פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לרדת מהפסים: סיפורו של הסקורר הבריטי יואי גלאגר

        הוא בעט בשופט עירום לתוך המקלחת, עלה לכר הדשא שיכור, הרביץ לאוהדים, ובעיקר – כבש בלי סוף. יואי גלאגר היה אחד הסקוררים הגדולים בתולדות הכדורגל בריטי, עם שלל שיאי כיבושים שמחזיקים עד היום. אז מדוע החליט לגמור הכל וזרק את עצמו אל מול רכבת נוסעת?

        ביום האחרון של 1927, אירחה ניוקאסל את האדרספילד. המגפייז היו אז בעיצומה של עונה היסטורית, בסיומה יזכו באליפות הרביעית בתולדותיהם והאחרונה עד עצם היום הזה. יואי גלאגר, הקפטן החדש וכוכבם הגדול ביותר, נצץ כהרגלו בסנט ג'יימס'ס פארק, אולם למרות הצמד של החלוץ הסקוטי שיהפוך תוך חמש שנים בלבד לאחד הסקוררים הגדולים בתולדות המועדון - בתולדות הכדורגל האנגלי בכלל - השחורים-לבנים נכנעו 3:2. עם תום המשחק, גלאגר, שהתחצף אל השופט ברט פוג אחרי שלא קיבל שריקה לפנדל, נכנס לחדר ההלבשה של השופטים במטרה להתנצל. אולם, כשראה את פוג עירום כיום היוולדו ניצב עם הגב אליו, עשה את הדבר היחיד עליו הצליח לחשוב באותו רגע: שחרר בעיטה קלה אל ישבנו של השופט, שנפל לתוך המקלחת.

        יואי גלאגר הורחק לחודשיים מהמגרשים, חזר, והמשיך לעשות את מה שידע לעשות הכי טוב בבריטניה: שטויות, ולשים את הכדור ברשת.

        הכדורגלן האנגלי יואי גלאגר (GettyImages , Central Press)
        לא היו הרבה שחקנים בתולדות הכדורגל הבריטי שידעו למצוא את הרשת כמוהו. יואי גלאגר בשוט אופייני (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        ***

        אל הכדורגל הגיע יו קילפטריק גלאגר בגיל מאוחר יחסית. כנער בן 15 בילה מחצית מימיו במכרות הפחם של בלסהיל, עיירה קטנה וסמוכה לגלאזגו שהביאה לעולם גם את מאט באזבי האגדי (אותו באזבי יכתוב בספרו ב-1973 כי גלאגר היה אחד משני אלילי הילדות שלו). במכרות, הכיר גלאגר נערה מקומית והתחתן איתה כשהיה בן 17. מספר חודשים לאחר מכן, עוד לפני יום הולדתו ה-18, חווה את הטרגדיה הראשונה בחייו, כשבנם הראשון של השניים מת. גם הנישואים עצמם לא החזיקו מעמד זמן רב, ובעוד שבגיל 20 היו השניים פרודים, את החותמת הסופית להסכם הגירושים הצליח גלאגר לקבל מאשתו הראשונה רק ב-1934. גם לשם עוד נגיע.

        הפריצה של הילד המוכשר למרכז הבמה של הכדורגל הסקוטי היתה מיידית. אחרי שכבש עבור נבחרת הנערים של סקוטלנד נגד אירלנד, פנה אליו נשיא קבוצת קווין אוף דה סאות', שהוקמה מספר חודשים קודם לכן, והציע לו להצטרף לתקופת מבחן תמורת מענק חתימה של 30 ליש"ט ושכר שבועי של 5 ליש"ט. הקבוצה עדיין לא ממש שיחקה במסגרות רשמיות, ובכל זאת, בהופעת הבכורה שלו, בגיל 17, ב-29 בינואר, 1921, גלאגר הבקיע רביעייה. עם תום המשחק, חיכה לילד הפלא חוזה קבוע. בחודשים הבאים הבאים הבקיע חמישיות ורביעיות על בסיס פחות או יותר קבוע.

        באתר הרשמי של הקבוצה יכתבו שנים רבות לאחר מכן את הדברים הללו בדף הפרופיל שלו: "בגובה 1.65 מטר לא היתה לו נוכחות פיזית, אבל הוא הראה פעם אחר פעם שהנשקים בארגז הכלים שלו היו פשוט לא מהעולם הזה. גלאגר היה חסר פחד, עם אינטואיציה, חוצפה ושליטה בכדור של קוסם... אם זה לא מספיק, היתה לו יכולת בלתי רגילה להבקיע שערים בלתי אפשריים". 19 שערים בתשעה משחקים הספיקו לקבוצת איירדריי מהליגה הבכירה להציע לו חוזה, וגלאגר היה שותף לתקופה היפה בתולדות המועדון הקטנטן, שסיים במקום השני בסקוטלנד ארבע עונות רצופות (הישג שלא שוחזר מאז) וזכה בגביע היחיד בתולדותיו ב-1924. בסך הכל, “הזיקית", כפי שכונה אז בשל תנועתו החדה, הבקיע 100 שערים עבור איידריי ב-129 משחקים וביסס את מעמדו כאחד החלוצים הטובים בסקוטלנד. אוהדי הקבוצה איימו לשרוף את היציעים אם יימכר אך בסופו של דבר הכסף עשה את שלו, וב-8 בדצמבר 1925 הציעה ניוקאסל 6,500 ליש"ט עבור החלוץ בן ה-22 – 50 ליש"ט פחות מהשיא העולמי, אגב – וזכתה בתכשיט.

        מאמן מנצ'סטר יונייטד לשעבר מאט באזבי (GettyImages , Keystone Features)
        גם הוא גדל על יואי גלאגר. מאט באזבי (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        ***

        אף שהיה צנום ולחלוטין לא מאיים מבחינה פיזית, גלאגר הסתגל במהירות לליגה האנגלית הבכירה. אחד מחבריו לקבוצה בניוקאסל אמר שבאנגליה פירקו אותו לגמרי, ושאחרי משחקים הוא היה יושב בחדר ההלבשה, עם "חתיכות עור מתנדנדות לו מהרגליים וגרביים מלאות דם". ובכל זאת, הפתיחה היתה מסחררת: צמד במשחק הבכורה, 15 שערים בתשעת משחקיו הראשונים, 23 ב-19 משחקיו בעונת הראשונה באנגליה, שהספיקו לו כדי להפוך למלך השערים של המועדון אף שהצטרף אליו באמצע העונה.

        "היה לו שילוב נדיר של אתלטיות מלידה עם מהירות מדהימה ואינסטינקטים, ביחד עם מימד של קשיחות פיזית שהרבה פעמים הפחידה את היריבים", כתב ג'יימס דרלימפל על גלאגר ל'אינדיפנדנט'. "לא היה בו דבר צנוע או ביישן. מהרגע שהוא נכנס לחדר ההלבשה של ניוקאסל הוא היה דמות דומיננטית. גברים מבוגרים ממנו בעשר שנים וגבוהים ממנו בראש לפתע הרגישו שהם צריכים להיות גאים להיות באותה קבוצה איתו. על המגרש הוא פיתח כל טריק ערמומי בספר, הרבה פעמים מטעה שוערים כשהיה מחקה את הקול של אחד החברים שלהם לקבוצה, ואז מבקיע כשהם בטעות מסרו לו. אחד הטריקים האהובים עליו היה לעמוד "בטעות" על הרגל של השוער היריב בבעיטות קרן. שערים היו בשבילו הכל. אם לא הצליח להבקיע במשחק אי אפשר היה לנחם אותו, אפילו אם הקבוצה שלו ניצחה".

        בעונה שלאחר מכן כבר לא היה צריך לנחם את יואי גלאגר: הוא כבש בלי סוף, והקבוצה שלו ניצחה, וניצחה, וניצחה. 36 שערים ב-38 משחקים של הקפטן החדש סחפו את המגפייז לאליפות הרביעית בתולדותיהם, ומאז ועד היום אף חלוץ אחר לא הצליח לשחזר עונה כל כך פורה במדי הקבוצה. אף ששיחק בניוקאסל חמש עונות בלבד, הוא מדורג רביעי בטבלת המבקיעים של המועדון עם 143 שערים. לשם השוואה, שלושת השחקנים שמקדימים אותו (לן ווייט, ג'קי מילבורן ואלן שירר) שיחקו בקבוצה בין תשע ל-11 עונות. כמו כן, הסקוטי הצנום מחזיק באחוז ההבקעה הגבוה ביותר בתולדות המועדון - 82 אחוז (143 שערי ליגה ב-174 משחקים). לשם השוואה, האחוז של אלן שירר הוא 51 "בלבד".

        גם בנבחרת סקוטלנד קצב ההבקעה שלו היה חסר תקדים, ובסך הכל כבש 23 שערים בינלאומיים שמציבים אותו במקום השלישי בכל הזמנים. ואם זה לא נשמע לכם הרבה, מוטב להזכיר שדניס לואו וקני דלגליש, שני השחקנים היחידים שמקדימים אותו ברשימה עם 30 שערים כל אחד, עשו זאת ב-55 ו-102 הופעות בהתאמה.

        יואי גלאגר נדרש לעשרים משחקים בלבד.

        ב-31 במרץ היה שותף לאחד הנצחונות הגדולים בתולדות הכדורגל הסקוטי. במלון לפני המשחק מול נבחרת אנגליה האימתנית, הקפטן ג'ימי מקמלן אמר לחבריו: "כל מה שיש לי להגיד לכם זה לכו למיטה, שימו את הכרית על הראש ותתפללו לגשם". הסיבה: חלוצי סקוטלנד היו נמוכים וצנומים, ומגרש רטוב יסייע להם להפתיע. למחרת קמו הסקוטים לגשם לונדוני טיפוסי, ולאחר 0:1 במחצית השלימו מחצית שניה היסטורית בדרך ל-1:5 מטורף, שהעניקה ל-11 השחקנים שפתחו בהרכב אז את הכינוי "קוסמי וומבלי".

        שחקני נבחרת סקוטלנד ג'ימי מקמלן, יואי גלאגר, במשחק נגד נבחרת אנגליה ב-1928 (GettyImages)
        מההישגים הספורטיבים הגדולים בתולדות סקוטלנד. גאלגר ומקמלן עולים על הדשא בוומבלי ב-1928 (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        ***

        מחוץ למגרש, המשיך גלאגר לחיות כמו אדם גדול מהחיים. לפני מספר שנים נכתב באנגליה כי הצילומים שלו מאותה תקופה הזכירו יותר את אל קפונה מאשר כדורגלן צעיר, ואת מרבית הכסף שהרוויח, כוכב ניוקאסל הוציא על בגדים, אלכוהול, מירוצי סוסים וסיגריות. באינדיפנדט נטען כי לא הצליח לחסוך 500 ליש"ט באף אחת משנות הקריירה שלו – עובדה די מטורפת אם לוקחים בחשבון שהיסטוריון הכדורגל פול ג'ואנו, שכתב מספר ספרים על ניוקאסל, כתב עליו כי "היה נחשב על ידי רבים לחלוץ המרכזי הטוב בהיסטוריה". האגדה מספרת שגלאגר היה נוהג לעשן 40 סיגריות ביום ולשתות אפילו לפני משחקים, ובכל זאת, כשעלה על כר הדשא תמיד נראה חד ומקצוען. טוב, חוץ מהפעם ההיא ב-1929, כשניוקאסל עלתה למשחק אימון בהונגריה וגלאגר בהחלט היה שיכור, אם כי הסיבה שלו לא היתה אז בלתי הגיונית: בסך הכל מילאתי את פי וויסקי, הוא אמר, כדי להעביר את הטעם המגעיל של האוכל המקומי.

        ב-1930 נמאס להנהלת ניוקאסל מהשטויות של הכוכב הגדול, שנמכר לצ'לסי כחלק ממסע רכש בן 25 אלף ליש"ט מצד הבלוז. באתר The Inside Left כתבו לפני מספר שנים כי המעבר הזה הפך את החלוץ הסקוטי אולי ל"סלב הכדורגל הראשון, וכמו ג'ורג'י בסט בשנים שלאחר מכן, גלאגר נהנה מהחיים הציבוריים שהכדורגל סידר לו". משחקו השני במדים הכחולים השיב אותו לסיינט ג'יימס'ס פארק, למפגש לוהט עם האקסית. 68,386 איש נדחסו ביציעים (שיא כל הזמנים של המועדון), עשרות אלפים נוספים נותרו בחוץ, ובאופן לגמרי לא טיפוסי, גלאגר לא הצליח להבקיע, וצ'לסי נכנעה 1:0. אף שכבש 72 שערים ב-132 משחקים עבור הבלוז, צרות מחוץ למגרש נמשכו. במשחק מול פולהאם הלך מכות עם אוהדי היריבה. לפני משחק מול דרבי קאונטי נמצא שיכור לגמרי באחד הפאבים המקומיים.

        הטענה לפשיטת רגל הגיעה ב-1934, עקב הליכי גירושים ארוכים שסוף סוף הגיעו לסיומם, ובאותו קיץ, כשנמכר לדרבי עבור 2,750, העביר את מענק החתימה שלו הישר לבית המשפט כדי לשלם על חובותיו השונים. גלאגר היה אז בן 31, אחרי שנים רבות של שתיה ועישון וסגנון חיים לא ספורטיבי במיוחד, ובכל זאת נותרו בו עוד כמה עונות בהן הוכיח שחלוץ טוב הוא חלוץ טוב הוא חלוץ טוב, ושיילך לעזאזל הגיל. בעונתו הראשונה בדרבי, הוליך אותה למקום השני – ההישג הטוב בתולדותיה מלבד שתי האליפויות בשנות השבעים – וסיים שנתיים בקבוצה עם 40 שערים ב-55 משחקים. משם החלה ההידרדרות המקצועית הצפויה. מעבר של 2,000 ליש"ט לנוטס קאונטי הסתיים ב-32 שערים ב-45 משחקים, ובדמדומי הקריירה שלו הספיק גלאגר לרדת בסולם הליגות ולעבור גם בגרימסבי ובגייטסהד, לפני שתלה את הנעליים עם תום עונת 1938/39.

        בסך הכל, ב-554 משחקי ליגה לאורך הקריירה, מצא יואי גלאגר את הרשת 406 פעמים. וכעת, היה עליו למצוא דבר נוסף: פרנסה למשפחתו.

        הכדורגלן האנגלי יואי גלאגר מתחתן (GettyImages , J. A. Hampton)
        אהב אופנה, נשים, אלכוהול וסיגריות. יואי גלאגר בחתונתו השניה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        ***

        אחרי הפרישה המשיך גלאגר להתגורר בגייטסהד, אולם ריבוי התקריות עם ההנהלות השונות והמשטרה מנעו מגלאגר להפוך למנג'ר, והוא נאלץ לנסות מספר עבודות, חלקן נחותות עבור אדם במעמדו, בנסיון להביא משכורת קבועה הביתה. אחת מהן היתה עיתונאי ספורט, אולם לאחר שביקר את התנהלותה של ניוקאסל פעם אחת יותר מדי, לא הורשה להיכנס לתחומי האצטדיון. ב-1950 איבד את אשתו השניה – בת של אחד ממנהלי הפאבים אותם נהג לפקוד, אותה פגש כשהיתה בת 17 - להתקף לב. דיכאון ובדידות עזה עטפו אותו, ולמשך שנים הוא נותר מחוץ לעיני הציבור באנגליה, בשונה ממספר כוכבי עבר אחרים שהמשיכו לזכות לכבוד של מלכים ופרנסה קבועה גם עם תום קריירת המשחק.

        ב-19 במאי, 1957, גלאגר שב הביתה אחרי כמה משקאות. מת'יו, בנו בן ה-14, ישב בסלון וקרא עיתון. גלאגר אמר דבר מה לבנו, וכשזה התעלם ממנו, הרים מאפרה וזרק על העיתון. המאפרה פגעה בראשו של הנער, שהחל לדמם. מת'יו ברח לשכנים בחיפוש אחר אחיו הבכור, ששב הביתה בנסיון להתעמת עם אביו. המשטרה נקראה למקום, ומת'יו הועבר לגור עם דודתו. "ביום שלמחרת המקרה, אבא שלי הגיע עם דודה שלי ודפק על הדלת, אבל לא נתתי לו להיכנס", נזכר לפני 11 שנה יואי ג'וניור בראיון ל'איבנינג כרוניקל'. “אמרתי להם שיילכו, עדיין כעסתי ואמרתי שלעולם לא אסלח לו. אמרתי שאני לעולם לא רוצה קשר איתו. זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו".

        באותה נקודת זמן, שלושת ילדיו היו פחות או יותר הדבר היחיד שנותר ליואי גלאגר בחיים. המחשבה על כך שיאבד את המשמורת עליהם, בצירוף עם רגשות האשם והפחד להיכנס לכלא יצרו קוקטייל הרסני של מחשבות. כוכב העבר היה מתהלך ברחובות למשך שבועות שלמים, חסר כיוון. עיתונאי מקומי טען כי הוא נראה כמו "איש בטראומה שמתהלך בתוך חלום". הדיון בבית המשפט נקבע ל-12 ביוני, 1957, וגלאגר אמר לאחד מחבריו: "אין טעם להילחם, החיים שלי גמורים. אין טעם להילחם אם אתה לא יכול לנצח".

        יממה לפני שאמור היה להתייצב בבית המשפט ולקבל עליו את הדין, שיגר כדורגלן העבר מכתב למשטרה המקומית ובו כתב שהוא מצטער על מה שעשה וש"גם אם הייתי יכול לחיות עד גיל מאה, לא הייתי מסוגל לסלוח לעצמי על מה שעשיתי למאטי". משם, המשיך להתהלך עד שהגיע למסילת הרכבת שחיברה בין לונדון ואדינבורו, על פי עדויות ממרר בבכי ומדבר לעצמו, מדי פעם חובט בפסים עם ידיו. באופק יכול היה להבחין באצטדיון סיינט ג'יימס'ס פארק, בו הבקיע כל כך הרבה שערים בעבר. בשעה 12:08 הוא שמע את שריקת הרכבת המתקרבת. האגדה מספרת שחייך לשני נערים, אמר "סליחה" ובלי היסוס השליך את עצמו אל הפסים. גופתו נמצאה במרחק של 90 מטר משם.

        יואי גלאגר לא השאיר אחריו מכתב או צוואה. למשך 54 שנותיו על העולם הזה הספיק לאבד כל כך הרבה – קריירה, מעמד, ילד, אישה, כסף – אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו, דבר אחד לא נדרס על ידי גלגלי הרכבת הדוהרת: קורות חיים סטטיסטיים שספק, ספק גדול מאוד אם מישהו אי פעם יצליח לשחזר.

        הכדורגלן האנגלי יואי גלאגר (GettyImages , Kirby)
        דמות צבעונית מאוד בעולם של שחור-לבן. גלאגר במדי ניוקאסל (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        יואי גלאגר, כל השערים לאורך הקריירה

        קווין אוף דה סאות' (1921) - 19 שערי ליגה ב-9 משחקים

        איירדריי (1921-1925) - 91 שערים ב-111 משחקים

        ניוקאסל (1925-1930) - 133 שערים ב-160 משחקים)

        צ'לסי (1930-1934) - 72 שערים ב-132 משחקים

        דרבי קאונטי (1934-1936) - 38 שערים ב-51 משחקים

        נוטס קאונטי (1936-1937) - 32 שערים ב-45 משחקים

        גרימסבי (1937-1938) - 3 שערים ב-12 משחקים

        גייטסהד (1938-1939) - 18 שערים ב-34 משחקים

        לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"