ועדת ביקורת
לרווחת הגולש: שישה שערים, מכול הסוגים - מהלך יפה, עצמי, כדור חופשי, פס מחוץ לרחבה, פנדל, טעות שוער מצחיקה. את כל זה ראיתם, במשחק שקיים לפחות כמו שהבטיח. זה היה משחק שאפיין את העונה הזו, שבה הכול קורה ויש הרבה מכול דבר. שווה להיות אוהד כדורגל העונה, שווה לבוא למגרשים.
קופות: ילד/חייל 50, מבוגר 100
קהל הפועל תל אביב: רק בגלל שכמה מאות עזבו לפני הזמן, וקשה להאשים אותם, הציון ירד קצת. אבל כרגיל, הגרעין הקשה מעודד יותר חזק ככל שקשה יותר, ואתמול היה קשה. ציון: 9
קהל מכבי חיפה: בתקופה קשה, לפעמים קהל משחקי החוץ זה כל מה שצריך כדי להמציא את הדרייב מחדש. כוח הגרילה הירוק שביציעים רקד מדקה 22 ועד מחר בבוקר. עוצמה, יופי, שמחה - הכול היה שם. ציון: 9
בפינת האנקדוטה: מכבי חיפה לא ניצחה בבלומפילד במשך שנתיים - 11 משחקים. את הפועל תל אביב היא לא ניצחה בבלומפילד מאז ספטמבר 2009. אבל הפועל בבלומפילד זו כבר לא הפועל בבלומפילד.
***
2:4 מוחץ של מכבי חיפה על הפועל תל אביב
רב"ש צרח על שחקניו בחדר ההלבשה: "כולכם פה ביזיון"
שלום תקווה על הדרך החדשה של בנאדו
שחר החמיא, גם בניון שחרר עוד ציוץ ירוק
מעשה שהיה, כך היה
רובן ראיוס עשה את הדרך לאוטובוס הקבוצה כשהוא אוכל בננה. בדיוק שעה לפני כן הוא האכיל בבננה דומה את הפועל תל אביב.
***
רן בן שמעון, דיאטטי בגוף ובהצלחות העונה, יצא מחדר ההלבשה לאחר שלדבריו "חשב המון על מה שקרה" ולדברי גורמים אחרים צרח על שחקניו "כולכם פה ביזיון". רב"ש דחה את רוב השאלות והתלונות בנימוס, מדי פעם מנגב זיעה או מגרד בפניו עם צרור מפתחות גדול מדי. לאחר עוד מחשבות הוא סיכם את עשרת המחזורים הראשונים שלו במועדון: "ציפיתי שניראה טוב יותר, ציפיתי שיהיו לנו יותר נקודות. אכזבה".
אבל המצב הנוכחי של הפועל תל אביב הוא יותר מאכזבה. כי אחרי עשרה מחזורים, עדיין אין שמץ של מושג מי זו הפועל תל אביב הזו ולאן היא הולכת. גם אמש אפילו לא נזרקה ספקולציית הפיטורים הראשונה, וטוב שכך. רב"ש הגיע לבנות, ורק טיפש יפריע לו באמצע. אבל כפי שאמר הוא בעצמו, תעודת השליש נוראית.
לפעמים צריך לנצל את מה שהגורל נותן לך, וסדר המשחקים שקיבלה הפועל תל אביב היה יכול לגרום לה למומנטום חיובי עד כדי אליפות. בעשרת השבועות הפותחים הפועל פגשה את סכנין, רעננה, עכו ומכבי פתח תקוה בבית, ושיחקה בחוץ מול בית"ר, הפועל חיפה, רמת השרון ובני יהודה. את מכבי חיפה היא אירחה בבלומפילד, הכי אידיאלי. נו, קחו את הלו"ז הזה, ותנסו להרכיב תסריט שבו לאדומים רק 15 נקודות מ-30. גם אחרי שאתם יודעים את האמת, אתם לא ממש תצליחו.
ונביט בטבלה: הפועל תל אביב עם 15 נקודות. רעננה, סכנין והפועל חיפה מעליה - שלוש קבוצות שביחד לא מגרדות את הספינים של עידו חג'ג'; קרית שמונה עם אותו מספר נקודות, ומכבי חיפה ובית"ר ירושלים שהוגדרו במשבר עמוק - רק נקודה מתחתיה. נכון, מדובר בעונה מרתקת שבה הכול יכול לקרות, אבל זה לא צריך לעניין את הפועל תל אביב.
האדומים, כאמור, עדיין לא קרובים לגיבוש זהות. את המחזור הזה הם התחילו עם טור הספיגות הכי מרשים בליגה. את הערב הם סיימו עם רביעייה. בוריס קליימן, שנהנה מעונה מצוינת עד כה, שוב חווה משחק שיעלה סימני שאלה ויחזיר את דני עמוס לתמונה. ומה בכלל ההרכב החזק של הקבוצה? ומה השיטה המוגדרת שלה? מתי סאשה ומתי זגורי? ממתי הפועל או קבוצה של רב"ש מאבדות יתרון בקלות כזו? והכי חמור - איפה גילי ורמוט ואיתי שכטר? "זה אחד ההפסדים הכי קשים בקריירה שלי, ואני אחד שירד ליגה וחטף כמה תבוסות בחיים", הצהיר האחרון, כשבקושי הרים ראש. "כואב לי על הקהל המדהים הזה. זה משחק שנכנס לנשמה". שכטר אמנם יותר לא פוגע מפוגע העונה, אבל כרגיל, הוא לוקח אחריות והוא צודק גם הפעם. זה היה משחק נוראי להפועל תל אביב.
כי תחשבו מתי בפעם האחרונה הפועל תל אביב ניצחה במשחק גדול? נתנה השראה או תקווה לאוהדיה? סיפקה קצת נחת? ברשותכם, נחזור לפעם האחרונה שזה קרה - 22 באוקטובר, 2012, 0:3 על מכבי חיפה. ואז פתאום מבינים שהפועל תל אביב לא סיפקה לאוהדיה רגע אחד של שכרון חושים במשך יותר משנה. וזה כבר ממש עצוב.
במחזור הקודם רב"ש אמר שהוא לא אוהב 'קוסט טו קוסט' במשחקים שלו, שזה מזכיר לו דאלאס נגד פיניקס. אתמול הפועל שלו היתה במקרה הטוב יוטה.
***
שמעון אבוחצירא כל כך התרגש, שהוא לא הצליח אפילו לעבור בשלום את שלט הפרסומת בדרך לירוקים החוגגים בשער 11. הוא מעד, וקם מיד, בדרך לחיבוקים שלהם חיכה מאז שהגיע לכרמל. את כמות האוויר שהתנקז החוצה לאחר שהפנדל שלו התנקז פנימה, לא נוכל לעולם להסביר. חודשים של החמצות ושל ביקורת ושל דאגות יצאו החוצה, וכן, אז מה אם זה בסך הכול פנדל? יש שיגידו שהוא הגזים בחגיגות. טועים. כל כך יפה היה לראות את זה, כל פריים ופריים של הריצה קדימה, הידיים באמוק, הלחיים רועדות וכבר לא יכולות להכיל את הצרחה. אם רצה, היה יכול לעוף באותו רגע.
כל ביקורת שחטף אבוחצירא, הוא חטף בצדק. אבל אמש הוא - בעיקר הוא - ניצח את הפועל תל אביב, והוא לא עשה זאת עם יכולת מצוינת אלא נטו בנחישות. הוא עשה זאת בפוטבול, כשגרר את איליץ' לתוך הכדור ב-1:1. הוא עשה זאת בצלילה, כשנפל על קו הרחבה והכין את הכדור לראיוס, ב-1:2. והוא עשה זאת בכדורגל, כשקיבל מהקפטן יניב קטן את הכדור ואת ברכת הדרך. "לא חשבתי על כלום", אמר על השניות שלפני הקיק שקבעה את ה-1:4. "אולי רק על לשים כבר את הגול הזה". השמחה עבורו היתה בלתי רגילה. מאת הקהל, מאת המאמן, מאת השחקנים. יש קליק שם, וזה משחק לטובתו.
בסיום אבוחצירא היה ממוקד. נראה שחיכה לשנייה שבה סוף סוף יוכל לדבר על הבצורת. ואז הרביץ נאום אוסקר כאילו שכר יועץ תקשורת. הוא אמר שם את כל מה שצריך להגיד, ובדרך שבה צריך להגיד אותו. רהוט, מלא ביטחון, בוגר. בין היתר הודה לכל מי שהוא מכיר בחייו, והחמיא לקטן רבות. ולאריק בנאדו. ושוב, לכולם. לא נלאה אתכם בקלישאות ונדלג לפסקה האחרונה בספיץ'. "אין כזה דבר בחיים - להוריד ראש למטה", הכריז. "רק מי שחלש נופל ואני, ברוך השם, אני בחור חזק. ידעתי שהגעתי למקום גדול שבו כל הזמן מבקרים אותך, שבו מבקרים גם כשמצליחים. ידעתי לאן אני נכנס. אם הייתי נשבר מכל דבר כזה לא הייתי שחקן כדורגל, אם לא הייתי שואף להגיע ולהתקדם הייתי נשאר במועדון צנוע עם פחות ביקורות".
אז הפעם מגיע ח"ח, רבי שמעון. ועכשיו נחכה לשער שדה.
***
אריק בנאדו שינה חשיבה לקראת המשחק מול בית"ר. הוא הבין מה יש לו ביד, ויותר נכון מה אין לו, והפך את מכבי חיפה שלו למתגוננת, למזמינה, לעוקצת. אתמול הוא עלה בהרכב שנראה כמו התאבדות, וזה הלך לו. ראינו כמה מהר מתפרקות קבוצות ישראליות. שריקה לא נכונה לפנדל, כרטיס אדום, שער שוויון. מכבי חיפה הגיעה אתמול לבלומפילד בהרכב חסר מאוד, למקום שהיא לא אוהבת, בתקופה ממש לא טובה של המועדון. וגם אחרי פיגור 1:0, החבורה הזו לא התפרקה וחזרה כל הדרך לקונצרט, עם חגיגות שמזמן לא נראו בצד הירוק. לבנאדו מניות רבות בכך. בעצם, כשחושבים על זה, מה שבנאדו עושה בשבועיים האחרונים מרשים לפחות כמו מה שעשה בכול העונה שעברה. יש שם המון אופי, בבלורית הזו, ובכמויות. אף אחד לא ישכנע אחרת.
לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il
