מכת פתיחה: שי האוזמן מסכם מחזור בליגת העל

הפתיחה של מכבי תל אביב מול אילת הוכיחה שהקבוצה הנוכחית רחוקה מהאימפריה שהכרנו, הופעת הבכורה של ליאור אליהו בליגה חיזקה את מרכז הכובד ההתקפי של ירושלים. שי האוזמן מסכם מחזור ומכתיר את הטראבלמייקרית הרשמית של הליגה

שי האוזמן
צילום ועריכה: קובי אליהו

1. כבר תקופה ארוכה שאנחנו חופרים, קודחים ומסבירים שהקבוצה הזאת בצהוב היא לא מכבי תל אביב. אז האצבעות אולי מקלידות אבל כנראה שהמוח לא ממש מעכל. אולי בגלל זה הופתענו לראות באיזו דרך פתחה מכבי את המשחק אמש מול אילת. מכבי שאנחנו מכירים, בתקופת משבר, הייתה מתנפלת מהג'אמפ בול. בשיגעון. מפעילה לחץ, מרביצה ומנסה להרוג את היריבה ברבע הראשון. בטח כשמדובר על משחק בית בנוקיה. מצד שני, שחושבים על זה, ה-מכבי ההיא שאנחנו מדברים עליה הופכת להיות זיכרון רחוק. אז מעבר לענייני טוב או רע, ההפתעה הייתה ב-איך. הקבוצה של בלאט התחילה בדיוק במקום שבו היא סיימה כמה ימים לפני זה. אבודה, פסיבית, רכה, חסרת אונים והשראה.

אנחנו רוצים לכתוב כאן על הצדדים החיוביים של הניצחון. קודם כל, אומרת הקלישאה, שבעתות משבר צריך לנצח בשביל לנצח. זאת הדרך לבנות ביטחון שיסייע לשחק טוב יותר בהמשך. מילים טובות מגיעות גם ליוגב אוחיון שהוכיח שאולי צדק בלאט כשביכה על חסרונו מול לבוראל. בטח לפניני שהחזיר למאמן שלו טובה תחת רעה וגם לסופו ששם את כל הגוף שלו ונתן מאמץ אמיתי. אבל עזבו, הניסיון לכתוב חיובי כאן מאולץ ומתאמץ. מכבי שיחקה אתמול דומה מדי למשחקים רעים וחוזרים שראינו העונה. ואם הייתה משחקת נגד קבוצת ליגה נורמלית אתמול בכלל ובמשחק חוץ בפרט - מכבי הייתה יורדת למאזן של 50% הצלחה בליגה. זאת האמת.

מכבי תל אביב נחלצה עם 79:83 קשה על הפועל אילת

בלאט על התקרית עם בלו: "צריך להחשיב את המאמן"

עוד בוואלה!

MR. Something lounge - יפני בחליפה ביפו העתיקה

מערכת zap rest
לכתבה המלאה
שם את כל הגוף שלו ונתן מאמץ אמיתי. שחורציאניטיס (צילום: קובי אליהו)

2. מעניין מאוד היה לראות אתמול את אפקט ליאור אליהו בהפועל ירושלים. וזה לא רק החופש ההתקפי שפתאום קיבל ה-4 של הפועל תל אביב אל מול מדיניות ההגנה המוכרת של השחקן המוכשר ביותר בליגת העל שלנו. זאת קודם כל קבוצה שהציגה לראווה רוטציה ראשית בת שישה שחקנים בלבד (ארבעה זרים, הלפרין ואליהו) בהתאם לנוסחה שהצליחה לגרינברג בחיפה. בדומה למכבי תל אביב, זאת קבוצה שמרכז הכובד ההתקפי שלה מגיע מעמדות הפורוורדים דופרי ואליהו, רק בנגטיב. אם הציוות סמית'-אינגלס (ו/או בלו) במכבי סובל מבעיות של יצירה באחד על אחד אך מצטיין בקליעה ובפרמטרים קבוצתיים, אז המקבילה הירושלמית היא הכל – רק בהפוך. דופרי את אליהו אמנם סובלים מבעיות קליעה מבחוץ וגם קבלת ההחלטות (במיוחד של דופרי) נראית לפעמים כלקוחה הישר ממרתפי הדי-ליג. מצד שני, יש שם יכולות ובעיקר יש שם את היכולת לתת כמה גולים בלי בישולים. מהדריבל. אבל אם כבר השוואות למכבי, אז ההבדל המבני משמעותי הוא בעמדת הרכז. להפועל ירושלים יש פוינט גארד שהוא ברומטר. אחד שקיבל את המפתחות. הפועל ירושלים תלך לאן שדרווין קיצ'ן ייקח אותה.

אבל לא רק לצהובים מתל אביב אין את הפליימייקר עם המפתחות. גם לאדומים מתל אביב. דיברנו וכתבנו כך גם אחרי הנצחון בדרבי ושום דבר, מן הסתם, לא השתנה. לסגל של אדלשטיין יש לא מעט בעיות, אבל הבעיה הקרדינלית ביותר היא בעמדת הרכז. בעיקר כי אין שם רכז. נכון שקאונסיל נלחם כאילו עלה מהנוער ובמקרה של ניצחון – הוא היה זכאי למרבית הקרדיט על המהפך. ונכון שרביב לימונד הצליח לעשות עד כה פלאים גם כמוביל כדור, אבל זה לא רציני לטווח ארוך. אם לא ייעשה שינוי איכותי שם – הפועל תל אביב היא קבוצת מרכז -תחתית טבלה ולא יותר. ואגב ועל רקע ההחלטה הנבונה של ירושלים, בניגוד לקבוצה של בלאט, להגיע להדר יוסף ולתת משחק כמעט מלא באזורית, רצוי להוסיף כאן טענה. מרבית הפרשנים טוענים שהבעיה של הפועל מול אזורית היא בקליעה. ארז אדלשטיין טען לאחר אחד המשחקים שהבעיה היא בהיעדרו של ביג מן. כולם צודקים, אבל פוינט גארד איכותי, אחד שאין להפועל היום, הוא המרכיב החסר המשמעותי ביותר נגד ההגנות האזוריות בהן תתקל הקבוצה הזאת פעם אחר פעם, מחזור אחר מחזור.

גולים בלי בישולים. ליאור אליהו (צילום: ברני ארדוב)

3. אנחנו אומנם רק במחזור השמיני, אבל מבחינתי אחראי נדב זילברשטיין כבר עכשיו על האמירה האופטימית של העונה. לאחר עוד ניצחון מרשים, הפעם על האלופה מחיפה, הסביר המאמן של נס ציונה את ההבדל בין המחצית הראשונה הרעה לבין המחצית השניה המצוינת ששיחקו הכתומים שלו. זילברשטיין אמר שהם החליטו במחצית להפסיק עם הגימיקים, החילופים ההגנתיים, הטריקים והשטויות. ובמקום לשחק במשחקי טקטיקה מתוחכמים ומתחכמים, יצאו מחדר ההלבשה כדי לשמור הגנה פשוטה, קשוחה ומנצחת. ועל זה נאמר הללויה. נס ציונה היא הטראבלמייקרית הרשמית של הליגה, הרבה בגלל שלישיית הפנתרים המזנקים טל דן-האניקאט-וואט. הראשון עשה עבודה מצוינת על מורן רוט, השני העלים במחצית השניה את דונטה סמית' והשלישי הוכיח שהוא הולך ומתעצב כפקטור הגנתי בליגה. כשהפנתרים מכוונים מטרה ומחודדים הגנתית, הם מצליחים לייצר קו מרתיע שלא ראינו כאן הרבה זמן. וזה לא רק ממוצע חסימות של 4.4 למשחק (1 בליגה). זה גם 28.4 ריב' הגנה למשחק (1 בליגה). וכשמוסיפים לשלישיה הזאת שני שחקני ספסל חדשים כמו בוסטיין וסימפסון (12 נק', 12 נק' מדד ו-5 ריבאונדים ב-10 דקות משחק) ואחד מאיר טפירו, מקבלים בובה של קבוצה.

למכבי חיפה, מהצד השני, אמור ההפסד הזה לעשות רק טוב. זו תהיה טעות להפיל את היכולת רק על בעיית העייפות המובנת של האלופה או על היכולת של הזילברשטיינים. לפרנקו יש קבוצה חזקה ומוכשרת, אבל מוטב למקבלי ההחלטות שם להכיר בשתי בעיות מרכזיות ששלובות האחת בשניה. האחת ולמרות מספר משחקים מרכזיים, לא בטוח שקוביאן ואפוואיבו הם זרים שיכולים לקחת את חיפה למקומות עליהם חולם ג'ף רוזן. שנית, ועם כל הכבוד לרמת הכישרון של הירוקים, לא בטוח שהקו האחורי של הקבוצה, לרבות הגיבוי בעמדה מספר 1 ושחקן החמישיה בעמדה מספר 2 – חזק או מאוזן מספיק כדי ללכת עד הסוף.

בובה של קבוצה. נס ציונה (צילום: מגד גוזני)

4. אנחנו מקפידים כאן על 3 נקודות לאחר מחזור ליגה ולא יותר, אבל ניצחונה הרביעי של נתניה שווה נקודה רביעית. הקבוצה עם התקציב הנמוך ביותר שיש לליגה הזאת להציע ועם סגל שנראה הכל חוץ ממרשים לפני תחילת העונה מצליחה, בדרך לא דרך, להוציא מעצמה את המקסימום. שאפו.

11 נק' ו-11 ריב' לליאור אליהו ב-70:75 על הפועל ת"א

בראד גרינברג על ההשתלבות של אליהו בירושלים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully