הצבי ישראל: רן בן שמעון חייב להשתמש יותר בזגורי

לרווחת האוהד: לפי הפרסומים, עירוני קרית שמונה קיבלה מענק של 75 אלף שקל מההתאחדות לכדורגל, על כך שבנובמבר 2011 התקינה שירותי אינטרנט אלחוטי באצטדיון הביתי שלה. יופי של מענק, חבר'ה, אבל בנובמבר 2013 אין אינטרנט. לא אלחוטי, לא קווי ולא היפותטי. מה שכן, בקרית שמונה מתפקד מזנון הכדורגל הטוב ביותר והמשתלם ביותר בישראל. וכן, ההמבורגרים נגמרו במחצית, ובצדק.

קופות: 40 ילד/נוער/חייל, 80 מבוגר

קהל עירוני קרית שמונה: כמות סבירה, אבל עדיין לא מספקת יחסית למה שעובר על הפרויקט של איזי שרצקי בשנים האחרונות. יש נסיבות מקלות – משחק בקרית שמונה לעולם לא צריך לעלות למבוגר 80 שקל. לעולם. אבל עדיין נחמיא – לעידוד המסיבי המתפתח ולתפאורה שאי אפשר לקחת כמובן מאליו. המשיכו ככה. ציון: 7

קהל הפועל תל אביב: אדומים רבים עשו את הדרך לצפון. ביציע שלטים לזכר האוהד הכי מפורסם של הפועל. "אלה, גם בפיגור 4 לא מפסיקים לעודד", אמר אוהד קרית שמונה לחברו. "ככה צריך", ענה החבר. אתמול זה לא נגמר בפיגור 4, אבל למרות עוד אכזבה, האוהדים לא מפסיקים לעודד. ציון: 8

בפינת האנקדוטה: בקרית שלום, קוראים לבובת הגומי הגדולה (שמשמשת לתרגול של בעיטות מעל חומה) "חיימוב". להגנת שחקני מכבי תל אביב, הפנים שמצוירות על הבובה אכן מזכירות את שוער קרית שמונה. להגנת שוער קרית שמונה, הוא נתן אתמול משחק מצוין. למרות שני שערים שספג, הוא הציל שלושה מצבים מצוינים של הפועל תל אביב – שכטר, זגורי, גורדנה – ושמר על נקודה אחת בבית. בובה של לילה.


***

עירוני קרית שמונה והפועל תל אביב נפרדו ב-2:2

רן בן שמעון: "קל לשרוק נגדנו בתקופה האחרונה"

שערי המחזור בקליפ אחד

רן אנד בלגן: מה לא עובד בהפועל תל אביב

בדרך לקריה כולם זמזמו את נעימת הפתיחה של "אני ואתה" של אריק איינשטיין. זה מה שהשבוע הזה עשה. באוטו, מזמזמים "אני ואתה". בתחנת הדלק, מזמזמים "אני ואתה". במטולה, מזמזמים "אני ואתה". באצטדיון של קרית שמונה יש שתי עמדות למכירת כרטיסים. באחת – קובי פרץ. בשנייה – טראנסים. למזלו של הקונצנזוס, הגיע הטקס שלפני הגונג, ו"אני ואתה" התנגן שם, כשעל החולצות האדומות סטיקרים עם שמו, וזה היה הכי יפה שיש – עם כל הכבוד כמובן לפרץ ולטראנסים. ובשעה 23:33 בדיוק, כשהאוטובוס של הפועל תל אביב היה כבר עמוק בדרך הביתה, הגיע השיר הכי מדויק ומתאים לקבוצה הזו, שאכן נוסעת לאט לאט. ואיזה מסכנים, איזה.

דויד מנגה ניסה לפתוח את הדלת לחדר שבתוכו אמור היה להיות הכיבוד שמחולק במחצית. במקרה או שלא במקרה, איזי שירצקי בחופש, וכיבוד לא היה והדלת היתה נעולה. עוד שבועיים מנגה אמור לחזור מהפציעה, אבל אתמול היה עוד משחק שמתאים בול למידות שלו. "המון התקפות מתפרצות", הוא התלהב, "משחק מעולה, מצד לצד". הוא צדק. תיקו זו תוצאה נוראית, אבל אם כבר תיקו, אז כזה. 2:2 שיכול היה להיות בקלות 4:4, מבול מצבים, מבול החמצות, מבול רגשות ומבול של כיף. כמו כל העונה הזו עד כה.

בגלל שהחדר של הכיבוד היה נעול, מנגה חבר לדושאן מאטוביץ', שגם לא שיחק, והשניים הלכו לחפש את מזלם במזנון ההוא מלמעלה. "ארבעים", ענה המוכר לשניים, שבאופן מעורר כבוד מבינים כל מה ששואלים אותם בעברית (איך הרגל? מתי חוזר? מה נשמע? למה לא בהרכב? כמה נקניקיות אתה רוצה?). מאטוביץ' הוציא את הג'ובות, וארבע נקניקיות נשלחו בתמורה.

פסטורלי בקרית שמונה, כמעט תמיד. יש הכול מהכול, ולצד הצעירים האגרסיביים תמצאו אוהדים בסנדלים עם גרבי צבא. והטריבונות? לא מאמינות בנאחס. בכל פעם שהלבנים עוברים את החצי, חצי אצטדיון קם על הרגליים. כניסה לרחבה זו שאגה, בעיטה לשער זה חצי שבץ. גול? לא עלינו. כיף להם, אבל יותר מכל הפסטורליות הזו והגרביים והאופטימיות התמימה, כיף לקרית שמונה שיש לה אחד כמו ברק בכר.

זה היה משחק החזרה של רב"ש לצפון, אחרי העונה המופלאה ביחד. את מגן ההוקרה, כי שירצקי היה בחופש – במקרה או שלא במקרה – העניק האח של שירצקי. "מרגש", אמר המאמן בעיניים בורקות, כששאלו אותו איך היה הקאמבק, כששאלו כמה התגעגע לאוויר הקר, הוא צחק כאילו חושבים שהוא עבר לגור במדבר. ובכר פרגן: "הייתי שחקן שלו במשך חמש שנים, ולקחנו ביחד אליפות היסטורית. אני מאוד מעריך אותו". אבל בכר זכאי ללא פחות הערכה.

על פניו, ונכון שמהר מדי לשפוט, מדובר בחבילה המושלמת. טקטיקה, התנהלות, אדיבות. גם כששואלים שאלה קשה, הוא מיד עונה לעניין. לא הודף ולא מתחמק. והוא גם לא מתבייש, למרות שהוא רק בן 34, לספסל שני חלוצים שכמעט בגיל שלו, אחמד סבע (33) וברק בדש (31), ועם אגו לא פחות מבוגר. הוא מצהיר שמי שהכי טוב באימונים משחק, והוא מתכוון לאחמד עאבד. איזה שער נפלא של החלוץ הצעיר הזה, שהתנדנד בין ההרכב לספסל, ובקיץ הביאו לו את כל חלוצי ישראל על הראש. ועדיין, לא נשבר ולא כלום. זה לא רק השער – זו המהירות, הנחישות, הברדק. סילון סילון. "הוא לוקח את ההזדמנות בשתי ידיים", מחמיא בכר. "אני מרוצה ממנו. הוא רוצה, הוא רעב, הוא צריך לשפר את הסיומת ונעבוד איתו על זה. הוא לא רצה ללכת בקיץ, כשראה את כל ההחתמות. בפגרה דיברנו על זה, על התחרות, ידענו שהוא יצטרך לשפר הרבה דברים. במשחקים האחרונים הוא משחק באמצע ועושה צרות גדולות לבלמים. מגיע לו לכבוש את הגול הזה ואני שמח על כך".

בליגה כה נהדרת וצמודה, קשה לברך את קרית שמונה על 16 נקודות – שזו הכמות שיש להפועל תל אביב, שמונה נקודות בלבד מתחת לפסגה ו-10 בלבד מעל הקו האדום. אבל יחסית לקבוצה שהחליפה סגל, העבודה של בכר ניכרת. ושוב, הוא רק בן 34. יש עתיד, והרבה - רק שלא יפריעו לו.

עברו 11 מחזורים, והפועל תל אביב תקועה שלוש נקודות מתחת לסכנין, ונקודה אחת מתחת להפועל רעננה, ולרעננה משחק חסר. וכבר שלוש פעמים ברציפות שהפועל מובילה ולא מנצחת, ושלוש פעמים ברציפות שהיא כובשת שני שערים וזה לא עוזר, וכבר שלוש פעמים ברציפות שהיא חוטפת פנדל (בר נתן וצ'קול יצאו אשמים באותה המידה מהאירוע של אתמול), וכבר פעמיים ברציפות שחקן אדום מבצע פאול שטותי על מפתן הרחבה, ופעמיים ברציפות שבוריס קליימן חוטף את הכדור הזה לתוך הרשת. והכדורגל לרוב בנאלי ומחניק, ומכבי ובאר שבע בורחות, ולאן העונה הזו הולכת?

הקונצנזוס שנשאר להפועל תל אביב זה עומר דמארי. מלך השערים הזמני של ליגת העל שוב היה צריך רק רבע מצב, בזמן שאיתי שכטר עדיין בתהליך של הסרת החלודה. שכטר מבטיח שזה יבוא, רב"ש מבטיח שזה יבוא, ונותר רק לראות האם ומתי. כל עוד דמארי ממשיך להפגיז, שעון החול של שכטר מקבל עוד קצת חול. וכמו שיש גיבוי זמני לשכטר, אתמול רב"ש מצא את הגיבוי הזמני לגילי ורמוט.

"מים, מים, יש מים?", ישראל זגורי לא הסכים להתחיל את מסיבת העיתונאים עמו לפני שישים איזה משהו בגרון. הוא מיד קיבל. אתמול הוא בישל בין ארבעה וכבש בין ארבעה. ובכלל, הוא נראה מדהים. זה היה אחד המשחקים הטובים שלו בקריירה, לא פחות. שורות אלו נכתבו עוד לפני השער שלו – כל משחק שישראל זגורי לא בהרכב של הפועל תל אביב מצריך ועדת חקירה. למה? מה עשה באימון? האם עבירת משמעת? האם ביקש לבעוט פנדל? שמא התחצף? איחר לאסיפה? כל עוד התשובות לשאלות אלו שליליות, מספר 8 באדום פותח בהרכב.

רב"ש אמר אתמול שהפועל היא קבוצה שונה מהאחרות שאימן. שהפעם המגמה היא התקפית. "ב-0:1 אנחנו מחפשים את השני", אמר. "הפועל מנסה לייצר דומיננטיות, זו קבוצה התקפית. אני לא אוהב כדורגל הגנתי". ובכן, את כל אלו רואים בהפועל רק כשישראל זגורי על המגרש. עד כדי כך. הפועל של העונה היא בינתיים קבוצה שבלונית. המגנים לא קיימים במשחק ההתקפה, בריאן חרסיסיץ' הוא שחקן "שרן בן שמעון אוהב משום מה", כדברי גורם במועדון, אבל שחקן שלא הראה ניצוץ ומסירה קדימה מאז 2011. וכשוורמוט חוזר אט אט לכושר משחק מאיים, הדבר היחיד שיכול לשבור את השבלונה זה זגורי. ושוב, זה לא בגלל הבישול והשער. זה בגלל שלל מהלכים אחרים במשחק אתמול, כולל הקפצה יפה לשכטר במחצית הראשונה.

היו לזגורי כמה בעיות משמעת לאורך הקריירה, והיו לו מקרים שהשתן קפץ קצת גבוה מדי, יכול להיות. אבל היה לו ויש לו כדורגל. נכון להיום, וכבר דצמבר, הוא היחיד בהפועל תל אביב שיכול להפתיע הגנה. אז כל עוד הוא לא עושה בעיות, תנו לו לעשות בעיות ליריבה. זגורי, שהחל את מסיבת העיתונאים צמא, התחיל אותה גם רעב. "אני רעב לשחק", אמר, "ואני מקווה לשחק בכל משחק. יש מאמן, והוא מחליט. הייתי טוב, אבל יותר חשוב זה שהקבוצה שיחקה טוב. חבל שזה לא הספיק. הרגשתי טוב היום. שוב, אני רעב מאוד ומקווה לשחק ביותר משחקים".

ואם מראית עין לא מספיקה לכם, הנה השורה התחתונה.

זגורי פתח בארבעה משחקי ליגה העונה. הייבול של הפועל באותם משחקים: 11 שערים, 66% הצלחה.

בשבעת המשחקים שבהם זגורי לא פתח: 9 שערים, 38% הצלחה.

קייס קלוזד (דמיינו צליל של פטיש).

"ישראל עבד קשה, היה לו משחק מצוין, אתם ראיתם את אותו המשחק שאני ראיתי", החמיא רב"ש. "לא זוכר מה היה בשבוע שעבר", ענה המאמן כשנשאל מדוע לא שותף הטאלנט בתבוסה מול מכבי חיפה. נקווה שמול אשדוד רב"ש יזכור מה היה בשבוע שעבר, וייתן למספר 8 את המקום הראוי לו – בהרכב.

לא, הפועל לא הפסידה. הפועל עשתה תיקו. אבל זה בעצם קצת אותו הדבר, לא?

לתגובות: orenjos@walla.co.il

אפשר גם בטוויטר