נדיר שתכנית משחק מוצלחת ממפגש קודם מנצחת עבור אותה הקבוצה גם במשחק החוזר. מכבי תל אביב הגיעה למשחק אמש מול קובאן עם תכנית משחק דומה לזו שהשיגה עבורה את ניצחון החוץ היקר ברוסיה. דיברנו בתכניתנו משחק מקדים על כך שעד למשחק בנוקיה, דורגה קובאן חמישית ביורוליג במספר זריקות ל-2 נקודות עם 42.5 זריקות כאלה למשחק. מצד שני, זרקה קובאן עד אתמול רק 16.1 זריקות ל-3 נקודות (מקום 22 ביורוליג). אז בלאט ומכבי ביצרו את העמדות, חפרו את התעלות ובנו מחדש את הבונקר המנצח שלהם. בתרגום לשפת הכדורסל, מכבי עברה מלמטה (אנדר) בפיק אנד רולים, הביאה עזרה קיצונית על חדירות לסל ובגדול, דרשה מהרוסים לזרוק מבחוץ. אז כמילות השיר של בנזין, למדו הקלעים של קובאן, כל אחד בנפרד, שחופשי זה בעצם לגמרי לבד ופתחו את המשחק בהפגזה רבתי מבחוץ. בהתחלה זה נכנס, אבל לאורך זמן זה הרג אותם.
אחרי שברחה, התפרקה וחזרה: 73:75 למכבי ת"א על קובאן
בלאט שלח בסיום עקיצה לשחקנים הישראלים של קבוצתו
במקום להסתפק ב-16 זריקות ל-3, הטילו הרוסים 25 כאלה. במקום להרים 42 פלוס זריקות ל-2 נקודות, זרקו הרוסים רק 36. וחמור מכך מבחינתם הם ירדו מממוצע עונתי של 56% ל-2 נקודות עד ל-36% בלבד נגד מכבי וכל הקרדיט להגנה הקבוצתית של הצהובים. וברגע שמכבי עומדת סוף סוף גם ביעד הנכסף ומורידים את היריבה שלה ל-10 ריבאונדים בהתקפה מולה בלבד (שלמען ההגינות, זהו בערך המספר הממוצע של קובאן בלאו הכי), אין שום סיבה שהיא תפסיד את המשחק. בטח ובטח כשהיא קולעת בעצמה מעל 42% ל-3 ומציגה יכולת משופרת של ביג סופו בגרסה סופר אקטיבית, ואת המשולש בלו-פניני-אינגלס שתורם 9 שלשות לבדו. ואפילו מציגה שינוי מסוים בלחץ על היריבה, כשהיא מציגה גרסה אגרסיבית יותר של לחץ על כל המגרש לפרקים (1-2-1-1, אם ראינו נכון, במקום 2-2-1 פסיבי יותר). אז אם הכל כל כך טוב, איך יכול שמכבי מנצחת משחק שני ברציפות בעיקר בזכות החלקה של שחקן יריב? בשבוע שעבר זה היה דמרקוס נלסון שדפק החלקה ברחבה והשבוע דווקא קלנאיטיס המצוין עשה חיקוי של רפאל נדאל מנסה להגיע לכדור אבוד על מגרש חימר - והציל את מכבי ממבוכה גדולה.
רגע של קולטורה, ברשותכם. חתן פרס ישראל, הסופר המנוח אמיל חביבי כתב פעם ספר בשם "האופסימיסט", מונח שמחבר את המילים אופטימיסט ופסימיסט. בהתייחס למכבי תל אביב, יגעתי אך לא הצלחתי למצוא מונח אשר מחבר את המילים הלועזיות אנדראצ'יבר עם אובראצ'יבר. אולי אנבראצ'יבר? מצד אחד נראית מכבי תל אביב, גרסת היורוליג, כמו אובראצ'יברית, כלומר קבוצה שמוציאה מעצמה יותר ממה שהיא שווה. כי אם מביטים על סגל השחקנים הבינוני וחסר ההשראה שלובש את המדים הצהובים השנה אבל עדיין קרוב (מאוד) להבטיח את המקום הראשון בבית המוקדם, זה בהחלט נראה כמו הישג שמותח את היכולות המוגבלות של חומר השחקנים הקיים עד תום.
מצד שני, צריך גם להסתכל על המשחקים עצמם ולא רק על התוצאות שלהם. ולהגיד על מכבי שהיא אנדראצ'יברית, כלומר אחת שלא ממצה את מלוא היכולות שלה. על כמה שחקנים במכבי אפשר להגיד שהם ממקסמים, או אפילו מתקרבים למיצוי הפוטנציאל שלהם? בעמדה מספר 1 אנחנו מקבלים אוחיון בינוני ומטה וטייריס רייס בלתי קיים. עמדה מס' 2 מורכבת מריקי היקמן שנמצא בכושר רע וסילבן לנדסברג שהועלם לחלוטין מהרוטציה. אם יש כאן מישהו שרוצה להיות ישר עם עצמו או רוצה להגיד שדווין סמית' או ג'ו אינגלס נותנים משחקים במכבי את הכדורסל הטוב ביותר שהם יכולים שיקום. אף אחד לא קם.
וזאת אחת הסיבות שמכבי הייתה כל כך קרובה לאבד עוד משחק בו נדמה היה שהיא שולטת. קבוצה שנשענת על יכולתו של ביג גאי אחד לייצר יש מאין במסגרת ה-15 דקות (גג) האיכותיות שהוא שווה על המגרש ובמקביל על יכולתם של הקלעים להפציץ בהצלחה מעבר לקשת לאורך משחק שלם, היא קבוצה שתלויה ביותר מדי חסדים. אנחנו דשים ודנים, שבוע אחר שבוע, במשולש אוחיון-רייס-היקמן שמרכיב את הקו האחורי במכבי. כל אחד מהם, מסיבותיו שלו, פשוט לא מספיק אחראי/ מוכשר/ בעל ביטחון עצמי וכן הלאה כדי לאייש כהלכה את הנישה שמיועדת לו בקבוצה של בלאט.
בשבוע שעבר החליט המאמן של הכוכב האדום לעשות עבירה על מכבי בהתקפה האחרונה, כדי לשמור לעצמו את הכדור האחרון. החלטה לגיטימית בהחלט עם בעיה אחת קטנה אך קרדינלית. למכבי תל אביב אין למי לתת את הכדור האחרון ולכן המהלך של הסרבים הציל אותה בשבוע שעבר. אמש, כחצי דקה לסוף, ביתרון 2 ואחרי פסק זמן צהוב, חיכה כל נוקיה כדי לדעת למי ילך הכדור הקובע של בלאט. תאמינו או לא, השם שנשלף מתוך הכובע היא יוגב אוחיון. יוגב אוחיון?! רגע, לכם יש רעיון טוב יותר? אז אוחיון, נאמן לדרכו, כדרר שוב את עצמו לדעת וההתקפה האחרונה הלכה לכל הרוחות. כרגיל. ועוד לא דיברנו על הבעיות בהגנה האינדבידואלית של מכבי. על זה אפשר לדבר גם בשבוע הבא.
מבט זריז אל עבר הבית הבא, במסגרת הטופ 16, מעלה שמכבי יכולה למצוא עצמה בבית עם ריאל מדריד, ברצלונה/ צסק"א, גלטסראיי, מילאנו, לבוראל, נאנטר ובאיירן מינכן, כלומר בית שבו היא אמורה להיאבק על מקומות 3-6 ושממנו העפלה לשלב ההצלבה היא בהחלט מצופה וריאלית. וכאן דווקא מתגבר הצורך בדחיפה שתסייע לצהובים לשפר סיכוייהם לשבור את תקרת הזכוכית ולכוון למעלה למעלה. הניצחונות האחרונים כנראה סייעו לבלאט לשמור על משרתו (במיוחד לאור סדר המשחקים הנוח יחסית שצפוי למכבי בליגה בזמן הקרוב) ולייצר שקט תעשייתי במועדון. דווקא במצב הזה מתקיים הצורך לחשוב על שינויים בסגל. הקו האחורי של מכבי תל אביב זועק לחיזוק. השינוי יכול להגיע בעמדה מספר 1 או דווקא במספר 2, אבל הגיע הזמן, שבה ואומרת אמי, לבצע את המהלך שיאפשר לקבוצה של בלאט ליהנות מהרכב שיכול או לנהל את המשחק או לנצח עבורה משחקים. על גם זה וגם זה אנחנו אפילו לא מעיזים לחשוב.