלים משל דוידזאדה ברמה ההגנתית, אך הוא צריך לשפר את המיקום, את קבלת ההחלטות ואת הריכוז.

סגירות אלכסוניות

הבסיס לעבודת המגן, אותה סגירה אלכסונית, הדרישה הכי אלמנטרית ממגן בקבוצת כדורגל, חושפת ליקויים מסוימים אצל שניהם. שניהם עובדים קשה על שיפור בכל הקשור לאספקט הזה של המשחק, אך עדיין רושמים לא מעט פספוסים ולא נותנים שקט מלא למאמנים. דוידזאדה משקיע בנושא, ובצוות המקצועי של באר שבע מדווחים על שיפור מתמיד. ואצל דסה? אולי עכשיו, כשהקבוצה תחת רוני לוי ומשחקת יותר טקטי ופחות חשופה, נוכל לראות את ההתמודדות שלו. בסכנין דסה הציג את משחק ההגנה הטוב ביותר שלו העונה, בתקווה לרשום עוד וי במגמת השיפור.

אינטליגנציית משחק הגנה

לואיס פרננדז אמר פעם שמבחינתו, "מגן טוב זה אחד שאני יכול להציב אותו כבלם ולא ירגישו בהבדל. אחד שיש לו את האינטיליגנציה לראות את המשחק מאחורה, לזהות מהלכים, להגיע ראשון לנקות שטח, ולא רק אחד שחי רק על כוח ומהירות". אם מסתכלים על דוידזאדה ודסה ועל הרצון שלהם להשתלב בהרכב בנבחרת הבוגרת - נראה שהשניים שצפויים להיות מועדפים על פניהם הם שרן ייני ועמרי בן הרוש, שניים שמכירים את עמדת הבלם מקרוב. גם אלי גוטמן מעדיף קודם כל שחקנים יציבים ואחראים על פני מגנים כישרוניים כמו טאלב טואטחה לדוגמה.

אם מסתכלים על העונה האחרונה, קצת קשה לבחון את דסה. כשבית"ר הייתה טובה עד להגעת הצ'צ'נים, הקרדיט בעמדה ניתן לשי חדד. אחרי הצ'צ'נים זאת כבר הייתה בית"ר אחרת, ודסה היה מנקודות האור הנדירות בקבוצה. יחד עם ההשתלבות בנבחרת הצעירה, ציפו לראות ממנו פריצה גדולה העונה, אך כרגע הוא עדיין בגדר סימן שאלה וממש לא עמוד תווך בהגנה או שחקן שמעניק שקט וביטחון. דוידזאדה, מנגד, עבר שנים קשות בבאר שבע ונפילה גדולה ביכולת יחד עם קבוצתו, אך עדיין הצליח לצוד את עיניו של אלי גוטמן בעונה בה באר שבע נאבקה על הירידה, הצליח להבדיל עצמו מהיכולת החלשה של באר שבע, שמר על משחק הגנה יציב באגף שלו וקנה לעצמו הרבה נקודות זכות.

אחד על אחד

מבחינה התקפית דסה מוכשר יותר מדוידזאדה, הוא טכני יותר, ולפני שנתיים הוא סומן כמגן הבכיר בנבחרת של גיא לוזון. דסה מוכיח בלא מעט משחקים יכולת טכנית מרשימה בחלק הקדמי, אך כשזה מגיע לתכל'ס, לשורה התחתונה, הוא לא מצליח להוות איום אמיתי. עד רחבת ה-16 דסה נראה מסוכן, בפעולה האחרונה זה עדיין לא זה. בדיוק כמו במשחק ההגנה שלו, דסה חייב לספק יציבות וקור רוח, ולא הבלחות חד פעמיות. גם לדוידזאדה יש עליות וירידות בחלק ההתקפי, אך שוב, בשנה וחצי האחרונות הוא למד לאזן בין הגנה להתקפה. בשיטה הנוכחית של באר שבע, עם ארבעה שחקני התקפה, הוא הפך לאחד הכלים המשמעותיים בקבוצה בניסיון לפתוח את ההגנות. מבחינה התקפית דוידזאדה מסתבך לא מעט באחד על אחד וצריך לעבוד על הטיימינג ופחות להסס, אך עדיין הוא אחד הכלים ההתקפיים החשובים ביותר של באר שבע.

הצטרפות ואינטיליגנציית משחק

מבחינה התקפית, אין ספק שאלי דסה מנסה תמיד להצטרף לחלק הקדמי. בבית"ר מקווים כבר תקופה ארוכה שדסה יפגין גם במדי הקבוצה את היכולת שלו מהנבחרת הצעירה, אבל הסיבות טמונות גם בחלק הקדמי החלש של בית"ר, וגם בדסה עצמו. דסה עבר לא מעט רגעים לא נעימים בבית"ר, גם מצד הקהל, וחייב למצוא את הדרך להתחבר מחדש למועדון ולמצוא את התשוקה להצליח איתו. יש רגעים שדסה לוקח את המשחק עליו והופך לשחקן שכל התקפה עוברת דרכו, ומנגד יש משחקים שהוא פשוט נעלם. דסה חייב לשחק יותר פשוט, לעשות יותר תנועה לעומק ופחות עם הכדור, פשוט לדעת לקבל את הכדור בטיימינג הנכון כדי לייצר מצבים, משמע להיות מגן ולא להסתבך.

מנגד, הכוח הגדול של דוידזאדה בשנה וחצי האחרונות זה השיפור בהצטרפות שלו להתקפה. אם לפני שנתיים דוידזאדה היה לוקח כדור ורץ, לאחרונה הוא שיפר משמעותית את התנועה לעומק, עושה עקיפות ברמה גבוהה, ולפחות שואף לקבל את הכדור כמה שיותר קרוב לשער היריב ולא להתחיל התקפות. כאשר כולם מדברים על ברדה ובוזגלו, השיפור בהבנת המשחק של דוידזאדה היא אולי הכלי הכי משמעותי שיש לבאר שבע השנה להתמודד מול הגנות שסוגרות.

הגבהות תוך כדי תנועה

המחלה של המגן-קשר הישראלי. נכון להיום אין שחקן ישראלי שמגביה תוך כדי תנועה ברמה גבוהה, ואם אתם מכירים אחד כזה - תרימו טלפון לאבי לוזון. גם לדוידזאדה וגם לדסה יש משחקים עם רמת הגבהות גבוהה תוך כדי תנועה, ונראה כי באמת יש שיפור משמעותי בתחום, אך משחק לאחר מכן ישנה נפילה. שניהם חייבים לשפר בבהילות את האספקט הזה של המשחק, ולא רק למענם אלא למען הכדורגל הישראלי ועתידו. ייאמר לזכותם שהם עובדים קשה, מנסים להשתפר, וגם אם לא תמיד רואים את זה, יש שיפור בגרף ההרמות. חבריהם מבטיחים שזה רק עניין של זמן עד שיראו את זה יותר במשחקים. ניאלץ להאמין להם.

מבחינת מהירות, טכניקה ופיזיות, השניים עובדים ומכוונים להצלחה ברמות הכי גבוהות, ויש להם את הנתונים לעשות זאת. מכאן זה כבר תלוי בדרך שיעברו השניים. דוידזאדה כבר הגיע לנבחרת הבוגרת, וכמו שבאר שבע נראית, הוא ישמור על מקומו בסגל ויתחרה על מקום בהרכב בשנים הקרובות. דסה הוא עדיין סימן שאלה. מבחינת כישרון הוא יכול להיות המגן הבכיר בנבחרת בעתיד, אך הוא חייב לשפר לא מעט אלמנטים במשחק שלו כדי קודם כל להפוך לשחקן משמעותי גם בבית"ר ירושלים. עד שהוא לא ילמד להוציא מעצמו את המיטב גם במדי הקבוצה – הנבחרת תישאר חלום רחוק.

הערב: הפועל באר שבע נגד בית”ר ירושלים (20:50, ערוץ 1)