לרגל עונת 2013/14 החלטנו לפתוח מדור חדש: מעקב צמוד ויסודי אחר 17 שחקנים מליגת העל, ישראלים וזרים, בסיבוב הראשון והשני. השחקנים שנבחרו הם בעיקר הישראלים בעלי הפוטנציאל להגיע למעמד של שחקנים מובילים בכדורסל הישראלי, וזרים בולטים בליגת העל. למדור ה-12 בחרנו את אייל שולמן, הרכז של ברק נתניה. עקבנו אחריו במשחק ההפסד של קבוצתו להפועל תל אביב במסגרת המחזור התשיעי.
איך הגיע למשחק?
שולמן רשם אשתקד את עונתו הטובה ביותר בקריירה. תחת דני פרנקו נתניה סיימה את העונה הסדירה במקום הרביעי והוא רשם 7.4 נקודות ו-3.6 אסיסטים למשחק. העונה הגיע לו מתחרה על העמדה, יועד בית יוסף מהפועל גלבוע/גליל, ובתחילה היה נראה שהוא לא מקבל מספיק דקות מרובי בלינקו. למרות זאת שולמן הצליח לרשום משחקים טובים מאוד נגד מכבי אשדוד והפועל אילת בחוץ ומכבי ראשון לציון בבית. למרות שהוא מנהל את המשחק של נתניה טוב, הוא ממוקם במקום העשירי בליגה באיבודי כדור ורק 17 באסיסטים. עד כה רשם העונה 6.3 נקודות, 3.6 אסיסטים ו-1.0 ריבאונדים למשחק.
פירוט המשחק
סטטיסטיקה: 9 נקודות (1 מ-3 ל-2 נקודות, 1 מ-2 ל-3 נקודות, 4 מ-4 מהעונשין), 2 ריבאונדים, אסיסט, חטיפה ו-2 איבודים ב-24:45 דקות. מדד כללי 10 נקודות.
כשהיה על המגרש: 42:54 להפועל תל אביב.
כשלא היה על המגרש: 31:38 להפועל תל אביב.
כמו ברוב המשחקים של ברק נתניה העונה, שולמן פתח בחמישייה, כשהפעם הוא אחד משלישיית גארדים שכללה גם את דוואן רובינסון וג'וליאן מילס. עם תחילת המשחק הוא הראה המון ביטחון בהתקפה, כשלא פחד לחדור דרך ההגנה של הפועל תל אביב. בפעם הראשונה הוא חדר ומסר החוצה, מהלך שנגמר באיבוד כדור, בהמשך ביצע הטעיית גוף על זריקה לשלוש, חדר והוציא זריקות עונשין. הקליעה שלו טובה, אבל דווקא כשהיה לבד על הקשת החטיא. חצי דקה לאחר מכן נתקע עם הכדור בין החצי לקשת השלוש ולקח "זריקת התאבדות" שנכנסה. אחרי שעוד שלשה לא צללה לרשת, הוא המשיך לחדור לסל. פעם אחת זה נגמר עם ליי-אפ אקרובטי, פעם נוספת בזריקות עונשין, ועוד פעמיים הוא מצא שחקנים על הקשת. בהגנה הוא היה חלק מהגנה איזורית של נתניה, שברבע הראשון נהנתה מאחוזי קליעה לא טובים של האדומים.
הרבע הראשון האקטיבי והנהדר של שולמן נגמר עם הורדה לספסל ושלוש דקות של מנוחה. הוא חזר ממנה פחות טוב. אמנם הוא המשיך לחדור חזק ולהוציא, אבל שחקני נתניה לא קלעו, או שהכדורים פשוט לא הגיעו ליעדם. בהגנה הפועל תל אביב התחילה לקבל ביטחון וקלעה, ושולמן ביצע עבירה לא טובה על הזריקה של קרלון בראון. הפער הגדול שפתחו האדומים במחצית גרמה לנתניה לשחק עם פחות אמונה, מה שגרם לרכז לשחק בהססנות בדקות הבודדות בהן היה על הפרקט במחצית השנייה. חדירה אחת שלו אמנם מצאה את ג'וליאן מילס פנוי והאחרון קלע בקלות, אבל לא יותר מכך. בהגנה הוא הצליח לסחוט עבירת תוקף מלימונד ולעצור את הגארד של הפועל פעם נוספת, אבל ירד מהמגרש באמצע הרבע לטובת יועד בית יוסף ולא שב.
מסקנות
ממש כמו אתמול עם שלומי הרוש, גם היום עם אייל שולמן קשה להתייחס בצורה חיובית למשחק של שחקן כשהקבוצה שלו מובסת. ברק נתניה רשמה את אחד המשחקים הרעים שלה העונה. יחד עם זאת אפשר לציין רבע ראשון טוב שבו הדברים עבדו לפי התכנית של נתניה. שולמן קלע את כל הנקודות שלו ברבע הראשון, היה מאוד אקטיבי, והגנת האזורית שעליה הימר בלינקו (כמו רוב קבוצות הליגה מול הפועל תל אביב) עבדה והאדומים קלעו באחוזים רעים מאוד.
בתחילת העונה שעברה שולמן הגיע לברק נתניה כדי לקבל דקות משחק. בראשון לציון הוא יובש עונה אחת על הספסל, ובעיר היהלומים הוא הפך לבעל הבית. ההשפעה המידית היא על הביטחון שלו. הגארד שגדל בגבעתיים חוזר לצבע ללא פחד, חולף על פני שחקנים ונתקל בגופות כאילו מדובר במשחק בשכונה. אלא שלצד החדירה המצוינת והקליעה הסבירה, הוא עדיין צריך לשפר את קבלת ההחלטות. הכניסות לא הובילו למספיק נקודות, גם בגלל מיקום לא נכון של השחקנים האחרים, אבל גם בגלל ציפוף פשוט של הצבע על ידי האדומים. היה מקום לנסות ולסיים חלק מהמהלכים בזריקות תוך כדי תנועה.
מבט על העונה הנוכחית ועל דקות המשחק של שולמן מצביעות על תמונה פחות אופטימית. לעומת העלייה בעונה שעברה, המספרים במגמת עצירה ויש נדנדה גדולה בין משחקים בהם הוא מקבל את המושכות למשחקים בהם הוא מסופסל לרוב. ישנה גם בעיית דקות המשחק והתחרות עם יועד בית יוסף שבעצמו ראוי לקבל זמן על הפרקט והוכיח את זה אתמול. האם ברק נתניה מספיק גדולה לשני גארדים ישראלים רעבים? לא בטוח. לגבי היכולת, לגארד של נתניה היה יותר קל כשקבוצות פחות התמקדו בו כמו בעונה שעברה.
יש לציין שעיקר הבעיה היא בקבוצה. בעונה שעברה האינסטינקט של שולמן להגיע לנתניה ולהפוך לשחקן מוביל היה נכון. אחרי שהוא הוכיח את זה, הוא היה צריך להמשיך במגמה ולא להישאר בקבוצה שהלכה אחורה. הכיוון שלו היה צריך להיות קבוצה כמו הפועל תל אביב, אליה למשל הלך חברו מהעונה שעברה טמיר אריאלי. נראה שהשילוב בין שולמן לאדומים היה עושה בדיוק את ההבדל לשני הצדדים. מצד אחד הוא היה מקבל עוד כיוון לקריירה ממאמן כמו ארז אדלשטיין, מצד שני הפועל הייתה מקבלת ישראלי רעב וטוב שהיה משדרג אותה. לאן תלך העונה של שולמן ונתניה? הכיוון ממש לא ברור.
מה אמרו עליו
רובי בלינקו על הנדנדה בדקות של הגארד: "לכל משחק יש חיים משלו. שולמן היה על המגרש שניים וחצי רבעים. זה לא הביא אותנו למקומות טובים מדי, אז אתה מנסה שחקנים נוספים. ההיררכיה שלנו ברורה - שולמן הוא שחקן מוביל, יש קאדר ומשתמשים בכל השחקנים שיש לנו".