פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מיוחד: דירוג 20 החלוצים הכי גדולים בתולדות הבונדסליגה

        לקראת המפגש בין שני מלכי השערים בגרמניה עד כה, ולכבוד שנת ה-50 לליגה, מיכאל יוכין הכין לכם בומבה של מצעד. הסקוררים הכי טובים בתולדות הבונדסליגה. קבלו את חלק ב': עשרת הגדולים. מי במקום הראשון?

        נשארו בחוץ, אבל בהחלט שווים אזכור: טוני יבואה, קלאוס טופמולר, פרנק מיל, מריו גומז, אאילטון, אבה סאנד, אלן סימונסן, צ'ה בום קון, יורגן גראבובסקי, ברונו לבאדיה, רוי מקאי, דיטר הנס, תומאס אלופס. ומי סיים במקומות 11-20?

        10. הורסט רובש

        לא היה, ואולי גם לא יהיה, בבונדסליגה נוגח כמו רובש – החלוץ המרכזי הכי בריון שאפשר לדמיין. עם 188 סנטימטרים וגוף אתלטי רחב, אי אפשר היה להתמודד איתו במאבקים על כדורי גובה. רובש עצמו בכלל לא חשב שיש לו כישרון כלשהו. בגיל 24 הוא שיחק עוד בקבוצות חובבים, עד שאנשי רוט-וייס אסן גילו אותו במקרה ב-1975. כבר במשחק הבכורה בבונדסליגה הוא הבקיע צמד במחצית הראשונה, ומאז הפך לאגדה חיה. בשתי העונות הראשונות באסן הבקיע רובש 38 שערים, וכאשר ירדה הקבוצה לליגה השניה הוא הפציץ 42 פעמים תוך עונה אחת ושכנע את המבורג שבנתה סגל חדש להחתים אותו. חמש השנים בנמל הצפוני היו מזהירות עבור רובש שיצר שיתוף פעולה מיתולוגי עם המגן מנפרד קאלץ, אשר הגביה ללא הפסקה מהאגף הישר לראשו של הסקורר. בתקופתו זכתה המבורג בשלוש אליפויות, רובש היה מלך שערי הליגה ב-1982, כולל כיבוש דרמטי בדקה ה-90 ב-3:4 מיתולוגי במינכן מול באיירן, וכעבור שנה הניף כקפטן את גביע האלופות. בנבחרת זוכרים אותו בעיקר בזכות הצמד מול בלגיה בגמר יורו 80', ואת הקריירה בליגה הבכירה הוא סיים עם 136 שערים ב-224 משחקים.

        הורסט רובש חלוץ המבורג (GettyImages)
        שלוש אליפויות עם המבורג. רובש מניף את הצלחת ב-1982 (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        9. רודי פלר

        מעטים השחקנים שזכו לאהדה רבה יותר בגרמניה מאשר פלר. האופי הנוח שלו גרם לאנשים להתאהב בו, והתספורת המיושנת שלו הביאה כבר בצעירותו לכינוי החיבה "דודה קאטה". הדודה היה חיית רחבה קלאסית, והצטיין בתחילת הקריירה בליגה השניה, כאשר הבקיע 40 שערים תוך עונה במדי אופנבאך, וגם 37 שערים עם מינכן 1860 – דבר שגרם למאמן הנבחרת יופ דרוואל לשקול לזמנו לסגל למונדיאל 82'. זה לא קרה בסופו של דבר, אבל כבר בעונת 1982/83 היה פלר מלך שערי הבונדסליגה במדים הירוקים לבנים של ברמן, וכמו רבים אחרים הוא חייב לא מעט למאמן אוטו רהאגל. פלר עזב לטובת רומא ב-1987, ובהמשך שיחק במארסיי של ברנאר טאפי, אבל חזר לבונדסליגה לקראת סיום הקריירה, העלה את מאזנו בליגה הגרמנית הבכירה ל-132 שערים, והיה שותף לאחד התמונות הגדולות ביותר בתולדות הכדורגל הגרמני. במחזור הנעילה ב-1996, במשחק הפרידה של פלר, היתה לברקוזן בסכנת ירידה, וניצלה ברגע האחרון תוך שהיא שולחת את יריבתה קייזרסלאוטרן למטה במקומה. אנדי ברמה, אז קפטן לאוטרן, פרץ בבכי חסר מעצורים בעמדת הראיונות, ופלר חיבק וניחם אותו. הוא תמיד היה ג'נטלמן.

        רודי פלר שחקן נבחרת ורדר ברמן (GettyImages)
        כשהוא היה ברחבה הכדור היה ברשת. רודי פלר (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        8. ברנד הולצנביין

        מלך השערים של פרנקפורט בכל הזמנים, הולצנביין היה איש של קבוצה אחת בלבד. הוא שיחק באיינטרכט במשך 14 שנה, בין 1967 ל-1981, וכאשר עזב בטריקת דלת בשל חילוקי דעות כספיים העדיף לסיים את הקריירה בארצות הברית. בשל המהירות המסחררת, הוא תופקד בדרך כלל באגף, אבל מצא את הרשת בתדירות שלא היתה מביישת כל חלוץ מרכזי ומאזנו הסופי בבונדסליגה עומד על 160 כיבושים. עם זאת, שני הרגעים הגדולים בקריירה כלל לא התרחשו בליגה. ב-1974 קיבל הולצנביין, צוללן ידוע שאהב להיתקל במגנים ולסחוט עבירות, פנדל שנוי במחלוקת בגמר המונדיאל של הולנד. הוא הבקיע גם בגמר יורו 76' בו הפסידו הגרמנים לצ'כוסלובקיה בפנדלים, אבל השער הביזארי והמפורסם ביותר שלו הגיע בכלל מול דינאמו בוקרשט בגביע אופ"א ב-1979 – "הנגיחה בישיבה". תראו בעצמכם.

        הולצנביין נעלב כאשר טענו כי זה שער מקרי. חודשים לאחר מכן, הוכתר המסע של פרנקפורט עם זכיה בגביע אופ"א, והולצנביין לקח אותו הביתה מבלי שאיש שם לב.

        שחקן העבר ברנד הולצנביין (GettyImages , Malte Christians)
        איפה הגביע? אצלו בבית. הולצנביין היום (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        7. אולף קירסטן

        אחרי נפילת חומת ברלין, הצהיר פרנץ בקנבאואר שנבחרת גרמניה המאוחדת תהפוך לבלתי מנוצחת. האמירה השחצנית התבררה כרחוקה מאוד מהאמת, אבל אפשר להבין את ההתלהבות שהתעוררה במדינה לאור צירופם של כוכבים כמו מתיאס זאמר ואולף קירסטן לסגל הנבחרת שהיתה אז אלופת העולם. קירסטן, שגדל בדינאמו דרזדן, שחקן השנה הלפני האחרון בהיסטוריה של מזרח גרמניה, היה כבר בן 24 כאשר חתם בלברקוזן ב-1990, ונשאר בה במשך 13 שנים. רק גרד מולר זכה יותר פעמים ממנו בתואר מלך השערים בגרמניה – קירסטן עשה זאת ב-1993, 1996 ו-1997. הוא מדורג חמישי בטבלת הכובשים בכל הזמנים, עם 182 שערים ב-350 משחקים. סגנונו החייתי והאמוציונלי הקנה לו מעריצים רבים ברחבי המדינה, וקצת חבל שהוא סיים את הקריירה כמעט ללא תארים. עונתו האחרונה בנברקוזן היתה 2001/02 המפורסמת, כאשר הקבוצה היתה קרובה לטרבל היסטורי ונותרה בידיים ריקות.

        שחקן באייר לברקוזן לשעבר אולף קירסטן (AP , Edgar Schoepal)
        היה קרוב לטרבל ונשאר בלי כלום. אולף קירסטן (צילום: AP)

        6. דיטר מולר

        כן, היה גם מולר כזה, גם אם הוא החל את הקריירה בשם דיטר קאסטר, ולקח את שמו של אביו המאמץ רק כאשר היה בן 19. דיטר מולר ירש למעשה את גרד מולר, הן בנבחרת והן כחלוץ הפורה ביותר בבונדסליגה. מיד עם הגעתו לקלן ב-1973 היה ברור שמדובר בסקורר נדיר, וההישג שלו בעונת 1976/77, עם 34 שערים ב-34 משחקים לא שוחזר מאז לעולם – אף חלוץ בגרמניה לא הגיע בעשורים האחרונים אפילו ל-30 כיבושים בעונה. אם מוסיפים את הכיבושים במסגרות האחרות באותה עונה, הגיע מולר למספר מפלצתי באמת – 53. ב-1978 הוא שמר על כתר מלך השערים, גם אם הסתפק הפעם ב-24 כיבושים "בלבד". שישה מהם הגיעו ב-2:7 העצום על ברמן באוגוסט, אבל לרוע מזלו של מולר (וגם לרוע מזלם של כל חובבי הכדורגל) המשחק הזה לא צולם בשל שביתת צוותי הטלוויזיה. במדים הלאומיים יזכרו את מולר תמיד כשחקן היחיד שכבש שלושער כמחליף בחצי גמר טורניר גדול, ביורו 76' נגד יוגוסלביה. ב-1982 הוא עזב את קלן ונסע לחורר רשתות בצרפת במדי בורדו, ולכן מאזנו הסופי נותר על 177 שערי בונדסליגה – הנתון השביעי בטיבו בהיסטוריה.

        דיטר מולר שחקן נבחרת מערב גרמניה (אתר רשמי)
        שלושער כמחליף בחצי גמר טורניר גדול? את זה לא עשו לפניו או אחריו. דיטר מולר

        5. קרל היינץ רומניגה

        את הנער הבלונדיני גילתה באיירן כאשר גרד מולר עדיין היה בשיא כוחו, ב-1974. רומניגה בן ה-19 שיחק אז בקבוצת חובבים קטנה ולמד כלכלה באוניברסיטה. הוא ויתר על התואר כדי להצטרף לקבוצת הפאר, אבל ההתחלה היתה לא פשוטה, והכדרור המיוחד שלו לא הביא לשערים רבים במיוחד. רק כאשר מולר עזב, ובאיירן החתימה מחדש את פאול ברייטנר ב-1978, פרץ לפתע הכישרון של רומניגה במלוא עוצמתו, והוא הפך תוך חודשים ספורים לאחד השחקנים הטובים בעולם. הוא זכה פעמיים ברציפות בכדור הזהב, ב-1980 וב-1981, והוכתר שלוש פעמים למלך שערי הבונדסליגה. בחמש העונות הראשונות שלו בבאיירן, כבש רומניגה 47 שערי ליגה בלבד, בחמש השנים האחרונות האמיר המאזן הזה ל-115. בסך הכול, אם כך, היו לו 162 כיבושים, אבל אז הוא בחר לנסות את מזלו באינטר, בה הקריירה שלו קצת איבדה כיוון, בעיקר בשל הפציעות הרבות. הרקורד שלו בנבחרת, 45 כיבושים ב-95 משחקים, מרשים אפילו יותר.

        קרל היינץ רומניגה שחקן באיירן מינכן מקבל את פרס התותח על זכייתו בתואר מלך שערי הבונדסליגה 1981 (GettyImages)
        כדור הזהב, תותח הזהב - הכול מתנקז אליו. רומניגה ב-1981 (צילום: AP)

        4. אובה זיילר

        שנותיו היפות ביותר של זיילר, נער הזהב של הכדורגל הגרמני בשנות ה-50' והשחקן האהוב ביותר בהיסטוריה של המבורג, היו לפני הקמת הבונדסליגה. הוא היה בן 26 כאשר הליגה המאוחדת יצאה לדרכה ב-1963, ולא שיחזר בה את הנתונים המטורפים מהליגה האיזורית בה הבקיע באופן קבוע יותר משער למשחק. ובכל זאת, עונת הבכורה של הבונדסליגה שייכת בעיקר לו. ב-30 משחקים מצא זיילר את הרשת 30 פעמים והוסיף שבעה בישולים. עם גובה של 168 סנטימטרים הוא לא נראה חלוץ רחבה טיפוסי, אבל הכוח הפיזי שלו היה נדיר, והניתור הפנומנלי הפך אותו לנוגח מדופלם. הנחישות וההתמדה סייעו לו להתגבר על פציעה שסיכנה את הקריירה – קרע בגיד אכילס ב-1965. אדי דאסלר, הבעלים של אדידס, ייצר באופן ידני נעל שהתאימה לו כדי להמשיך לשחק אחרי ההחלמה, וזיילר כיכב עד גיל 35, כשהוא ממשיך לעבוד במקביל אורך כל חייו כאיש מכירות. צניעותו ואדיבותו הפכו אותו לאדם נערץ ביותר, ופסל ענק של כף רגלו הימנית מוצב ליד איצטדיונה של המבורג. זיילר שני רק לגרד מולר ככובש בכל הזמנים, אבל בבונדסליגה הוא מדורג במקום ה-17, עם 137 שערים ב-239 משחקים.

        אובה זיילר חלוץ מערב גרמניה (GettyImages)
        קודם צנוע, אחר כך שחקן גדול. אובה זיילר (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        3. קלאוס פישר

        זיילר הצטיין בבעיטות מספרת, אבל מלך המספרות האמיתי היה ויישאר לתמיד קלאוס פישר. הקריירה המפוארת של מלך שערי שאלקה בכל הזמנים בבונדסליגה ארכה 20 שנים, בין 1968 ל-1988, במהלכן הבקיע 268 שערים ב-535 משחקים – בדיוק ממוצע של חצי שער למשחק. הנתון הזה, שני רק לגרד מולר בהיסטוריה, יכול היה להיות טוב אפילו יותר אלמלא הושעה פישר למשך עונה שלמה ב-1972/73 על חלקו בפרשת ההימורים והטיית המשחקים שהרעידה את הכדורגל הגרמני. העונש המקורי הרחיק את הכוכב מכדורגל לצמיתות, אבל – כמו במקרה של פאולו רוסי – האוהדים צריכים להיות מאושרים שהוא הומתק לבסוף.

        את המספרת המפורסמת ביותר בחייו ביצע פישר בחצי גמר מונדיאל 82' נגד צרפת, כאשר הישווה ל-3:3 בהארכה, אבל היא ממש לא היתה היחידה. את הכדור הזה לרשת שווייץ ב-1977 הכתירו בזמנו בגרמניה כשער המאה, וגם הביצוע המלוטש הזה ב-1975 נבחר לשער העונה. בעונת 1975/76 היה פישר מלך שערי הליגה בפעם היחידה בקריירה, ובעונה שלאחר מכן היה שותף ל-0:7 המיתולוגי של שאלקה באיצטדיונה של באיירן מינכן וכבש רביעיה – שלושה מהם מבישולים של חברו הטוב רודיגר אברמצ'יק. אחרי שעזב את שאלקה ב-1981, המשיך פישר להצטיין בקלן ובבוכום, ושיחק עד גיל 39.

        קלאוס פישר חלוץ נבחרת מערב גרמניה (GettyImages)
        הצרפתים זוכרים אותו היטב. קלאוס פישר במונדיאל 1982 (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        2. יופ היינקס

        היום מכירים את יופ היינקס כאחד המאמנים הגדולים של העידן המודרני, אבל הוא גם אחד החלוצים הטובים שגרמניה ידעה אי פעם. ביריבות האדירה בין באיירן מינכן למנשנגלדבאך בשנות ה-70', הוא היה התשובה של גלדבאך לגרד מולר. ב-1974 הוא היה מלך שערי הליגה לצד מולר עם 30 כיבושים, וב-1975 התייצב שם לבדו עם 27 שערים. יליד מנשנגלדבאך, היינקס אהד את הקבוצה מגיל אפס, צמח בה, ובילה את כל הקריירה כשחקן למעט הפסקה בת שלוש שנים לטובת האנובר בסוף שנות ה-60'. כבר בעונתו הראשונה הוא הפציץ 23 שערי בונדסליגה, ובסך הכל צבר במהלך הקריירה בגלדבאך 263 שערים ב-369 משחקים, זכה בארבע אליפויות ובגביע אופ"א והגיע לגמר גביע האלופות. בבונדסליגה עומד מאזנו על 220 כיבושים ב-369 משחקים, ואת הקריירה הוא חתם עם חמישייה ב-0:12 על דורטמונד שלא הספיק כדי לקחת אליפות. את הסיפור המלא מומלץ לקרוא כאן בזמנכם החופשי.

        יופ היינקס שחקן בורוסיה מנשנגלדבך (AP)
        האלטרנטיבה המושלמת לגרד מולר. יופ היינקס על הסוס... סליחה, על הפיל (צילום: AP)

        1. גרד מולר

        החלוץ הטוב ביותר בבונדסליגה, ואולי בעולם כולו, הוזכר כבר הרבה יותר מפעם אחת במסגרת הסקירה. סיפורו ידוע היטב. מולר לא היה חסון במיוחד, לא גבוה במיוחד ולא טכני במיוחד. הוא רק ידע להבקיע. שבע פעמים מלך שערי בונדסליגה, עם ממוצע הבקעות עוצר נשימה של 0.85 (365 כיבושים ב-427 משחקים) במשך 14 שנים, מציבים אותו הרחק מעל כל היתר. מספר שורות לא יספיקו כדי לספר את סיפורו, אז אם בא לכם – הנה תזכורת לשנה הגדולה בחייו ב-1972, במהלכה קבע שיא שנשבר בידי ליאו מסי.

        שחקן נבחרת מערב גרמניה וקבוצת באיירן מינכן גרד מולר ב-1967 (GettyImages)
        הסקורר הכי גדול בהיסטוריה של גרמניה. גרד מולר (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)