לפני שנפנה לניתוחים, לתיאוריות ולהסתברויות לקראת שלב הטופ-16 - שמסתמן עוד לפני שהחל כמורכב וכמעניין במיוחד - נקדים בתחזית שמוסכמת על רבים בתוך המערכת של מכבי תל אביב: בלי עלייה משמעותית ברמת הכדורסל, או לחילופין ללא שדרוג הסגל, עונת היורוליג של מכבי לא תרחיק לכת.
במקרה הרע, תיגמר בהדחה כאובה בשלב הבתים השני; במקרה הטוב תסתיים בסדרת רבע-הגמר, אליה בכל מקרה צפויה להגיע מכבי בלי יתרון ביתיות. וכל זה נאמר דווקא אחרי ניצחון יוקרתי (?) באתונה ושלב ראשון אותו סיימה מכבי עם 80 אחוזי הצלחה.
כי המאזן של מכבי, מבין כל מי שאינו מצוי בהכחשה, מרמה; אין שום קורלציה בין המאזן של מכבי לבין רמת הכדורסל שהציגה בשלושת החודשים האחרונים. אם כבר, דווקא מאזן הליגה של מכבי מספר את הסיפור האמיתי של הקבוצה בינתיים.
התובנה הזו מכניסה את אנשי מכבי לדילמה. שהרי להוציא את עמדות הפורוורד (3-4), עמדות החוץ והפנים - הגם שהן עמוסות בשחקנים - אינן נראות, במצבן הנוכחי (בוודאי שבהתחשב בפציעה המסתורית של שון ג'יימס), יציבות ואיכותיות מספיק כדי להוביל את מכבי אל הפסגה אליה כיוון דיוויד בלאט בראשית העונה: הפיינל פור; ואולי אפילו לא די איכותיות כדי לצלוח את הטופ-16.
מצד שני, בלאט הבטיח אתמול שבשלב הבא נראה מכבי לגמרי אחרת.
אבל על מה מבוססת ההבטחה הזו?
ישנן שתי אפשרויות:
1. ווישפול ת'ינקינג (אם כך, הרבה יותר סביר להניח שמה שהיה בעשרים ומשהו המשחקים האחרונים הוא מה שיהיה. ואלו בשורות לא טובות בכלל עבור אוהדי מכבי).
2. בלאט מתכנן שינוי מקצועי אמיתי. שזה אומר, לכל הפחות: (א) התאמות בסגנון המשחק של מכבי, כך שיהלום באופן טוב יותר את הסגל הנוכחי שלו - היינו, האצת קצב המשחק (ולצורך כך אולי אף יידרשו שינויים מהותיים ברוטציה, כמו צמצום השימוש בשחקנים שמתבטאים טוב יותר בקצב איטי והרחבת השימוש בגאנרים דוגמת רייס, ואפילו לנדסברג ופניני); ו-(ב) בנוסף, אולי, חיזוק של אחת העמדות הבעייתיות.
חיזוק, כפי שכתבנו אתמול, עומד על הפרק. לא רק בעמדות הפנים, אלא אולי גם בעמדות החוץ.
אם כך, מי עשוי להגיע? ולאיזו עמדה?
התשובה לשאלה "מי יגיע" תלויה קודם כל בשאלה "איזו עמדה תחוזק". וכרגע, אלו שתי שאלות שגם לאנשי מכבי אין עליהן עדיין תשובות.
האפשרות הסבירה פחות היא שהקו האחורי יחוזק. היא פחות סבירה גם כי משום שהמשמעות המידית שלה היא ויתור על טייריס רייס (מצד אחד, גם גדולי תומכיו יודעים שהוא בינתיים לא מספק את הסחורה. מצד שני, התחושה בצמרת הקבוצה היא שרייס עדיין לא קיבל הזדמנות אמיתית להוכיח את עצמו) - וגם כי אין בשוק גארדים טובים מדי, בוודאי שלא במחירים שמכבי מוכנה לדבר עליהם (סביב 50-60 אלף דולר נטו לחודש, כפול מספר החודשים שנותרו לסוף העונה).
חיזוק הקו האחורי היא אפשרות סבירה פחות גם לאור התסבוכת בקו הקדמי. מכבי בוודאי שלא תצרף שני זרים, ואם הפציעה של שון ג'יימס תתברר כחמורה (היינו, כפציעה שאמורה להשבית אותו מכל או אפילו מחלקים נרחבים של הטופ-16) הרי שהחסך הגדול ביותר יהיה מתחת לסלים. מובן שסופו שחורציאניטיס ואלכס טיוס לא מספיקים כדי לסחוב לבד את הקו הקדמי במאבקים על הכרטיס לרבע הגמר.
במכבי מקווים שבימים הבאים, כשג'יימס ינסה לשוב לאימונים, יוכלו לקבל אינדיקציה ברורה יותר באשר למצבו. אולי. אבל גם במקרה שג'יימס יתברר כבלתי-כשיר, או ככשיר באופן חלקי, תצטרך מכבי לחשוב האם ואת מי תוכל להחתים בשלב הזה של העונה (בו הצבועים יוצאים לאתר נבלות במרחב).
שכן במכבי מתמקדים בעיקר באופציות לחיזוק מקבוצות שהודחו מהיורוליג. הבעיה היא שקשה לאתר בקבוצות האלה הרבה שחקנים-נפלים שהם טובים מספיק כדי לחזק באופן מהותי את מכבי. ובכל מקרה, במכבי לא מתכוונים להחתים שחקן לתקופה של חצי-שנה. אם יוחלט כבר לשחרר תקציב לרכש, הרצון הוא לאתר שחקן שיוכל להישאר כאן לטווח רחוק יותר (בראייה עתידית, שחקן שאולי יוחתם על המשבצת של סופו, לקראת שחרור אפשרי בקיץ. למכבי אופציית יציאה מהחוזה). וזו משימה מסובכת מאוד.
שחקני הפנים הטובים ביותר שסיימו את עונת היורוליג שלהם הם שרוד פורד (באמברג), אותלו האנטר (סיינה) ו-ולדימיר דראגיצ'ביץ' (ז'ילונה גורה) - להוציא, כמובן, את אלכסיס אג'ינסה משטרסבורג, שיכול היה להיות אופציה נהדרת עבור מכבי, אבל עובר לשחק ב-NBA. הבעיה עם השלישייה הראשונה היא שאף אחד מהשמות הללו לא נחשב לשחקן איכותי מספיק כדי למלא את הדרישה האחרת של מכבי (שהיא, כאמור, לא רק חיזוק הסגל הקיים, אלא שחקן שיתאים למועדון גם בראייה עתידית).
לכן, בכל מקרה, חיזוק לא יבוא לפני שיתברר מצבו של ג'יימס (ואולי, עד שיתברר מצבו, כבר יהיה זה מאוחר מדי); ואם כבר, סביר יותר להניח שיהיה זה חיזוק לקו הקדמי ולא לקו האחורי. שמו של דניאל האקט, שפורסם אצלנו הבוקר, נבדק כבר בקיץ כאופציה, עוד לפני שהוחתם רייס. האקט התברר אז כיקר מדי. וגם כעת מדובר בשחקן יקר, ששחרורו התיאורטי יהיה כרוך, בנוסף, בפיצוי לסיינה. ההסתברות נמוכה למדי.
ועכשיו - התחזית: האם מכבי תשרוד את הטופ-16?
בזמן שתסבו לארוחת ליל שישי, אנשי מכבי יעקבו בדאגה אחרי המשחק בויטוריה בין קוצ'ה לבין קובאן. התוצאה שם תכריע את זהות הקבוצה הנוספת שתצטרף לבית העתידי של מכבי: ניצחון של ויטוריה ב-2 נקודות ומעלה, וקובאן חוזרת להיכל; ניצחון של ויטוריה בנקודה אחת בדיוק, והבאסקים שוב משובצים עם מכבי; ניצחון של קובאן, ופנאתינייקוס (החלשה להחריד) תהיה היריבה.
ההסתברות שתהיה זו ויטוריה - קלושה. האפשרויות הסבירות ביותר הן קובאן או פאו. ומיד עולה השאלה: מי עדיפה למכבי?
מצד אחד, קובאן היא בלי ספק קבוצה טובה הרבה יותר מהיוונים; מצד שני, לפאו סגל כל כך מנוסה, כל כך רחב, עד שקשה להאמין שהיא מסוגלת לנפק עוד הרבה תצוגות גרועות כפי שחזינו ממנה אמש. בכל מקרה, מכבי ניצחה את שתיהן פעמיים בשלב המוקדם, וידועה האמרה לפיה קשה מאוד לנצח את אותה קבוצה ארבע פעמים בעונה אחת. ובכל זאת, נדמה שאנשי מכבי יחזיקו הערב אצבעות לרוסים, בתקווה שלא לפגוש את הנדריקס, מאריץ' ויתר חבריהם הרעבים, אחוזי יצר הנקמה. עם באטיסט הקשיש מכבי הסתדרה הרבה יותר בקלות.
קובאן יכולה להיות הקבוצה שתסבך מאוד את חייה של מכבי בשלב הבא, שיכלול גם את ריאל מדריד, צסק"א, גלטאסראי, ז'לגיריס, פרטיזן בלגרד ובאיירן מינכן.
הבית הזה מסתמן כבית עם שלושה מעמדות ברורים. מעל כולן נמצאת, כידוע, המדרידיסטה - בלי ספק הקבוצה הטובה באירופה, ואולי אחת הקבוצות הטובות ביותר שהתגבשו ביבשת במילניום הנוכחי. המספרים של ריאל בלתי-נתפשים כמעט: היא סיימה את השלב המוקדם עם מאזן מושלם, כשהיא דורסת את יריבותיה בפער ממוצע של 23.7 נקודות; היא מובילה את היורוליג כמעט בכל קטגוריה סטטיסטית (במדד - בפער אדיר של כמעט 20 נקודות על פני הבאה אחריה, פנרבחצ'ה-אולקר; בנקודות למשחק; באחוזים מהשדה ובאחוזים מהקו; באסיסטים; בחטיפות; בחסימות); והיא נראית כמו המועמדת הבשלה, הטובה והיחידה, בעצם, לזכייה באליפות אירופה.
המפתח: איך מכבי תמשיך הלאה?
במעמד הביניים נמצאות כמה וכמה קבוצות, וגם אותו אפשר לחלק למיני-מעמדות פנימיים. צסק"א אמורה, לפחות עפ"י גודל התקציב, סגל השחקנים וצוות האימון שלה, להיות לפחות ברמה אחת מעל יתר הקבוצות האחרות בבית (להוציא את ריאל, כמובן). אבל בשלב המוקדם הרוסים היו רחוקים מלהרשים, הפסידו שלוש פעמים (כולל שתי מפלות כואבות מול פנר-אולקר של אובראדוביץ') ובאופן כללי אכזבו.
פרט לצסק"א, אמור מעמד הביניים של הבית לכלול את גלאטסראי המוכשרת והעמוקה (עם ארויו, מצ'באן, מנסה-בונסו ואחרים) אך הפצועה, את מכבי, ואת היריבה החוזרת מהבית המוקדם של מכבי (קובאן, ויטוריה או פאו).
המעמד התחתון של הבית אמור לכלול את פרטיזן, ז'לגיריס ובאיירן.
בהנחה שריאל תמשיך לרמוס, ובהנחה שצסק"א תעלה הילוך ותשחק כדורסל שהולם את טיב הסגל שלה, יוותרו שני כרטיסים, עליהם יאבקו יתר הקבוצות. קשה לראות את אחת מקבוצות המעמד הנמוך עושה סנסציה ומעפילה לשמונה האחרונות. אלה כנראה יהיו שתיים מבין גלא, מכבי וקובאן/ויטוריה/פאו. אבל לקבוצות מהמעמד התחתון יהיה תפקיד חשוב בקביעת זהות העולות מהבית.
בדיקה סטטיסטית השוואתית מהעונה שעברה - הראשונה בה נוסה פורמט הטופ-16 הנוכחי - מלמדת שכדי להבטיח את הכרטיס לשלב הבא, לפחות מהמקום השלישי או הרביעי, דרוש מספר מינימאלי של שמונה ניצחונות (כפי שהשיגה מכבי אשתקד; סיימה את הבית במקום השלישי, במאזן 6:8, זהה לזה של ויטוריה שסיימה רביעית). עם זאת, זהו מספר ניצחונות שאמור להיות גבולי (שבבית המקביל לזה של מכבי לא היה מספיק - אנדולו ופאו, שהעפילו מהמקום השלישי והרביעי בבית המקביל, עשו זאת עם תשעה ניצחונות).
כך שתשעה ניצחונות כבר יבטיחו, במידה גבוהה יותר של וודאות, כרטיס לשלב הבא. השאלה היא מול מי וכיצד תגיע מכבי למנה הזו. הדרך הבטוחה ביותר תהיה לשמור על הבית (שבעה משחקים) ולגרד שני ניצחונות חוץ - כשמשחקי החוץ הקלים ביותר, על הנייר, אמורים להיות בקובנה ובמינכן (אף שגם ז'לגיריס וגם באיירן הן קבוצות ביתיות טובות מכפי שעשויים לחשוב).
בעיית חישובי הניצחונות מתחילה מקום בו משערים הפסדי בית פוטנציאליים. ריאל מנצחת בכל מקום, ואמורה לנצח גם בתל אביב. זו כבר סיטואציה שתחייב את מכבי להשיג ניצחון חוץ יקר נוסף. וגם הפסדי בית מול צסק"א, קובאן/ויטוריה/פאו וגלאטסראי הן אופציה סבירה בהחלט. כל הפסד שכזה יצטרך להתקזז בניצחון חוץ, כאמור.
בעיה אחרת שעשויה להתעורר קשורה לסדר המשחקים. אם מכבי תצא למשחקים בבלגרד, במינכן ובקובנה, שהן מוקשים אפשריים, אחרי שהקבוצות האלה כבר איבדו סיכוי, ההסתברות לחלץ שם ניצחונות, שעשויים להוות את ההבדל בין מקום שלישי או רביעי לבין המקום החמישי, עולה.
חפרת. אז מה ההערכה שלך, בקצרה? והאם יש בכלל נקודות אור?
חפרתי - ועוד אחפור. בשביל זה משלמים לי. ההערכה האישית שלי היא שמכבי תיאבק על מקומות 3-4 עם גלא ועם קובאן/ויטוריה/פאו. אם תהיה זו פאו, המשימה של מכבי אמורה להיות קלה יותר. אם תהיה זו קובאן, מכבי בהחלט עלולה להסתבך. ויהיה די בהחלקה ביתית אחת או שתיים, או בכישלון במשחק חוץ בקובנה או במינכן (או בבלגרד), כדי לדרדר את מכבי למקום החמישי, שמוביל ישר הביתה.
אבל יש נקודת אור. לפחות אם נבחן את הבית של מכבי ביחס לבית המקביל, בו ישחקו פנרבחצ'ה-אולקר, אולימפיאקוס, ברצלונה, מילאנו, אנדולו, מלאגה, ושתיים מבין קובאן/לבוראל/פאו (סבירות גבוהה שלבוראל, בתוספת לקובאן או פאו. תלוי בתוצאת המשחק הערב בין הרוסים לספרדים). כי זהו בית שאומנם אין בו מעמד עליון מובהק כפי שקיים בבית של מכבי, אבל זה בית שבו כל קבוצה יכולה לראות את עצמה כמועמדת ריאלית להמשיך הלאה. אם פנרבחצ'ה-אולקר ואולימפיאקוס ישחקו כפי ששיחקו בשלב המוקדם, הן כנראה יעלו; וברצלונה, שבדומה לצסק"א לא הרשימה, היא מועמד בכירה לזכות בכרטיס השלישי לרבע הגמר. אך על הכרטיס הנוסף ייערך קרב כל-בכל. זה אמור להיות בית מופרע, גן חיות של ממש, שבו כל קבוצה תקיז את דמה של יריבתה. בבית כזה מכבי הייתה גם יכולה לסיים במקום השישי, ואיש לא היה מופתע.
נקודת האור האחרת היא שעדיף למכבי להצטלב עם הבית הזה ולא עם הבית הנוכחי שלה. בהנחה שגם בבית המקביל לא הייתה מסיימת באחד משני המקומות הראשונים, סביר להניח שלא הייתה מצליחה לעבור בלי ביתיות את ריאל או את צסק"א. במובן הזה, פנרבחצ'ה-אולקר, אולימפיאקוס וברצלונה הן יריבות נוחות יותר על מקום בפיינל פור, גם כשהן מחזיקות ביתרון הביתיות. זה יהיה הבונוס הגדול של מכבי - לחוות את ההשפלה הצפויה מול ריאל כעת, להתכופף ולאפשר לגל לעבור, מאשר לשרוד בשן ועין בית מורכב עם עוד שבע קבוצות שרואות עצמן מועמדות לגיטימיות לרבע הגמר, ובסוף - כמו בעונה שעברה - להתנפץ לרסיסים על החומה של פאבלו לאסו או אטורה מסינה.
ohad@walla.net.il
