קבלת שבת

רכבת אחרונה בלונדון: על ההזדמנות האחרונה של אנדרה וילאש בואש

אנדרה וילאש בואש הגיע למרחק מילימטרים ממכתב פיטורים. במשחק הביתי מול מנצ'סטר יונייטד, עליה חגג בעונה שעברה, הוא חייב לשנות מומנטום. מיכאל יוכין מנתח את המשבר בטוטנהאם, מצפה לאיחוד בין קלופ למנואל פרידריך ובוחן את הבכורה הביתית של קראנקה במידלסברו

מיכאל יוכין

יום הדין (טוטנהאם – מנצ'סטר יונייטד, ראשון, 14.00, ספורט1 ו-HD)

היום המאושר של אנדרה וילאש בואש כמנג'ר טוטנהאם היה ב-29 בספטמבר 2012, כאשר הוא שבר בצורת בת 23 שנים והשיג ניצחון 2:3 היסטורי באולד טראפורד. קצת יותר משנה חלפה, והפורטוגלי פוגש את השדים האדומים כאשר משרתו נמצאת בסכנה ממשית. יהיה זה הקרב על כסאו. כיצד הוא הידרדר מהר כל כך?

טוב לדעת (מקודם)

הרופאים ממליצים: שש דקות, פעמיים ביום ואין כאבים

לכתבה המלאה
רק לפני שנה הוא חגג באולד טראפורד. וילאש בואש (צילום: GettyImages)

איך שלא תסתכלו על זה, ליחסי אנוש יש חלק עצום במשבר. הפרויקט של וילאש בואש בצ'לסי הופסק בשלב מוקדם מאוד, באופן שנוי במחלוקת, בין היתר בגלל שהוא איבד את חדר ההלבשה. השחקנים הוותיקים, דוגמת פרנק למפארד ודידייה דרוגבה, לא אהבו את השינויים שהנהיג ולא הרגישו שותפים להם. הסיפורים שפורצים לדפי העיתונים מחדר ההלבשה של טוטנהאם, מיום הגעתו של וילאש בואש למועדון, מלמדים על אווירה מתוחה. הרי כבר בתחילת העונה שעברה זעם השוער האמריקאי בראד פרידל על הפורטוגלי בגלל הפרת הבטחות כאשר הוגו לוריס הוחתם בקבוצה. הצרפתי, מצדו, נאלץ לחכות שבועות ארוכים על הספסל עד שזכה להזדמנות בין הקורות, והרגיש מרומה אף הוא. אי אפשר לרצות את כולם, אך לא כל מנג'ר מואשם בהיעדר כנות. וזו רק דוגמא קטנה.

בתחילת הקריירה היתה תדמיתו של וילאש בואש שונה בתכלית. בעונתו הראשונה כמאמן עצמאי, באקדמיקה הקטנה, סיפרו שחקניו שהוא מתייעץ איתם באופן קבוע לגבי המערכים הטקטיים, תמיד פתוח לרעיונות חדשים ולביקורת. הן באקדמיקה והן בפורטו, איתה זכה בטרבל מזהיר, נהג המאמן להזמין את שחקניו לשיחה לארוחות, וגם שילם את החשבון בעצמו. הגישה הזו לא מוזכרת יותר מאז הגיע לפרמיירליג. האם משהו השתנה באופיו של וילאש בואש? האם הצורך להוכיח את עצמו בכל רגע נתון גרם לו לשנות את דרכיו?

בצ'לסי היה זה צילו של ז'וזה מוריניו שגרם לו להתמודד עם אתגר בלתי אפשרי. מעל טוטנהאם עדיין מרחפת, גם בימים אלה, רוחו של הארי רדנאפ. פרט לצבע השיער הג'ינג'י, וילאש בואש הוא ההיפך הגמור מקודמו. פער הגילאים עומד על 30 שנה. בעוד רדנאפ הוא מוטיבטור שלא מאמין בטקטיקה, ואפילו בז לה באופן לא מוסתר, וילאש בואש מכור לציורי חיצים, נתונים סטטיסטיים והכנות מדוקדקות לכל שחקן לכל משחק. הוא הרי הכין מחברות עבות למוריניו לקראת כל התמודדות כאשר היה חלק מצוותו של המיוחד. בעוד רדנאפ אמר במהלך משפטו שהוא בקושי יודע לכתוב, חלם וילאש בואש בנעוריו להיות עיתונאי, לפני שחייו השתנו כאשר הגיש ניתוח טקטי פרי עטו לשכנו בובי רובסון.

בז לטקטיקה. רדנאפ (צילום: GettyImages, Ian Walton)

כאשר החליטה טוטנהאם להיפרד מרדנאפ, שהצעיד אותה להצלחות חסרות תקדים ולהעפלה היסטורית לליגת האלופות, היא בחרה בשינוי כיוון של 180 מעלות. בעוד שחקנים רבים התגעגעו לבוס הקודם, השינוי הזה חייב את הבוס החדש להפגין סמכותיות. ייתכן והפורטוגלי הלך עם זה קצת רחוק מדי. הסכסוך המיותר עם בנואה אסו אקוטו, עליו אפשר לפרסם כתבה בפני עצמה, מהווה דוגמא לכך. העונה מבלה המגן הקמרוני בק.פ.ר של רדנאפ בהשאלה ולא התבייש לצייץ בטוויטר שיחזור לווייט הארט ליין כאשר הפורטוגלי לא יהיה שם יותר. ובינתיים, בעוד דני רוז פצוע, חסר לתרנגולים מגן שמאלי, והבלם הבלגי המצוין יאן ורטונחן הוסט לעמדה זו בלית ברירה, על אף שהוא שונא אותה ופחות יעיל בה.

בהינתן התקציב הדמיוני שקיבל וילאש בואש לרכש בקיץ, בעיות הרכב משונות מסוג זה לא היו צריכות להתרחש. הרי גם אחרי שמכרה את גארת בייל לריאל מדריד תמורת סכום שיא של 100 מיליון יורו, טוטנהאם עדיין נמצאת במינוס בשורת הוצאות מול הכנסות בקיץ. לא פחות מ-110 מיליון ליש"ט היא שילמה על שחקני רכש, אך הסגל שלה סובל בכל זאת מליקויים רבים.

מה תגידו, למשל, על הצד השמאלי בהתקפה? וילאש בואש דוגל בשיטת 1-3-2-4, וזקוק לשחקני אגף מהירים בשני האגפים. שלושה קיצונים יש לו – ארון לנון שחזר לכושר טוב אחרי פציעה, אנדרוס טאונסנד שפרץ בסערה להרכב נבחרת אנגליה, ואריק לאמלה שהוכתר לשחקן היקר ביותר בתולדות המועדון כאשר הגיע מרומא תמורת 30 מיליון ליש"ט. שלושתם מעדיפים לשחק בצד ימין. לואיס הולטבי מסוגל עקרונית את העמדה משמאל, אבל וילאש בואש מעדיף להשתמש בו כעושה משחק על אף מגבלותיו. וכך קרה שבמשחק הגורלי מול מנצ'סטר סיטי ביום ראשון ערך לאמלה את הופעת הבכורה בהרכב, ונזרק למים העמוקים למרות קשיי ההסתגלות דווקא בעמדה הלא טבעית משמאל.

למנג'ר הפורטוגלי מגיע שאפו ענק על השינוי הטקטי והמנטלי שחולל בבייל בעונה שעברה. חופש הפעולה המוחלט שקיבל הוולשי גרם לו להפוך לכוכב-על בקנה מידה עולמי. עם זאת, למרות שעזיבתו לברנבאו היתה צפויה וידועה מראש, לא הצליחה טוטנהאם למלא את מקומו ולבצע התאמות נדרשות לכך במערך. את ההצלחה עם בייל מתקשה וליאש בואש לשחזר עם שחקנים אחרים שלא ממצים את הפוטנציאל הגלום בהם. מוסא דמבלה הבלגי דעך, גילפי סיגורדסון האיסלנדי לא קיבל צ'אנס הוגן, אטיין קאפו הצרפתי הוגדר כבר עכשיו כפלופ – והוא לא היחיד.

הפך לכוכב על לא מעט בזכות וילאש-בואש, אבל בלעדיו הפורטוגלי לא הצליח לייצב שוב את המערכת (צילום: GettyImages, Denis Doyle)

האחריות על בניית סגל לא נכונה מוטלת גם על כתפיו של פרנקו באלדיני, המנהל הטכני שהוחתם במועדון לבקשת הפורטוגלי. בשנתיים האחרונות הוא מילא תפקיד דומה ברומא, ולכן ההחתמה המשונה של לאמלה מעוררת חשדות גדולים במיוחד. לרשותו של וילאש בואש מגוון רחב של קשרים, אבל כמעט ואין חלוצים. לא נאשים את רוברטו סולדאדו שעדיין מתאקלם לליגה החדשה, גם אם בתקשורת האנגלית כבר כותבים שהתרנגולים החתימו את החלוץ הספרדי הלא נכון לאור הצטיינותו של אלבארו נגרדו בסיטי. אבל מדוע אין לו אף מחליף ראוי על הספסל? עמנואל אדבאיור הסתכסך עם כל מה שזז, ואת ג'רמיין דפו המאמן פשוט לא סופר – הסקורר כבר אורז את המזוודות לטורונטו. עם אמצעים כספיים כמעט בלתי מוגבלים, אפשר היה לצפות מבאלדיני לקבל החלטות נבונות יותר בשוק ההעברות. התוצאה על הדשא – תשעה שערי זכות ב-12 משחקי ליגה, מתוכם שלושה בפנדלים. רק קריסטל פאלאס וסנדרלנד מתחת לקו האדום הבקיעו פחות.

ככל שגבר הלחץ, כך גברו מאמציו של וילאש בואש להסיט את האש ממנו, והוא עשה זאת באופן ששרף את כל הגשרים. במקום לבנות יחסי אמון עם הקהל, הוא יצא בביקורת קשה על האוהדים ששרקו בוז במשחק הביתי מול האל. "הרגשנו שאנחנו משחקים בחוץ. לא קיבלנו את התמיכה שאנחנו צריכים לקבל", אמר הפורטוגלי. אחרי השישייה מול סיטי, הוא יצא פומבית גם נגד שחקניו והצהיר שהם צריכים להתבייש בעצמם. האמירה לא עברה, לפי הדיווחים בתקשורת, בשקט בחדר ההלבשה. אפשר להגיד שהמנג'ר דאג במו ידיו להעמיק את המשבר, וכעת יהיה לו קשה יותר לתקן את המצב.

אז לקראת המפגש עם השדים האדומים, משוכנעים באנגליה שהפסד נוסף יביא לסיום דרכו של וילאש בואש בווייט הארט ליין. האם השחקנים מוכנים להיאבק למענו, או אולי הם מחכים בעצמם להודעה? האם הקהל יעמוד לצידו במבחן הקשה מול אחת היריבות המסורתיות הגדולות ביותר? או אולי כולם יזכרו לו את ההתבטאויות השחצניות בקיץ על כך שדחה לכאורה פניות של ריאל מדריד ופריז סן ז'רמן?

האם הם יטרקו את הדלת מאחורי המאמן שלהם? אוהדי טוטנהאם (צילום: GettyImages, Ben Radford)

אדומה שלהם (מיינץ – דורטמונד, שבת, 16.30)

את הופעת הבכורה בכדורגל המקצועני ערך מנואל פרידריך ב-26 בפברואר 2000, במרכז ההגנה של מיינץ בליגה השנייה. לצדו שיחק בלם מנוסה לקראת סיום הקריירה, סמל ואליל מקומי – יורגן קלופ. שנה בדיוק לאחר מכן, ב-25 בפברואר 2001, ערך קלופו את הופעת הפרידה שלו, לצדו של פרידריך שהפך במידה מסוימת ליורשו. קלופ עצמו הפך מיד למאמן, קידם את חברו מבחינה מקצועית, ורמתו של פרידריך השתדרגה עד כדי חתימה בברמן. כאשר העניינים לא הסתדרו, שמח הבלם לחזור הביתה, ולשחק שוב בהדרכתו של קלופ, הפעם בבונדסליגה. שיתוף הפעולה הזה הביא אותו לסגל הנבחרת, והפעם עזב פרידריך את מיינץ רק כאשר היא ירדה ליגה ב-2007. הנסיון השני מחוץ לקן, בלברקוזן, היה מוצלח הרבה יותר.

באייר שיחררה את הבלם בקיץ, והוא היה נטול קבוצה – עד שמכת הפציעות האיומה של דורטמונד הצריכה פתרון בהול. קלופ חשב מיד על חברו נטול המועדון, ופרידריך היה מאושר לסתום את החור שהותירו נבן סובוטיץ' ומאטס הומלס. הבכורה שלו נגד באיירן מינכן אמנם הסתיימה בשורה התחתונה בתבוסה 3:0, ומשחקו ממש לא היה חף משגיאות, אבל איך אפשר לצפות ליותר משחקן בן 34 שלא שיחק חצי שנה? בשבת פרידריך חוזר הביתה, לאיצטדיון שהוא אוהב יותר מכל. גם קלופו. יהיה מרגש.

חוזר הביתה לאצטדיון שהוא אוהב יותר מכל. פרידריך (צילום: GettyImages, Dennis Grombkowski)

לעצור את המפולת (פיינורד – איינדהובן, ראשון, 15.30, ספורט2)

עידן פיליפ קוקו באיינדהובן החל ברגל ימין. הקבוצה הצעירה הציגה כדורגל תוסס, וההתלהבות הגיעה לשיאה בניצחון 0:4 מזהיר על איאקס במשחק העונה לפני חודשיים. אלא שמאז, בין היתר בגלל הפציעה של הקפטן ג'ורג'יניו ויינאלדום, הדהירה נעצרה. הביקור באצטדיון הנפלא של פיינורד, בו הפסידה איינדהובן ללא תנאי בשלושה הביקורים הקודמים, מגיע בעיתוי אומלל מבחינתה. היא לא ראתה ניצחון ליגה כבר חמישה משחקים ברציפות, הפסידה בארבעת משחקי החוץ האחרונים, וההתקפה שנראתה מזהירה בתחילת העונה בקושי מוצאת את הרשת. מצד שני, כשממוצע הגילאים בהרכב לא גבוה בהרבה מ-20, לביטחון העצמי חשיבות גדולה אפילו יותר מאשר בקבוצה רגילה. אם קוקו מנצח את רונאלד קומאן, שחקניו עשויים לחזור להאמין בעצמם, ומשם השמיים הם הגבול.

אולי השחקנים שלו יחזירו לו את החיוך לפנים? קוקו (צילום: GettyImages)

עוד תלמיד של מוריניו (מידלסברו – בולטון, שבת, 17.00)

עתידו של וילאש בואש לא ידוע, אבל עוזר נוסף של מוריניו רק מתחיל את דרכו באנגליה. אייטור קראנקה, בלם העבר הבאסקי שהיה יד ימינו של המיוחד בברנבאו במשך שלוש שנים, מונה לפני שבועיים למאמנה החדש של מידלסברו ששקעה בתחתית ליגת המשנה, תוך שהוא מעדיף אותה על פני קריסטל פאלאס. במשחקו הראשון על הקווים כמאמן עצמאי, הוא הפסיד בשבת 2:1 בלידס, וכעת מגיעה הבכורה הביתית שלו. ההנהלה הורידה את מחירי הכרטיסים, ובאיצטדיון ריברסייד מצפים לנוכחות שיא העונה, בקרב מול בולטון שהיה אמור להתקיים בפרמייר-ליג בימים כתיקונם. "אני מדבר עם מוריניו באופן קבוע, והוא זה שהמליץ לי לבוא לכאן", אמר קראנקה שהיה קרוב לחתום במידסלברו כשחקן בשלהי הקריירה. יהיה מעניין מאוד לעקוב אחריו בחודשים הקרובים.

אתגר חדש. אייטור קראנקה (צילום: GettyImages, Nigel Roddis)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully